ליגת הNBA עמוסת טריידים. כל טרייד הוא בין היתר סיום של תקופה עבור השחקן, הקבוצה והאוהדים. התהליך הזה מלווה לא פעם בחרטה, געגועים ולפעמים שמחה (שפטרנו). גם תהליך הדראפט מלווה בהמון חרטות, היה לך שחקן בהישג יד, ואז איכשהו דילגת עליו. יום כיפור ממשמש ובא, זה זמן לעסוק קצת בחרטות מסוג מאוד מסויים. זה הזמן למנהלי קבוצות לבקש מחילה. בואו נתחיל.

הטלנובלה – לוקה בדרכים

אין נושא יותר אופייני לכתבה כזו מלוקה.

מועד הדראפט של 2018 מגיע. מספר קבוצות מדלגות מסיבה זו או אחרת על גאון שכבר כנער משתלט על ריאל מדריד, ובדרך הופך לשחקן מספר 1 באירופה. עדיין לא יודעים שהוא, אולי, גם בדרך להיות מספר 1 בעולם.

נתחיל בבוחרת הראשונה – לפניקס יש את המאמן לשעבר של לוקה, מעטים מכירים את לוקה כמוהו, אבל יש ענק של 7 רגל בשם דיאנדרה אייטון, שכל מומחה דראפט ב-2019 רואה בו בחירה ראשונה. מה אני חשבתי? ראיתי באייטון בחירה ראויה במקום הראשון. נסחפתי אחרי דעת רבים. הייתי בטוח שפניקס לקראת עתיד ורוד. מה היה קורה אם לוקה, בוקר, ודוראנט (שהצטרף מאוחר יותר) היו משחקים ביחד? כנראה אליפות.

ועכשיו נגיע לפראיירית הגדולה מכולם – סקרמנטו. בבחירה שלהם, השניה, לוקה עדיין פנוי. דיבאץ' טוען שהיה לו את דארון פוקס, ולא היה לו צורך ברכז נוסף, אז הוא בוחר את באגלי.

ומה איתי? צ'אד פורד, הגורו של הדראפט, טען שאם ייקח את הדראפטים של 2017 ,2018, ו-2019, ויצטרך לבחור בחירה ראשונה, בכל אחד מהדראפטים האלו הוא בוחר בבאגלי. הבה נבחן את הטענה שלו – ב-2017 מרקל פולץ' טיפה יותר טוב, אבל היום אין לו חוזה. ב-2018 אייטון, שפניקס קיבלו עבורו לפחות כמה פירורים, וב-2019 ציון, שעולה בכמה דרגות על באגלי. אתם יודעים מה נוסיף גם את 2016, הנבחר בן סימונס הגיע לאולסטאר, ובסך הכל גם הוא טוב מבאגלי. באגלי? נראה עם קריירה אבודה. מה שמצחיק שחשבתי שלסקרמנטו היה שיחוק גדול כשהם בחרו את השם הבא בליגה.

הבחירה השלישית זה הקטע הכי מצחיק או טראגי (תלוי מאיפה מסתכלים) – אטלנטה בוחרת בלוקה ,כלומר לוקה כבר שלהם, אבל הם מנסים להיות חכמים, הם אומרים לעצמם גם טרה יאנג רכז מצויין, מה איכפת לנו לבחור בו,  להחליף אותו בלוקה, ועוד לקבל בונוס של בחירת לוטרי נוספת.

מה איתי? זמן רב אני, ועוד הרבה אחרים, לא הצלחנו לקבוע מי הקבוצה המרוויחה, דאלאס או אטלנטה, בפרט שבשנים הראשונות יאנג הציג יכולת פנומנלית. היום הויכוח הזה הסתיים כפי הנראה – דאלאס היא המרוויחה, ובגדול.

2 פספוסים גדולים שלי + חצי כי לא לגמרי הייתי סגור על יאנג. איך אומרת על זה נזימה השכנה העירקית שלי – "יש אגוזים מרעישים ויש אגוזים שלמים". שלוש קבוצות מבינות שהיה להן זהב ביד, אבל "באביב הוא לא ישוב בחזרה"

עֵת לָטַעַת וְעֵת לַעֲקוֹר נָטוּעַ (קוהלת)

הסיקסרס הוסיפו את ג'ורג', זו נטיעה גדולה שיכולה להניב שדה פורח, אולי אפילו אליפות, אבל למה דווקא עכשיו להיפרד מטוביאס האריס? נכון לא היו יכולים להחזיק בו, אבל הוא פאואר פורוורד שיחסר מאוד לסיקסרס בעונה הבאה, הם בכלל דיללו את עמדה מספר 4, מאחר וגם באטום כבר לא בקבוצה.

אלכסנדר הגדול

דון ויטו המאפיונר נהג לומר "לעולם אל תשתין נגד כיוון הרוח." הקליפרס לקראת עונת דשדוש, לא אדבר על ג'ורג', יכול להיות שהקליפרס מרוצים שנפטרו ממנו ומהחוזה שרצה לעצמו. אבל איך הגיע ג'ורג' לקליפרס? הוא בא בתמורה לשג"א, ואם זה לא מספיק לכם הקליפרס שלחו גם בחירות דראפט. מה עושה אוהד קליפרס מסכן – הוא רואה את הביצועים של שיי ואוכל את הלב. הוא אומר לעצמו, "הוא היה שלנו. איבדנו משהו שהיה שייך לנו במאה אחוז". קוואי הגיע לקליפרס, ועם קצת סבלנות גם היה חובר לאלכסנדר הגדול, ואפשר היה לרוץ אליפות. היום אליפות בקליפרס זה חלום רחוק!

הפועל השחור

מצחיק לכנות גרמני כפועל שחור, בפרט עם שם כמו הרטנשטיין, אבל אני חושש מאוד שאוהדי הניקס יאכלו את הלב כי מיצ'ל רובינסון יחזור רק בדצמבר, והם ירוצו עם קו קדמי חלש. הם חיזקו את השער כדי שהסוסים יחיו ברווחה, אבל בינתיים ברח להם סוס לא גזעי, אבל סוס נחוץ, דרך גדר פרוצה לרווחה. הכי מדכא יהיה להם אם הוא יעזור להשיג אליפות באוקלהומה.

לעולם יאכל אדם פחות מן הראוי לו לפי ממונו, וילבוש כראוי לו. (הרמב"ם)

חבל שבקליבלנד לא קראו מפניני חכמתו של הרמב"ם. היה לקליבלנד כמעט הכל – גרט אלן, מובלי, מרקאנן, גארלנד, ואופציות כלל לא רעות בשוטינג גארד כמו לוורט ואוקורו. ואז החליטו שהם לא טובים מספיק ,ועשו טרייד כדי לשפר את עמדת השוטינג גארד, וצרפו שחקן מעולה כמו מיצ'ל, אבל בין היתר ויתרו למענו על מרקאנן ונכסי דראפט.

מה יש לנו היום? חור גדול בסמול פורוורד, כפל תפקידים בגארד ובסנטר. קבוצה שלא התקדמה לשום מקום. עם קצת סבלנות לפני הטרייד, יכלו ללכת אפילו על אליפות עם מרקאנן בקבוצה. 

אפילה היא אפילה. הסכנה היא שתשכנע את עצמך שהיא אור" (נחמן מברסלב)

לדנוור, לא לקחת אליפות עם יוקיץ', זו אפילה, גם אם ינסו לשכנע אותנו ההיפך. היה להם את ברוס בראון, היה את קנטביוס פופ, שניהם כבר לא בקבוצה. כואב במיוחד האובדן של קנטביוס פופ, שאין לו מחליף נורמלי. כמה שיתגעגעו אליו בדנוור.

רוזבאד

אחד הסרטים המפורסמים בתולדות הקולנוע, ולדעת רבים ממבקרי הקולנוע גם ה-GOAT של כל הסרטים. סרט עם שם בנאלי, ה"אזרח קיין". צפיתי בסרט וממש לא התלהבתי ממנו. סרט מ-1941 המנסה להפוך רעיון די מופשט לסרט. גם גיבור הסרט, שלדעת רבים הוא איל העתונות, בעיקר הצהובה, הרסט, לא זכה ממני לאהדה רבה – אדם כוחני, מכור פתולוגית לעושר, מסוג האנשים שיש להם הכל, אבל חסר להם את הדבר החשוב בעולם וזה, במילה אחת, אהבה.

אבל אזכור את הסרט בזכות מילה אחת – רוזבאד. הרסט, או אם תרצו קיין, אומר לפני מותו מילה שאף אחד לא מבין את המשמעות שלה – רוזבאד. שם של אהובה מהעבר? שם פרוייקט? קוד לכספת? אם כל זה לא, מה כן?

רק בסיום הסרט אנו רואים מזחלת הקרויה רוזבאד. ואז אנו מוצאים את המשמעות העמוקה של הסרט – קיין רוצה בסך הכל לגלוש במזחלת. הוא גלש במזחלת כילד קטן עם משפחתו. וזה היה האושר האמיתי האחרון שלו – ההורים שלחו אותו לחינוך מיוחד כדי לפתח אותו שכלית ולהרוס אותו רוחנית. הוא נקלע לעולם בו הכל מזוייף, הכל מדומיין, הוא צבר מיליונים, מיליונים, ועוד מיליונים, אבל כל מה שהוא חווה היה אושר מזויף. שבוע לפני מותו היה יכול לקנות 1000 מזחלות בטלפון תוך עשר שניות, אך כל כספו לא הספיק לו לקנות את המזחלת של הילדות.

אפשר לקנות חפצים. אי אפשר לקנות חוויות ואושר אמיתי. היתה לו ילדות שלמה ביד, היא הייתה כל כולה שלו, אבל הוא איבד את הילדות לעולם. הדבר הכואב ביותר זה לאבד דבר שהיה כולו שלך, שהיה לך טוב ונהדר איתו, והיום הוא כבר לא ברשותך, ולא תשיג אותו שוב לעולם.

אז סטף נשאר לאסוף עוד הרים של כסף בגולדן סטייט, בעוד השותף לדם, יזע ודמעות, קליי תומפסון, יצא לאגור עוד קצת כסף בדאלאס. זה היה צמד של קלעי על, כל כולו של הלוחמים, ועכשיו הקשר ניתק. עוד יתגעגעו במפרץ לקליי, שחתום חזק מאוד על כל האליפויות. הסיכוי של הלוחמים לעוד אליפות שואף לאפס, כמו הסיכוי של גשר הזהב להתמוטט אחרי רעידת אדמה.

איפה רוזבאד? נעלמה ולא תשוב עוד!