עולה לשלוש הוא טור שבועי שלי (בתקווה) שבו אעלה על הכתב שלוש מחשבות / תהיות / מסקנות שעלו לי בראש ממשחקי הספרס בשבוע החולף. השם הוא רק רפרור לשלוש הנקודות: לא יהיו כאן בהכרח שלשות, אין חשיבות לסדר הנקודות, ולא תמיד יהיה פה ויקטור וומבניאמה.

השבוע כן. בענק.

למרות שהפעם טור קצת יותר קצר, בגלל נסיבות החיים האישיות.

1. מרוב תפריט לא רועים את הפאי

לוומבניאמה היה משחק חריג באיכותו (לרעה) בהפסד הגביע מול פיניקס, והוא הראשון להכות על חטא ולקחת אחריות עליו. אבל אלו הן הסטטיסטיקות שלו משמונת המשחקים שלפני זה:

מול סקרמנטו: 34 חיצים, 13 קרשים, 11 תפנוקים (יענו מה שנקרא במחוזותינו ספרדי משולש) וגם 3 לאטמות (חסימות)

מול הלייקרס: 20 חיצים, 10 קרשים, 3 לאטמות

מול יוטה: 34 חיצים, 7 קרשים, 3 לאטמות

מול גולדן סטייט: 25 חיצים, 7 קרשים, 9 תפנוקים, 3 לאטמות

מול הלייקרס: 28 חיצים, 14 קרשים, 2 לאטמות

מול וושינגטון האומללה: 50 חיצים, 6 קרשים, 3 לאטמות

מול סקרמנטו: 34 חיצים, 14 קרשים, 6 תפנוקים, 3 לאטמות

מול יוטה: 24 חיצים, 16 קרשים, 7 לאטמות (כן זו לא טעות)

אה, וגם 42% ל-3 (על 12 זריקות למשחק!!!!)

אחרי פתיחת עונה מג'עג'עת נראה שהחייזר התחיל לעלות על הגל והרשו לי להמר, למרות שאני לא מהמהמרים, שהמשחק מול פיניקס הוא היוצא מן הכלל. לצערו הוא שוב נפצע, פציעה שטחית בגב כשנפל טוב אחרי עבירת תוקף שבראדלי ביל סחט ממנו, אבל בהנחה שיחזור מהר מחכים לו מצ'אפים מול הפליקנס ומול פורטלנד, שזו דרך נהדרת לצבור מומנטום מחדש.

מיטש ג'ונסון, המאמן הזמני-קבוע, אמר אחרי המשחק נגד סקרמנטו שוומבי הוא כמו מסעדה עם תפריט עשיר ומגוון שאתה יכול להזמין ממנו מה שתרצה. רוב הזמן תפגע אבל לפעמים תפספס, וכשאתה פוגע, זה וואו. וומבי יודע לשים שלשות, כמו שראינו לאחרונה, אבל גם לקבל כדור מול שומר נמוך, וכמעט תמיד יהיה שם מישהו נמוך ממנו, ולהתעלל בו. תשאלו את מאליק מונק, מטר תשעים ביום טוב, מה הוא עשה לו. יודעים מה, עזבו, פשוט תראו.

נכון, לא הכל הוא עושה טוב עדיין אבל הוא לומד איך להשתמש בכלים שלו. וזה העניין – שלאור נתוניו הפיזיים, יכולותיו השכליות ויכולותיו על המגרש, נדמה כאילו אין משהו שהוא לא יוכל לעשות בעתיד הנראה לעין. כבר כרגע כל הפרשנים הבכירים והסוכנויות מדרגים אותו בטופ 10 של השחקנים בליגה, ואם אלה הנתונים שלו כשהוא עוד לא בפריים שלו אז אמאל'ה ויאבאל'ה. העיקר שידע לצמצם את התפריט, כי כמו שיודע כל שף טוב – עדיף 5 מנות איכותיות מ-15 בינוניות. בינתיים נסתפק בתואר שחקן ההגנה של חודש נובמבר במערב.

2. חיובי, אחי

הפעם האחרונה שהספרס היו במאזן חיובי למשך יותר ממשחק אחד הייתה ב-2021. אם זה לא מספיק, בעונה שעברה הם השיגו את הניצחון העשירי רק בסוף ינואר, חודשיים מהנקודה שבה אנחנו נמצאים עכשיו, ובמשך כל נובמבר שעבר הם ניצחו רק פעם אחת. העונה הם בינתיים במאזן 11-10 כשכבר כמעט שבועיים הם מעל 50% הצלחה. אפשר לתת להם את כל ההנחות שבעולם – הם שיחקו נגד יוטה שלוש פעמים, קיבלו קבוצות חזקות כמו אוקייסי וגולדן סטייט כשהן פצועות ו/או עייפות אחרי בק-טו-בק, ובשורה התחתונה הם רק מקום 10 בליגה. אבל יש פה כמה אבלים.

קודם כל, גם את המשחקים האלה צריך לנצח, וזה לא מובן מאליו. בעונה שעברה גם אותם הם היו מפסידים, ויש קבוצות אחרות שמפסידות משחקים כאלה העונה (כן יוטה אני מסתכל עלייך). דבר שני, זה לא שהספרס היו בדיוק בריאים עד עכשיו. לא היה משחק אחד שבו כל הסגל היה בריא, ועד לאחרונה הם שיחקו בלי השחקן מספר 2 שלהם, דווין ואסל, שמאז שחזר מעמיד מספרים יפים שמזכירים למה חמים עליו. דבר שלישי, הם עושים את זה בזכות מהפכים ברבע השלישי – שבו הם מבין הקבוצות הכי טובות בליגה. הם ניצחו 16 מ-21 הרבעים השלישיים ששיחקו, עם הפרש סלים מצטבר של 80+. הם חזרו מפיגור גדול מול גולדן סטייט ומול סקרמנטו, וגם בהפסד לפיניקס הצליחו לצמצם מפיגור דו-ספרתי גדול לכדי פוזשן אחד בלבד. 2-3 שלשות פנויות שהיו נכנסות, ואולי כל המשחק היה נראה אחרת.

האפקט הזה עוד יותר שומט את הלסת כשמבינים מי אחראי עליו: לחמישייה הפותחת של הספרס (וומבי, בארנס, סטפן קאסל, ג'וליאן שמפייני וכריס פול) יש נט רייטינג של 19.3+ השני הכי טוב מבין החמישיות המובילות של קבוצות הליגה ששיחקו לפחות 105 דקות משותפות עד עכשיו (במקום הראשון נמצאת החמישייה של בוסטון עם 20.1). אי אפשר להגיד שבארנס הוא ברמת אולסטאר, שלא לדבר על קאסל או שמפייני, כך שלמעשה השניים שסוחבים אותם ותורמים לנתון הזה הם וומבי ופול כמובן:

למעשה, יותר משזה וומבי, זה פול – גם כי וומבי היה פצוע כמה משחקים ופול (עדיין) לא אבל גם כי הנט רייטינג שלו הוא 18.4+ מה שמציב אותו באחוזון ה-98 בליגה!!!

כן רבותיי, אפקט כריס פול חי וקיים והסבאל'ה הזה עוזר בדיוק כמו שציפו שיעזור ובדיוק כמו שעשה לתינוקות אוקלהומה. בכושר הנוכחי שלו זה פתאום לא כזה ברור שהוא יפרוש העונה. כלומר, זה עדיין בסבירות גבוהה לאור גילו, אבל לא יהיה מופרך בעליל אם יבקש לשחק עוד שנה. גם אם כן וגם אם לא, נקווה שהמסלול שעשו צעירי אוקייסי ישוחזר גם בטקסס עוד שנתיים.

3. מודה אני

בסוף השבוע שעבר חגגו בארה"ב את חג ההודיה. בזכות ההפסקה ממשחקים ללילה אחד יצא לי לעצור בעצמי ולחשוב על מה וכמה אני אסיר תודה. לאו דווקא בחיים האישיים, אם כי גם שם יש לי הרבה להודות עליו, אבל באלטר אגו הספורטיבי שלי. אני מודה ליקום כל יום שהתאהבתי בתור ילד בקבוצה הזו ולא באחרות דווקא, ויצא לי לחוות איתה שני עשורים של רכבת הרים רגשית, שעכשיו נמצאת אולי בתחתית המסילה אבל עושה את הדרך למעלה. ועוד יותר מזה אני מודה על שיצא לי בימי חיי לראות את טים דאנקן, מאנו ג'ינובילי, טוני פארקר, ועכשיו את ויקטור וומבניאמה.

אבל מעל לכל אני מודה על הזכות שיש לי לכתוב, וספציפית כאן, הודות לעורכים המעולים של האתר שקיבלו אותי ונותנים לי יד חופשית. זה לא מובן מאליו. כתיבה היא אצלי תרפיה, כמו להבדיל אלפי הבדלות מורנו ורבינו דוקטור לס, שהוא לי מקור השראה. אני מאחל לעצמי להמשיך לכתוב כמוהו עד העשור התשיעי לחיי, גם כשיש לי פחות זמן, וליהנות מהמשחקים כל עוד אפשר. ואחרי שלוש עונות במדבר, אני מרגיש שסוף כל סוף משהו מתחיל לקרות בטקסס. אז אולי בעצם על זה אני אומר הכי הרבה תודה.