מעט קולטורה ליום חול/דובי עופר

מעט קולטורה של יום חול/ דובי עופר

לאונרדו מילכאנג'לו

לאחרונה נתקלנו בפסלו המכוער להדהים של קובי אי שם באיזו ארץ במזרח. את ההשראה לזוועה המעוצבת שאב מישהו מיצירה יוונית יפהפייה, אליה נגע בהמשך, ועלה בדעתי שבתחום האומנות הפלסטית אתר הופס קצת, איך נאמר, מפגר. ומאחר והצורך בקצת קולטורה פיסולית באתר זעק את זעקתו בצורה כל כך מוחשית ומעוררת רחמים, נעניתי כמעט מיד.

רבות הן יצירות המתכת והאבן המפורסמות. מתוכן בחרתי כמה ייחודיות, יפהפיות כשלעצמן, ובעלות זיקה מיוחדת לשחקני NBA. הקשר הוא אינטואיטיבי, אישי והזוי כמובן, אבל הדוק.

נניח שלאחדים מהקוראים השכלה אומנותית, ויצירות החביבות עליהם במיוחד. אתם מוזמנים להעלות את העדפותיכם האישיות בתגובות כמובן, ולזכור את גילם הצעיר של חלק מהמשתתפים, שמעמיד אותם בסכנה חמורה של זיהום הנפש. מאידך, נא להתחשב בישישי האתר, ולקחת בחשבון את ההשפעה הקטלנית של כמה מפסלי הטנטרה הארוטיים על לבם העייף.

ולכם, המתמידים ששרדו את ההקדמה, אני מאחל קריאה וצפייה מהנה.

הערה – הפורטרטים הנאים שבכותרת אינם בשום ואופן השוואה בין מנחם לס וג'יימס הארדן. אלה דיוקנותיהם של שני הפירנציאנים הדגולים, הפסל והצייר, רושם הפרסקאות והמדען, שני הומוסקסואלים מוצהרים ומוכשרים – דה וינצ'י מימין, ומולו מיכלאנג'לו.

לארי בירד-דוד, מאת מיכלאנג'לו

Screenshot_10

מיכלאנג'לו חי במאות ה15-16 בפירנצה האיטלקית וברומא. לטענתו, הפסל נמצא בתוך האבן ומלאכתו של הפסל היא לחלץ אותו מתוכה. תחשבו על זה פעם לעומק ותבינו כמה יפה המשפט הזה (נסו את זה בפיק אפ באר, זה עובד. אבל יש להקפיד על אינטונציה).

פעם, ראה מיכלאנג'לו גוש אדיר של שיש שנפגם ונזנח. מהון להון, חשף הגאון את הגיבור המקראי שלנו, על כתפו האחת קלע, בידו השנייה חלוק נחל מלוטש ועליו כתוב גלית, ובעיניו גבורה ועזוז. אם אתם מזדמנים לפירנצה, חפשו את האקדמיה בה הוא מסתתר. בכניסה פסלי העבדים של מיכלאנג'לו. דמויות גברים מיוסרות שהאמן השאיר להתייסר בתוך כלאיהם, וחילץ אותם משם רק למחצה

אחד האלמנטים היפים בפסל דוד, שמעטים נותנים עליו את הדעת, הם תלתליו המעוצבים של מלכנו. בדיוק כמו התלתלים המיתולוגיים של לארי לג'נד.

Screenshot_11

רוברט סאקרה – פסלי הענק באיי הפסחא

Screenshot_12

איי הפסחא נמצאים אי שם באוקיינוס השקט, והתגלו ב1722 ע"י הולנדי אחד. בחג הפסחא כמובן. לא היינו מדברים עליהם אלמלא התגוללו שם מאות פסלי אבן ענקיים, בגדלים שבין ארבעה ועשרים מטר גובה, במשקל שמגיע עד 160 טון. דאם! כל הפסלים מתארים חצי גוף עליון של גבר עם אוזניים ארוכות, שניצב בגבו לים. הם נחצבו באתרים שונים על פני האי, והובאו במאמץ עצום לנקודות נבחרות, בהן הונחו על במות מתאימות.

מעבר להערכה לפועלם המרשים של קדמוני האי, חייבים להודות שהפסלים מטופשים ומכוערים להפליא, ולא ברור לשם מה הוקמו ומה בדיוק תרומתם לעולם ולאנושות.

תציצו פעם ברוברט סאקרה. עכשיו תניחו יד ודמיינו שיש לו רק חלק גוף עליון והוא ניצב בגבו לים.

הבנתם את ההקבלה, נכון?

ועכשיו שיקום אוהד לייקרס שיתנגד לצפות את רוברט באבן ולהציב אותו בגבו לים. כל ים.

Screenshot_13

מדיסון סקוור גארדן – האדם החושב

Screenshot_14

בשנת 1904 סיים אוגוסט רודן לצקת בברונזה את דנטה החושב. הרעיון היה למקם אדם מול שערי הגיהינום כדי להרהר על המקום, תושביו והנסיבות שהביאו אותם למקום הזה שכולם רוצים לברוח ממנו.

בדיוק כמו אוהדי הניקס מול הMSG. אתה מסתכל על הקבוצה שלך שמסריחה את ההיכל הקדוש ואומר די, לא עוד. נו מאס וחלאס. אוהדים בכל השפות יש לנו.

וכמו מהתופת של דנטה אליגיירי בקומדיה האלוהית, מכאן אין מוצא. כשהתחלת לאהוב אותם, אי אפשר להפסיק. גיהינום.

Screenshot_15

אדי קארי – לאוקון ובניו

Screenshot_16

אחרי שנים רבות של מלחמה ביוונים יצאו הטרויאנים מעירם החרבה למחצה, ואורו עיניהם. מחנה המצור נעלם! דבר לא נותר מלבד כמה מדורות עשנות, גל אשפה עצום וסוס עץ ענק וחלול.

השמחה הייתה רבה וההילולה עד לב השמיים. פתאום קפץ הנודניק התורן וזעק בקול שבר – "Timeo Danaos et dona ferentes", שזה בעברית: אני חושש מהיוונים גם כשהם מביאים מתנות. וזו הייתה ללא ספק מתנה. והנה, כאילו ניבא את נצחון המזרח על המערב, לגלגו הטרויאנים על לאוקון, כהן פוסיידון אל הים. ואם למישהו היה ספק, יצאו מהים נחשים ואכלו את הכהן המסכן ואת בניו שלא חטאו בדבר. בול כמו בפסל.

ההמשך ידוע. הטרויאנים הכניסו את הסוס לעיר, בלילה יצאו מתוכו אודיסאוס החכם וחבריו, פתחו את השערים והיוונים נכנסו והרגו את הטרויאנים כולם, למעט אלו שנלקחו לשפחות, כמנהג התקופה.

אדי קארי מעולם לא היה סוס, ומוצאו במקור אפריקאי ולא יווני. ועדיין, מרגע שנכנס בשערי הגארדן קפצו מתוכו ריבוא קארמות רעות וחירבנו לנו את החיים מאז ועד עולם. כמה יכולנו להשתמש בנחש ים רעב בפגישתנו הראשונה עם ההיפופוטם החמדן הזה.

"אבל לא יוצא ליייי….!"

ונוס ממילו

ונוס הייתה ועודנה אלת האהבה. הפסל נטול הידיים הוא תוצר אהבתו של פסל יווני אלמוני לאידיאה של היופי.

תחשבו על הצ'ירלידר החביבה עליכם.

רועי ויינברג

אחד מעורכי הופס. אוהב את מיאמי וגבוהים שמוסרים מעל 4 אסיסטים במשחק.

לפוסט הזה יש 54 תגובות

  1. Mbk

    24 אוג 2014 00:12:40

    אחלה פוסט
    יש לא מעט שחקנים שמזכירים לי פסלים ולאו דווקא בשל ביצועיהם על המגרש
    ראסל ווסטברוק מזכיר לי את המזרקה של אגם
    אתה ממתין 15 דקות כמו אידיוט , מתחמק מלשלשת של יונים ואז ברגע אחד אתה מבין למה היה שווה לחכות
    כמובן שהיו ימים שהמזרקה לא פעלה וחזרת הביתה בקו 5 עם גביע גלידה ביד

    1. דובי

      24 אוג 2014 16:25:08

      אתה אשכרה מוצא את במזרקה של אגם יופי??
      זה נראה כמו ערימה של גלגלי שיניים מכוערים שצבע ילד על טריפים.
      האמת שבחיים לא הקדשתי לה יותר משלוש שניות מחשבה, שזה מה שלוקח לעבור מתחתיה עם הרכב

  6. מומי שאוהב חציל בטחינה

    24 אוג 2014 00:30:52

    מומי חשב על אנה איוונבויץ
    הד"ר שמע ונוס ישר עתלה לו לראש החרמן סרינה
    מומי גם נזכר בשיר של משינה , סוזי בלי היד

  8. דורון 4

    24 אוג 2014 00:49:06

    יוזמה מבורכת. צריך דמיון מפותח להקבלות, וספק אם רפי שכל
    שכמותי יוכלו לאתגר שכזה.
    דובי וגם מנחם אולי תוכלו להוריד את הרף השיכלי הגבוה שלכם.
    צוחק ומבסוט מהרעיון.

  9. דורון 4

    24 אוג 2014 00:59:23

    Mbk קרעת אותי עם הילד הבלגי המפורסם בכיכר. אין לי הסבר
    זה פשוט מצחיק מאד. אולי השילוב הרב מדינות מהם הגיע פרקאר והוריו
    ואולי שהוא נרא כמו ילד.
    רועי + 2.
    אני מאד אוהב את המשגיח ותגובותיו. וגם מעריך ומעריץ קלות את ג'ון סטוקטון באיחור של שנים אז הייתי קם ב4 בשביל מייקל ג'ורדן. היום אוהב את סטוקטון כי הוא רוחני צנוע ועוד. וגם את מייקל הפילנטרופ הנדיב

  11. גיא

    24 אוג 2014 07:27:54

    ב-1889 אוגוסט רודן השלים את היצירה "שועי העיר קאלה" . היצירה מתארת את בורגני קאלה ביוצאם דרך שערי קאלה המובסת הידי האנגלים.
    המתבונן ביצירה יכול בקלות לדמיין שהוא צופה באוהדי הניקס בצאתם משערי ה-MSG…

    http://www.youtube.com/watch?v=I3MzONmq9lg

  12. עגל

    24 אוג 2014 09:37:35

    טור גדול דובי, וניתן יהיה להמשיך אותו לנצח על ידי תגובות.
    לי "האיש החושב" של רודן מזכיר משה אחד, סטודנט למתימטיקה, ששיחקתי איתו בהיותי סטודנט. פעם אחת היינו בהגנה והוא עמד כמו עץ ולא זז, וחטפנו סל מהשחקן שלו. שאלנו אותו "משה מה אתה עושה ?!" הוא ענה "הייתי עסוק". הוא היה עסוק במחשבות.
    לי פסל דוד תמיד התקשר עם מייקל ג'ורדן והגוף האתלטי, לא חשבתי על בירד.
    אגב אנשי הפסחא נכחדו בגלל שלא שמרו על הקיימות של סביבתם. הוכחה שלא רק האדם המודרני הורס את סביבתו.
    פסל הבתולה הקטנה – בקי האמון (?) מומי , מה אתה אומר?
    זורק הדיסקוס – גוף אתלטי ומרשים – סרז' איבקה.
    הפרוטומה של יוליוס קיסר – כמובן שהקיסר הדיקטטור מייקל ג'ורדן.

    2. מולי

      24 אוג 2014 14:03:50

      אנשי הסחא נכחדו בשל מלחמת אחים בין ארוכי אוזן לקצרי האוזן.
      האחרונים ניצחו.
      לגבי הנותרים כיום, המגפות מאירופה ושבעה ספינות עבדים מפרו חיסלו הרבה מהאוכלוסייה, עד שהגיעו ל 11 איש בלבד.
      כיום יש שם כ 4500 איש.

      1. עגל

        24 אוג 2014 16:32:37

        מולי לא שמעתי על ארוכי וקצרי האוזן, אתה רציני ?!
        לי ידוע על מספר די גדול של שבטים והמלחמות היו השלב האחרון בו כבר לא נותר ממה לחיות ואז הם התחילו להרוג ולאכול אחד את השני.
        כדאי לשים לב שעד היום אין עצים בכל האי, הוא שומם לחלוטין, ופעם היו שם יערות .אם אני זוכר ישנה חורשה בודדת בת כמה עשרות עצים והיא הוכרזה כשמורת טבע חחח זה עצוב

          1. עגל

            24 אוג 2014 22:40:53

            מולי, חזרתי לספר "התמוטטות" של ג'ארד דיימונד, זה שכתב את "חיידקים, רובים ופלדה". הוא מזכיר גם את תור היירדאל ומכנה את הגישה שלו "רומנטית". לפי היירדאל התושבים בפסחא באו ממצרים או ממרכז אמריקה ברפסודות קטנות (קון טיקי) ומסתבר שזה לא נכון. התיאוריה של היירדאל איך הרימו את הפסלים נכונה אבל איך הזיזו אותם כנראה שגויה. לא נפקד גם מקומו של אריך פון דניקן שחשב שחוצנים בנו את הפסלים . . .
            מאוד מעניין ללא ספק

  15. מולי

    24 אוג 2014 10:28:27

    אבהתי מאוד,
    למי שרוצה ללמוד יותר על איי הפסחא ועל האופן בו חצבו והעבירו את הפסלים הענקיים ממקום למקום, אני מציע את ספרו של תור היירדאל: "אקו אקו" שניתן להשיג גם בעברית.

    1. דובי

      24 אוג 2014 12:54:46

      "הפורטרטים הנאים שבכותרת אינם בשום ואופן השוואה בין מנחם לס וג'יימס הארדן. אלה דיוקנותיהם של שני הפירנציאנים הדגולים, הפסל והצייר, רושם הפרסקאות והמדען, שני הומוסקסואלים מוצהרים ומוכשרים – דה וינצ'י מימין, ומולו מיכלאנג'לו"

      1. עגל

        24 אוג 2014 13:33:52

        אהא, אז עכשיו ברור מי המכוער משמאל.
        היתה בין שניהם תחרות לא סמויה בכלל על הבכורה. לאונרדו למעשה בכלל לא היה צייר, ולראייה הציור המכוער של המונה ליזה, כלומר ציור היה תחום עיסוק שולי לחלוטין אצלו, ובכל זאת מיכאלנג'לו (המכוער) קינא בו.
        אולי רעיון לפוסט של תחרות בין שני קאנונים של כדורסל ?
        נניח המכוער זה לברון והיפה זה דוראנט, והקנאה בין שניהם.

          1. דובי

            24 אוג 2014 14:41:15

            אגב, ראיתי כמה ציורים של דה וינצ'י, בהם הסעודה האחרונה במילנו. בעיני ההדיוט שלי הוא אחלה צייר.
            אני מקווה ומאמין שקראת את הביוגרפיה של מיכלאנג'לו שכתב סטון. ספר שהוא חובה חובה חובה.

  20. דובי

    24 אוג 2014 12:53:57

    הבהרה והתנצלות – מי שעקב בשימת לב הבחין בוודאי שנעלמו שתי תגובות מהרשימה, אלה שכתב L4L ובהן קישורים.
    התגובות נמחקו לא משום שהיו בלתי נסבלות, אלא מאחר והקישור שהופיע בהן חרג בהרבה מעבר לחלונית התגובה. התוצאה הייתה הפרעה להכנסת תגובות חדשות, ולכן לא הייתה ברירה אלא להסיר אותן.

    אני מתנצל על המחיקה, אבל כדי לאפשר את המשך הכנסת התגובות לא הייתה ברירה אחרת.

    אנא שימו לב שהקישורים בתגובות אינם חורגים בצורה מוגזמת מהחלון.

    תודה, דובי והצוות.

  27. L4L

    24 אוג 2014 14:57:27

    בכל מקרה התמונה שלא עלתה היתה של : פסל בובת וודו של לברון מתוך אוסף האשך טמיר.
    התמונה השניה זו שעלתה היא כמובן של בובת וודו של לברון הפעם במדי קליבלנד.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט