לא מזמן עשינו פה פרויקט של השחקנים ששינו את המשחק. כתבו על המון שחקנים גדולים מהחיים וגם על כאלה פחות מוכרים וגדולים שעשו דברים משמעותיים, אבל אף אחד לא כתב על דני גרין. יש בזה מידה מסוימת של צדק, בכל זאת עוד שחקן רוטציה עם ממוצעים של 10 נקודות למשחק בשיא (ורוב הזמן פחות) – מה לו ול"שינו את המשחק"? העניין הוא שלהסתכל על השורה הסטטיסטית התחתונה במקרה שלו תחטא למטרה.

גרין, "אייסי הוט" כמו הכינוי שדבק לו בתחילת הקריירה, היה אחד מאבות הטיפוס הראשונים ליצור שאנחנו מכירים אותו כיום כ-3&D המודרני, או ה'3 כמו שאני אוהב לקרוא לזה. גארד עם קרח בוורידים, שמצד אחד לא מפחד לזרוק את השלשה השישית במשחק גם אחרי שהחטיא את 5 הקודמות, כי הוא עומד על ממוצע של למעלה מ-40% מהשלוש רוב הקריירה, ומצד שני תמיד קפץ בהגנה כמו אחרון הסנטרים בהגנה כדי לדפוק עוד גג. מלברון ג'יימס ועד קווין קוק – לא היה כמעט שחקן שלא חטף ממנו חסימה, כולל במאני של המאני טיים: במשך שנים הוא היה אחד מהגארדים עם הכי הרבה חסימות למשחק, וחלק מהזמן אף הראשון בקטגוריה. אגב, הכינוי אייסי הוט דבק בו כי הוא באמת היה כזה – יכל לתת לך רצף של משחקים עם 5 מ-6 מהשלוש ואחריהם רצף של 0 מ-5. אם הוא היה משחק בארץ היו קוראים לו אסל-בסל.

מעטים השחקנים שההשפעה שלהם הייתה כל כך לא בולטת בממוצעים היבשים של דף הסטטיסטיקה, אבל בפועל תרמו לשלוש אליפויות, ועוד בשלוש קבוצות שונות. אולי רק רוברט הורי הגדול נמצא שם. בספרס יזכרו לו דווקא את הסדרה מ-2013 עם ממוצע של 18 נקודות ב-5 המשחקים הראשונים מול מיאמי, כולל משחק של 7 מ-9 ואחד של 6 מ-10 מהשלוש, שבו דפק שלוש חסימות כולל על קינג ג'יימס, אבל היה לו חלק לא פחות חשוב באליפות המתוקה של 2014. אחר כך, כשהיה נספח שולי כביכול בטרייד על קוואי לטורונטו, הוא עזר לקבוצה הקנדית לזכות באליפות היחידה בתולדותיה, גם אם בתפקיד מוקטן.

אפילו בלייקרס, ב-2020, הוא היה שם. גרסה פחות טובה של עצמו מהשיא אבל כזו שלפעמים הזכירה לנו טעם של פעם. כן, בשנים האחרונות הוא כנראה בעיקר בייש את מורשתו עם משחקים מאופסים או רצפי החטאות מבישים, אבל תנו לילד צ'אנס להחליט מתי הוא רוצה לפרוש. היום, אחרי שבשנתיים האחרונות עבר שלוש קבוצות ובעיקר התמודד עם פציעות טורדניות, הוא פרש.

אני יכול לספר עוד על מלא רגעים מדהימים שלו, בכל זאת 15 שנות קריירה, אבל משאיר לכם את הבמה לספר על הרגע שלכם בתגובות, כי זו המהות האמיתית של האתר כאן – הקהילה.

אגב, הוא בנאדם סופר מדהים בעיניי, שחובב נחשים ויש לנו משהו אחד במשותף: לשנינו יש פודקאסט. שלו קצת פחות מצליח משלי מן הסתם, אבל גם שלו שווה האזנה.