ברחובות העיר המעופשים שליבם פועם מבלי הפסק, קם לו ממיטתו ילד צעיר. לאחר ריצת בוקר המפעילה את חימום הגוף מבפנים, מבלה הילד אינספור שעות על מגרש כדורסל סדוק עשוי אספלט, כשהשמש צובעת את חלומותיו בגוונים של זהב. הילד מהיר יותר, חזק יותר וקשוח יותר מכל בני גילו. אך היריב היחידי הראוי לו הוא הרעש של העולם המתמוסס סביבו. חברים חדשים, כהולוגרמות, צצים כפטריות אחרי הגשם בהצלחותיו ונעלמים בכישלונותיו. הדמויות המלוות אותו, כמקורות השראה, אישיים ומקצועיים, ספוגים בזיעה אופורטוניסטית הממתינה ל"פּיי דיי" הגדול כשהילד יתחיל לשלשל ג'ובות לכיסו. עדיין, הוא ממשיך, מוזן בתשוקה בוערת מאורות העיר ומתמונת ההצלחה המסורטטת בראשו. עם כל סל שהוא עושה, בחטיבה, בתיכון ואחר כך במכללה, הילד חורש נתיב לעצמו.

ואז מתחילה סחרחורת. עונת הדראפט בעיצומה והשחקנים נמדדים כסחורה בשוק. כל מה שהילד צבר בעמל גופו, מתצטמצם לכדי עיסה מילולית של כמה שורות תיאוריות. כמה שוקל? מה גודל הידיים? אורך הגעה, מוטת כנף, האם הוא משתווה לבחור כזה או אחר. הוא עובר בין מתקני האימונים. כפות ידיו מזיעות, הברכיים חלשות, הידיים כבדות, יש לו הזדמנות אחת. 8 מייל. ולבסוף, מגיע קונה, יותר נכון, בוחרת. קבוצת NBA אמיתית, במלוא הדרה, אומרת כן ובוחרת בו בדראפט. הפּיי דיי הגיע ואיתו הגוֹבִים. והתור ארוך…

הסוכן, המשפחה, המקורבים. הם באים ראשונים לגבות את חלקם בנוזל הירוק הדולרי. אבל חלק גדול מהאוהדים והפרשנים מגיעים עבור הנוזל האדום. דם. הילד שהפך לנער בן 19-20, מתחיל לשמוע מאנשי מקצוע שכל מה שהקריב עד עתה שווים כקליפת השום. המשחק נע מהר. לא כמו מסלול מירוצים. יותר כמו זירת מכוניות מתנגשות. הנער כבר אינו גדול, חזק ומהיר מכולם. וגם אם הוא כן, לידו מתנהל קרקס שלם. הקליעה שלו שרוותה תשבוחות לאורך חיו, הופכת לנקודת ביקורת מכיוון שאינו מצליח לדייק, כאשר הוא צריך לשחררה בפחות משנייה או לסדר את רגליו כפי שחינכו אותו מיטב מאמניו. ואז מגיעים העלבונות.

"עצלן?! אני?" אומר לעצמו הנער. האם הם יכולים לדמיין מה עברתי?! האם הם חושבים שנולדתי ברמה הזו? "שחקן פח? נגר?". אבל הדקירות הצורבות כחתחי נייר, אינן מרכז עולמו. כל דקה על הפרקט היא חלום בהתגשמותו וכל דולר יבנה את ביתו. הנער יודע…מבין…אולי 'מקבל' היא המילה הנכונה, את העובדה שלא הכל בשליטתו יותר. לא משנה כמה שעות אימון יוסיף, כמה יכולות יצליח להפגין. הוא חלק מקבוצה, חשוב מכך, מליגה המוצפת במאות שחקנים שעברו מסלול דומה. מנטרות חיוביות שזימר לעצמו מול המראה והיוו עבורו זרם מחשבות חיובי במורד הנהר, הפכו ללא יותר משוברי גלים בחוף סוער.

ובכן לאן אני חוטר וחותר? לקראת עונה זו, בו אציג מעקב על הרוקיז חשוב לזכור: רוב הרוקיז, איש-איש במסעו האישי והמקצועי המרתק, לא יעמדו בציפיות מהם. חלקם עוד עוּבּרים כדורסלניים וצריכים עוד זמן (רב) בחום האיקובטור. ראו לדוגמא את בילאל קולבלי שנראה כמו עיסה לא ברורה בתחילת עונת הרוקי שלו, כשבעיקר ניסה לא לטעות, לעומת פתיחת העונה הזו, בו הוא חד כנהג פורמולה המחליף הילוכים.

חלק אחר מקבוצת הרוקיז השנה נשפכו לקבוצות שלא באמת היו צריכות אותן. בוויז'ן שלהם, הם נועדו לגדולה. עבור קבוצתם העשירה, לעומת זאת, הם לא יותר מפריט מדף להשוויץ בו, כבָּרון ארופאי המציג יצירות אומנות מופלאות כלאחר יד במסיבת קוקטל שגרתית בביתו.

ריד שפרד נבחר שלישי בדראפט. מיקום השמור לרוב לשחקני ייסוד חשובים. ברוקטס, שאגרו בחירות גבוהות לפחות 4 שנים ברצף, הוא בקושי מגרד את רוטציית הגארדים של הקבוצה. מצד שני גם גריידי דיק, בעל השם המחייב, שיחק בג'י ליג בעונת הרוקי ואף שם לא הציג משהו לכתוב עליו הביתה והפלא ופלא, הופך הזרג הבלונדיני לסקורר משובח בעונתו השנייה ממש לנגד עייננו. זמן (משחק) ירפא את הכול. גם אותי.

בהמשך העונה אשתדל כל כ-20-25 משחקים לבצע עדכון ולאסוף נקודות אור עבור הרוקיז של כולנו.

עמ;לק – לסיכום: "סבלנות, סבלנות, לא קונים בשום חנות". כך שנתחיל בעיקר עם מה אני מצפה לראות מהרוקיז הבולטים השנה ולאחר מכן נתראה כל כ-20-25 משחקים. לכל רוקי אבחר נתון אחד שמעניין אותי למעקב.

נתחיל בשבעת הנבחרים הראשונים ומשם נעבור לפריסטייל:

1. זאקרי ריזשה – ההוקס פחדו מקללת המקום הראשון בדראפט בניחוחות אנטוני בנט, הסתכלו על הסגל וראו כיצד נקודת החולשה התמידית שלהם היא בעמדות 2-3 שלהם. או שהשחקנים בעמדה זו ננסיים, או שהם חלשים או שהם סתם רובוטים. ריזשה העצום הראה המון חוסר יציבות בקליעה בצרפת ונע בין צלף יוצא דופן לשחקן שלא פוגע. אבל איכשהו ההוקס האמינו ביכולת שלו להיות ארוך, לשייט על המגרש, לתקוף את הטבעת וליידות שלשות. אני לא סובר שהם מצפים להרבה יצירה מהבחור בפיק אנד רול. אך אילולי חשבו שלשם הפוטנציאל זורם, לא היה נבחר ראשון. לאחר פרי-סיזן נהדר, זאק פתח את העונה פחות טוב. אני מצפה שיישחק כ-20-25 דקות לערב וככל שיצבור ביטחון נראה אותו פורץ באמת בסביבות פברואר-מרץ.

נתון מעניין למעקב: מעל 40% בקאץ' אנד שוט בלפחות 3 ניסיונות.

2. אלכס סאר, וויזארדס – לפני כשבוע, הבזיק ניצוץ בעייני, כאשר ראיתי נעלי ריצה של חברת "הוקה" הנמכרות ב-90 שקלים באתר קניות סיני. למזלי, בהיכרותי את המוח הדיסלקטי שלי, שלחתי את הלינק עם סימן שאלה לקבוצת הווטסאפ המשפחתית. אתם יכולים לדמיין את עלבוני, כשבני בכורי ציין שמדובר על נעלי "נוקה" ולא "הוקה". אלכס סאר הוא אוון מובלי שנקנה ב-אלי-אקספרס. הוא נע באותה דרך, בעל מידות דומות, ידיים ארוכות מלאות קוארדינציה. אבל זה רק דומה. הוא בוסרי בתנועות ולא מגיב עדיין נכון למה שקורה סביבו. בליגת הקיץ נראה כמו שחקן השייך לליגת משנה בבלגיה. אך הפלא ופלא, הוא מראה רגעים יפים פה ושם בתחילת העונה. הוא נותן לוויזארדס ניידות בקו הקדמי שלא ידעו מעולם. מצד שני הוא רחוק מלהיות השפעה חיובית על הנעשה על המגרש. סאר יתן השנה בתקווה המון רגעים יפים. אבל הוא הרבה יותר בוסרי ממה שחשבו כאשר לפני שנה בדיוק, המטיר 30 נק' דומיננטיות בקבוצתו האוסטרלית נגד הג'י ליג אינייט. לוויזארדס יש סיבה לתת לו לעלות בחמישייה, למרות שוולנציונס הובא לקבוצה. סאר הוא העתיד ומתאים למשחק ריצה לצד קולבלי וג'ורדן פול ושאר הירקות בוושינגטון.

נתון למעקב: האם הוא מסוגל להוריד ריב' הגנה באופן משכנע. משהו כמו 8-9 ריב פר 36. האם קולעים עליו פחות מ-60% בטבעת.

3. ריד שפארד מהיוסטון רוקטס מחכה לפציעה שתייצר לו הזדמנות. הגארד הכה מוכשר מקנטקי, משחק מאחורי גארד אולסטאר וותיק ומוכח בשם פרד וואן פליט (שפתח את העונה חלש), גארד שמתפוצץ בשנתו הרביעית, ג'יילן גרין ואמן תומפסון שלמרות יכולתו לשחק בכול עמדה רואה עצמו כגארד. גם כשריד עולה לשחק עם החמישייה השנייה, הוא מקבל דקות מועטות כאשר כל כדור שהולך לכיוון קאם וויטמור, לא חוזר. כך שריד יאלץ ללקט פירורים ולחכות להזדמנות. והיא תגיע. אולי לא בחצי העונה הראשון. ריד חייב להוכיח את יכולות הריכוז שלו מעל הכול ולאחר מכן את יכולתו להגן על POA (הגנה על המכדרר)

נתון למעקב: לאו דווקא הקליעה. אלא דקות משחק ויעילות בפיק אנד רול. האם יכול להגיע לאחוזון 50% בנקודות לפוזשן כמוביל כדור בפיק אנד רול עם גבוהי הרוקטס.

4. סטפן קאסל הייתה בחירה מפתיעה משהו של הספרס בדראפט. אולי לא באמת למי שמכיר את הקבוצה. נר התמיד של הקבוצה מאז ומעולם היה אובסיביות כלפי יסודות כדורסל. לפני כישרון. קאסל מגיע עם יסודות נהדרים והיכולות האתלטיות הן רק בונוס. הספרס לא מסתירים את המשך הבנייה שלהם. אך הם החליטו להתנהל יותר כמו הרוקטס ופחות כמו הפיסטונס דאשתקד. הם הוסיפו את כריס פול כמורה נבוכים והלוחש לפוינט גארדים כפי שעשה עבור SGA בעונתו הבודדת באוקלהומה סיטי. קאסל כבר נראה נוח בהגנה, כמו גם בכול הנוגע לתנועה ללא כדור.בעונתו הראשונה יימדד על אחוזי קליעה מרחוק בטח שווסל עוד לא חזר. לפרס הגדול קוראים וומבניאמה וקאסל צריך לאפשר לו מרחבים למרעה.

נתון למעקב: קאץ אנד שוט. הוא כבר מתקדם בהחלט כמוביל פיק אנד רול. אך יתקשה ללא היכולת להעניש צפיפות בצבע.

5. רון הולנד נבחר לפיסטונס כאשר המחשבה הייתה שפרדי וינסון מאמן הקליעה האגדי שהצטרף השנה, יצליח לשפר את הקליעה מבחוץ לו ולאסאר. הולנד שווק כשחקן אול אראונד ומגן אקטיבי. החלק השני נכון, אך הוא מתקשה ליזום ולייצר בהתקפה למעט חיתוכים ומתפרצות. אסאר אמור לחזור וזה עלול להפוך לחדשות רעות עבור הפיסטונס כשלחץ האוהדים הוא לפחות להראות קפיצה. אני לא בטוח שהולנד בשלב הזה הוא מעבר לשחקן רוטציה.

נתון למעקב: רק דקות משחק. מדובר על בחור איכותי שעובד קשה בכל שנייה בהגנה. לא אתפלא אם גם יבלה בג'י ליג אחרי ששיחק שם שנה שעברה.

6. טיג'ן סלון, שארלוט. עוד צרפתי שנבחר על בסיס נתונים פיזיים מרשימים כווינג. נראה מאוד פיזי בליגת הקיץ ובפרי סיזן. דווקא פתח יפה, אך נחלש מהר כאשר ההורנטס, למרות הדחיפה לנצל את המשחקים שלמלו בריא, עדיין מוצאים לו 20 דקות למשחק. סלון בינתיים נראה מאוד חלוד בזריקה. אין לי ציפיות ממנו ומראש חשבתי שהוא פרויקט שצריך זמן בג'י ליג. אז 20 דקות בערב זה בונוס. ברנדון מילר חזר וג'וש גרין ייקבל יותר דקות ב-SF, כך שקשה לי לראות אותו צובר יותר מדי דקות עבור צ'ארלס לי המאמן.

נתון למעקב: בעיקר האם הקליעה מתייצבת. ממהר מדי בזריקה. צריך לסמוך על הגודל שלו ולהיות סבלני יותר. אם הקליעה תמשיך לזעזע האוטובוס לג'י ליג יתניע.

7. דונבן קלינגן – הבלייזירס משחקים "ליפסטיק על חזיר" עם אייטון. האם אפשר לארוז אותו יפה, להראות מספיק תצורת ולהעבירו הלאה. קלינגן מגן טבעת מעולה עד כה. כל המשחק של הבלייזרס נראה מסודר יותר כשהוא על המגרש. אך הבלייזרס מחזיקים מצבת סנטרים שחייבת להשתחרר בקרוב. הכול תלוי ברוברט ווילאמס שבימים אלו בדרך חזרה מפציעה. קלינגן, טיים לורד ורית' נותנים להם את כל הגיוון שעמדת הסנטר צריכה. קלינגן הוא אחד השחקנים היחידים בדראפט שאפשר לדמיין בקלות את הרצפה שלו כשחקן חמישיה והוא יקבל הרבה יותר מה-13 הדקות המתקמצנות שקיבל עד כה.

נתון למעקב: היכולת לנהל את המשחק בההיי או לאו פוסט. הוא עשה זאת ביוקון.

פריסטייל רוקיז בולטים:

זאק אידי – ממפיס קיבלו שחקן שהגיע מוכן לשחק. הוא ייראה יותר נינוח ככל שיעבור הזמן. הוא סקורר מצויין תחת הסל וחוסם מצויין לגארדים. אני חושב שהוא עדיין יתקשה בחילופים על גארדים זריזים בהגנה.

נתון למעקב: עבירות וזמן משחק.

בוב קרינגטון – וויזארדס. גארד מוכשר, ארוך וקפיצי מסוג ה"אול ארוונד". הוויזרדס פתחו קופת חיסכון לרוקיז שלהם השנה. יש זמן משחק לכולם.

למעקב: אסיסטים פר 36. אני לא ממש דואג לו כסקורר.

ריאן דאן – סאנס. אחד המגנים הטובים שנבחרו ב-5 השנים האחרונות בעמדת הווינג. לפחות בינתיים הקליעה לא רעה בכלל. אני חשבתי שהוא שווה בחירת טופ 20 כשהיה עושה אייר בולים מהעונשין בוורג'יניה. אם הקליעה אמיתית, הסאנס מקבלים אוויר לנשימה באחת העמדות החשובות לקבוצה מערבית: הווינג הגבוה השומר (מבלי שזה KD).

נתון למעקב: אחוז משלוש ומעונשין. שחקן מאוד פיזי. האם ההתחלה אמיתית? כל נתון מעל 35% לשלוש תהיה נהדרת.

ג'יילן וולס – ממפיס. ממפיס היא מערכת שלמה. הקבוצה הפכה למומחית בהבאת ווינגים בסיבוב השני ובפיתוח שלהם. וולס הוא הפתעה גמורה מכיוון שהפציעות בגריזליס כרגל מזמנים עבור רוקיז הזדמנויות. אך לא בטוח שימשיך לצבור משחקים של 30 דקות ככל שהעונה תתקדם. הוא לא ממש three ולא ממש D. אבל הוא מעניין ויצירתי

למעקב: בגריזליז בעמדות 3-4 זה תמיד שילוב של 3&D. אבל וולס גם יודע לייצר לעצמו ולאחרים. נראה לי שהיכולת שלו להזיז כדור תמשיך להיות חשובה.

דלטון קנקט – לייקרס. השחקן הבוגר של הדארפט לא היה על הרדארים של אף סקאוט עד לשנה בה התפוצץ בטנסי. הלייקרס כרגע לא זקוקים ליצרן אלא לשחקן היכול להשחיל כדור לחור הכתום ממרחק 25 פיט. הלייקרס בינתיים חיים מסתימת החורים של AD במסננת של הקו האחורי. דאלטון בינתיים משחק כ-20 דקות לערב ולמרות שהחל לא רע מבחינת הקליעה, אם לא יציג משחק הגנה טוב, ייקבר עמוק יותר ככל שהעונה תתקדם.

נתון למעקב: הגנה.

איב מיסי – פליקנס. הגבוה שחשבתי שייקבל דקות אמיתיות הוא קליל ווייר מההיט שנראה מדהים בקדם עונה. אבל מי שמפתיע הוא מיסי, הסנטר הקפיצי וסופר ארוך של הפלקינס שמשתמש בכל אינטש של גופו להגיע לכדורים. הפליקנס הביאו את טייס הגרמני להיות סנטר נייד ליד זאיון שיכול לרווח את המגרש. בפועל הפליקנס שכרגיל מריצים מסדרי חולים כמו בכול עונה, מוצאים עבור הילד הקמרוני-אמריקאי מביילור 22 דקות. הוא מחזיר להם עם 1.5 גגות והגנה ניידת כמו שג'קסון הייז היה אמור לתת להם.

נתון למעקב: אם הפליקנס נופלים מתמונת הפלייאוף נראה אותו הרבה יותר. בביילור, היה מגנט לפאולים. בינתיים לא. שווה לעקוב

מצפה לאכזבה:

רוב דילינגהם – מיניסוטה היא בית קברות לשחקנים צעירים. תשאלו את לנארד מילר, ג'וש מינוט ומר נקודה לדקה לוקה גרזה. דילגהם נראה נהדר בקדם עונה, אך פשוט לא משחק כאשר פינץ' מכווץ את הרוטציה והולך עם הוותיקים כאשר כל משחק מערבי הופך לקרב במשקל כבד עבור הזאבים. קשה לי עם קבירת שחקנים כאשר שחקנים מזעזעים מקבלים זמן משחק בקבוצות אחרות. אולי אם מייק קונלי ימשיך להזדקן ממשחק למשחק, נראה יותר דקות לדילינגהם.

קודי ווילאמס מהג'ז הוא האנטי תזה של אחיו הגדול ג'יילן. האחרון היה אנונימי ופרח בסנטה קלרה הקטנה בשנתו השלישית, לא היה אמור להיבחר בסיבוב הראשון, הגיע לאימוני הקבוצות ובקומביין נראה טוב מכולם. בסוף OKC בחרה בו בבחירה יחסית גבוהה. אחיו הקטן חסר את אותו הרעב. הוא כבר היה מכונה משומנת מזמנו בתיכון ועד שנבחר בטופ 10 על ידי הג'ז אחרי עונה אחת בלבד. קודי בינתיים נראה מאוד אנמי. אני לא מצליח לראות איך יקבל זמן משחק בג'ז כאשר יש להם יותר פרויקטים לפתח מ-WIX. אני לא רואה כיצד הוא מספיק מבושל לליגה ובעולם מתוקן היה נשאר עוד שנה-שנתיים במכללות.

מאטאס בוזליס – אין צמד יותר מתאים כמו שחקנים בוסריים והיסטוריה בג'י ליג איגנייט. בוזלס עבד כל כך קשה כדי לפתח את משחקו שם. אותו כנל במהלך הדראפט. לבסוף נבחר במקום ה-11 על ידי הבולס. ממש מציאה עבור שחקן שדובר כטופ 5. אבל הבולס מנסים להתחרות ונראים חסרי חשק לנסות צעירים. בוזלס אמור להצטרף לג'י ליג ולהתחמם במקום ממנו הגיע.