אהרון ביינס לא היה אמור להיות שם. לא בליגה, בחיים. הסנטר האוסטרלי בדיוק סיים את הרבע השלישי במשחק השני שלו באולימפיאדת טוקיו ב-2021, אחרי שקלע 14 נקודות ב-14 דקות שבהן שותף מול איטליה. הוא ירד לחדר ההלבשה כדי להתפנות בשירותים, אבל כשהמאמן שלו, בריאן גורג'יאן, רצה להכניס אותו חזרה למשחק, ביינס לא היה על הספסל. מיד נשלחה משלחת. ליתר דיוק, משלחת של איש אחד, שיצא לחפש את שחקן טורונטו ראפטורס, שבדיוק סיים את עונתו התשיעית בליגה.

דקות אחר כך כבר רופא הקבוצה הוזעק. איש הצוות שנשלח מצא את ביינס שרוע על הרצפה בחדר ההלבשה, עם חתכים עמוקים בידו ודם על הגופייה. אחר כך הגיעו גם פרמדיקים, כשביינס בקושי הצליח לעמוד על שתי רגליו. הוא עצמו לא זכר בכלל מה קרה. הוא רק זכר שעדיין לא הלך לשירותים, אבל כשקם וניסה ללכת הוא שוב נפל. הסיוט שלו רק התחיל באותה נקודה. חצי שנה אחר כך הוא יספר לבראין וינדהורסט מ-ESPN שהדבר היחיד שעבר לו בראש זה שלא רצה להיות נכה או משותק.

"התקופה הכי בודדה בחיי הייתה כששכבתי בבית החולים, מאבד הכרה וחוזר אליה, עובר בראש על התוכנית שלי לחיים והמטרות שלי ופשוט בוכה", אמר.

מחדר ההלבשה הוא הובהל לבית החולים, שם בדיקת MRI גילתה שיש לו דימום פנימי שגרם ללחץ על חוט השדרה. כשניסו להבין איך ומה קרה, גילו רמז דק ממקרה שקרה כמה ימים קודם, במשחק מול ניגריה. ביינס חזר מהפסקת המחצית לחימום ועלה לדאנק פשוט יחסית בשבילו, אבל ידיו ספוגות האלכוג'ל – אמצעי המיגון הקפדני שננקט בעקבות הקורונה – החליקו והוא נפל מהטבעת. ביינס נחבל בגב ובצוואר, וכמשנה זהירות לא שותף במחצית השנייה. עד היום הרופאים לא קבעו בוודאות אם יש קשר בין שני המקרים, אבל מה שברור זה נס שהוא בכלל חי, שלא לדבר על זה שחזר לשחק כדורסל.

חבריו לקבוצה, שניסו לנצח את איטליה, לא ידעו דבר ממה שקרה, ובסיום המשחק מיהרו לחדר ההלבשה. "הוא היה במצב רע", סיפר מת'יו דלבדובה. "בהתחלה תהינו לעצמנו אם הוא יוכל לחזור לשחק באולימפיאדה, אבל מהר מאוד עברנו לתהות אם הוא בכלל יהיה בסדר".

במשך כשבועיים ביינס עבד בשיקום על הדבר הכי קטן וטרוויאלי – לעמוד. המוטיבציה הייתה לקבל אישור לעלות על טיסה חזרה לאוסטרליה, וזה לא היה מובן מאליו. הימים היו ימי הקורונה, ואף אחד לא הורשה להתקרב אליו חוץ מהצוות הרפואי. דלבדובה ונתן סובי סיפרו שהם התחפשו לרופאים כדי להתגנב ולבקר אותו שם. אחרי שמונה שעות טיסה, כשהוא מורדם וקשור במטוס רפואי מיוחד, ביינס הגיע לתחנה השנייה במסעו: בית החולים באוסטרליה, שם התחיל שיקום ארוך ומפורך. גם הפעם המטרה הייתה צנועה: לחבק את אשתו וילדיו. חודשיים אחר כך, כשהוא סוף כל סוף התחיל גם לרוץ, המטרה כבר הייתה לשחק כדורסל.

ביינס יודע דבר או שניים על הצבת מטרות גבוהות. כמו שחקנים רבים בליגה, גם הוא התגלגל אליה במקרה לגמרי. הוא נרשם לדראפט ב-2009, אחרי ששיחק באוניברסיטת וושינגטון סטייט, אבל לא נבחר על ידי אף קבוצה. משם הוא המשיך לקריירה אירופאית עם 4 תחנות שונות, וב-2012 הספרס, מחלוצי שילוב השחקנים הבינלאומיים בליגה, החליטו לקחת עליו צ'אנס. הוא לא היה חלק משמעותי מהאליפות של 2014, ובסדרת הגמר אפילו לא שותף, אבל כמו כל חתיכה בפאזל שהרכיב את "הכדורסל היפה" היה לו חלק, גם אם מאוד קטן.

שנה אחר כך המאמצים השתלמו והוא קיבל כבר תפקיד יותר משמעותי ברוטציה, אבל בסיום אותה עונה נחתך. הוא התגלגל בין דטרויט לבוסטון וכבר היה בדרך להיפלט מהליגה, עד שנגד כל הסיכויים חווה עונת קריירה ב-2020 במדי פיניקס סאנס. בגיל 33 הוא קלע 11.5 נקודות למשחק ואפילו התחיל לקלוע משלוש – מה שלא עשה בכלל עד אז – וזה סידר לו חוזה של 14 מיליון בראפטורס. הוא חזר לממדיו הטבעיים בטורונטו ולממוצעי הקריירה (כ-6 נקודות למשחק) אבל נראה טוב באולימפיאדה באותו קיץ, עד שקרה מה שקרה.

ביולי 2022, כמעט שנה אחרי הפציעה המוזרה, הוא חתם בקבוצת בריסביין בולטס באוסטרליה והחל במסע לעבר המטרה הבאה: לחזור לקריירה שנגדעה באמריקה. לצערו את המטרה הזו הוא כשל להשיג, ואף יותר מכך: במהלך העונה שעברה ביינס ספג השעיה ל-5 משחקים אחרי שהתפרץ על מאמן הקבוצה היריבה בירידה לחדר ההלבשה. הוא שותף בקושי ל-13 דקות למשחק, ולא בהרבה משחקים, ואתמול הסוכן היהודי שלו דניאל מולדובן הודיע שהוא תולה את נעלי הכדורסל.

"אין לו מתג כיבוי", סיפר מולדובן באותה כתבה ב-ESPN אז. "אנחנו מנסים להניא אותו אבל זה לא האופי שלו".

בסופו של דבר המציאות תפסה אותו ומצאה את מתג הכיבוי, אבל המאבק שלו ראוי להערכה. הרופאים חשבו שהוא משוגע כשאמר שרצה לחזור לשחק, וגם אם עשה זאת בעצימות הרבה יותר נמוכה ממה שהיה רגיל אליה, הוא העמיד אותם על טעותם. רק על זה, צריך להוריד בפניו את הכובע.