הייתי הכתב הישראלי הראשון אי פעם בצ׳ייס, רגע לפני הקורונה. (וגם הכתב הישראלי האחרון באורקל, אבל זה עניין אחר)

ואני הכתב הישראלי הראשון אי פעם באינטואיט (מקווה שאני לא מביא הפעם עוד מגפה). שכמו הצ׳ייס הוא מקום מפואר, למעשה אפילו יותר מהצ׳ייס (אבל גם בנוי הרבה פחות חכם בעיניי, יותר מדי עליות וירידות בשביל להגיע למקומות אסטרטגיים). אולם יפה, חדיש, מודרני. אבל חדר אוכל ריק (בניגוד לזה שבקריפטו שתמיד רוחש וגועש).

הרשמים הראשוניים שלי הם ש:

• היה קל לחנות. הרבה חנייה, 21 דולר במקרה שלי (אני לא אוהב לחנות בחנייה של האולם עצמו אף פעם, כי תמיד קשה לצאת אחרי המשחק, ולמי יש כוח).
• היה ממש קשה למצוא את כניסת העיתונאים, צריכים להגיע לגראג׳ ממול, לקומה השניה, ואז עדיין לא מקבלים את התעודה אלא נשלחים לעוד מקום, ובסך הכל מדובר בסאגה שלא היתה מביישת את הפטיש החדש שלי, ריי ווליאמס ג׳ונסון (אבל אני מזהיר אתכם שאם תתחילו יש מצב שלא תצליחו להפסיק).
• משם לאולם, וומבי עדיין לא זורק, ואת כל ההארדנים של העולם כבר ראיתי מיליון פעם. חותכים לאוכל.
• בדרך שואלים שש אנשים עם חליפות אולם אדומות (סדרנים) ועוד שמונה עם חליפות כחולות (אבטחה) ובסוף עולים קומה וחצי, חותכים ימינה ומגיעים לחדר האוכל. ריק, אוכל בינוני, אבל כשהקיבה ריקה צריך לעשות איתה משהו.
• בניגוד לקריפטו, שבו יש אנשים שאוהבים כדורסל, ולכן המסכים מראים את כל המשחקים האחרים. סטיב באלמר והקליפרס כבר הוכיחו מספיק פעמים, שיש להם בעייה אמיתית של רגשי נחיתות (וכתבתי על זה לא מעט) – ולכן הס מלהזכיר עוד משחקים באחד מ 30 המסכים. אבל מראים את המשחק של הצ׳יפס על 25 מתוך 30 המסכים, כי זה מהומס מאיים פחות.
• המסכים האחרים מראים מה קורה לאולם. והאם אני רואה את וומבי שם?? אני לוקח עוד דוריטו (צורת היחיד של דוריטוס) ורץ לצלם את האיש הגבוה. ואכן, הוא גבוה, וטיפה (אבל רק טיפה) פחות שחיף משחשבתי. אבל בעיקר – גבוה. וכמו בחיים האמיתיים, כך גם באימונים, הוא בעיקר זורק שלשות, כי למה שמישהו בגובה 2.25 יחשוב לשחק מתחת לסל… פחחח.
• טוב, צילמנו. חוזרים לחדר האוכל, לוקחים קולה. ומחפשים את מקום הישיבה באולם
• אחלה מקום ישיבה!! ממש באמצע האולם, משל היינו בצ׳ייס. הנה, סטיב באלמר למד משהו אחרי שהוא הושיב אותי עשרות משחקים באיזורים בהם האף מדמם לו.

• המסך הפנורמי הכפול מעל האולם של הקליפרס הוא יצירת מופת. לא ראיתי אחד כזה אף פעם, ובחיי שמדובר בחתיכת דבר מרשים.
• אחת השאלות שיותר מעניינות אותי הן, האם הפעם, בניגוד למשחקי הקליפרס בקריפטו, האולם יהיה מלא, כעת באינגלווד, בזמן ההמנון עוד לא (אולי 60 אחוז מלא, אולי פחות) אבל יש עוד זמן.
• והנה המשחק מתחיל בדיוק בשעה שבע וחצי, שזה קצת מוזר (בדרך כלל, המשחק מתחיל 10-15 דקות אחרי הזמן הנקוב). יפה, אולי נגיע הביתה בשעה נורמלית.

המשחק

• אבחנה ראשונה לגבי וומבי (שמסר אסיסט יפה לפתוח את המשחק), למרות השחיפיות, הוא לא נותן לזובאץ׳, הרחב מנו פי שמונה בערך להתבריין עליו. זובאץ׳ אמנם מקבל עבירה, אבל וומבי בהחלט עמד בכבוד מולו במהלך הבידוד הראשו ןשל הסנטר של הקליפרס על הנודל הצרפתי (ושתי התקפות, כולל שלוש החטאות של וומבי אחרי זה, זה קורה שוב. וומבי לא ייתן היום לזובאץ׳ להתבריין עליו בכלל. זה ברור).
• כריס פול, גם בגיל 327 הוא מוסר בחסד עליו, יש לו בספירה שלושה אסיסטים, ולמרות שאני רק זוכר שניים מהם, הם היו מאד יפים, לחיתוך של וומבי דאנק, וקצת אחרי כך למתפרצת מדויקת להחריד של סוצ׳אן.
• שלשה שלישית של שמפנייה, ואני חייב להגיד שפיזית (בעיקר צבע גוף, ורעמת שיער….) הוא מזכיר לי שחקן אחר (בעבר) של הספרס – דרק ווייט. אם הוא ייצא כמוהו, אפשר בהחלט לפתוח את השמפניות.
• טוב, הפוגה קטנה בשביל לדבר על האבחנה שלי על התפוסה באולם, כשאני מניח שבשעה רבע לשמונה כבר אפשר לדבר. אם מחלקים את האולם לשלוש חלקים לפי הגובה, קורה משהו מעניין שלא קורה למשל במשחקים של הלייקרס בקריפטו – השליש התחתון מלא בערך ב 90 אחוז. השליש האמצעי ב 70 אחוז, והשליש העליון ב 40 אחוז (במקרה הטוב). לכאורה, מדובר בשיווי משקל נפלא – כך צריך להיות, המושבים הטובים אמורים להיוך מלאים יורת מאשר המושבים הפחות טובים, כך שהכל הגיוני. אבל באולמות אחרים בליגה , חדשים פחות (נקרא להם אולמות legacy ), יש כל כך הרבה legacy שאנשים כבר יושבים במקומות שונים והכל מתבלבל לו, שלא לדבר על תרחישים כמו הלייקרס, בהם כולם פשוט רוצים לקנות כרטיסים בזול יחסי, כך שדווקא למעלה מלא לא פחות מהלמטה (ולפעמים אף יותר). או במילים אחרות המסקנות הן (א) – יש כאן שיווי משקל כלכלי הגיוני (ב) שמוכיח שהאולם וה legacy חדש, למקרה שלא ידעתם ו (ג) הקליפרס עדיין לא מעניינים מספיק אנשים, וגם באולם המשוכלל והחדש שלהם – אף אחד לא באמת מתעניין מספיק בשביל לקנות מושבים במקומות הגבוהים.
• ובחזרה למשחק – כריס פול נפלא היום גם כסקורר. יופי.
• נעלמו לי משפטים שכתבתי, לא יודע למה. אבל בעיקרון אמרתי שהספרס מובילים ב 26 עם סיום הרבע. ויש להם תמהיל נפלא של צעירים (ברנהאם, שמפניה, אולי קאסל), זקנים (פול, בארנס), גם זקנים אבל קצת פחות (קולינס, קלדון ג׳ונסון) ואיזה צרפתי אחד. לעומתם, הקליפרס נראים כמו כלום ושום דבר, ומשחקים כמו כלום ושום דבר. למרות שאת הרבע השני הם בהחלט מתחילים טוב עם ריצת 0-8 באדיבות קופי , קיי.פי.ג׳יי ושאר שחקנים עם מקום מפוקפק בליגה. האם זה אומר שיש עתיד באלאמו, או שהספרס נראים טוב רק בגלל שהקליפרס משחקים כמו הפועל דגניה? לא יודע, אבל כך או כך, לשלש את מספר הנקודות של הקבוצה הביתית ברבע אחד של משחק ,זה ממש יפה.
• ואגב, אני אמנם לא סטיב באלמר, אבל לפני שהשקעת בכל האינטואיט, הבמאת חמוד הזה, לא היה שווה קצת להשקיע גם בשחקנים שישחקו בו? נגיד, כמו וומבי שהרגע עשה את מה שאנשים מאד ארוכים אמורים לעשות, פייק לשלוש, כדרור אחד ודאנק אימתני.
• בסופו של דבר, הקליפרס ללא קוואי (ובואו, זה קוואי, יהיה המון ״ללא קוואי״ העונה) היא קבוצה של שכירי חרב זקנים שאו שכבר היו בליגה ונכשלו בדרך כלל, או שהיו בליגה, הצליחו, ואז הזדקנו ממש. כל מיני קריס דאן שעכשיו עושה מיני קאמבק (רק 42-30) כמעט לבד, קיי.פי.ג׳יי שאפילו לא שיחק בליגה שנה שעברה. באטום שניסה למצוא את עצמו שוב בפילדלפיה, אבל מצא את עצמו שוב בקליפרס, מוכיח שלוומבי יש עוד מה ללמוד בטיקט של ה״צרפתי שקולע שלשות״. THE EXAPNDABLES גרסת סטיב באלמר, אבל במקום כל מיני שוורצנגרים, ואן דאמים וסטאלונים, יש שם מקסימום את דולף לונדגרן, לורנצו למאס ואנטוניו סבאטו ג׳וניור (תגגלו, לא אשמתי שאני גיק של קולנוע ורובכם לא).
• סוצ׳אן לא רכז, ולא ברור לי מה הספרס חשבו כשהם השתמשו בו בתור רכז שנה שעברה. הוא הרגע פספס מסירה למתפרצת של וומבניאמה שהיתה יכולה להיות ההיי לייט של העונה. כריס פול לא היה מפספס את זה.
• בדיוק נזכרתי שלא שמתי לב שהארדן משחק היום, ואכן ממבט על מסך הקלעים מתברר שצדקתי. אנחנו עם 4 דקות לסיום המחצית. ולהארדן יש שורה סטטיסטית מרשימה במיוחד. ריבאונד. זהו. ריבאונד. כלומר ,אחד. מה שלא משנה את העובדה שזובאץ׳ ניצל את הדקות ללא וומבי, ויחד עם אותו קריס דאן מקודם, רק מינוס שמונה, אחרי אותו מינוס 26. וכמו שהרבה הראשון אמנם גם משחק יפה של הספרס, אבל בעיקר מחדל של הקליפרס, כך הרבע השני, הוא אמנם קצת הקליפרס, אבל בעיקר שום דבר וכלום מצד הספרס.
• והנה, ההיילייט שהיה צריך להגיע קודם בין פול לוומבי, הגיע, מסירה להאלי הופ שכולה ידיים ארוכות מאד. אבל מהצד השני ,זובאץ׳ כן מצליח להתבריין על וומבי. מה שנקרא, וומבי נתן, וומבי לקח, יהי שם וומבי מבורך.
• אבל כמה דברים על וומבי (א) וומבי האז נו ביזנס לעשות שום דבר פרט מלנסות לצבור נקודות מתחת לסל, הג׳אמפ שוט שלו מביך, והוא מביך הרבה כי הוא מנסה אותו הרבה. לא מבין למה (ב) ובאותה מידה, עדיף שוומבי יתמקד בלחסום כל מיני חודרים, מאשר בלנסות לעצור גופות גדולים של. הקלעי המוביל של הקליפרס כרגע, אחד, איביצה זובאץ׳. לוומבי היו לא מעט חסימות בינתיים (4), אבל הוא טוב בהרבה כשהוא בא מהוויק סייד לעשות את זה, מאשר כשומר על שחקנים חזקים יותר ממנו. בכל מקרה, הספרס מובילים ב-8 במחצית, כשהארדן קולע 5 נקודות בשתי הדקות האחרונות, לפחות זה. אבל ה mvp של המשחק בינתיים, הם פול ושמפנייה. לא וומבי.

הפסקת מחצית.

אני מתכוון להצביע מחר, אני לא מתכוון להצביע לנשיא מחר, כי אני מפחד מאד מהאחד, וחושב שהשניה קצת סתומה. אבל אני בהחלט מתכוון למלא את חובתי ולהצביע לדברים יותר חשובים, כמו פרופוזישנים, סנאט ושאר דברים שלא מעניינים את הישראלי הממוצע. אבל כן דבר אחד שיותר קשור לכאן – כבר ביססנו את העובדה שהמושבים העליונים של האולם ריקים למדי, כבר ביססנו את העובדה שבאלמר עשיר, ובעיקר ביססנו את העובדה שהאולם הזה נבנה בפאקינג אינגלווד, ושכדורסל זה משחק ״שחור״ (בניגוד נניח לפוטבול של sofi הסמוכה). אז עכשיו נבסס את העובדה ששמונים אחוז מהתפוסה באולם היא מקהל לבן, לא שחור. מה שאני הייתי מצפה הוא לתת כרטיסים כמעט בחינם לתושבי השכונה השחורה הזו – כדי שיבואו וימלאו את המושבים העליונים באולם. ככה בונים קבוצה, ככה בונים עתיד, ככה בונים legacy ואת זה באלמר לא עושה. וחבל, כי בחיי שחשבתי שבגלל זה הוא רוצה אולם באינגלווד, אבל כנראה שהתבדיתי.

מחצית שניה

• אני לא חושב שוומבי יעשה היום 5×5, אבל יש מצב שהוא יעשה טריפל דאבל עם חסימות, נדמה לי שהיו לו שלוש נוספות בארבע הדקות הראשונות של המחצית. אין ספק , בתור איום הגנתי הוא משהו מאד מיוחד, אם הוא רק יעשה פחות ג׳מפ שוטים מפגרים (למרות שהוא קלע שלשה אחת בתחילת המחצית) הוא עוד יהיה שחקן שחקן. בכל מקרה, בין החסימות של וומבי והקליעות של היין המבעבע, הספרס שכבר הגיעו למצב של פלוס 4 בלבד דקה אל תוך המחצית השניה, עכשיו חוזרים ליתרון נאה בן 14. והפסקה.
• חדירה נאה של הארדן, ישירות על וומבי. לא ידעתי שבגילו ובמשחק חלש הוא יכול לעשות את זה מול שחקן שכבר חסם שבע פעמים היום. אבל זה היה לגמרי מהלך של הצהרה. אבל כך גם הדאנק של המבעבע חצי דקה אחר כך.
• חסימה שמינית, מלווה בעוד האלי הופ של פול לידיים הבלתי נגמרות של הצרפתי. כן טריפל דאבל עם חסימות , לא טריפל דאבל של חסימות. זה מקסים לראות את האיש הזה חוסם, וזה מטריד לראות את הקליפרס מנסים. שוב ושוב להיכנס לסל בלי לשים לב שהוא נמצא שם. תזרקו ג׳אמפים. סתומים, בשביל מה יש לכם שחקנים שזה עיקר כוחם.
• שתי שלשות רצופות של המקבילה הקליפרס לשמפניה – מר אמיר קפה, והקליפרס ממשיכים לנגוס ביתרון של הספרס כשהם יורדים לרבע האחרון במינוס 4 בלבד. רבע חלש של כדורסל אמנם, אבל בין השלשות של קופי, הניצוץ של הארדן וההתבריינות של זובאץ׳, הקליפרס מנסה, כשאחרי אותו מינוס 26 כבר ברבע הראשון, זה בהחלט מרשים. רבע אחרון פתוח לגמרי, אני בעד הספרס אמנם, אבל יותר בגלל דום פריניון שמאד הלהיב אותי היום בינתיים מאשר בגלל הליגנוויני. ואולי גם בגלל שלמרות שאני די אדיש לקריירה של כריס פול, אני די מתעב את זאת של הארדן.
• ובאמריקה כמו באמריקה, סוף סוף הגיע הרגע המרתק של המשחק – רגע זריקת החולצות. זעקות שבר מכל מקום, שאגות של הגברים, צרחות של הנשים, קפיצות של הילדים, ריקודים של הבנות. שמחה וששון, משתה ויום טוב. מעורבות אמיתית של הקהל לראשונה במשחק. ראיתי שמישהו השווה את האינטואיט לפיוניר המפורסם בבלגרד או לאואקה של אתונה, ועכשיו אני מבין למה.
• קופי ממשיך להיות טוב מהשלוש, רק נקודה לספרס. אמרתי לכם כבר – הספרס (כלומר וומבי) צריכים לזרוק פחות ג׳אמפ שוטים, והקליפרס (כלומר, קופי, ועכשיו גם פאוול שבשקט בשקט הוא הקלעי המוביל במשחק) צריכים לזרוק יותר ולחדור פחות מול הראמן. הקליפרס מובילים בצמד עם 7 דקות לסיום המשחק.
• ועם חמש דקות לסיום, כשהקליפרס מובילים ב-9 כי הם גילו, מי היה מאמין, שנגד קבוצה עם וומבי, מה שצרך לעשות זה לקלוע שלשות, צריך לדבר על עוד שני דברים באולם. הראשון הוא ה ״וול״ שאם אני מבין נכון זה בעצם איזה 12 שורות של אוהדים במבנה צר יחסית מול הסל. רק מה – הפעם הם היו מול הסל שהקליפרס קולעים אליו במחצית השניה. לכו תבינו את ההיגיון. מה שכן, לכולם יש בלונים לבנים כאלה חמודים, והתפוסה ב-200 או משהו כסאות שם אכן די מלאה (אולי אפילו מאה אחוז). שזה יפה בעיקר כגימיק, לא בטוח שכשמשהו שיכול לשנות את המשחק. הדבר השני הוא שלכל המושבים יש אורות שנצבעים במהלך המשחק בצבעים שונים של הקליפרס (כלומר, לבן, כחול ואדום) וזה למען האמת די מגניב, גם אם חסר תוחלת לחלוטין.

• 12 הפרש אגב, באדיבות חמש רצופות של הארדן. נדמה שעוד מעט הטקס תם למרות אותו הפרש ״בלתי מחיק״ של הרבע הראשון. האמת? קצת בושה מצד הספרס, שצריכים לבדוק מה הם יכולים לעשות כדי שקבוצות לא ישתמשו בהם כקבוצת אימון לזריקות מהשלוש. (וכן, וומבי הוא חלק גדול מזה. כמה שהוא שחקן הגנה עצום בצבע, ככה העוקץ שלו נופל ככל שהקבוצות זורקות רחוק יותר. מה לעשות).
• יאללה, אמיר קופי עם חטיפה, דאנק. 8 הפרש. 17 שניות. תם הטקס. לוומבי לא יהיה טריפל דאבל (חסרה לו חסימה אחת) או ניצחון (חסרות לו כאמור לפחות שמונה נקודות). לספרס יש המון המון בעיות בהגנה אם הם מפסידים ככה מול קבוצה באמת מוגבלת שפשוט החליטה מתישהו שהם לא במשחק כדורסל אלא במטווח.

אז מה היה לנו כאן – הקליפרס שניצחו 104-113 קלעו רק 19 שלשות, אבל ביותר מחמישים אחוז, ובעיקר הן באו בדיוק בזמן הנכון. פאוול הוביל עם 5 שלשות ו 23 נקודות. קופי עם 5 שלשות ו 21 נקודות. זובאץ׳ (13 ריב׳) והארדן עם 17 כ״א, כשהארדן מוסיף גם ריבאונדים לרוב בעצמו (8). דאן השאיר את הקליפרס במשחק כשהיה קשה עם 11, ודרק ג׳ונס עם 10. ממול וומבי קלע 2 שלשות אך מ-9 נסיונות, וגם 24 נקודות, 13 ריב׳ וכאמור חסר חסימה אחת בשביל טריפל דאבל. השמפניה קלע 5 שלשות ו 21 נקודות, פול עם 14 נק׳, 6 ריב׳, 10 אס׳. קאסל הרוקי עם 11 וקלדון ג׳ונסון עם 10.