רוק אנד בול-חלק א': פוינט גארדס/רועי ויינברג

הרמוניה. מה זה? אם תשאלו את מילון אוקספורד, מדובר במצב של הסכמה, ושיתוף פעולה מושלם עם הסביבה. בלהקות הגדולות ביותר בתולדות המוזיקה הייתה הרמוניה בין נגניהן למשך כל תקופת פעילותן, גם בקבוצות הכדורסל הגדולות (לראיה, המחצית הראשונה במשחק השלישי בגמר האחרון). מלבד החשיבות העצומה של ההרמוניה ב-2 דוגמאות אלו, ישנה גם התאמה מסוימת בין תפקידי שחקנים על המגרש, לבין תפקידי להקות. היום נתמקד באחד מהתפקידים החשובים ביותר בחמישייה, הפוינט גארד, ובאחד מהתפקידים החשובים ביותר בלהקות, הגיטריסט המוביל.

פוינט גארד-גיטרה מובילה

פוינט גארדים אגדיים: מג'יק ג'ונסון, אלן אייברסון, ג'ון סטוקטון

גיטריסטים מובילים (lead guitar) אגדיים: אריק קלפטון, ג'ימי פייג', ג'ימי הנדריקס

ישנם שלושה סוגים עיקריים של פוינט גארדס שבלטו בליגה הטובה בעולם עד לעכשיו, ובדומה לכך 3 סוגים בולטים של גיטריסטי-על:

הסוג הראשון בעצם משלב את שני התפקידים של הפוינט גארד והשוטינג גארד-רכז מהיר ומוכשר כשד, סקורר בחסד עליון שמתואם עם שאר חברי קבוצתו, אבל מצליח יותר אישית מקבוצתית. הסוג הזה מתאפיין בשחקנים כאלן אייברסון ונייט ארצ'בילד בעבר, וכיום באנשים כמו ראסל ווסטברוק, קיירי אירווינג ודריק רוז. אף אחד מהשחקנים האלה לא הצליח לקחת אליפות כאחד מ-2 השחקנים הבולטים בקבוצתו, אבל כשחקן משנה הוא יכול להיות משמעותי מאוד (1981, בוסטון סלטיקס לוקחת אליפות עם ארצ'בילד, שחקן השנה השנייה לארי בירד, קווין מקהייל ורוברט פאריש). יש סוג זהה של גיטריסטים שהובילו להקתם בגיטרה ובשירה בו זמנית, זן אליו משתייכים ג'ימי הנדריקס, ג'ק וויט (וויט סטרייפס) ,מארק קנופלר (דייר סטרייטס) ורבים אחרים. גם להקות אלו נחשבות לאגדיות, אבל אינן נחשבות לטובות בהיסטוריה, בניגוד לגיטריסטים הבולטים בהן.

הסוג השני זה פוינט גארד רב-גוני, שיכול לשחק גם כשחקן המוביל בקבוצתו וכסקורר הראשי בעת הצורך, ומוכן לפנות הבמה לשחקנים ביום טוב יותר ממנו בעת הצורך. אותו שחקן נמצא בתיאום מושלם עם שאר חברי קבוצתו, מה שיוצר משחק מדהים. בעבר שחקנים כאלו היו רבים יותר, והדוגמה הבולטת היא מג'יק ג'ונסון הגדול. כיום יש שחקנים מעטים מסוג זה, כאשר הבולט שבהם הנו טוני פארקר. יש גם נגני גיטרה כאלו, נדירים ומוכשרים. הבולט שבהם הנו אריק קלפטון, שהיה חבר להקה מן המניין בפרוייקטים כמו קרים ויארדבירדז, והמוביל הבלתי מעורער בלהקות כמו דריק והדומינוס או הרכב הסולו שלו.

הסוג השלישי הוא ואריאציה אחרת של הסוג השני, פוינט גארד שמתואם היטב עם שאר חברי קבוצתו ובעיקר עם אחד השחקנים, דבר היוצר קבוצה מצליחה ביותר, למשל יוטה של סוף שנות ה-90, בהנהגת ג'ון סטוקטון המבריק וקארל מלון, וכיום הקליפרס של כריס פול ובלייק גריפין, או סטפן קארי וקליי תומפסון בווריורס. דבר זה דומה ביותר לגיטריסטים שמשתפים פעולה בצורה מצויינת עם הזמר בלהקתם-דיוויד גילמור ורוג'ר ווטרס בפינק פלויד, קית' ריצ'רדס ומיק ג'אגר ברולינג סטונס, או ג'ימי פייג' ורוברט פלאנט בלד זפלין.

רועי ויינברג

אחד מעורכי הופס. אוהב את מיאמי וגבוהים שמוסרים מעל 4 אסיסטים במשחק.

לפוסט הזה יש 30 תגובות

  1. השוואה מעניינת
    למרות שאם כבר אז השוטינג גארד צריך להיות Lead Guitar
    הפוינט גארד צריל להיות הזמר… מנהיג הכנופיה

    1. בואנה איל האנלוגיה הזאת הקפיצה לי את הפיוז!
      אני ממש לא מסכים!
      אני חושב שהיחס בריאן מאיי/פרדי מרקורי הוא הרבה יותר שוויוני מאשר מייקל/פיפן..

      למאיי יש השפעה עצומה על הסאונד הייחודי של קווין והוא גם המציא ז'אנר שלם של סולואים והשפיע על התפתחות הרוק

      1. כמו כל אנלוגיה, גם שלי לא מושלמת.
        אין ספק שהשילוב בין שני הענקים עשה את קווין, אבל לטעמי הלהקה הייתה מצליחה באופן זה או אחר גם עם גיטריסט ממוצע, אבל עם סולן ממוצע הייתה הופכת ליותר "סינגולדה וחברים" (סלח לי על ההשוואה) מלהקה אגדית.
        מאוד נוח לי להיכנס לראש של חובב המוזיקה הממוצע, כי אני חובב מוזיקה ממוצע.

  2. רועי וואו.. זה חתיכת הארדקור מוזיקה לעומק.
    חכה שמוריה יגיע ויקשקש על גיטרות לא מכוונות.
    אני צריך לקרוא עוד פעם פעמיים כדי להבין את ההשוואות.

    אז יש גיטריסט/סולן/מנהיג להקה וחלק מהדוגמאות הם שילוב של שניים שלושה?

  3. כל הכבוד רועי על הרעיון. הבעייה שלי היא שמוסיקה אני אוהב, אבל לא יודע מאומה על אנשים שלא קוראים להם בטהובן, ביטלס, או אלוויס.

  4. עבורי ההקבלה הכי מתאימה שמצאתי למג'יק ג'ונסון הוא ג'ון לנון –
    חלק מהותי מהרכב שבקלות מתחרה על הגדול בכל הזמנים.
    קריירה יחסית קצרה אבל מבריקה.
    היכולת לגרום לחברי קבוצתך להראות טוב יותר.
    מבצע ויוצר מבריק.
    (ההקבלה מתאימה גם כי קארים מתאים פיקס למשבצת של פול)

    http://www.youtube.com/watch?v=jBDF04fQKtQ

    1. הרשה לי לחלוק עליך, ולהפנות אותך לצמד הזמרים הגדול ביותר על אדמת הקודש – שלום חנוך ואריק איינשטיין ז"ל.
      שלום חנוך, כמו ג'ון סטוקטון – היוצר המוכשר מבין השניים. הוא ניגן על גיטרה בנוסף לשירה, הלחין את רוב השירים וגם כתב לא מעט, עם זאת את תפקיד השירה המרכזי (=קליעת הנקודות) לקח אריק איינשטיין, והוא גם המוערך (והגבוה) מבין השניים (ע"ע קארל מאלון).
      https://www.youtube.com/watch?v=PIkk1eGFplc

  5. איזה פוסט ענק, סחתיין.
    נזכרתי שלא מזמן מישהו הגיב על רועי שהוא כותב בצורה משעממת וחסרת מעוף… יאללה שילך לחפש אתר אחר בכזאת רמה.

  6. רועי מתוק
    אהבתי את ההשוואה להרמוניה במוזיקה.
    אני הולך הערב ל"גריק תיאטר", אמפיתאטרון פתוח בגבעות הוליווד, לקונצרט של YES
    הם ינגנו את שני האלבומים הכי מפורסמים שלהם. "קלוז טו דה אדג'" ו"פרג'ייל" בשלמותם, וגם יביאו חומר חדש.
    אווירה מושלמת, לא צריך להביא משהו לעשן – אפשר רק לנשום את האוויר סביב – ומקווה שהגאריטרים בראשות ג'ון אנדרסון יעמדו בציפיות לביצועי תקליטים שיצאו ב-1972 – שנה שבטח גם הוריך בכלל לא חלמו שיהיה להם ילד גאון ובן 14 נצחי שכמותך…
    למסור ד"ש?

  7. רועי טור פצצה
    מומחה למוזיקה וספץ בכדורסל
    תענוג גדול לקריאה ולשמיעה
    שירים פיצוץ,
    המגיבים מקבלים השראה מכתיבתך ומוסיפים הנאה.
    הולך לחרוש את הטור.
    שמח שזה רק חלק א'
    כן ירבו.
    תודה ענקית גם בשם הקוראים שלא מספיקים להגיב

כתיבת תגובה

סגירת תפריט