הודעת מערכת האתר: היום, ה-7/10, בחרנו לעצור לרגע את פרויקט הפריוויו העונתי מסיבות מובנות. במקום זאת, ביקשנו מתומר שנאן לכתוב על פרויקט חשוב בכדורסל הישראלי – קבוצת כדורסל של עוטף עזה.

אזהרה – הפוסט עלול להוות טריגר עבור חלק מהקוראים.

כישראלי, אני לא חושב שיש אדם שהשבעה באוקטובר והמלחמה שהגיעה אחריו לא פגש אותו באופן אישי. כל אחד הכיר מישהו, או הכיר מישהו שהכיר מישהו, אל כמעט כל קהילה הגיעו מפונים מצפון או מדרום, בכל בניין כמעט הוקפץ לפחות אדם אחד למילואים, האירוע נוגע לכולנו.

עבור העוטף היום ההוא מסמל הרבה יותר. הוא מסמל תחושת הפקרה, חוסר אונים, חורבן בית, והמון כאב ואבל. אל תוך האבל הזה נכנסת לה קבוצת מ.כ. עוטף דרום. קבוצה שאמנם הקמתה נראית במבט ראשון כסתמית ואולי אף פופוליסטית, אך ככל שצוללים פנימה בראייתי מבינים את החשיבות שלה.

ב-22 במאי, יותר מחצי שנה אחרי תחילת המלחמה, הודיע איגוד הכדורסל שבעקבות הצעתו של טל רוסו איגוד הכדורסל בוחן אפשרות להקמת קבוצה לעוטף עזה שתתמודד בליגה הלאומית לכדורסל. ההצעה כללה פורמט בו הקבוצה מתבססת על שחקני נבחרות הנוער והעתודה, שיגורו באקדמיה בתנאי פנימייה באזור העוטף ואולמם הביתי יהיה גם היא בעוטף עזה.

חודשיים עברו, והרעיון החל לבוא לכדי מימוש. האיגוד יצא בהכרזה שהקבוצה תקום ותשחק בליגה הלאומית ללא יכולת לעלות או לרדת ליגה, תכלול שחקנים מהנבחרות הצעירות ותאפשר לשחקן הישראלי הצעיר לרכוש ניסיון מול שחקנים ברמה מקצועית.

ב-24 בספטמבר הושקה הקבוצה, הוכרז כי מאמנה יהיה ברק פלג (עד לסיום העונה שעברה מאמן הפועל גליל עליון), המנכ"ל יהיה עמוס אריאל והיו"ר יהיה טל רוסו. בין השחקנים ניתן למצוא את אור טפירו ועומרי שלף, הבנים של, ולקבוצה עתידים להצטרף שני זרים בכדי לעזור לה להתחרות בליגה.

מ.כ. עוטף דרום מוקמת בזמן בו המדינה עדיין מדממת. עם חטופים בדרום, מלחמה פעילה בצפון ואיומים מכל עבר. היא מוקמת בזמן בו אנשים זקוקים למקומות בריחה כמו אוויר לנשימה, היא מוקמת בזמן שזקוקים לה בו יותר מכל.

המועדון עתיד לשחק באולם בקיבוץ מגן, קיבוץ שהודות לעירנות ותגובה מהירה של כיתת הכוננות לא ספג אבידות למעט שני הרוגים מאותה הכיתה שנהרגו בזמן הגנה על ביתם. השחקנים ילונו בעין הבשור, ובתקווה כל תושבי העוטף יבואו לראות אותם משחקים מדי שבוע.

העוטף ככה"נ יעבור שיקום מסיבי. הן מבחינת המבנים, הן מבחינת הקהילות והן מבחינת האנשים עצמם שיאלצו להתמודד עם צלקות הנפש. חלק לא מבוטל מהשיקום יעבור בתרבות בכלל ובספורט בפרט. מציורי הקיר להנצחת הנופלים, דרך המיצגים בדרכים שמהותם תהיה לזכור ולא לשכוח, מאתר ההנצחה המצמרר שהוקם באזור פסטיבל הנובה ועד לקבוצה מ.כ. עוטף דרום.

בסופו של יום הקבוצה תוכל לספק לתושבי העוטף מקום בילוי משותף, מקום בו הם יוכלו לברוח לשעה וחצי, לצפות בדור העתיד של הכדורסל הישראלי משחק, ובתקווה להתחיל לגדל את הדור שאחריו. הקבוצה הזו זו קבוצה שאיש לא רצה שיהיה בה צורך, אך כיום אין קבוצה חשובה ממנה.

יהי זכר הנופלים והנרצחים ברוך, ושנזכה לראות את החטופים בביתם בהקדם.