השחקנים ששינו את המשחק (27) – קוואי לנארד / פתיבר

השחקנים ששינו את המשחק (27) – קוואי לנארד / פתיבר

השחקנים ששינו את המשחק (27) – קוואי לנארד / פתיבר

לקחת אליפות בNBA זה משימה ממש קשה. לרוב אלופות NBA הן קבוצות עם כימיה ואו מערכת  ואו כישרון יוצאים מגדר הרגיל, שמאפשרים להם להתגבר על הקשיים הספורטיבים, פיזיים ומנטליים שעומדים בין מאזן 0-0 בתחילת העונה לגביע לארי אובריין. להוביל קבוצה לאליפות NBA זו עבודה קשה פי כמה. מכיוון שהיכולת לקחת אליפות כלכך תלויה בסיטואציה, לא מפתיע שיש רק שלושה שחקנים בהיסטוריה של הליגה שלקחו MVP FINALS ביותר מקבוצה אחת. שניים מהם, לברון וקארים, הם חברי הר ראשמור של הכדורסל. השלישי הוא מושא הכתבה, קוואי לאנרד.

קוואי לאנרד הוא אחד מהשחקנים הגדולים בהיסטוריה של הליגה. זה לא נתון למחלוקת. הצבת (תרגום קצת מגעיל לclaw) / הסייבורג הוא הול אוף פיימר ודאי. זה לא רק האליפויות, או אחת הקליעות הגדולות בהיסטוריה של הפלייאוף שהפכו אותו לכזה, את זה יש גם סוג של לרוברט הורי. זה ההתקפה הקטלנית והפייד אווי הבטוח בליגה שהוא פיתח לאורך השנים שהגיעה לשיאה עם עונות של מעל 25 נקודות. זה ההגנה הרצחנית, מוטת הידיים הלא אנושית ואת החפירה שהוא מכנה כף יד, שהובילה לכך שקוואי היה חבר בחמישיות ההגנה של הליגה בין 2014-2021 עם הפסקה בעונת 17/18 (עוד נגיע לזה), כשבשיאו  שתי זכיות בשחקן ההגנה של העונה כשהוא אפילו לא סנטר. למעשה, חוץ מהכריזמה המתפרצת שלו כנראה שזה אחד השחקנים הכי שלמים וחסרי חולשות בהיסטוריה של הNBA, טוב, אולי חוץ מחולשה אחת.

שחקן היסטורי ברגע היסטורי

כי לפי דעתי, למרות גדולתו של קוואי לאונרד כשחקן בNBA, לא המשחק שלו הוא זה ששינה את המשחק, אלא דווקא העדר המשחק שלו, או במילים אחרות, הפציעות שלו. כןכן חברים, היום נדבר על אחד המושגים הנפיצים בNBA המודרני, שקוואי בעיני הוא נער הפוסטר שלו, LOAD  MANEGMENT ויחסי פציעות-שחקנים.

אז מה זה LOAD MANEGMENT?.

אז ניסיתי להבין אם יש איזשהי הגדרה רשמית, לא מצאתי, אבל זה בסדר זה לא קונספט ממש מסובך. עונה בNBA היא סופר עמוסה, 82 משחקים בעונה הסדירה, הגנות,אתלטיות ואימונים שדורשות מהגוף ביצועיים חייזריים באופן אקספוננציאלי בזמן, ולאורך זמן מעמיסה המון על הגוף מבחינה פיזיולוגית. במבחן העין (גילרי זה הזמן לתפוס אותי על חם), זה מתבטא בהמון פציעות (יותר מפעם), במיוחד בפלייאוף או לקראת הפלייאוף שם עולה האינטנסיביות. כפועל יוצא יותר עונות של יותר קבוצות מהעבר מוכרעות על פציעות ולא מטעמי ספורט. LOAD MANEGMENT מזו אסטרטגיה שמנסה להתמודד בדיוק עם הבעה הזו. כשעושים LOAD, נותנים לשחקנים מובילים חופש מאימונים ומשחקים לאורך העונה הסדירה, גם כאשר הם כשירים לשחק, על מנת להוריד מהם את העומס ולדאוג שהם יגיעו כשירים ולא פצועים לרגעים המכריעים של העונה.

סוגיית העומס בעונה הסדירה והפציעות המתרבות מייצר התנגשות ערכים בNBA, קידוש הניצחון אל מול הפעילות השוטפת של מכונת הבידור המשומנת המכונה ליגת כדורסל. מה יותר חשוב?, שהשחקנים יגיעו בריאים לרגעי הסיום של הליגה במחיר זריקה על העונה הסדירה, או החזקת עונה סדירה מרגשת גם במחיר של פציעות פוטנציאליות.

איפה קוואי נכנס בסיפור הזה?

האמת שהסיפור של הLOAD מתחיל קצת לפני קוואי, בקבוצה בה גדל, הסן אנטוניו ספרס. בעשור השני של שנות ה2000, הספרס החזיקו קבוצה מאוד מוכשרת ומרגשת של כדורסל, אממא, לא קבוצה צעירה. הפתרון המהפכני שלהם באותה התקופה, בהובלת פופ שגם ככה לא שם המון על הדעה הציבורית כלפיו או כלפי איזשהי נורמה, היה להושיב את הכוכבים שלהם במשחקי back2back וסתם במשחקים רנדומליים כדי לדאוג שיגיעו במצב אופטימלי לפלייאוף. עם הגמר של 2013 והאליפות של 2014 קשה להתווכח. זה הסביבה בה קוואי לנארד גדל מאז שנבחר על ידי הספרס ב2011.

ובאמת באופן די קוסמי ההתקדמות של קוואי לסופרסטאר התרחשה בדיוק בזמן כדי לקחת את המושכות של הספרס עם הדעיכה הבלתי נמנעת של השלישייה הגדולה. מ2015 הוא נהיה ה-איש של הדורבנות כשהוא מוביל את הספרס לעונות יפות גם עם לא מאוד מוצלחות בפלייאוף בין 2015-2017. קוואי, שמעולם לא היה שחקן בריא במיוחד, (מעולם לא עבר את ה75 משחקים לעונה) והספרס חוו באופן אירוני את חוסר המזל שבפציעות ובעומס כשבעונה הכי טובה של קוואי בספרס, לאחר שהוביל את הקבוצה למאזן 67-15, זאזא ימך שמו החמיר פציעה של קוואי בקרסול בגמר המערב מול הווריוורס מה שהוביל להשבתה של קוואי בסדרה ולהפסד בטוח מול האימפריה מהמפרץ. למרות שברון הלב, קוואי הוכיח שהוא מסוגל לסחוב קבוצה למעמדות הגדולים ביותר ושהוא עשוי מהחומר של הגדולים, העתיד היה נראה ורוד בסן אנטוניו.

אף אחד לא האמין שזה יתהפך כלכך מהר. ענני סערה ראשונים הופיעו בתחילת עונת 2017. כשהספרס חשפו שבעקבות פציעה בקאווד קוואי אולי יפסיד את הפרה-סיזן. שבועיים אחר כך זה כבר הפך לזה שהוא יתחיל את העונה. בנובמבר כבר פופביץ' אמר שההתקדמות האיטית של קוואי מבלבלת גם עבורו, שבועיים אחרי הם אמרו שהוא יחזור יותר מוקדם מהצפוי, והתחרטו ממש קצת אחרי זה. בדצמבר הוא חזר לתשעה משחקים בלי back2back. בינואר שוב הושיבו אותו, בפברואר הוא לקח שלושה שבועות לייעוץ פרטני לגבי הפציעה. בסופם פופ אמר שרוב הסיכויים שקוואי לא יחזור במהלך העונה. במרץ קוואי דווקא פנה לתקשורת ואמר שהוא מתכנן לחזור עוד העונה. בסוף מרץ מאנו אמר שכדאי פסיכולוגית לא לחשוב שקוואי חוזר כי אז הם שוב עומדים להתאכזב, פארקר שחזר מפציעה דומה בפחות זמן אמר ששלו הייתה פי מאה יותר קשה משל לנארד. באפריל במקום ללוות את הספרס בפלייאוף הוא טס שוב לניו יורק לטפל בפציעה שלו. משם כבר לא הייתה דרך חזרה. באותו הקיץ קוואי, הנסיך שהובטח, הוטרד לטורונטו ביחד עם דני גרין תמורת יעקוב פולטל ודרוזן. בזמנו דעת הקהל הייתה שקוואי בכיין ומתרץ פשוט כי לא בא לו לשחק. העונה הבאה הוכיחה שלא בדיוק כך הדבר

את עונת 2018-19 אפשר לכנות כנקמתו של קוואי. בלי משחקי back2back ועם מנוחות למרבה כשמדינה שלמה עושה את דברו של הסייבורג, ונותנת לו את כל שיבקש בלי התחייבות לחתום הארכת חוזה עם הקבוצה, לנארד הוביל את הראפטורס לעונה הטובה בתולדותיהם, עם אחד הפלייאופים הקסומים בתקופה האחרונה שכלל סל ניצחון לא יאומן על הראש של פילי, קאמבק מ2-0 על יאניס חסר הניסיון וכמובן, בסיוע אלת האירוניה, ניצחון 4-1 על הווריוורס הנמסיס שהוכרעה לא מעט בעקבות פציעות של תומפסון ודוראנט (באירוע שבפני עצמו ראוי לדיון על יחסי שחקן-עומס-פציעות), אליפות ראשונה בNBA מחוץ לארה"ב, IN YOUR FACE SPURS.

לכאורה זו האגדה בזכות הLOAD, הספרס, חלוצי ההתחשבות בפציעות והעומס על השחקנים, הפגינו כאוטיות ושיקול דעת פגום בהתנהלות מול קוואי והפציעה שלו, שהכניסה אותם ללימבו בין אמצע לתחתית הליגה עד לימי וומבי דה אנו. הראפטורס שזכו מההפקר, התחשבו בכוכב שלהם ותוגמלו באליפות מרגשת.

אולם, כמו כל סוגייה מעניינת, המצב קצת מורכב יותר. לאחר האליפות עם הראפטורס קוואי עבר ביחס עם פול ג'ורג' לקבוצה עתירת כוכבים בצד הלא נכון של עיר המלאכים. בכל אורך ארבעת השנים האחרונות הקליפרס התחשבו בכל מאוויו של לאנרד, אך בכל זאת לא הגיעו להשיגים.  בעונה הראשונה הוא הפסיד בבועה לאגדה מצחקקת אחרת שהתחילה להתפתח בדנבר. בעונה השנייה למרות ששיחק רק 52 משחקים הוא נפצע מהיתקלות בג'ו אינגלס במשחק 4 בסיבוב השני של גמר המערב. עונה אחר כך ישב בחוץ על פציעת ACL, עונה אחר כך הוא שוב שיחק רק 52 משחקים בעונה הסדירה ונפצע אחרי המשחק הראשון בסדרה מול פיניקס. העונה הוא שיחק כבר 68 משחקים וואי וואי, אבל איך לא, נפצע מול דאלאס בסיבוב הראשון. ג'ורג בחר לעבור לפילי וכך נגמר עידן ג'ורג-לנארד בקליפרס.

האם זה סתם מזל רע?, האם העדר הכשירות בעונה הסדירה פגעה בקוואי ברגע כשעלתה האינטנסיביות? מה אפשר ללמוד מזה על פציעות-עומס-שחקנים.

תמונת מצב ואפילוג

יש מצב שהLOAD זה השינוי הכי גדול במשחק המודרני מלבד המעבר לשלשות. היום אין כמעט כוכב שמכבד את עצמו שלא נח לפחות עשרה משחקים בעונה. לקבוצות המנוחה של השחקנים תורמת כי זה מוריד את הסיכוי שהם יפצעו בפלייאוף (לכאורה, מנהלת הליגה טוענת שלא כלכך, אבל הם גם לא הכי אובייקטיבים בואו). בנוסף לקבוצות יושב טוב טוב בראש הסיפור של קוואי, מה יכול לקרות כשמתעלמים מהבריאות הפיזית של השחקנים שלהם ודוחקים בהם לשחק למרות פציעות. השחקנים גם בעד לא להיפצע והאינטרס שלהם ברור. אני גם מאמין שמקרה קוואי עזר לשחקנים להבין שהכוח הוא בסופו של דבר בידיים שלהם, ושהבריאות שלהם קודמת לעוד ניצחון על שארלוט בעונה הסדירה. אז מי נפגע מהעניין הזה?, הצופים ובאופן עקיף הכיס של הליגה.

אני מניח שכל קורא באתר הזה נתקל בסיטואציה המבאסת של לקום למשחק באישון לילה של הלייקרס מול הווריוורס רק כדי לראות את ג'ורדן פול מככב מול אלכס קארוסו כשסטף ולברון מעודדים מהיציע. שלא נדבר על כתבי הופס המסכנים שנוסעים עד למשחקים כדי לראות בלייב את הביזיון הזה. זה פוגע בהגעת האוהדים ליציע, זה פוגע בספורטיביות של העונה הסדירה ככלל, והופך אותה לאיזשהו קדימון משמים לקראת הפלייאוף. המצב הפך כלכך מגוחך שהליגה החלה לקדם סנקציות על מנוחה לשחקנים שכשירים לשחק, שכוללת חוסר יכולת להיבחר לפרסי העונה ובכך פוטנציאלית פגיעה בבונוסים של עשרות מיליוני דולרים לכוכבי הליגה. דוגמה מעניינת לקונפליקט שחוקים כאלה יוצרים ראינו כבר השנה עם מקרה טייריס הליברטון, שלאחר פתיחת עונה מדהימה, הוא התעקש לחזור מפציעה מהר על מנת לעמוד בקרטיריונים החדשים של ההשתתפות בליגה, אך חזר כצל של עצמו וככל הנראה מוקדם מדי.

אוקי אז מה נעשה?, נקצר אולי את העונה הסדירה?. אוהו, זה כבר הבטן הרקה של הליגה, הכסף (כרטיסים, זכויות שידור, כל הג'אם הזה). אם יקצרו את העונה, זה יפגע במשכורות של השחקנים, העובדים ובעלים. בהצלחה לגרום לדבר כזה לקרות בארצות הברית של אמריקה.

האם אנחנו צריכים לשמוח על עידן שבו השחקנים בעלי כוח גדול יותר ויש דאגה גדולה יותר לבריאותם? להתבאס על עידן חדש שבו דו"ח הפציעות יותר חשוב לאיכות של משחק ממאזני הקבוצות?, מה המשחק בעשר שנים האחרונות הוא לא כשהיה והרבה מזה בזכות קוואי לנארד אחד, שעזר לשנות את המשחק לעד.

עידן חדש, בחור כיפי
Subscribe
Notify of
28 Comments
Oldest
Newest Most Voted
Inline Feedbacks
View all comments
NBA בדם
17/09/2024 15:24:34

טור מעולה!!!
מצד אחד לואוד לא מבטיח בריאות בפלייאוף (כפי שראינו עם קוואי), מצד שני גם לשחק 82 משחקים זה לא הדבר הכי נכון.
החוק החדש שנועד למנוע לואוד נכון, אבל הוא קצת מוגזם לטעמי. חוץ מmvp שהייתי ממשיך את רף 65 משחקים, שאר התארים מספיק 60 משחקים.
שחקן שנפצע באמצע העונה, יהיה באטרף לחזור מהר מדי כדי לקבל חמישיית עונה וגם חוזה גדול יותר (כפי שציינת כם האליברטון).
60 משחקים נשמע הכי סביר והגיוני

Stockton2Malone
17/09/2024 22:01:07
Reply to  NBA בדם

תראה
כלל ראשון בכלכלה – אנשים מגיבים לתמריצים.
אז לפחות שמו תמריץ לשחקנים כן לשחק. זה יכול להניב תוצאות עגומות כמו עם הליברטון, אבל מה שאני אוהב בליגה הזו – הם כל הזמן משנים, מסתכלים מה לא עובד ומנסים לשפר.

מנחם לס
17/09/2024 15:50:16

פוסט מצויין, ואכן הוא אחד מהראשונים בלוד מנג'מנט ובזה אכן שינה את הליגה.

yaniv
yaniv
17/09/2024 16:52:28

תודה רבה.
מודה שראיתי שהכנסת את קוואי לא הבנתי איך בדיוק הוא קשור לשחקנים ששינו את המשחק אבל נגעת בנקודה יפה שזה האמת קצת כמו שסטף מזוהה עם מהפיכת השלשות אז הלוואד לנצח יהיה מזוהה איתו.
מה שכן האמת שחשבתי שהוא יכול היה להביא לתופעה של השכרה לשנה אבל זה לא קרה

גיא רוזן
17/09/2024 18:44:21

"משנה" המשחק שהפך את ה-לואד מנג'מנט למושג, גם הוא מהספרס, אבל זה לא קאוויי.
הקרדיט מגיע לפופוביץ', הנהלת הספרס, והכוכבים המזדקנים.

גיא רוזן
17/09/2024 18:45:20

ועדיין,
רעיון נחמד לפוסט משנה משחק,
ואחלה ביצוע.

Smiley
18/09/2024 1:41:39

comment image
Tim Duncan DNP – old

The Pro
The Pro
17/09/2024 21:21:18

קוואי לא רלוונטי בערך מאז האליפות בטורונטו.
כשחקן שמייצג את הדור החדש,
שיותר חשוב להם החוזה והתנאים מאשר הלגאסי של שחקן מנצח..

הפציעות תרמו לירידה בשיא אבל לא בטוח שזה בכלל מעניין אותו אחרי שקיבל
את החוזה בקליפרס.

Ari
Ari
17/09/2024 21:32:59

קאווי לינארד ודריק רוז הם שני הפרוספקטים הכי גדולים שנפלו על פציעות בדור השחקנים הנוכחי (רוז כמובן מקרה הרבה יותר קשה), שניהם היו בשיאם לא סתם סופרסטארים סטייל הארדן-אמביד-דיים, הם היו גיימרים ו-ווינרים מוכחים ברמות הכי גבוהות שיש,
אפשר רק לדמיין איך הליגה הייתה נראית אם לקאווי ורוז היו קריירות ללא פציעות, ואיך האליפויות היו מתחלקות.
פשוט חבל.

Last edited 20 days ago by Ari
יו"ר איגוד רפי ההבנה העולמי

אכן שינה את המשחק בלואד.
שחקן גם מאד אוברייטד לאורך הקריירה בלי מספרים גדולים ותארים אישיים.
לקח אליפות על ברט בראון ובן סימונס ופציעות של דוראנט וקליי.
עוד אחת בספרס כחלק מקבוצה עם הברקה בפלייאוף אחד.
שחקן טוב, אוברייטד גדול אם מסתכלים על קריירה.

Ari
Ari
17/09/2024 23:03:53

יש לו 2 אליפויות.
בשניהם הוא היה השחקן הכי טוב בקבוצה,
גם התקפית וגם הגנתית (!).
מה עוד אתה רוצה??
איך זה אובר רייטד?
לא כל אחד נולד עם גוף מפלדה כמו לברון, מה לעשות..

צ'יקו
17/09/2024 21:49:09

לא שחקן אגדי ולא נעליים. נבחר על ידי שושלת אדירה וגם שם הוא זכה בזכות הקבוצה שלו. שחקן הגנה טוב, שחקן התקפה טוב אבל מפה ועד אגדה זה די מוגזם.
גם בלאוד מנג'מנט הוא היה תוצאה של הקבוצה סביבו. טים דאנקן ישב כי הוא "זקן". מכאן טורנטו לקחו את זה. בשורה התחתונה גם בלאוד הוא סביר ולא הצליח מלבד עונה עם 7 שחקנים טובים מאוד סביבו

עידו גילרי
18/09/2024 9:19:55
Reply to  צ'יקו

רק תזכיר לי כמה אליפויות יש לג'ימי באטלר?

Stockton2Malone
17/09/2024 21:57:10

כתבה טובה!
נכון, למרות שהוא לא היחיד, קוואי הפך לסמל של חוסר ספורטיביות וחוסר יחס לצופים.

עידו גילרי
18/09/2024 9:19:38

איפה בדיוק החוסר ספורטיביות?

קפיץ
17/09/2024 22:51:38

אהבתי, פתיבר. גם את הטייק שלך על הנושא והאמת גם את קאוואי החביב, שפופ אמר עליו ב- 2014 עוד לפני שמישהו (אחר) ידע שהוא כזה: https://www.youtube.com/watch?v=fTsdzU2SbB8&t=3s

Zvika Bar-Lev
17/09/2024 23:38:06

אני סקרן לדעת האם עבודה קשה על בגוף מול נקודות התורפה יכולה הייתה במקרה שלו להצליח להביא למצב של פחות פציעות. קארי עבד על הקרסוליים שלו ונעשה פשוט פחות פציע, לברון כל הזמן משקיע בטירוף מאמץ תחזוקה בגוף שלו ומצליח לא להיפצע בצורה חמורה. שחקנים חזרו מפציעות קשות מאוד למצב של כשירות מלאה ורציפה (KD דוגמא קלאסית אבל יש עוד), אז אני מתפלא האם יש אצל קאוואי עוד משהו מלבד מזל רע. בכל מקרה הוא שחקן נדיר באיכותו כשהוא משחק, אני חושב שאכן ההישג הזה של FMVP בשתי קבוצות שונות הוא אכן מדגים כמה הוא נדיר.

עידו גילרי
18/09/2024 9:18:20
Reply to  Zvika Bar-Lev

כנראה שלא. יש לו סיטואציה כרונית שחלק מהטיפול בה הוא מנוחה.

עמיחי קטן
18/09/2024 0:06:48

תודה פתיבר.
באופן כללי, אני חושב שהתמריצים לשחק כמות מסוימת של משחקים הם בעייתיים, כי הם מעודדים שחקנים לשחק כשהם לא מספיק כשירים ואז לשחק פחות טוב או אפילו להחמיר פציעות, מה שגורם לכך שאנחנו "מאבדים" יותר שחקנים בפלייאוף, ובכל מקרה, שחקן שמספיק חשוב לו לנוח יעשה את זה בכל מקרה, ומקסימום הקבוצה תרשום משהו בדו"ח הפציעות שלו.
אני חושב שאנחנו צריכים להשלים עם זה שבעונה של 82 משחקים אף אחד כמעט לא ישחק את כולם, ושככל שיהיה פחות עומס על השחקנים בעונה הסדירה, כך הם יהיו טובים יותר בפלייאוף.
לגבי קוואי עצמו, אני חושב שמדובר בשחקן שהיה יכול להיות מהגדולים ביותר אם היה מחזיק בריא, ובינתיים הוא נמצא כמה דרגות מתחת

Air Canada
Air Canada
18/09/2024 0:06:57

תודה רבה. נראה שהפלייאוף שקוואי עשה ב2019 היה בשביל כל שאר הקריירה. אפשר לטעון שקוואי העצים עוד תופעה שהכוכבים מרגישים ומשתמשים משמעותית יותר בכוח שלהם. כנראה הוא לא ממש רצה לשחק בספרס ב2018 אז הוא ישב בחוץ עם פציעה שלא בטוח שהייתה כזאת חמורה ואחריו בא דיוויס לפני הטרייד ללייקרס והארדן לפני הטרייד לברוקלין והמונח שכוכב דורש טרייד קיבל משמעות אחרת

עידו גילרי
18/09/2024 9:17:50
Reply to  Air Canada

לקוואי לא הייתה שום בעיה לשחק בספרס- הוא לא רצה לפגוע בעצמו – מה שהם התעקשו מאד לעשות.

ירון, החלום
ירון, החלום
18/09/2024 0:19:16

בס"ד
תודה רבה.
שחקן 2 way מעולה.
המזל הרחם אותו והפציעות גמרו אותו.
אם אותו כדור מקפץ מול פילי היה יוצא החוצה,
כנראה שהיה נחשב לחוזר, וכבר היה נשכח מזמן.

Berch
18/09/2024 8:39:53

תודה על הטור
אכן שינה את המשחק… אני זוכר ששיחקנו "איפה קוואי"
🤣

עידו גילרי
18/09/2024 9:17:17

קוואי באמת אחד האחראים המרכזיים לכך שהלואד מנג'מנט עלה לכותרות. זה היבט מאד חשוב שהפתרון עבורו לא יהיה מקובל על אף אחד מלבד האוהדים – קיצור העונה.
בלי לואד מנג'מנט לא היינו רואים את הכוכבים ממשיכים לשחק אחרי גיל 35.
לא היתה קריירה לג'ואל אמביד,לא היינו רואים עדיין על המגרשים וביכולת של שחקן פרנצייז את לברון,סטף,דורנט,והרשימה רק הולכת ומתארכת.
אני יודע שלפעמים זה מבאס אבל רק צריך לחשוב על זה שעם לואד מנג'מנט עוד היינו מדברים על הקרבות של בירד עם ג'ורדן בשנות ה-90.

Last edited 20 days ago by עידו גילרי
ארבל חילבה
ארבל חילבה
18/09/2024 22:27:19

כן, המחשבה שהעלית באמת מאוד מבאסת

jefffoster10
18/09/2024 9:23:24

טור מעולה על שחקן שאולי לא המציא את הלואוד אבל הביא אותו לקדמת הבמה – ושינה כך את המשחק, כתופעה שיש להתייחס אליה ולהתחשב בה וכזו שלא הולכת להיעלם.

דינגו
דינגו
18/09/2024 17:27:03

אחלה טור, מעניין באמת שקוואי לא נמנע מפציעות למרות כל ה-LOAD.
יש סטטיסטיקה לגבי אחרים לפני ואחרי שהחלו לשחק בצורה כזאת?
שווה לעשות הגהה לכתבה, יש פה (באופן לא שכיח לאתר הזה) כמה וכמה שגיאות כתיב ועריכה.

מאנו דה מאן (לשעבר מיקי)

בחירה מקורית ומעניינת שהפכה למאמר מצוין. תודה רבה פתיבר.