יום שני, שוב יום שני, ויש לנו משחק כדורסל אחד – ניו יורק ניקס נגד טורונטו ראפטורס. היו ימים זוהרים יותר של כדורסל, אבל אין ימים רעים. יש כותבים רעים. אראה מה אני יכול לעשות.

02:30-טורונטו ראפטורס (7-17)-ניו יורק ניקס (9-14)

נתחיל מהניקס. קבוצה שהחליפה 40% מהחמישייה וניצחה 10 מ-14 המשחקים האחרונים שלה, כשהיא מתחילה בהדרגה להתחבר. זה נכון בעיקר התקפית, כשבתקופה הזאת הם מובילים את הליגה באופנסיב רייטינג, טרו שוטינג ובמקום השלישי (אחרי אוקלהומה סיטי ובוסטון) ביחס האסיסטים/איבודים. הקבוצה רק במקום ה-16 בהגנה.

ג'יילן ברונסון וקארל אנתוני-טאונס עוברים את מחסום 25 הנקודות למשחק באחוזים טובים מאוד, כשברונסון עם 51% מהשדה ו-43.5% מהשלוש וטאונס עם 52.9% מהשדה ו-39.7%. הרכז האנדרייטד בעונה מדהימה נוספת ומוביל התקפה, טאונס בשנה ההתקפית הטובה שלו בקריירה (ונעדר משני משחקים). סביבם גם או ג'י אנונבי נראה טובמאוד ומיקאל ברידג'ס יודע להעניש, למרות שהשלשות עדיין לא שם. השביעייה המובילה של הניקס קולעת 15.7 שלשות למשחק ב-41.5%. זה טוב, טוב מאוד וגם אמור להספיק להם בשביל לנצח את טורונטו. זה יכול גם להספיק להם בשביל לזכות בגביע ולהעניק לניקס תואר ראשון מאז 1973.

יש כאן שתי בעיות. הראשונה היא ההגנה, שבמקום ה-16. נגעתי בה כאן בעבר ולא ראינו שינוי משמעותי, והוא יקרה כשמיצ'ל רובינסון יחזור או אם הקבוצה תצליח איכשהו להנחית סנטר מחליף אמיתי. הם מנצחים דרך ההתקפה שקלעה 145 נקודות על דנבר, 138 על פיניקס, 134 על וושינגטון ו-121 על אורלנדו עם פרנץ וגנר. הנוכחות של מיצ'-רוב עשוייה לסייע, אבל אני חושב שמראש הם מכוונים יותר להגנת פרמטר, כזאת שמשפיעה בפלייאוף, לעומת הגנת עונה סדירה. לפרטים אתם מוזמנים לשאול את רודי גובר, חברו לשעבר של טאונס.

אם כן, מה הבעיה? הדקות. מיקאל ברידג'ס אולי השחקן העמיד בליגה, אבל הוא משחק 38.5 דקות למשחק בתקופה הזאת. ג'וש הארט עם 37.7, או ג'י עם 36.9. שני הראשונים מובילים את הליגה בדקות ב-14 המשחקים האחרונים, השלישי במקום השמיני. טאונס במקום ה-39 וברונסון במקום ה-44. אין סיבה שזה יקרה. אין לניקס תחליפים אמיתיים לברידג'ס והארט, ואנחנו בתשעה בדצמבר. לתת להם כמות דקו מנופחת עכשיו יכול לעלות בצולבות בפלייאוף, אחרי שהם הגיעו לקו הסיום מדדים בשנה שעברה. זה טום ת'יבודו, והוא כנראה לא ישתנה. יש לו סגל שיכול להיות שווה אליפות, ואם שוב זה יגמר בגלל פציעות מוקדמות מדי אולי נראה את הניקס מנסים לזעזע בסיום 2024/25. מוקדם לדעת.

נעבור לטורונטו. הקבוצה עמוק במרוץ ה"באג למען פלאג", אבל ניצחה 3 מ-6 האחרונים, כולל אינדיאנה ומיאמי שאמורות להיות קבוצות פלייאוף השנה. גם בלי עמנואל קוויקלי שלא כשיר למשחק מול האקסית יש כאן פוטנציאל, והוא מתחיל מהשילוב של בארנס ואר ג'יי בארט. הראשון, רק בן 23, עשה קפיצצת מדרגה גדולה מאוד כמוסר והשנה עם 7.8 אסיסטים על 3.7 איבודים למשחק, כולל 50 אסיסטים למשחק ב-5 המשחקים האחרונים. הוא סקורר טוב בצבע ושומר מצוין שנראה כמו אול-סטאר שנה שנייה ברצף ואבן הבנייה של קבוצה שיכולה להכנס לעשירייה גם בשנה הבאה.

כאן נכנס אר ג'יי. המייפל ממבה פחות יעיל בהשוואה למה שהיה בשלהי השנה שעברה, אבל עם 23.3-6.6-5.9 נראה כמו מי שיכול להיות הסייד-קיק של בארנס בעתיד. הוא רק בן 24, אבל סקורר מגוון שיכול לייצר לעצמו. בדקות המשותפות שלהם, לפי pbpstats, בארט-בארנס עם 115.2 נקודות ל-10 פוזשנים. זה לא רע, בטח בהתחשב במה שמקיף אותם.

וזאת הבעיה. גריידי דיק שפותח בחמישייה הפך לשחקן של 18.4 נקודות למשחק ויכול לקלוע באחוזים טובים יותר, אך מסביבם אין הרבה, בטח כל עוד קוויקלי (ששיחק שלושה משחקים השנה) פצוע. ג'קובי ווקר קיבל הזדמנויות ויאקוב פלטל משיג מספרים מדהימים, אבל זה לא מספיק טוב, בטח לא בהגנה. בהתחשב בזה שמתוך השמינייה המובילה של הקבוצה בדקות למשחק רק פלטל ודביון מיצ'ל עברו את גיל 25 זה עוד בסדר, בטח אם מיצ'ל ירד כשקוויקלי יחזור. טורונטו בבנייה מחדש נכונה ויכולה להיות אחלה קבוצה, מועמדת לא רעה לקפיצה א-לה יוסטון או אורלנדו, אבל הכל מתחיל מהרגלים הגנתיים כפי שראינו משתיהן בשנים האחרונות. לראפטורס, כרגע, אין את זה. ניו יורק ב-26.