הרבה מושבים היו לי בתור כתב, הרבה פעמים התלוננתי. הרבה פעמים שיבחתי. הייתי במושבים של אלף דולר בעבר בגלל יוקרת המשחק, אבל לעולם לא הייתי במושב של אלפיים דולר במשחק של הלייקרס רק בגלל הקרבה למשחק, בול מול האמצע. הנה, הפרצוף של האיש הזה שצ׳אט ג׳י פי טי יצר לי מהווה אילוסטרציה מדויקת למדי של המושב שלי.

וכן, אלו המחירים של הלייקרס. אם אלו היו הקליפרס אתם יכולים לחלק את הכל בעשר ועדיין לקבל קצת עודף.

אבל אני מתחיל מהאמצע, צריך להתחיל מההתחלה, וההתחלה היא שעשיתי טעות – אשתי (ההרה) והבת הלכו להוריה בצרפת, הם הציעו לי לבוא איתם, אבל אני חשבתי שיהיה לי חופש וכאלה. משחקים, עניינים ובעיקר פחות כאב ראש מהאישה (והילדה, אם להיות הוגנים) ולמי בכלל יש כוח להיות שוב בניס, הלא היא עזה של הריביירה. דא עקא – אני ממש מתחרט על כך, ועם כל הכבוד למושב הבאמת מופלא שלי, הייתי כרגע מעדיף בכל זאת להיות בעזה של הריביירה. זה כן אומר שבלי בת לטפל בה, ובלי אישה שמפקדת עליי, הגעתי לדאון טאון אל.איי המגעילה מוקדם מאד כדי להימנע מפקקים. עבדתי קצת, ראיתי סרט מחורבן קצת (Conclave . קקה סרט) אכלתי אסאדו מאד מאד טעים קצת (אם כי, חובה לומר שבשר הראש אתמול אצל נציג חב״ד באירוויין היה טעים אפילו יותר. יצוין גם שאשתי לא כל כך אוהבת שאני אוכל בשר אדום. אז הנה – יתרון נוסף).

אז אין מה לעשות, למרות ששקט מהאישה זה טוב, ושקט מהילדה זה סבבה, ושבשר אדום זה מעולה ושמושבים נפלאים זה אחלה, ולראות את יוקיץ׳ זה פיצוץ (למרות שנדמה לי שראיתי אותו כבר ביותר מחמישה משחקים) ולמרות שתכל׳ס המשפחה חוזרת כבר עוד שישה ימים, אין מה לעשות – מתגעגעים ובודדים.

ומכאן לאימוני טרום משחק.

זרקו – יוקיץ׳, מארי ופורטר ועוד כל נעלמים ואלמונים יותר ופחות (ווסטון, בראון, ואיזה סנטר לבן בשם טייסון משהו) מצד דנבר. רובם ממש צלפים. והגבה, רדיש, וינסנט, קנקט, ריבס ואיזה ילד (שהוא אולי ואולי גם לא האח הקטן של ריבס, אבל בגיל 10 בערך הוא היה צלף חבל על הזמן, ויש מצב שעוד עשור אוכל לדבר כמו שאנשים שראו את סטף הקטן זורק במגרש של אבא שלו בשרלוט לפני 30 שנה, דיברו) – על הכוכב החדש הענק של הנ.ב.א

מי לא זרק? לברון וווסטברוק. בעיקר הם/

ואפרופו לברון, ואפרופו קולנוע. לא יודע למי יצא לראות את WICKED החדש (סביר אגב, אבל נדמה לי שבעיקר לילדות בנות 10), אבל בחלק גדול מהזמן, שתי הכוכבות נמצאות בבית ספר שבו לכולם יש מדים כחולים חוץ מלשתיהן, אז הנה לברון ואריאנה גרנדה, מצאו את ההבדלים:

ובגלל שאני יושב כל כך קרוב, שמתי לב גם שלפחות בדנבר (שהיו עם הפנים אליי, היחידים ששמו יד על הלב בזמן שירת ההמנון היו רק שלושת הלבנים הלא יוגוסלבים שלה. לא יודע מה זה אומר, אבל זאת כן אבחנה בימי פוסט הבחירות, שאולי אומרת משהו ואולי גם לא.

וגם, איזה יפות המעודדות, פעם ראשונה שאני רואה אותן רוקות ממש מולי. כפרה עליהן.

טוב, הלכו המעודדות, הגיע רוי הצ׳ימורה, והמשחק מתחיל כששתי הקבוצות מנסות להפעיל את הגארדים הלבנים וכחושים שלהן. ריבס מהצד האחד, בראון מהצד השני והדבר שהכי בולט בדקות הראשונות הוא הניווט היפה של לברון שבינתיים מנהל משחק טוב יותר מאשר יוקיץ׳. מצד שני, רק 4 דקות עברו בינתיים במשחק אז כנראה שזה לא אומר יותר מדי. וקצת אחרי זה מגיע מהלך המשחק בינתיים עם חסימה אדירה של ווטסון על חדירה פשוט לא החלטית מספיק של הצ׳ימורה. איש שקל מאד לתאר בתור גוף יאניס, אבל עם רמת קשיחות של לברון, גרסת גמר 2011. מזל שיש את ריבס שצולף ללא הכרה, והוא כבר תריסר נקודות בתוך 8 דקות, ממש משל היה דלטון קנקט. ובעוד אני מדבר, ווטסון, החוסם הגדול מקודם, נחסם בעצמו על ידי הבן של דאג כריסטי, ודנבר מצידה מעלה את ראסל ווסטברוק, שמקבל בוז גדול מאד מהקהל. לא יודע למה, אבל יוקיץ׳ משתיק את הקהל עם הנקודה השביעית והשלשה הראשונה שלו.

והנה נכנס ואף קולע האיש שכולנו חיכינו לו בדנבר, טריי אלכסנדר

מה שנקרא. מי?

בדיוק.

לברון מצידו, מראה שהחולצה השחורה הזאת שהוא לבש לפני המשחק, בהחלט עלתה לו לראש. בינתיים הוא לא טוב, ולמרות שאמרתי שבדקות הראשונות הוא ניהל את המשחק ביד רמה, מאז הוא בעיקר איבד שני כדורים שלומיאליים במיוחד. אבל מצד שני, לא יפה לצחוק על זקנים, ועם תום הרבע הראשון בהחלט צמוד למדי, גם אם יוקיץ׳ (בעיקר בהפעלת ווסטברוק אגב) שומר על יתרון קטן, בן 4 נקודות לקבוצה האורחת.

הרבע השני מתחיל, והקהל ממשיך לשנוא ולבוז לווסטברוק, כאילו שזה אשמתו שהוא היה מחורבן בדקה ורבע שהוא היה בלייקרס. תבינו, זה לא אישי, זאת השיטה. היום אגב, הוא עם שתי החטאות לא קשורות בכלל מהשלוש, אבל גם עם 7 אסיסטים באיזה 6 דקות משחק, אז אפשר להחליק.

טוב, לברון מאז שפתחתי עליו את הפה כבר עם 10 13 נקודות ועם יוקיץ׳ על הספסל, הלייקרס נראים טוב הרבה יותר ומובילים כבר ב-8 נקודות. יצוין גם שהקהל עושה ״סטף״ לקנקט כשהוא זורק מהשלוש (למי שלא מבין מה זה אומר, זה מן עצירת נשימה קולקטיבית

כזאת שאומרת שהנה יבוא שלשה, למרות ששישים אחוז מהזמן היא לא באה).

ברגע של הארה קלטתי את מי ווסטברוק הכי מזכיר לי בעולם (קול, מבט והתלהבות ילדותית שזכזאת) – מייק טייסון כמובן. ובעיקר, מסתבר שאני לא היחיד כי התמונה כאן למטה היא לא היחידה שמצאתי, היא גם לא הכי טובה, אבל היא הראשונה ואני קצת עצלן לפעמים.

ואחרי הסחת הדעת הזאת, נחזור למשחק ולעובדה שיוקיץ׳ חזר ונתן מיד את האסיסט הראשון שלו היום, למי אם לא מייקל פורטר.

לעומת לברון, חובה לציין שהגבה לא הגיע היום למשחק, הוא רך כמעט כמו הצ׳ימורה היום (או אתם יודעים, כמו לברון גרסת 2011) וגם עושה המון טעויות, ובגלל זה , אבל בעיקר בגלל שיוקיץ׳ נמצא על המגרש, דנבר חוזרים לאט לאט למשחק. אבל בגלל שאני נחסן ידוע, אז בדקה שעברה מאז שאמרתי את זה, הגבה גם חטף ליוקיץ׳ בדרך לדאנק קל, ומיד אחרי זה עושה עוד 2. בחיי, שאני צריך לעשות כמו שאני עושה כשאשתי רבה איתי ולשתוק. עדיף.

בכל מקרה, שני אין-אנד-אאוט מבאסים ללברון שבכל זאת לקח את הקבוצה שלו ליתרון בן 6 נקודות עם הפסקת המחצית.

מישהו צריך לדבר על כך שכריסטיאן בראון במשחק הזה לפחות טוב כמו אוסטין ריבס, שזה ממש מצוין כי ריבס ממש טוב היום (או לפחות היה ברבע הראשון). כרגע, עם שלוש דקות אל תוך המחצית השניה, לשניים יש 14 נקודות, ובניגוד ללבנים קטנים אחרים (אהמ… אהמ… פייטון פריצ׳רד אני מסתכל עליך), הם עושים את הנזק גם בחיתוכים (בעיקר בראון) וגם בכדרור נאה במיוחד (ריבס, בעיניי אחד המככדררים הטובים בליגה, ואגב יש לו כבר 17 נקודות מאז שהתחלתי לכתוב את הפסקה הזאת). מה זה אומר? זה אומר שאם בראון יהיה אכן ברמה של ריבס או פריצ׳רד או משהו כזה, אז זה כן מעבה קצת את מצב הביש שהוא העומק של דנבר. אבל ברור שלא בכל משחק הוא ייראה ככה, ואת זה אני אור כשבראון עושה את שלו לחיתוך אל מתחת לסל, אבל יוקיץ׳ מפשל עם מסירה מאחורי הגב שלא מגיעה ליעד. חבל קצת, היה יכול להיות היילייט. כך או כך, אם הרבע הראשון היה שווה עם יתרון קטן לדנבר, והרבע השני היה של הלייקרס, אז הרבע השלישי בינתיים הוא לגמרי של מייקל פורטר ג׳וניור, ניקולה יוקיץ׳ ודנבר שכבר מוליכה ב-5, חמש דקות אל תוך הרבע. קצת אחרי זה, עם שלשה של ווטסון, ובעוד יוקיץ׳ ופורטר ממשיכים לשלוט, זה מתחיל להיות לא נעים. חתיכת רבע שמראה למה אי אפשר להספיד אלופה לשעבר (גם אם היא משחקת מול עוד אלופה לשעבר הלא רחוק). 13 הפרש לדנבר, כשהלייקרס פשוט לא מצליחים ליצור כלום כשמילה טובה צריך לומר גם להגנות של סטרות׳ר וווסטון. ואפילו אפילו אחד שזוכה להמון בוז, בשם ווסטברוק שהרגע גם מסר אסיסט יפה במיוחד, העשירי שלו במספר (0 נקודות אגב בינתיים) לבק דור של איש הרבע השלישי – מייקל פורטר ומיד אחר כך מקנח סוף סוף בסל ראשון.

וכך, עם עוד סל קל של יוקיץ׳ שמנצל את העובדה שראסל שומר עליו, והוא איבוד כדור מזעזע במסירה לא מדויקת לקנקט, היתרון כבר עולה ל-15, והקהל המלא והמעורב (איזה הבדל בין קריפטו לאינטואיט. איזה הבדל בין הלייקרס לקליפרס) מתחיל להשתתק לו, כשווסטברוק עושה את המהלך האתלטי של הערב שלו עם פולו אפ דאנק מרהיב. ובשקט בשקט, הוא לא כל כך רחוק מעוד טריפל דאבל. מצד שני, גם יוקיץ׳ לא.

ברבע הרביעי, דאנדרה ג׳ורדן משכיח את יוקיץ׳ לגמרי (ממש…) כשמארי עושה לו כריס פול.טוב לראות את זה מדי פעם, אבל בואו, האיש כן קצת עגלה, ואם הוא משחק, יש מצב שיוקיץ׳ כבר לא ישחק כי דנבר מובילים ב 19. כלומר ב-21 כי ווסטברוק קלע עוד שתי נקודות ומתקרב עוד יותר לטריפל דאבל, אחרי משחק באמת מצוין שלו כפסיליטייטור. ג׳ורדן חוטף ונותן מסירת פוטבול אל-לה קווין לאב ניקולה יוקיץ׳ לכריסטיאן בראון שמוכיח שלמרות שהוא לבן וקצת קטן, הוא עדיין יודע לעשות את מה שסטף לא יודע למשל לעשות שזה להטביע.

יוקיץ׳ עם הריבאונד ה 12 גונב לווסטברוק את הריבאונד השמיני ומתנצל, אבל מיד אחרי זה מעלה שוב את הנאגטס להפרש בן 20 נקודות, אז יש מצב שווסטברוק סולח לו, ואם לא, אז לפחות העיר דנבר סולחת לו. גם טוב. וקצת אחרי זה שלשה של ווסטברוק והמשחק כבר די גמור. 26 הפרש עם 4 דקות ושייבה. יאללה הגיע הזמן להחזיר את טריי אלכסנדר.

מי?

בדיוק.

למרות שכשהשחקנים חוזרים, אני מאוכזב לא לראות את אלכסנדר, אבל כן את קולוקו, טראור ומקסוול לואיס. כל אחד מהם, כבודו במקומו מונח למרות שסביר להניח שלא הייתי מזהה אף אחד מהם ברחוב.

והנה הרגע לו חיכינו טריי אלכסנדר….

מי?

בדיוק

אז אלכסנדר חוזר למשחק יחד עם השמות הבאים. פי.ג׳יי הול, האנטר טייסון (שאותו צילמתי קודם, כזכור) וזיק נאג׳י. מעניין מי בשני ההרכבים יגיע בשנים הקרובות לליגת העל (ומי לליגה השניה)

אז מה היה לנו, היה לנו מחצית שניה שהיתה כלום ושום דבר של הלייקרס (ובעיקר של הגבה, לברון קצת ניסה ייאמר לזכותו) כששחקנים כמו ריבס למשל שהיה ממש בסדר בהתחלה, היה ממש לא בסדר אחרי זה. מצד שני, היו שני כמעט טריפל דאבל של יוקיץ׳ וווסטברוק, אבל נדמה לי שאיש המשחק (בהנחה שיוקיץ׳ לא תמיד יכול להיות איש המשחק למרות שברור שהוא כן) הוא מייקל פורטר ג׳וניור במחצית שניה מדויקת מאד.

יוקיץ׳ עם 34, 13 ו-8 אס׳. פורטר עם 24 נקודות ו-11 ריב׳. 16 לבראון שהיה ממש סבבה. 14 לווסטברוק עם 7 ריב׳ ו 11 אס׳ ולג׳מאל מורי, ו-11 נקודות אתלטיות יחסית לווסטון. מנגד, 19 לריבס, 18 עם 6 ריב׳ ו 7 אס׳ ללברון. 14 ו-10 באחוזים מזעזעים לדייויס. 12 לכריסטי ו 10 להצ׳ימורה.

102-127 בסיום לדנבר.

אפילוג:

בדרך הביתה הקשבתי לרדיו הבית של הלייקרס. כל המתקשרים טענו שהסיבה שהלייקרס לא ניצחו היא כי הצ׳ימורה פתח במקום קנקט. אז הנה לכם. עכשיו אתם יודעים.