משחקי הכנה הם בדרך כלל לא אינדיקציה לכלום. הרבה קבוצות נראות בהן רע, או לא מחוברות, וברגעים המכריעים (קרי, הרבע האחרון) השחקנים שמשחקים הם תמיד אלו מקצה הספסל, שלא חודרים לרוב את הרוטציה, או כאלה שיש להם חוזה רק למחנה האימונים. אם תרצו, "משרתי החצר" של הטירה. לא מעט מאלו שמרשימים כביכול במשחקי ההכנה לא מצליחים לתרגם את זה אחר כך לליגה וחוזרים למעמדם הטבעי בחצר, אז לא כדאי למהר לקשור להם כתרים. יחד עם זאת, אפשר להסתכל עליהם ולהתחיל לסמן דברים ביומן. אחרי הכל, כל קבוצה צריכה את השחקן ה-10 או ה-11 בסגל אפילו אם זה רק ל-30-40 משחקים ומישהו מאותם "משרתי חצר" יתפוס אותו בסופו של דבר.

במובן הזה אפשר לדעתי להתחיל קצת-קצת לחשוב על הכתר של מלך הטירה בסן אנטוניו. סטפן קאסל (מבטאים את זה כמו טירה, לא כמו סם קאסל), הרוקי של הספרס, נראה טוב מול אורלנדו, במשחק שהסתיים בניצחון הרבה בזכות דקות טובות שלו ברבע השלישי והרביעי. אחרי משחק הכנה ראשון פושר למדי מול אוקלהומה סיטי, שבו נתקל בקיר הדמיוני הזה והבין שמולו משחקים שחקני אנ בי איי ולא מכללות, כמו שאמר פופ במסיבת העיתונאים בסוף, קאסל היה אתמול השחקן הכי טוב על המגרש. יותר מפאולו בנקרו שהיה נהדר, עם הרבה דברים קטנים למרות שורה סטטיסטית "שקטה". יותר מג'ט הווארד, שחקן השנה השנייה של אורלנדו שקלע 19 נקודות והתעלל בכריס פול בכל פעם מחדש. אפילו יותר מוומבניאמה, למרות 3 החסימות של התפלץ ושני הדאנקים המרשימים, שהשתולל בהתקפה לא מעט (0 מ-5 מהשלוש, שלושה איבודים בניסיון להיות יוקיץ').

קאסל היה אקטיבי מאוד בהגנה והציק לקול אנתוני לא מעט (סיים עם 2 חטיפות), התנסה קצת בניהול המשחק (4 אסיסטים) ובעיקר הראה שהוא לא פוחד ללכת לסל או לנסות שוב גם כשהחטיא. הוא סיים עם 17 נקודות, 2 שלשות והלך 5 פעמים לקו. "הוא דחף את האף שלו והיה אגרסיבי כל הזמן, בהגנה והתקפה" כמו שאמר פופ. הוא יזכה העונה לאשראי מוגדל כסוג של ברירת מחדל, ועדיין יהיה במקרה הטוב וכשכולם בריאים השחקן ה-9 או 10 בסגל.אני באמת מנסה לצנן את ההתלהבות אבל קשה לי, מרגיש כמו ילד קטן. אולי כי במקרה שלו התקרה עדיין גבוהה, ויש לו זמן להגיע אליה.

מהצד השני של התקרה עומד בלייק ווסלי. אני מודה שכבר ויתרתי עליו בראש, אחרי העונה הקודמת הגרועה שבה נראה כאילו הוא לא מממש אף פוטנציאל. גם הוא וגם מלאכי ברנהם, שנבחרו באותו דראפט כמו ג'רמי סוהן לפני שנתיים, עומדים בפני חודש גורלי שבסיומו הספרס יוכלו להחליט אם להרים את האופציה שלהם לשנה רביעית. כמובן שזה לא אומר כלום אם יחליטו לחכות לסוף העונה, ותהיה להם עונה שלמה להוכיח שהם ראויים לכך, אבל בינתיים הוא מראה קצת ניצוצות. אחרי שכריס פול בחר להחמיא לו במסיבות העיתונאים של פתיחת העונה, לגמרי מיוזמתו ובלי שאף עיתונאי שאל, ווסלי נראה מאוד מחויב בהגנה גם מול אוקייסי וביתר שאת מול אורלנדו. שלוש חטיפות היו לו וחסימה, לצד 12 אסיסטים בשני המשחקים ביחד על איבוד כדור אחד. אני מאוד מקווה בשבילו ובשביל הקבוצה שזה יתורגם גם בעונה הרגילה בכל דקה שיקבל, כי בניגוד לקאסל הוא כנראה ישותף רק במשחקים מעטים וזה יכול לפגוע בביטחון כשאתה יושב שבועות ארוכים על הספסל בלי לראות דקה.

אחרון שהלהיב אותי אתמול היה המאמו הלאומי. סנדרו ממולקשווילי שבאמת קשה שלא לאהוב אותו מנצל כל דקה שהוא מקבל בהכנה: הוא זז המון בלי כדור, מוסר אסיסטים, לא מפחד לזרוק שלשות (6 מ-10 בשני משחקי ההכנה) ובגדול עושה כל מה שצריך מביג מן מודרני כולל לחדור לסל ולסדר חסימות לגארדים. ההגנה שלו רעה אמנם, אבל בתור גבוה מהספסל יש מצב שאני מעדיף אותו על פני זאק קולינס, אם כי את קולינס עוד לא ראינו מאז שנפצע. "הוא מישהו שנצטרך לקחת בחשבון ברצינות אם הוא ימשיך לקלוע ככה", החמיא לו אתמול פופוביץ' אחרי אורלנדו.

נכון שהספרס לא הולכים השנה לקחת אליפות או אפילו להתמודד עליה, אבל זו הולכת להיות עונת מבחן שאסור לזלזל בה והרבה קבוצות שהיום בצמרת היו צריכים לעבור כמוה. ראו את אוקייסי למשל. זה הזמן שלהם למצוא את החלקים המשלימים שיישארו כאן סביב וומבניאמה אם בכלל. וגם אם זה יהיה רק שחקן אחד – אדרבה. אמרנו, כל טירה צריכה גם משרתי חצר. אני אישית חולה על שחקנים כאלה, ועוד יותר נהנה לחפש אותם בקצה הספסל, ולחכות שהם יקבלו דקות משחק.

מזכיר בלי בושה גם את הפודקאסט השבועי, לא לאוהדים בלבד! השבוע דיברנו בו על הקבוצה קצת ממעוף הציפור – ציפיות ותחזיות יותר כלליות, שחקני ספסל כמו סטפן קאסל, מי צפוי להישאר ומי אנחנו הכי חושבים שיועבר לפני הדדליין, וגם על יכולות האימון של פופוביץ'. האזנה נעימה 🙂