ככישרון על דורי ושחקן הכדורסל הכי טוב שיצא מפישרס, אינדיאנה (אם כוללים רק שחקנים שנולדו שם ולא כאלו שרק עברו בעיר, כמו רג'י מילר, גורדון הייווארד או מלקולם ברנדון), גארי האריס הוא אחד השחקנים שהכי השפיעו על משחק הכדורסל, ואפילו לא ידעתם.

כן, רובכם לא חושבים עליו יותר מדי. מקסימום נזכרים בערגה בעבר שלו באותם יומיים בשנה שהוא גם בריא וגם במקרה יש משחק של הקבוצה שלו באותו יום. זה היה יום רביעי, דרך אגב. חלקכם אפילו לא זוכרים שהיה שחקן כזה. תתביישו לכם.

נכון, הוא כבר מבוגר מדי ואחרי יותר מדי פציעות כדי לעשות קאמבק מהסרטים. הוא כל כך גמור היום שהוא צריך לפרוש ולתת לקמלה האריס להחליף אותו. אבל אל תתנו לשנים האחרונות המדושדשות לבלבל אתכם. כאילו, אפשר לדבר על היכולות שלו, הכריזמה הנדירה, וגם על הסטטיסטיקה המצוינת:

*לבקש מהמתמחה של האתר למצוא ולהכניס גרף שמראה איך גארי האריס שחקן על יותר טוב מלברון, ג'ורדן וצ'מברליין*

אבל בואו נתחיל מהחשוב יותר, והמשפיע ביותר – השם שלו. מה זה גארי האריס? זה בקושי שם, בטח לא של כוכב כדורסל ברמה שלו. זה השם של העובד הכי משעמם במשרד. זה שכשאתם בדיוק עומדים ללכת הביתה, לא יכולים לראות יותר את המקום, מתחיל איתכם שיחה על תרמית הביטקוין שהוא בדיוק נכנס אליה.

תחשבו כמה מוזר זה שאנחנו פשוט שמים דברים בחוץ והם מתייבשים. כמה קשים היו החיים של כולנו בלי העובדה הזו? בדיוק באותה צורה, מישהו כמו גארי האריס צריך שם אמיתי, מוצלח, ראוי עבור יאה כמוהו. משהו שיעשה הכל קל יותר לכולם. אבל סוג הכינויים הנפוצים בליגה לא היו לרמתו. דיזל? אף אחד לא אוהב כשאתה נותן לעצמך כינוי. Round mound of rebound? לא מתרגם לשפות אחרות ולא יושב על המשקל (חה חה, בארקלי ומשקל). האמת? האמת היא שזה כינוי רע.

גארי האריס היה צריך שם מיוחד וכמו במערבון טוב, השם צץ לו ברגע האחרון כדי להציל את המצב. גארי האריס מת, *גאריס* נולד. והכינויים בליגה לא יחזרו להיות מה שהיו.

*למתמחה של האתר: למצוא סרטון שמוכיח שגאריס לימד את יוקיץ' לקרוא את המשחק, את ג'ורדן לקפוץ ואת ווילט להתחיל עם נשים*

לא הרבה שחקנים שינו מועדון כל כך מהיסוד. ממועדון לוזרי שידוע כמקום ממנו ברחו כרמלו אנתוני, אנדרה איגודלה ואנדרה מילר (פעמיים), למועדון שהשיג אליפות ראשונה בתולדותיו (תחת שחקנים שעברו דרך גאריס). בשביל מהפך כזה חייבים שחקן מיוחד. שחקן שגורם לכזה פחד ביריביו שהם משתתקים ומתחילים לתקשר רק בעזרת פלוצים של לחץ, בקוד מורס.

גאריס הוא השחקן הזה. שחקן שנוצר בדמותו המיתולוגית של אדוניס. בנוי לתלפיות כמו פסל יווני… אחרי 2000 שנות שחיקה.

לאחרונה נהייתי אובססיבי לשחיקה טבעית של דברים ומה הם מסמלים. תמונות של דברים שנשחקו עם הזמן. כמו הנקודה שבה הספר עומד ליד הכסא. או טפט באיקאה של דלת שעובד על אנשים שחושבים שזו דלת וממש אפשר לראות את סימני הידיים שלהם מחפשים אחר הידית בתמונת דו-מימד. או פסל בספרד שאנשים שעוברים לידו לא יכולים שלא לתפוס באיבר אחד מאוד ספציפי שלו:

הפציעה של גאריס גם היא תוצאה של שחיקה טבעית. לא סתם שחיקה טבעית, אלא אחת עם סיבה מאוד ברורה: הכריזמה המתפרצת שלו. פציעת האגן הכרונית שלו זו פציעה שמגיעה לאדם שמשחק כדורסל בדיוק כמו שאלביס פרסלי רקד. וההשפעה שלו על לבבות הצופים הייתה זהה. טוב, זה זה או שהוא עשה הרבה את תנוחת המין הידועה בכינויה "The Riker Maneuvre". בכל מקרה, אגדה.

אתם תגידו: "זו רק פציעה. הרבה שחקנים נפצעו. חלקם גם בדרכים מרהיבות. מה הופך אותו לכזה מיוחד?". אה! זו שאלת מיליון הלואד מנג'מנט. גאריס התחיל את מעגל הפציעות שלו בשנת 2018. הוא גרר את עצמו כמה שנים, שיחק מדי פעם כשרצה והיה כשיר, ואז עזב את המועדון. אתם יודעים מי עוד עשה מסלול כזה, שהתחיל בדיוק באותה שנה? כן, בדיוק. קוואי.

חשבתם שקוואי חשב על הלואד מנג'מנט לבד? שהוא למד מפופ? בחיים לא. זה הכל גאריס. הכריזמה של גאריס תפסה את קוואי והוא למד ממנו מה עושים. גאריס צלע כדי שקוואי יוכל לזחול.

*למתמחה של האתר: למצוא תמונה של גאריס מוסר את הכדור הראשון לג'יימס נייסמית'*

גאריס הוא מהשחקנים המיוחדים והמשפיעים בליגה. אתם רק חושבים עליו כשחקן אפור ומשעמם שלא היה מספיק מעניין או בריא כדי להצליח. אבל הוא מהאתלטים הנדירים האלה שפיצחו את המשחק. הוא הגיע לנקודה בה אם ההגנה עושה א', הוא פשוט עשה ב' וגרם להכל להיראות משעמם. מעריצי קבוצות אחרות פשוט לא הבינו למה השחקנים שלהם לא מצליחים פשוט לעשות מה שגאריס עשה.

אבל בשביל רובכם הוא פשוט הבנאדם הזה שחייך אליכם מהצד השני של חדר המיון. תתביישו לכם.