1. מס' 1 קנזס ג'ייהאוקס גוברת במשחק קלאסי על מס' 9, צפון קרולינה טארהילס 89-92

את המשחק ניצח ניצח 'LOCAL KID' ששמו זקו מאיו

ידוע שבארה"ב כדורסל המכללות הוא בראש מעיינם של 7 מתוך 10 מאוהדי המשחק. זה נבדק שוב ושוב במחקרי אנוש רבים. אז הגיע הזמן לכתוב מילה על קולג' בסקטבול. אתמול היה לנו משחק קלאסי בין הקבוצה הביתית, קנזס סיטי ג'ייהאוקס – מספר 1 במכללות – לבין ה'טארהילס' מצפון קרולינה – 9 במכללות נכון להיום, תחילת העונה. היה זה עוד משחק קלאסי בין השתיים אותו ניצח 'LOCAL KID' ששמו זקו מאיו שעלה מהספסל, תקע 21 חיצים, והיה המפתח בנצחון קנזס ג'ייהאוקס על הטארהילס מצפון קרולינה 89-92.

בפעם האחרונה שצפון קרולינה נכנסה ל- Allen Fieldhouse, הבית של קנזס, לארי בראון הוביל את הטארהילס לנצחון כפוינט גארד שלהם. לארי בראון הוא בן 84 היום, ואיש 'היכל התהילה'. הוא עצמו הוביל פעם את קנזס לאליפות המכללות ב-1988. הסטוריה ארוכה ודשנה מלווה את שתי הקבוצות הללו משתי האוניברסיטאות הגדולות. בגלל שהשתיים העדיפו להיפגש בגמר המכללות, או לפחות בפיינל פור, הן נמנעו כל השנים מלשחק אחת נגד השנייה בעונה הרגילה. לכן לפגישה ביניהן אתמול, רוי ויליאמס, שהיה מאמן ראשי בשתי המכללות וזכה באליפות המכללות עבור צפון קרולינה ב-2005, 2009, ו-2015, והגיע לפיינל פור עם קנזס ב-1991, 1993, 2002, 2003, הרגיש שזה משחק יותר מדי מסוכן לעצביו והעדיף לחזות בו בטיווי.

אז המשחק אתמול היה משחק הסטורי. איש לא התפלא שאת גורלו קבע שחקן שעלה מהספסל, זיקו מאיו בן לאורנס, ביתה של האוניברסיטה, שהוביל את קנזס, מס' 1 במכללות, לנצחון על התשיעית עם 21 נקודות, כולל סל הנצחון!

2. קליבלנד קאבס החמה BLEW OUT את הווריורס המסכנה 117-136, והיא 0-10!

אנא, שימון, אל תגיד לי בעברית "לא ייתכן". אמור לי באינגליש, כדי שאבין טוב יותר – –

IMPOSSIBLE

IMPOSSIBLE שהקליבלנד קאבס – עם עוזר המאמן שהיה משך 3 שנים לסטיב קר, מאמן הגולדן-סטייט ווריורס, ועתה הוא מאמן קליבלנד הצעירה – פותח משחק עם…עם… עם ריצת…

2-20

קני אטקינסון, עוזרו של סטיב בשנים האחרונות, הסתכל על לוח התוצאות ולא יכול היה להסתיר את חיוכו. הוא חייך גם כי התחלת העונה שלו כמאמן ראשי של הקאבס הולכת בינתיים "PERFECT" וגם בגלל מה שהוא אמר במסיבת העתונאים אחרי המשחק:

"is something. It's – 0-10- kind of a magic number, right?" "I was worried about tonight because the Warriors are champions. That surprised me, how ready we were, how hungry we were is really "something special for our team

משהו מיוחד קורה בקליבלנד. כתבתי, והיללתי את קני אטקינסון כבר מספר פעמים. הוא לונג-איילנדר – מלונג-איילנד לאלה שלא בטוחים מה זה 'לונג-איילנדר', וזה אומר עבורי הכל. גם אני הייתי לונג איילנדר רוב שנותי בארה"ב – 43 שנה (לפני פלורידה, דרום קרולינה, ועתה ג'ורג'יה, שלוש המדינות שטראמפ טרף כמו שהקאבס טרפו את הווריורס). לונג איילנד היא מושבתם של ווינרים וקני אטקינסון הוא ווינר.

***********

כתבתי "גם אני לונג איילנדר", הווה אומר, כמו אטקינסון – גם אני סוג של 'ווינר'. הגיע הזמן שאכתוב משהו שרציתי לכתוב מזמן אבל אני תמיד שוכח: "מה עושה את ארה"ב למדינת הספורט מס' 1 בעולם"? אולי הסיבה העיקרית היא שהספורט בארה"ב מאורגן כך שכולם יכולים להיות ווינרים. כל עיירה, כל עיר, כל מדינה. לתושבי עיירה מסויימת באינדיאנה בית ספר התיכון שלהם הוא הדבר החשוב ביותר. לנצח את אליפות התיכונים של אינדיאנה הוא עבור תושבי העיירה אליפות העולם. הטופ שבטופ. אבל רגע: ישנן כמה אליפויות תיכונים, תלוי בגודל התיכון. ישנן אליפויות תיכונים כמו במכללות, ב-3 דיביזיות. רגע. כמעט שכחתי את בתי הספר הקתוליים עם 'אליפות המדינה' שלהם, או אם אתה רוצה ומעוניין ללכת צעד קדימה, אז ישנן אליפויות ארה"ב ב-COMMUNITY COLLEGES (מכללות של שנתיים). ובמכללות? ישנן דיביזיות I, II, ו-III, תלוי בגודל המכללה, ובחירתה היכן להשתתף. כשאני אימנתי את אוניברסיטת 'אדלפי' בדיביזיה ה-II לאליפות המכללות ב-1974, ולקחנו מקום 3 ב-1973 ו-1975 כשבתכנית המשחקים שלנו שליש מהמשחקים נגד הטובות במכללות בדיביזיה הראשונה, החלטתי ב-1976 להצטרף לדיביזיה הראשונה. האוניברסיטה חייבת הייתה להציג איצטדיון כדורגל משופר, וסיבה לעבור דיביזיה. איצטדיון היה לנו. סיבה? ב-1975 ניצחנו את יוקון, פן סטייט, ואת ה-NAVY שכולן משחקות כדורגל בטופ של דיביזיה I. מיד אושרנו (אימנתי את קבוצת 1976 לרקורד של 2-2-15 ולפלייאוף. ב-1976 הפסדנו את המשחק ראשון בפלייאוף (החמצנו פנדל בדקה ה-88 לשוויון, באשמתי. ברגע האחרון החלטתי משום מה להחליף את הבועט הרגיל שלי בישראלי בעל שם, שאני מעדיף לא להזכיר את שמו, כי בכל מקרה זו הייתה אשמתי, לא אשמתו), והחלטתי לפרוש ולהעביר את המושכות לעוזר המאמן שלי (כי עמדתי בפני העלאת הדרוג המקצועי שלי מ-ASSOCIATE PROFESSOR ל-FULL PROFESSOR והייתי חייב לשפר את עמדתי המקצועית כחוקר ומפרסם, ובאמת קבלתי את ה-FULL PROFESSORSHIP ב-1979). סיבה שנייה להחלטתי לפרוש הייתה כי נמאס לי. אימנתי כדורגל 10 שנים בנוסף להיותי ראש המחלקה לביומכניקה באוניברסיטת 'אדלפי' והייתי חייב לשמור את יקרת המחלקה מול יריבות כ-NYU, קולומביה, CITY COLLEGE ו- FORHAM UNIV, דבר שהצלחתי לעשות בהצלחה. אדלפי ידועה עד היום במחלקות שלה ל-EXERCISE PHYSIOLOGY ו-BIOMECHANICS.

אדלפי נשארה בדיביזיה הראשונה בכדורגל בהצלחה בינונית עד שנת 2002 ואז החליטה לרדת חזרה לדיביזיה II.

**********

חזרה לקליבלנד קאבס

עזרו לאטקינסון המאמן דריוס גרלנד עם 27 נק', אבן מובלי עם 23, ודונובן מיצ'ל – השחקן הטוב כיום ב-NBA ואם אתם לא מאמינים לי אתם מוזמנים לברר אצל שימון – שניצח על התזמורת, שיחד עשו מהקאבס הקבוצה הראשונה בהסטוריה להיות 0-10 כשכל ה-10 הם בלפחות 110 נקודות. אתם לא מאמינים לי? לכו לברר אצל 'ספר השיאים של גינס' (למעשה, אולי השיא הזה עדיין לא רשום אצלו).

היי, אותי לא עשו ברגל. הלכתי לספר השיאים של גינס. ומה מצאתי?

Led by Wilt Chamberlain, the 1960-61 Warriors opened the year with nine straight wins and actually scored at least 117 points in each before taking a 107-105 loss to the then-St. Louis Hawks in game 10.

רק שתדעו שהקאבס היא לא ONE-TRICK-PONEY: אטקינסון, המאמין כמו כל לונג-איילנדר ב-HIGH-POWERED OFFENSE (גם קבוצות הכדורגל שלי מחזיקות עד היום בכמה וכמה שיאי התקפה בספרי ה-NCAA) הוא-הוא המנהיג של ההתקפה המובילה את ה-NBA עם 124.5 נק' למשחק עם ממוצע קליעות של 52.6%.

הערה ראשונה לעכברים האמיתיים שבין הגולשים: מה שלא הזיק לטרנספר – מעבר, יעני – של אטקינסון לקאבס היא העובדה ששניים מכוכבי הקבוצה, ג'רט אלן וקריס (לא כריס!) לה-וורט שיחקו עבורו בנטס בשנים שהוא אימן שם.

הערה שנייה לעכברים הרגילים של האתר: קליבלנד בנתה הפרש של 41 בחצי (42-83). ההפרש של 41 הוא שווה להפרש הגדול ביותר בתולדות הקאבס לחצי המשחק הראשון, וה-83 הוא שווה-שיא של הקאבס למספר הגדול ביותר בחצי. ונגד מי הושגו השיאים הללו? נגד הפועל אילת? נו סיר. הם הושגו נגד הווריורס המפוארת.

נ.ב: רק לידיעתכם, קליבלנד היא לא סתם עיר, מהסוג של חדרה או עפולה (ויסלחו לי גולשי האתר משתי הערים הללו) בישראל. נו סיר. קליבלנד היא הבית של בית החולים מהטובים בעולם – קליבלנד קליניק – שהוא שני רק למאיו קליניק שבמיניאפוליס בדרוג העולמי, והיא הבית של 'היכל התהילה' של הרוק-אנד-רול. סתם לידיעתכם.

3. הסאנס ESCAPED – ניצלו (קודם 'בנו' ואח"כ ניצלו) – שוב בנצחון בשיניים על דאלאס, ב…ד…א…ל-…א…ס!

האיש שלא ניגמר!

עוד משחק. עוד THRILL של נצחון – נצחון מרגש, אמוציונלי, מסעיר – של הסאנס, והפעם על דאלאס הגדולה, 114-113.

לידיעת עידו גילרי וגיא רוזן, קבוצתם פיניקס סאנס היא 0-5 במשחקים הנגמרים בהפרש של 4 או פחות. יוסוף נורקיץ' בן דודנו קבר את הפאול השני משניים עם 0.8 שניות בשעון. בזמן הזה ניתן לתפוס את הכדור – כפי שעשה לוקה דונקיץ' – אבל הזריקה כבר באה מאוחרת. לא לפני השען המקומי שלחץ על סוף המשחק כשהכדור היה באוויר ולוקה כמעט נענה לתפילות המקומיים. גרייסון אלן (שאיבד את הקליעה שלו מ-3, והיא חייבת לחזור במוקדם יותר מאשר במאוחר) ריחף עם לוקה אבל במזל גדול השופטים בלעו את משרוקיתם כי אלן ניזהר שלא לגעת בלוקה, (אבל לעתים במשחקים מקומיים ה-'לא נגע' הופך לשלוש זריקות פאול).

נורקיץ' הוא שחקן הרבה יותר טוב ויעיל מהקרדיט שאנחנו נותנים לו. היה זה המשחק השלישי הרצוף שלו עם דאבל-דאבל, הפעם 15 נקודות ו-10 ריבאונדים. קווין דוראנט ההסטורי הוביל את הסאנס – לא יאומן כי יסופר,רקורד 1-8 – כשכל החמישייה עם דאבל מספרים, ומהספסל רויס או'ניל עם 18 חיצים. כן, זה אותו או'ניל שקם מהספסל וייבש את הקליפרס עם 21 נקודות ונצחון. חוזהו, ה-44 מיליון שלו ל-4 שנים, שכשהוא פורסם נחשב לזריקת כסף לפח, היום נחשב לגניבה.

עכשיו, אני לא יודע איזו השפעה ישנה לשני הגימלים – גילרי וגיא – על הסאנס, אבל מישהו חייב להתריע שם שמשהו לא בסדר כשכל הספסל כולו קולע… י-ח-ד… חצי מאו'ניל לבדו, הווה אומר 9 נקודות.

(אכתוב זאת בסוגריים ובאותיות קטנות: לאוהדי דאלאס באתר ישנה הצדקה די וולידית להפסד הביתי: הם שיחקו ללא דנטה אקסום, מקסי קלבר, דרק לייבלי, ו-PJ וושינגטון הפצועים).

4. ג'יי ג'יי רדיק מתחיל לאבד את סבלנותו עם ראסל ד'אנג'לו, אחד הקלעים הטהורים הטובים בליגה

ג'יי ג'יי רדיק מתעצבן במסיבת העתונאים. אני חושב שאני די מכיר אותו. הוא לא חושש על תפקידו כמאמן הלייקרס. אם מפטרים אותו הוא ימצא מיד ג'וב עליון בטיווי. הוא פשוט מתעצבן על כמה שחקנים, ובמיוחד ראסל ד'אנג'לו ברור שהוא היה מעוצבן על הפסד הלייקרס לגריזליס ביום רביעי – 114-131 – PISSED-OFF מספיק לזרוק כסא לפארקט א-לה בובי נייט (שזכה ל-5 אליפויות NCAA עם יוניברסיטי אוף אינדיאנה, אבל כמאמן נבחרת ארה"ב הוא פעם זרק כסא לפארקט מרוב עצבים)

האם ג'יי ג'יי הולך להיות בובי נייט מס' 2? יש לו אותו פרצוץ ילדותי,שובבני, ואני מתחיל להאמין שיש לו גם אותם עצבים כמו לבובי נייט. כך או כך, הוא מתחיל להחליף את לברון כ-'סיפור של הלייקרס'.

קרדיט ל-GETTY IMAGE

עם עשר שניות שנותרו בשעון ה-SHOT CLOCK ראסל זייף זריקה מהשלוש מהפינה, והסנטר ג'יי האף מהגריזליז בא לקראתו בניתור. עכשיו, במקום לחדור לעבר הסל בהקפצה לסל 2 קליל, ראסל כידרר אחורה בין רגליו לזריקת שלוש. להאף היה זמן להתאושש ולחזור לניתור חסימה לזריקה (ראו בתמונה).

האף הצליח TO DEFLECT THE BALL – להסיט את הכדור – לבן קבוצתו.

ג'יי ג'יי איבד את זה!

קרדיט לתמונה ל-GETTY IMAGE

רדיק מיד הוציא את ראסל מהמגרש בלי לומר לו מילה או להסתכל עליו, וראסל יכול היה ללכת להתקלח כי הוא לא מלא יראה מגרש יותר באותו ערב.

אחרי המשחק, במסיבת העתונאים, ג'יי ג'יי  dropping the mic and walking out אחרי שסרב לענות לשאלה מעצבנת של עתונאי 'למה הוצאת את ראסל מהמשחק'? (בתמונה)

אוקיי, קומראדים. אומר זאת לראשונה, ובאותיות גדולות:

ג'יי ג'יי הוא CHARACTER. טיפוס

מחכות לנו כמה שנים עליזות עם הבחור

(בין שימון לביני, ד'אנג'לו הוא גם מגן מחורבן. כאן ג'ה עובר אותו בקלות בהטעייה פשוטה)

אחר כך כשג'יי ג'יי התקרר מעט הוא נשאל שוב בלאונג' העתונאים בקשר לתגובתו בקשר לראסל. הוא ענה: "כל משחק יש לך אפשרות לשחק נכון ובשכל או לעשות שטויות. זאת בחירת השחקן. כשאני שיחקתי עשיתי אולי יותר שטויות מכולם. אבל עכשיו אני מאמן, לא שחקן"