עולה לשלוש הוא טור שבועי שלי (בתקווה) שבו אעלה על הכתב שלוש מחשבות / תהיות / מסקנות שעלו לי בראש ממשחקי הספרס בשבוע החולף. השם הוא רק רפרור לשלוש הנקודות: לא יהיו כאן בהכרח שלשות, אין חשיבות לסדר הנקודות, ולא תמיד יהיה פה ויקטור וומבניאמה.

השבוע כן. בערך.

1. אזור 51

פרוסס הוא מילה גסה לכל עכבר NBA, במיוחד כאלה עם זיקה לעיר שבה ניצב פעמון החירות האמריקאי. אבל בסן אנטוניו אין סם הינקי אז נשתמש בה, גם אם בעברית, כי כשהספרס בחרו את ויקטור וומבניאמה ב-2023 לא נגמר תהליך הבנייה מחדש שלהם. למעשה, זו גם לא הייתה הנקודה שבה הוא התחיל. הספרס כבר נמצאים עמוק בשלב הבא של הבנייה ואחד מהצעדים שהם עשו הקיץ היה לחפש לוויקטור שותף לפשע בדראפט. הם היו יכולים ללכת על עוד גבוה לצידו (או כמחליפו) סטייל זאק אידי או דונובן קלינגן, או על גאנר/קלעי מחונן (אם כי יוסטון גנבה להם בחירה אחת קודם את ריד שפרד), או אפילו על עוד חבר מארץ הגבינות, היין והבאגטים שיוכל להחליף עם ויקטור דאחקות בצרפתית בחדר ההלבשה, כמו טג'ון סילאן. בסוף הם בחרו בהגנה. כלומר, בסטפן קאסל.

כבר כתבתי עליו לא מעט, כולל בטור הקודם, אבל השבוע קאסל עשה קפיצת מדרגה וביסס את מקומו בקרב עכברי הליגה עם המשחק שנתן מול גולדן סטייט.

כחצי דקה לסיום הרבע השלישי, כשהספרס פיגרו ב-15, קאסל לקח שלשה מכדרור. שלשה מאוד לא מחויבת המציאות, אחרי שהחטיא את כל 4 הניסונות הקודמים שלו משלוש ובאופן כללי לא פגע במשחק בהתקפה, אבל דווקא השלשה הזו נכנסה.

פוזשן אחר כך באדי הילד ניסה לעבור את קאסל, כולל בעזרת חסימה של קוון לוני, ואז כששעון ה-24 עמד להיגמר באדי שיחרר מסירה קשתית לסנטר שהתגלגל אל עבר הסל. סנדרו ממולקשווילי הרים את הידיים כדי ליירט את המסירה, והכדור הגיע לקאסל שדהר לעבר ליי אפ קל. וכך, במחי חמש נקודות תוך פחות מ-30 שניות, במקום שגולדן סטייט תרד להפסקה בין הרבעים כשהיא עם המומנטום ודורסת את היריבה, הספרס הם אלו שהיו עם המומנטום ובפיגור 10 שפתאום נראה קל יותר לסגירה.

פאסט פורווד לארבע וחצי דקות לסוף הרבע הרביעי. הספרס ניצלו עד תום את המומנטום שצברו וצימקו לכדי פיגור של 2 נקודות בלבד. קאסל כידרר וכידרר, וניסה לנצל את המיס-מאץ' הקטן שלו מול קוון לוני. אבל לוני לא פראייר, הוא לא אכל את מה שקאסל בישל, ליווה אותו כל הדרך בניסיון החדירה לסל ושם לו יד בתוך הפנים ממש. איכשהו קאסל הצליח לשחרר זריקה ו… סל. שוויון שאף אחד חוץ מקאסל לא ראה בא.

פוזשן אחר כך לינדי ווטרס חשב שהוא חודר לסל קל בסוף שעון ה-24, אבל פגש שם את מי אם לא קאסל, שקפץ ומנע ממנו לקלוע. וומבי קטף את הריבאונד ומסר לאחור לחברו לקו ההגנתי, אותו אחד שלא יודע לקלוע, וטאח. פתאום הספרס עם ידם על העליונה.

ארבעה פושזנים, ברגעים אולי הכי קריטיים של המשחק, הם אלה שהפכו את מה שאמור היה להיות הפסד ברור לקבוצה הראשונה במערב לניצחון עליה. ועל כל ארבעתם חתום אותו שחקן, מספר 5 בשחור-לבן. במרשתת כבר התחילו להטביע את הכינוי "אזור 51" לצמד וומבי-קאסל, על שם מספרי הגופיות שלהם' אבל גם על שם האזור במדבריות נבאדה שבו נערכים ניסויים צבאיים סודיים של צבא ארה"ב ושמקושר להמון תיאוריות קונספירציה על חייזרים. כינוי מושלם אם תשאלו אותי.

אבל רגע, לא סיימנו לדבר על קאסל.

2. סטף נגד סטף

כשאמרתי שקאסל עשה קפיצת מדרגה השבוע זה היה בזכות התצוגה ההתקפית שלו במאני טיים עם השלשות והחדירות לסל. בשולי הדברים הסתתר משהו לא פחות מרשים באותו משחק – היכולת שלו בהגנה. אלו מבין העכברים שהכירו אותו עד לאותו משחק ידעו לדקלם שהוא שחקן התקפה בסדר, שצריך לעבוד על הקליעה, אבל שומר נהדר ששמר העונה בינתיים על לא מעט כוכבים בצורה טובה. מול גולדן סטייט הוא קיבל אולי את המשימה ההגנתית הכי קשה עד כה העונה, כשנאלץ להצר את צעדיו של אחד בשם סטף קרי. התוצאה? סטף (קאסל) נצמד לסטף (קרי) לגופייה והוציא לו את החשק לחיות כמעט.

טוב, אולי הגזמתי, וחשוב לציין גם שקרי הגיע אחרי שפחות מ-24 לפני זה ניצח במשחק צמוד את הפליקנס אז אולי היה פחות חד, אבל במבחן התוצאה מה שחשוב זה שהוא קלע רק 8 נקודות במשך שלושה רבעים, היה 5 מ-16 מהשדה במשחק (31%) ו-3 מ-10 מהשלוש וגם לא ממש הצליח להפעיל את חבריו יותר מדי (רק 5 אסיסטים על 3 איבודים). והתוצאה הכי חשובה היא שהספרס חזרו מפיגור 17 באותו משחק וניצחו, הרבה בזכות המהלך הזה שחתם כל ניסיון של קרי לאיזשהו סיכוי של קאמבק. אל תורידו את העיניים מקאסל הקרצייה:

ואם אתם רוצים גרסה מורחבת של התצוגה ההגנתית שלו באותו משחק, בבקשה:

3. מה ההבדל בין פיקח לחכם?

אמרו חכמינו שפיקח יודע לצאת ממצבים מסובכים, בעוד שחכם לא נכנס אליהם בכלל. בקיץ 2023 בסקרמנטו פינקו את האריסון בארנס בחוזה חדש לשלוש שנים על סך 54 מיליון, או אם תרצו 18 מיליון לעונה. בארנס הדליק את הלייזר כל הדרך לבנק, אחרי עונה נהדרת של הקבוצה שהייתה נראית בדרך למעלה. שנה אחת בלבד אחר כך, ואחרי עונה שהסתיימה במפח נפש יחסית להצלחה הכבירה שנה קודם, בסקרמנטו הבינו שבגיל 32 הוא לא בדיוק שווה 18 מיליון, תוקע את הקאפ ובעיקר מפריע להביא כוכב חדש, דמאר דרוזן. אז מונטה מקנייר, הג'י-אם של סקרמנטו, נאלץ לשלם לסן אנטוניו ספרס בחירה (ליתר דיוק זכות החלפה) כדי שסן אנטוניו תעשה לו טובה ותיקח ממנו את החוזה המעיק של בארנס.

אפשר להתווכח אם בארנס שווה 18 מיליון תחת הסכם השכר החדש והתקרה שעולה ועולה. אפשר גם לטעון בצדק שזה היה מהלך טוב מבחינת סקרמנטו, שהביא לה שחקן יותר טוב על הנייר, אבל בינתיים במבחן התוצאה מי שעשתה למי טובה זו סקרמנטו לסן אנטוניו. נכון לכרגע סקרמנטו מתחת לסן אנטוניו בטבלה, בארנס קלע 20, 25 ו-21 נקודות בשלושת המשחקים האחרונים שאותם הספרס ניצחו, ואתמול גם זכה בתואר שחקן השבוע במערב, השחקן הראשון של הספרס שעושה זאת מאז 2020, אז היה זה… דרוזן. כדי להוסיף חטא על פשע, בראיין רייט, הג'נרל מנג'ר של הספרס, עוד יצא עם בחירה מכל הדבר הזה. אז אולי מונטה מקנייר פיקח, אבל רייט יצא חכם (גם אם בארנס יחזור כצפוי לממדיו הטבעיים עם ממוצע של 11 נק' לעונה ואם בסוף הספרס יסיימו מתחת לקינגס בטבלה).