1.קיירי אירווינג מחליט להיות צנוע: "אני מאמין שאני בין 50 הפוינט-גארדים הטובים בהסטוריה"

בריאיון אתמול ב-YARDPARKER קיירי אירווינג משנה כיוון ב-180 מעלות מאז ההצהרה שלו לפני שנתיים בה טען 'אני הפוינט גארד הטוב ביותר ששיחק אי פעם את העמדה' כשהוא מצהיר "אני בין 50 הפוינט גארדים הטובים ביותר בהסטוריה של ה-NBA". הוא אמר פעמיים I'm Top 50, at least.:(https://www.yardbarker.com/nba/articles/kyrie_irving_modestly_ranks_himself_among_the_top_50_point_guards_in_nba_history/s1_16751_40898304)

קיירי מסביר:

"I'm definitely up there. You got the to think, I've created a whole different genre, a whole different style with my play. I have people legitimately studying just the movements. Trying to figure out how did this young kid named Kai get to be so swaggy like that on the court."

היו רבים שהצהירו עליו "BEST POINT GUARD". אבל אז הולכים לסטטיסטיקה שלו ורואים שהוא יושב על רק 6.9 אסיטסטים למשחק, ולפי מה שהמורה שלי קווינט לימד אותי בכיתה ב', אחד התפקידים הראשיים של פוינט גארד הוא למסור מסירות שהופכות לסלים.

ואז אני קורא באתר אחר (או עתון אחר, כבר שכחתי) ש-

Kyrie Irving Is Easily A Top 15 Point Guard Of All-Time

ובאתר אחר – –

Irving's ball-handling skills are often considered the best in NBA history. His ability to create space, navigate through defenses, and finish at the rim is unparalleled. He combines elite handles with a smooth shooting stroke, making him one of the most dangerous offensive threats in the league. His career 3-point shooting percentage hovers around 39%, and he’s equally lethal in the mid-range and around the basket.

אז החלטתי שהדבר הפשוט ביותר הוא לתת לחברי קהילת הופס להחליט החלטה אחרונה בקשר למקומו של קיירי אירוינג בין גדולי הפוינט גארדים מאז ומעולם. אני מכניס סקר של הפוינט גארדים הגדולים ביותר. בחירה של 5 מהם תתן לנו את התמונה הנכונה כי לצד כל פוינט גארד יופיע מספר הבוחרים בו. אז יאללה, יוצאים לדרך.

2. הבחירה הקשה ביותר: בחר את חמשת הפוינט גארדים הטובים אי-פעם (וכמובן מספר הבחירות יקבע גם את הפוינט גארד מס' 1 של קהילת הופס).

הערה: אם כתבתי שם של פוינט גארד פעמיים, הסיכום של השניים הוא המספר שלו! (למשל הכנסתי גם "קרי אירוינג" וגם "קיירי אירוינג"; אם אתה בוחר בו, הצביע על אחד מהשניים). אני מקווה שלא החמצתי אף פוינט גארד בין הגדולים.

3. מה מצבה של פילדלפיה סיקסרס לקראת פתיחת העונה?

עם ויכוח קטן לפה או לשם, החתמתו של פול ג'ורג' נותנת לקבוצה את "THE BIGGEST THREE" בליגה. אני רואה את הסיקסרס עולה עם טייריס מקסי, קלי אוברה, פול ג'ורג', קלב מרטין (כשמרטין אחר – קניון מרטין יהיה לו מחליף מצויין!) וג'ואל אמביד.

לכל שחקן ישנו מחליף מעולה: קייל לאורי (או רג'י ג'קסון) יחליפו את מקסי; אריק גורדון יחליף את אוברה, KJ מרטין יחליף את פול ג'ורג', קניון מרטין (או Guerschon Yabusele) יחליף את קלב מרטין, וכאן אני תקוע. מי יחליף את ג'ואל אמביד? השם היחיד שנותר לי הוא אנדרה דרמונד. גם קלב מרטין הוא לא הפאור פורוורד האידיאלי. לפי ESPN Stats & Information research הוא יהיה הפאואר פורוורד הפותח הנמוך ביותר מכל הסטרטס בעמדה הזאת.

כאן מגיע סימן השאלה הגדול:

פילדלפיה לקחה הימור עם Guerschon Yabusele, אבל לא הימור ענק: הם החתימו אותו עם משכורת מינימלית לעונה אחת אחרי שהפתיע באולימפיאדה עם נבחרת צרפת. הוא 2.04 מ' עם ניתור ענק שבוסטון סלטיקס ניסתה ללא הצלחה ב-2016, אבל מאז הוא התפתח לשחקן אחר לחלוטין שפיתח גם קליעת 3 טובה (מהקשת הבינלאומית שהיא קצרה מעט מזו של ה-NBA). בריאל מדריד הוא הפך לקנון של ממש, ואם ימשיך לשחק כפי ששיחק באולימפיאדה, ייתכן שהמאמן ניק נרס ינסה אותו כסנטר במקום אמביד בסמול בול.

התוספת של KJ מרטין (שהסיקסרס החתימו לשנתיים, שנה שנייה בלתי מובטחת) יכולה להיות משמעותית ביותר. הוא כמעט 2 מטר עם ניתור מצויין

ככל שאתה חושב יותר על עתידה של הסיקסרס העונה, אתה חושב יותר ויותר על עמדת הפאואר-פורוורד יותר מאשר על עמדת הסנטר כמפתח לנצחון. לסיקסרס ישנו סנטר ענק – ג'ואל אמביד – שהוא משכמו ומעלה טוב יותר מכל סנטר אחר במזרח. ייתכן שמי שבאמת יחליט על המנצחת במזרח יהיה דווקא פאואר פורוורד, ולא סנטר: טאטום ובראון בסלטיקס. יאניס במילווקי, סיאקם באינדיאנה, ג'וליוס רנדל בניקס. מובלי בקליבלנד. פרנץ ווגנר ופאולו בנצ'רו באורלנדו

קטע מהעבר (1)

אני לא יודע מה בא פתאום לגארי פייטון לדבר על זה, אבל הוא טוען השבוע שישנה לו בעייה עם בחירת סטפן קרי פה אחד ל-MVP בשנת 2016. הוא אומר:

"You had 131 people that voted for him,I’ve got an issue with them”

עובדות על העונה ההיא של קרי:

Stephen Curry had one of the greatest individual seasons during the 2015/16 campaign. He was the star player for the Golden State Warriors, the team he led to a 73-9 regular season record. The MVP was under wraps, but most people thought Kawhi Leonard or LeBron James could have also competed for the award, but only Steph had a first-place vote.

כשכל 131 הבוחרים בחרו בסטפן קרי פה אחד, גארי פייטון אמר (Payton said to SiriusXM via SLAM):

"אין לי ISSUE עם בחירתו של סטפן. יש לי ISSUE עם 'פה אחד'. אני נזכר בבחירת ה-MVP של 1962. ווילט צ'מברליין עשה ממוצע לא יאומן של מעל 50 נקודות (אם זכור לי נכון זה היה 50.4 נק') ו-30 ריבאונדים (המספר המדוייק הוא 25.7), ומשך העונה הוא קלע במשחק אחד 100 נקודות!. ומה קרה בבחירת ה-MVP? לא רק שהוא לא זכה בבחירה פה אחד, הוא בכלל לא זכה ב-MVP. הזוכה היה ביל ראסל!"

קטע מהעבר (2): מג'יק ג'ונסון טוען שכבר בסוף שנות ה-80 מייקל היה 'THE BEST PLAYER'

michael-jordan-magic-johnson© Provided by BasketballNetwork.net קרדיט:

כבר כתבתי כמה פעמים שליגת ה-NBA הייתה בצרה צרורה בשנות ה-70. ליגת ה-ABA המשיכה לגדול, ובהרבה ייחודים עלתה אפילו על ה-NBA, ובעיקר באתלטיות כמה משחקניהם. ליגת ה-NBA קיבלה אז כינוי "קוק ליג" – ליגת הקוקאין – על כמות הסמים בליגה. הליגה שיוועה לגואל, ולמזלה היו לה שניים: מג'יק ג'ונסון ולארי בירד. אחד במערב ואחד במזרח. אחד מג'יק – קסם – 'שואו-טיים' וראווה, השני פועל שחור (שהיה כמובן לבן), עבודה קשה, צווארון כחול.

השניים היו גם השחקנים הטובים ביותר בליגה, שכל קרב ביניהם היה תאווה לעיניים. הליגה פרחה איתם, כשהלייקרס במערב והסלטיקס במזרח הן הקבוצות הטובות ביותר שסחבו אחריהן את כל הליגה. ממש פלא-פלאים מה שלארי בירד ומג'יק, וכמובן הסלטיקס והלייקרס, עשו לכל הליגה שהחלה לפרוח כליגה המובילה בעולם. בקיצור ולעניין, שניהם היו ה-NBA SAVIORS.

הייתה אז בעייה: שניהם נאלצו לפרוש ב-EARLY RETIREMENT: מג'יק בגלל נגיף ה-HIV בדמו, ולארי בגלל בעיות הגב וכף היד שלו.

אבל אז – למזל הליגה – הגיע שחקן חדש לשכונה, מייקל ג'ורדן, שלא רק עזר להמשיך את הצלחת הליגה, אלא לרוממה לגבהים חדשים שנמשכים עד היום עם סכנה חדשה: שהמשכורות המקוממות של כמה וכמה שחקנים יפילו יום אחד את המגדל. האדם ברחוב קורא ששחקן כמו סטף קרי משתכר 60 מיליון דולארים ל-82 משחקים, או בערך 3/4 מיליון – $750,000 למשחק, והמספרים מקוממים אותו. טוב, זה כבר עניין לפוסט אחר.

בעת שמג'יק ולארי המשיכו לשחק עד גבול יכולתם, הם לא יכלו להשתוות למייקל. הוא הגיע בזמן כי הליגה חייבת הייתה פנים חדשות לשאת את הלפיד, ומייקל היה האיש. תשומת הלב הופנתה לעיר הרוחות, ולשחקן שכבש את הליגה בסערה. ה-TRAJECTORY – מסלול המעוף – שלו היה לשמיים, וכשהלשון שלו יצאה מפיו – התמונה הייתה שלמה. עונת 1987-88 הייתה העונה בה הדומיננטיות שלו הייתה בשיאה. מג'יק אומר שהוא זוכר משחקים נגד הבולס כשמבטו היה מרוכז במייקל ומעשיו, כשהוא שוכח למעשה את שאר השחקנים. "מבטי נמשך אליו כמו מגנט. זה לא קרה לי אף פעם לפני כן. ידעתי אז שמתפתח לנגד עיני שחקן הכדורסל הגדול שאי-פעם שיחק את המשחק"

קחו את עונת 1987/88: ה-MVP של העונה הרגילה…ה-MVP של האול-סטאר…מגן העונה…אלוף הנקודות…אלוף גניבת הכדורים… רק אליפות עוד לא הייתה לו.

His trajectory was sky-high, so Jordan kept improving to the highest level. The 1987/88 season was a dominant campaign for MJ because that was the year he became the best player in the league. Jordan won almost every available individual accolade: the regular season and All-Star Game MVP, the Defensive Player of the Year award, becoming the steals leader, and the scoring championship.

"ידעתי אז שהוא השחקן הטוב בליגה, וידעתי שלארי ואני משאירים את הליגה בידיים טובות", אומר מג'יק. מצד שני, כשהפיינלס בין הלייקרס והבולס החל ב-1991 מג'יק מודה ש"לא רציתי אותו". למה לא? "הרגשתי שאנחנו מעבירים רשמית את הלפיד לידיו של מייקל, ומי יודע לכמה שנים".

בדיעבד אנחנו יודעים שזה היה ל-6 השנים הבאות, עם הפסקה אחת כשמייקל פנה לבייסבול.

בשנים הללו ה-NBA הגיע לשיא בפופולריותו. מייקל הפך ל-HOUSEHOLD NAME לא רק בארה"ב אלא ברוב ארצות העולם. הוא הפך ל-LEGEND. הברנד שלו הגיע לכל חור בעולם.