זהו סיפור פשוט ומתוק
על האיש שהגיע אי שם מרחוק
סיפורנו מתחיל בקונגו הרחוקה
שם נולד בחור עם הרבה תשוקה
הוא הגיע לאמריקה כדי להוציא תואר ברפואה
בסוף הוא הגיע להגשים נבואה
גובהו הרב הרקיע שחקים
אז מאמן המכללה אותו החתים
דנבר בחרה אותו בבחירה הרביעית
וכבר בהתחלה הוא הפחיד והבעית
אך אל דאגה הפחד לא היה בגלל דמותו
אלא בגלל ההשפעה של חיוכו.
מצד אחד כל כך נחמד
מצד שני חסם כל אחד.
הוא ודנבר עשו היסטוריה כאשר הגיעו לפלייאוף לראשונה בתולדותיהם, ומשם המשיכו בסיפור המיוחד שלהם
אחרי פיגור כפול הם הדיחו את הראשונה,
כאשר הם היו אחרונים אי שם בשמיניה.
הענק הנחמד חייך לכולם
והמשיך לחסום בכל אולם.
עם ג'ורדן הוא פילרטט
והטבעה בראש הוא קיבל.
ההגנה שלו הייתה ידועה למרחקים,
את כל החודרים הוא הדהים
עם תזמון מדהים בעזרה בהגנה
הוא הגיע לכל סכנה
הניף אצבע ארוכה בתנועה
'לא לא לא' מלא כוונה
על הקריירה הארוכה עוד אפשר להמשיך לספר
אך קצרה היריעה ואותו נרצה לכבד
מטומבו היה האיש המיוחד שבא לעולם
ועשה את שליחותו ודאג לכולם
הוא הקים ועשה ופעל רבות
הרצה והסביר לאלפי רבבות
בית חולים על שם אימו הוא בנה
משיקולים פוליטים וכספיים הוא נמנע
דיקמבה מוטומבו היה ענק ונחמד
כולנו אהבנו אותו ועכשיו אנחנו לבד
נוח בשלום, אוהבים אותך כולם
כי אתה הוא הענק הכי חייכן בעולם
תודה שחר. איזו יופי של דרך להפרד ממוטומבו. לגמרי הענק הנחמד. אישיות ומנהיג על ומחוץ למגרש
ריגשת
יפה מאוד!
איש גדול בכל מובן.
אחלה בן אדם
נהדר. איש נדיר.
ניסיתי לקרוא את זה בקצב של השיר "גוליית" של כוורת אבל זה כנראה משקל אחר.
דווקא "גוליית" מתאים מאוד לאיש הזה
על משקל הספר 'הענק הכי גנדרן בעולם'
שאפו צ'יקו. ריגשת באומנות.
מוטומבו שחקן גדול ואדם עוד יותר גדול.
יהי זכרו ברוך.
וכעת לגירסת AI (נוספת?):
פרידה מהענק הכי נחמד בעולם
נפרדים עכשיו מדיקמבה מוטומבו,
הענק עם החיוך והלב כה גדול,
עם זרועות שמוטות כמו גשרים של תקווה,
שנגעו בשחקים והביאו שלווה.
הוא עמד כקיר מגן במגרש,
וחסם בעדינות, בלי שמץ של רעש,
אבל מחוץ למגרש, הוא היה משהו אחר,
ענק עם נשמה, לב שרק משחרר.
כשהכדור התעופף, כמו ציפור בין הכתלים,
היה מסמן "לא, לא, לא" באצבעות ארוכות וחזקות,
אך בעולם האמיתי, הוא אמר "כן" להרבה,
לנדיבות ולחסד – חלום שמתגשם.
מוטומבו, האיש עם המבט הטוב בעיניים,
מי שראה את כולם ולא שכח מהיכן בא,
מי שנגע באנשים בלי לדבר – רק בנוכחותו,
נשאר בזיכרון כמו עמוד של תקווה.
עכשיו הפרידה, ולמרות שעזב,
הוא לא נעלם – עוד כאן, קרוב אל הלב,
כי דיקמבה מוטומבו זה לא רק כדורסל,
זו אגדת ענקים שמדברת על הכלל.
אז פרידה מהענק הכי נחמד בעולם,
שנחסם בקלות, אך לא נשבר לעולם.
תודה על הרגעים, על הצחוק והחום,
הענק שנשאר גם כשנשחק חלום.
עצוב מאוד.
מקסים. ממש.
איזה אישיות… איך אהבתי שהגיע לפילדלפיה והצטרף לאייברסון האליל.
איך עמד בגבורה מול שאקיל בכל סדרת הגמר ואף לקחו את המשחק הראשון…. היה אושר צרוף.
אני לא מבין איך בזמנו מול שאקיל אף קבוצה לא החתימה את אנדריי דה ג'איינט. תכלס היחיד שיכול היה לנפנף אותו מסביבת הטבעת
🤣
עצוב ומרגש.
היה שחקן נהדר, אהבתי אותו מאוד בפרק האחרון שלו בקריירה אצל יוסטון, למרות שכבר נשק ל-40 עדיין ידע לנעול את הצבע.
תודה על הפוסט ועל ההשקעה. עצוב שנפטר כה צעיר
תודה שחר
תודה גדולה שחר
נפלא ומרגש. לא חושב שיש מישהו שלא אהב את האיש הזה.
מארק איטון נפטר בגיל 60
מוטומבו בגיל 58
מנוט בול גיל 47
ומוזס מאלון גיל 60
מתים מוגדל הענקים האלו לצערנו
עצוב מאוד. שחקן גדול ואדם טוב. שחר, תודה רבה.
תודה שחר. אחלה דרך
איש סופר חביבמחוץ למגרש. יצא לי לפגוש אותו בביקור שלו אצלנו בבית החולים. הוא הגיע עם קבוצה של תורמים. הוא היה מאד אנושי וסקרן
בס"ד
תודה
מזכיר לי את הסרט עי'ג, ענק ידידותי ביותר.