לאחר שבסיבוב ראשון גבר נולה 1:6, 2:6, 4:6 על יריבו הארגנטינאי דייגו שוורצמן (אחד משלנו), ניגש להתמודד נגד בחור שנמצא שתי דרגות מעל היהודי בדירוג ה-ATP.

פול-הנרי מתיו הוא שחקן שקשה למצוא בסבב הנוכחי. כל מכה של הבחור – מכוונת מטרה. זה אומר שלא משנה באיזו סיטואציה הוא נמצא, תמיד המכה תהיה בשביל לנצח, ולא בשביל ליצור לעצמו מצב טוב יותר במכה הבאה. אסטרטגיה זו לבטח מיטיבה עם הצופה, והופכת את המכות של מתיו לקשות ביותר לעצירה, אבל בסגנון משחק זה מתיו הופך מכות קלות למכות קשות. תוצר לוואי קשה של סגנון זה הוא השגיאות הכפולות. היות ומתיו לא נותן לעצמו לחבוט בינוניות – רק את החבטה החזקה ביותר שלו, הוא מצליח בחבטה השנייה כמעט באותם אחוזים של החבטה הראשונה.

כשחקן כמתיו הצרפתי פוגש יריב שמסוגל – אם כך ימצא לנכון – לחבוט עשר חבטות רצופות ללא מטרה לסיים את הנקודה, זהו מתכון למשחק חד-צדדי. או שהיריב יהיה מסוגל לענות למתיו, והצרפתי יחטיא את עצמו למוות, או שלא יהיה מסוגל, ומתיו ינצח. ג'וקוביץ' צעיר ממתיו בחמש שנים (32 לעומת 27), גבוה בשלושה סנטימטרים (1.85 לעומת 1.88) ומיומן ממנו באמת מידה ששווה לפחות חמש שנים ועוד 3 סנטימטרים, מה שמרמז על תוצאת הסיום.

במערכה הראשונה, נולה הראה למתיו שהוא לא מתרגש ממשחקי ה-"תראה, אני עונה לך מתוך המגרש. אתה בטח חובט ממש חלש" ו-"היי, אני מדורג 76 מקומות מתחתיך אבל מרגיש בנוח לכדרר עשר פעמים, לזרוק את הכדור לחבטה, להחליט שהזריקה לא הייתה מספיק טובה, לחזור על הטקס, לוותר על החבטה עוד פעם ורק אז סוף-סוף לחבוט" שלו, וניצל פתיחה מלאה בחוסר דיוקים של הצרפתי (7 שגיאות כפולות) ומשחק חף מטעויות שלו על מנת לנצח 6:1.

המערכה השנייה הייתה תחרותית יותר, כאשר בארבעת המשחקונים הראשונים הצליח מתיו לשמור על ההגשה שלו ולאתגר את ההגשה של ג'וקוביץ'.

החדשות הרעות מבחינתו הן, שהוא עשה את מבלי לשנות את שיטתו. האייס שעשה בהגשה שנייה בשלב מסוים היה מרשים, לא אכחיש, אבל בסופו של יום הכלי העיקרי של מתיו היה מזל, כאשר בנקודה אחת (שבטח נמצאת בהיילייטס של המשחק) הוא שלח "דרדל'ה" לכיוון ג'וקוביץ', שהגיב בליטוף קטן לכדור שפגע ברשת, נמתח עליה שנייה-שתיים ולבסוף החליט ליפול בחלק של מתיו שאיכשהו הצליח להסתער על הכדור ולהעבירו לצד של נולה, שמצידו שלח כדור ארוך לחלק של הצרפתי. אז מתיו רץ אחורה, ובמעין מכה-תוך-כדי-קפיצה-תוך-כדי-סיבוב-באוויר, באופן שנוגד את חוקי הפיזיקה, האתיקה וההגיון גם יחד הצליח להעביר כדור ממש מעל הפדחת של הג'וקר, כל הדרך לנקודה סופר-דופר מפתיעה.

במשחקון החמישי, הג'וקר היה הראשון לשבור במערכה הזו, ואחרי שבשישי הוסיף ניצחון על האפס בהגשתו שלו, מעשית סגר את המערכה שנגמרה בתוצאה 6:3.

 למערכה השלישית הגיעה מתיוס חסר תקווה – או שאולי ג'וקוביץ' קבע תור לשיננית ב-16:45 – והיא נגמרה ב-6:0 חלק לטובתו של הסרבי.

מסקנות מהמשחק? משחק קל מידי בשביל מסקנות עמוקות. מה שכן, אין ספק שהראש של ג'וקוביץ' היה במגרש, ואני מקווה שכך יהיה כל הטורניר.

שני הערות בכל זאת:

א. פרשני יורוספורט כבר שובחו והוללו מכל כיוון – ובצדק – אבל הפעם רציתי להחמיא לאנגלים מזווית אחרת: הם קראו לי את המחשבות בדיוק לא הגיוני! הנה השיחה:

"אתה יודע במקרה מה הטמפרטורה כאן?"

"28.5 מעלות צלסיוס, למה?"

"כי איפה בדיוק נמצא הכובע של ג'וקוביץ'?!"

ב. לפני שבוע שיחקתי טניס. כשהגיע כדור לגוף שלי החזקתי את המחבט בדיוק כמו ג'וקוביץ': צמוד לגוף כך שהכדור יפגע במחבט ומעוצמת המכה יטוס לכיוון השני. הכדור בקושי הגיע לרשת. היום נולה עמד על קו הבסיס ועשה את אותה תנועה. הכדור פגע בקו הבסיס מן העבר השני. וואו, הם חובטים חזק!