העפלה

נבחרת ישראל הנוכחית היא מהמוכשרות ביותר אי פעם.

הנבחרת העפילה ליורובאסט כבר לאחר חמישה משחקים, כאשר המשחק מול בולגריה יערך לפרוטוקול בלבד. הקמפיין כלל ניצחון מאוד מרשים על נבחרת מונטנגרו החזקה בחוץ, ולקיחת מלוא הנקודות מול הנבחרות הקטנות (הולנד ובולגריה). זה היה ללא ספק הקמפיין הכי משכנע של הנבחרת בשנים האחרונות.

כמות הכשרון ההתקפי בנבחרת מפעים. הנבחרת קלעה 85 נקודות במשחק בקמפיין, נתון כמעט חסר תקדים. למרות מעמדם כשחקני נ.ב.א והיותם ללא ספק השחקנים הכי מוכשרים בנבחרת, הנבחרת ממש לא הסתמכה אך ורק על תרומתם של כספי ומקל. כספי, מקל, פישר, פניני, הלפרין, ואליהו כולם קלעו בממוצע קרוב לדאבל פיגרס. כן, לא פחות משישה שחקני נבחרת תרמו תפוקה עקבית ומשמעותית, וגם לימונד וכדיר ראויים לשבחים על חלקם (כדיר על כך שהציל את הנבחרת במונטנגרו).

העובדה שכל כך הרבה שחקנים תרמו התאפשרה בזכות השיטה של אדלשטיין, שהנהיג משחק סופר מהיר וקבוצתי. כמעט בכל משחק הנבחרת מסרה יותר מ 20 אסיסטים. הנעת הכדור מיד ליד (אף שלעיתים בנבחרת היה קיים מצב של עודף פרגון, מה שהוביל לאיבודים מיותרים) יחד עם כמות הכשרון ההתקפי האדיר ויכולת המסירה הנדירה  שיש לחבורה הזאת, הפכה את משחקי הנבחרת לשואו טיים אחד גדול. מזמן לא נהנתי כל כך מקבוצת כדורסל, בטח מאחת שלובשת כחול לבן.

מה שעוד יותר מעניין הוא, שלמכבי תל אביב כמעט ואין יד בהצלחת הנבחרת. למעשה, רק שחקן אחד בסגל הנבחרת שייך למכבי תל אביב. אז כן, מקל וכספי מחוץ להשג יד, אבל לא תשכנעו אותי שלשחקנים כמו הלפרין, אליהו (שהוסט לספסל על ידי אדלשטיין, וביצע את עבודותו ללא תלונות או פוזה), ולימונד אין מקום בתל אביב, לפחות כמחליפים.

כל הכבוד לארז אדלשטיין, שבנה נבחרת לתפארת. וההרגשה הייתה שהשלם באמת גדול על סכום חלקיו. וצריך רק לראות את הדרך בה השחקנים מתבטאים ומפרגנים אחד לשני בראיונות אחרי משחקים כדי להבין שסוף סוף התחברה לנו קבוצה.

אז כן, העפלה ליורובאסקט היא בגדר מובן מאליו, ואני ממש לא הראשון להפריז ביכולתיה של הנבחרת אחרי עוד קמפיין מוקדמות. הרי כולם יודעים שאת הכסף נוכל לספור רק בקיץ הבא. אבל אני עדיין משוכנע שהנבחרת הזאת מפוצצת בכישרון, ועם מה שראינו בקמפיין הנוכחי, יש למה לצפות, ויש לנו שנה לחלום גבוה.