מעט קולטורה של יום חול/ דובי עופר

לאחרונה נתקלנו בפסלו המכוער להדהים של קובי אי שם באיזו ארץ במזרח. את ההשראה לזוועה המעוצבת שאב מישהו מיצירה יוונית יפהפייה, אליה נגע בהמשך, ועלה בדעתי שבתחום האומנות הפלסטית אתר הופס קצת, איך נאמר, מפגר. ומאחר והצורך בקצת קולטורה פיסולית באתר זעק את זעקתו בצורה כל כך מוחשית ומעוררת רחמים, נעניתי כמעט מיד.

רבות הן יצירות המתכת והאבן המפורסמות. מתוכן בחרתי כמה ייחודיות, יפהפיות כשלעצמן, ובעלות זיקה מיוחדת לשחקני NBA. הקשר הוא אינטואיטיבי, אישי והזוי כמובן, אבל הדוק.

נניח שלאחדים מהקוראים השכלה אומנותית, ויצירות החביבות עליהם במיוחד. אתם מוזמנים להעלות את העדפותיכם האישיות בתגובות כמובן, ולזכור את גילם הצעיר של חלק מהמשתתפים, שמעמיד אותם בסכנה חמורה של זיהום הנפש. מאידך, נא להתחשב בישישי האתר, ולקחת בחשבון את ההשפעה הקטלנית של כמה מפסלי הטנטרה הארוטיים על לבם העייף.

ולכם, המתמידים ששרדו את ההקדמה, אני מאחל קריאה וצפייה מהנה.

הערה – הפורטרטים הנאים שבכותרת אינם בשום ואופן השוואה בין מנחם לס וג'יימס הארדן. אלה דיוקנותיהם של שני הפירנציאנים הדגולים, הפסל והצייר, רושם הפרסקאות והמדען, שני הומוסקסואלים מוצהרים ומוכשרים – דה וינצ'י מימין, ומולו מיכלאנג'לו.

לארי בירד-דוד, מאת מיכלאנג'לו

מיכלאנג'לו חי במאות ה15-16 בפירנצה האיטלקית וברומא. לטענתו, הפסל נמצא בתוך האבן ומלאכתו של הפסל היא לחלץ אותו מתוכה. תחשבו על זה פעם לעומק ותבינו כמה יפה המשפט הזה (נסו את זה בפיק אפ באר, זה עובד. אבל יש להקפיד על אינטונציה).

פעם, ראה מיכלאנג'לו גוש אדיר של שיש שנפגם ונזנח. מהון להון, חשף הגאון את הגיבור המקראי שלנו, על כתפו האחת קלע, בידו השנייה חלוק נחל מלוטש ועליו כתוב גלית, ובעיניו גבורה ועזוז. אם אתם מזדמנים לפירנצה, חפשו את האקדמיה בה הוא מסתתר. בכניסה פסלי העבדים של מיכלאנג'לו. דמויות גברים מיוסרות שהאמן השאיר להתייסר בתוך כלאיהם, וחילץ אותם משם רק למחצה

אחד האלמנטים היפים בפסל דוד, שמעטים נותנים עליו את הדעת, הם תלתליו המעוצבים של מלכנו. בדיוק כמו התלתלים המיתולוגיים של לארי לג'נד.

רוברט סאקרה – פסלי הענק באיי הפסחא

איי הפסחא נמצאים אי שם באוקיינוס השקט, והתגלו ב1722 ע"י הולנדי אחד. בחג הפסחא כמובן. לא היינו מדברים עליהם אלמלא התגוללו שם מאות פסלי אבן ענקיים, בגדלים שבין ארבעה ועשרים מטר גובה, במשקל שמגיע עד 160 טון. דאם! כל הפסלים מתארים חצי גוף עליון של גבר עם אוזניים ארוכות, שניצב בגבו לים. הם נחצבו באתרים שונים על פני האי, והובאו במאמץ עצום לנקודות נבחרות, בהן הונחו על במות מתאימות.

מעבר להערכה לפועלם המרשים של קדמוני האי, חייבים להודות שהפסלים מטופשים ומכוערים להפליא, ולא ברור לשם מה הוקמו ומה בדיוק תרומתם לעולם ולאנושות.

תציצו פעם ברוברט סאקרה. עכשיו תניחו יד ודמיינו שיש לו רק חלק גוף עליון והוא ניצב בגבו לים.

הבנתם את ההקבלה, נכון?

ועכשיו שיקום אוהד לייקרס שיתנגד לצפות את רוברט באבן ולהציב אותו בגבו לים. כל ים.

מדיסון סקוור גארדן – האדם החושב

בשנת 1904 סיים אוגוסט רודן לצקת בברונזה את דנטה החושב. הרעיון היה למקם אדם מול שערי הגיהינום כדי להרהר על המקום, תושביו והנסיבות שהביאו אותם למקום הזה שכולם רוצים לברוח ממנו.

בדיוק כמו אוהדי הניקס מול הMSG. אתה מסתכל על הקבוצה שלך שמסריחה את ההיכל הקדוש ואומר די, לא עוד. נו מאס וחלאס. אוהדים בכל השפות יש לנו.

וכמו מהתופת של דנטה אליגיירי בקומדיה האלוהית, מכאן אין מוצא. כשהתחלת לאהוב אותם, אי אפשר להפסיק. גיהינום.

אדי קארי – לאוקון ובניו

אחרי שנים רבות של מלחמה ביוונים יצאו הטרויאנים מעירם החרבה למחצה, ואורו עיניהם. מחנה המצור נעלם! דבר לא נותר מלבד כמה מדורות עשנות, גל אשפה עצום וסוס עץ ענק וחלול.

השמחה הייתה רבה וההילולה עד לב השמיים. פתאום קפץ הנודניק התורן וזעק בקול שבר – "Timeo Danaos et dona ferentes", שזה בעברית: אני חושש מהיוונים גם כשהם מביאים מתנות. וזו הייתה ללא ספק מתנה. והנה, כאילו ניבא את נצחון המזרח על המערב, לגלגו הטרויאנים על לאוקון, כהן פוסיידון אל הים. ואם למישהו היה ספק, יצאו מהים נחשים ואכלו את הכהן המסכן ואת בניו שלא חטאו בדבר. בול כמו בפסל.

ההמשך ידוע. הטרויאנים הכניסו את הסוס לעיר, בלילה יצאו מתוכו אודיסאוס החכם וחבריו, פתחו את השערים והיוונים נכנסו והרגו את הטרויאנים כולם, למעט אלו שנלקחו לשפחות, כמנהג התקופה.

אדי קארי מעולם לא היה סוס, ומוצאו במקור אפריקאי ולא יווני. ועדיין, מרגע שנכנס בשערי הגארדן קפצו מתוכו ריבוא קארמות רעות וחירבנו לנו את החיים מאז ועד עולם. כמה יכולנו להשתמש בנחש ים רעב בפגישתנו הראשונה עם ההיפופוטם החמדן הזה.

"אבל לא יוצא ליייי….!"

ונוס ממילו

ונוס הייתה ועודנה אלת האהבה. הפסל נטול הידיים הוא תוצר אהבתו של פסל יווני אלמוני לאידיאה של היופי.

תחשבו על הצ'ירלידר החביבה עליכם.