הרמוניה. מה זה? אם תשאלו את מילון אוקספורד, מדובר במצב של הסכמה, ושיתוף פעולה מושלם עם הסביבה. בלהקות הגדולות ביותר בתולדות המוזיקה הייתה הרמוניה בין נגניהן למשך כל תקופת פעילותן, גם בקבוצות הכדורסל הגדולות (לראיה, המחצית הראשונה במשחק השלישי בגמר האחרון). מלבד החשיבות העצומה של ההרמוניה ב-2 דוגמאות אלו, ישנה גם התאמה מסוימת בין תפקידי שחקנים על המגרש, לבין תפקידי להקות. היום נתמקד באחד מהתפקידים החשובים ביותר בחמישייה, הפוינט גארד, ובאחד מהתפקידים החשובים ביותר בלהקות, הגיטריסט המוביל.

פוינט גארד-גיטרה מובילה

פוינט גארדים אגדיים: מג'יק ג'ונסון, אלן אייברסון, ג'ון סטוקטון

גיטריסטים מובילים (lead guitar) אגדיים: אריק קלפטון, ג'ימי פייג', ג'ימי הנדריקס

ישנם שלושה סוגים עיקריים של פוינט גארדס שבלטו בליגה הטובה בעולם עד לעכשיו, ובדומה לכך 3 סוגים בולטים של גיטריסטי-על:

הסוג הראשון בעצם משלב את שני התפקידים של הפוינט גארד והשוטינג גארד-רכז מהיר ומוכשר כשד, סקורר בחסד עליון שמתואם עם שאר חברי קבוצתו, אבל מצליח יותר אישית מקבוצתית. הסוג הזה מתאפיין בשחקנים כאלן אייברסון ונייט ארצ'בילד בעבר, וכיום באנשים כמו ראסל ווסטברוק, קיירי אירווינג ודריק רוז. אף אחד מהשחקנים האלה לא הצליח לקחת אליפות כאחד מ-2 השחקנים הבולטים בקבוצתו, אבל כשחקן משנה הוא יכול להיות משמעותי מאוד (1981, בוסטון סלטיקס לוקחת אליפות עם ארצ'בילד, שחקן השנה השנייה לארי בירד, קווין מקהייל ורוברט פאריש). יש סוג זהה של גיטריסטים שהובילו להקתם בגיטרה ובשירה בו זמנית, זן אליו משתייכים ג'ימי הנדריקס, ג'ק וויט (וויט סטרייפס) ,מארק קנופלר (דייר סטרייטס) ורבים אחרים. גם להקות אלו נחשבות לאגדיות, אבל אינן נחשבות לטובות בהיסטוריה, בניגוד לגיטריסטים הבולטים בהן.

הסוג השני זה פוינט גארד רב-גוני, שיכול לשחק גם כשחקן המוביל בקבוצתו וכסקורר הראשי בעת הצורך, ומוכן לפנות הבמה לשחקנים ביום טוב יותר ממנו בעת הצורך. אותו שחקן נמצא בתיאום מושלם עם שאר חברי קבוצתו, מה שיוצר משחק מדהים. בעבר שחקנים כאלו היו רבים יותר, והדוגמה הבולטת היא מג'יק ג'ונסון הגדול. כיום יש שחקנים מעטים מסוג זה, כאשר הבולט שבהם הנו טוני פארקר. יש גם נגני גיטרה כאלו, נדירים ומוכשרים. הבולט שבהם הנו אריק קלפטון, שהיה חבר להקה מן המניין בפרוייקטים כמו קרים ויארדבירדז, והמוביל הבלתי מעורער בלהקות כמו דריק והדומינוס או הרכב הסולו שלו.

הסוג השלישי הוא ואריאציה אחרת של הסוג השני, פוינט גארד שמתואם היטב עם שאר חברי קבוצתו ובעיקר עם אחד השחקנים, דבר היוצר קבוצה מצליחה ביותר, למשל יוטה של סוף שנות ה-90, בהנהגת ג'ון סטוקטון המבריק וקארל מלון, וכיום הקליפרס של כריס פול ובלייק גריפין, או סטפן קארי וקליי תומפסון בווריורס. דבר זה דומה ביותר לגיטריסטים שמשתפים פעולה בצורה מצויינת עם הזמר בלהקתם-דיוויד גילמור ורוג'ר ווטרס בפינק פלויד, קית' ריצ'רדס ומיק ג'אגר ברולינג סטונס, או ג'ימי פייג' ורוברט פלאנט בלד זפלין.