"צרות של עשירים" או ריבוי כוכבים – ריבוי בעיות? / מנחם לס

האם יותר מדי זה לא טוב? רון טחן כתב על "צרות של עשירים". האם יכול להיות שריבוי כוכבים הוא צרה אמיתית?

המחקרים הבאים  טוענים שזה עלול להיות המצב:

האם ייתכן שריבוי כוכבים עלול לגרום להתנגשויות, הפרעות, דריכה של אחד על רגלי השני, ואני לא מדבר על מלחמת כוכבים ברקיע?

שני מחקרים משני צידי האוקיאנוס הגיעו למסקנה שריבוי כוכבים בקבוצה אחת עלול להיות חסרון, ולא יתרון. שני המחקרים התחילו עם ההסבר שמדובר רק במשחק קבוצתי כמו כדורגל או כדורסל, כשפעולת שחקן אחד משפיעה הרבה יותר על פעולת שחקן שני מאשר במשחקים כמו פוטבול או בייסבול. בפוטבול למשל, הקוורטרבק חייב להיות מוגן ע"י חברי קבוצתו, אבל השלמת המסירה תלוייה אך ורק בו. גם הפורץ עם כדור זקוק לטאקלים, אבל רוב העבודה היא אישית. משחק קבוצתי כמו בייסבול הוא אפילו יותר "אינדיבידואלי". הוא למעשה כמעט משחק קבוצתי המשוחק ע"י אינדיבידואלים כשפעולת אחד (פיצ'ר, או חובט) לא קשורה כלל לפעולת האחרים.

מחקר אחד נעשה ע"י מדעני -חברה (SOCIAL SCIENCES) מאוניברסיטת קולומביה, מבית הספר לכלכלה הצרפתי "INSEAD" ומדענים מאוניברסיטת VU באמסטרדם שחקר כדורגל, כדורסל ובייסבול, ומחקר שני נערך על מעל 200 נבחרות לאומיות שהשתתפו במחשחקים המוקדמים למונדיאל של 2010 ו-2014.

מסקנות המחקר לכדורגל?

. Team performance was measured by FIFA rankings. The results? Success peaked at about 70% top talent and then started to decline. "Top talent benefited performance only up to a point, after which the marginal benefit of talent decreased and turned negative," the study noted.
 דטה מעשר שנות משחקים ב-NBA הראתה דבר דומה:
"A" A decade's worth of National Basketball Association data showed roughly the same result. Players in the top third in "estimated wins added" – EWA (a calculation of the number of wins a player adds to a team's season compared with a pedestrian substitute) were deemed top talent. Assists, field goal percentage and defensive rebounds were used to assess teamwork. Not only did adding more talent eventually become harmful, but teamwork played a big role in how talent affected performance. A third study, of baseball, found that added talent was never harmful.
אני כבר הסברתי על ה-EWA לפני כמה ימים. מי שמעוניין לקרוא את המחקר עצמו, הנה הניתוב:
"The Too-Much-Talent Effect: Team Interdependence Determines When More Talent Is Too Much or Not Enough," Roderick I. Swaab, Michael Schaerer, Eric M. Anicich, Richard Ronay and Adam D. Galinsky, Psychological Science (forthcoming)
עתה עומד לצאת מחקר נוסף המסכם שבכמה קבוצות ספורט שניחקרו, שחקנים כוכבים מסויימים נוטים להתמודד נגד כוכבים אחרים בקבוצה במקום נגד יריביהם. עדיין לא ראיתי את המחקר, אבל קראתי את מסקנותיו הראשיות:

Stars in some sports compete among themselves, rather than against their opponent

New research to be published in the next issue of Physchological Science finds a satiation threshold of stardom in various sports: having too many stars on a team often hampers the overall success of the team. In a sport like football (soccer), having more than 75% stars on the team turns out to be counterproductive. In basketball the threshold is even lower, at 60%.

 

הכתובת למחקר:

http://news.sciencemag.org/brain-behavior/2014/06/world-cup-teams-could-suffer-too-much-talent

 

הכשלון של נבחרת רוסיה בהוקי קרח באולימפיאדת החורף האחרונה קרה בגלל יותר מדי כוכבים בקבוצה:

Loktionov says Russian team in Olympic Games had too many stars, no enough chemistry

 

המלצה: מי שמעוניין לקרוא את המאמרים הרציניים ביותר בנושא מוזמן להיכנס לגוגל ולבקש את מאמריו של:

Jeffrey T. Polzer מהפקולטה לביזנס של הארווארד יוניברסיטי שחקר את הנושא יותר מכל אחד אחר.

 

מסקנות ראשיות של המאמרים:

 

1. מה שחשוב בקבוצה יותר מכוכבנות הוא DIVERSITY. שונות. לכן אולי פוטרטלנד – שהיה לה כבר את דרקסלר – העדיפה את סם בואי על מייקל ג'ורדן. לכן הבאת קווין לאב לא תפריע לדעתי ללברון. הם שחקנים שונים מדי, ולאב לא חייב את הכדור בידו.

2. עבודת צוות וקואורדינציה חשובים יותר מכוכבנות. המחקר הביא לדוגמא את תחרות משיכת החבל בין 20 נבחרי פוטבול מה-NFL לבין 20 שחקני בייסבול קלים הרבה יותר, אבל שהתאמנו שבועיים כקבוצה. שחקני הבייסבול ניצחו את שחקני הפוטבול בעשר משיכות חבל רצופות.

זאת הבעייה של נבחרת ארה"ב בכדורסל שלכל שחקניה ביחד ישנו נסיון של 47 משחקים בינלאומיים, בעוד שלשחקני ספרד יש ס"ה 768 משחקים בינלאומיים.

3. קנאה ותחרות פנימית בתוך הקבוצה. בקבוצות מרובות כוכבים נמצאו מקרים בהם היה ברור שכוכבים מסויימים לא משתפים או מכשילים כוכבים אחרים בקבוצה. התחרות הפנימית חשובה להם יותר מהנצחון על הקבוצה היריבה.

 

4. When individual stardom turns into collective martyrdom

כשישנם יותר מדי כוכבים בעלי אותה יכולת הם מפריעים במקום לעזור אחד לשני. למשל 5 קלעי שלשות בקבוצה; 5 מובילי כדור מצויינים בחמישייה. במקום שני קלעי 3, מוביל כדור אחד, ושני לוחמים שריבאונדים הם הלחם והחמאה שלהם.

5.. Competition vs cooperation tug-of-war

כשישנם יותר מדי כוכבים שתפקידם לא מוגדר בדיוק, מתעוררות בעיות:

When the roles in a team are not highly specific, as in basketball and football (soccer), play degenerates into an individualistic performance where each player views their activity within the team as a zero-sum game which incentivises them to keep the ball longer. As a result, instead of competing against the “competition”, the team starts to compete within itself, leading to poorer performance. On the other hand, in baseball the players have an incentive to cooperate all the time as each player’s success is a win-win (non-zero sum game).

6. Team psychology and role design in business

המחקרים נעשו כדי להסיק מסקנות לעולם הביזנס עם השלכות ספציפיות:

The sports analogy can be applied directly into the business world. Consulting and investment banking teams composed of multiple star performers often fail when the team roles are homogeniously designed and start to overlap. This is how you end up hearing stories about one flight attendant hitting another with the tray, mid-flight and in front of all passengers. Diversity of backgrounds is so “yesterday” when it is not complemented by diversity of roles on the team.

הערות שלי:

1. "נבחרת החלומות" של 1992 היתה נבחרת של11 מכוכבי הכדורסל הגדולים בעולם כשכל אחד הוא כוכב בין כוכבים. הכל דפק שם כי הכוכבים "התביישו" להיות אגואיסטים. למעשה המשחק הפך ליותר מדי קבוצתי, אחרת ההפרש הממוצע על היריבות היה כפול. ז"א שישנם מקרים בהם ישנה הערכה וכבוד בין הכוכבים, ללא כל תחרות פנימית ורצון "להיראות מיוחד".

2. בנבחרת החלום כ-ו-ל-ם כוכבים. זה לא היה מצב של 5-6 כוכבים המנסים לסחוב את שאר העגלה על גבם. ז"א שאם כולם כוכבים, אז "אין יותר מדי כוכבים".

3. שני סופר כוכבים כמייקל ג'ורדן וקובי בריאנט באותה קבוצה יכול להיות הרסני כי שניהם יותר מדי "אותו דבר". כל אחד לבדו, בתורו, היה יכול כנראה לתרום יותר משניהם יחד באותו זמן. מצד שני קובי יחד עם שאק זה בסדר בגלל השוני המחלט בתפקידם וצורת משחקם. אבל 5 ג'ורדנים, או 3 ג'ורדנים ו-2 קובים, הופך את הקבוצה ליחידה מושלמת כי כל אחד כוכב-על! כפי שכבר הסברתי, קווין לאב לא יהווה בעייה ללברון. אבל קיירי אירוינג כן עלול ליצור בעייה.

4. אם יתרון "הכוכבים" הבודדים על היריב הוא כזה גדול, אז אפילו קואורדינציה ומשחק קבוצתי לא ימחוק את השפעת ההבדל ברמות האישיות.

5. הדבר הקובע והחשוב ביותר בקבוצה מרובת כוכבים היא הכימיה, והיחסים האישיים שבין השחקנים.

מנחם לס

מנהל הופס. הזקן והוותיק מכולם בצוות. מנסה לכתוב יומית - כל זמן שאוכל!

לפוסט הזה יש 15 תגובות

  1. Yavor

    23 אוג 2014 05:34:20

    תודה.
    דוגמה מצוינת היא נבחרת ריצת השליחים האמריקאית ב-4X100. הם שנים היו הכי מוכשרים ומהירים ולא פעם פסלו בתחרויות והפסידו זהב בטוח.
    ב-4X400, לעומת זאת, רמת הכישרון שלהם היתה כל כך גבוהה יותר מאחרים, וגם עבודת הצוות שם הרבה פחות משמעותית (יש מספיק זמן ומרחב להעביר את המקל), כך שהם כמעט תמיד זכו בזהב.

  2. ערן

    23 אוג 2014 09:59:33

    כתבה מעניינת שמעלה אצלי שאלה.
    מה עדיף?
    2 שני כוכבי על בתפקידים שונים מאוד בקבוצה,כגון:מג׳יק(1) וקארים(5),סטוקטון(1) ומלון(4),קובי(2) ושאק(5),אלג׳ואן (5) ודרקסלר(2).או שני כוכבים בתפקידים קרובים: ג׳ורדון(2) ופיפן(3),בירד(3) ומקהיל(4),תאומי מגדל כגון רובינסון ודאנקן,אלג׳ואן וסמסון, מה עדיף ריכוז כוח בעמדות קרובות או פיזור לעמדות רחוקות אחת מהשניה.

  3. Berch

    23 אוג 2014 10:31:34

    לא נראה לי שארווניג יהיה בעה ללברון.
    הם אמנם בתפקידים קרובים אולם ההבדל ב"רמת הכוכבות" כה גדול שלא נראה לי שתהיה בעיה.
    בלאט בטוח ישב עם ארווינג והסביר לו שכדאי לו ללמוד, לא לנסית להתחרות בשחקן שנחשב לטוב ביותר היום.
    כשלברון ירד מהשיא יהיה הזמן שלו….

  4. Mbk

    23 אוג 2014 12:46:25

    עניין של אופי
    יש כוכבים כגון כריסטיאנו רונאלדו או זלאטהן שלא מסוגלים להיות כינור שני
    ריאל מדריד בכדורגל יצרה תלכיד של כוכבים אדירים עם פרויקט גאליקטיוס ולא תמיד זה עבד

    הדרים טים הייתה קבוצה שלמה כי הורכבה משחקנים בעלי אופי אדיר ללא כל ניסיון או רצון להוכיח

    לדעתי האישית קבוצה חייבת פועלים שחורים על מנת להצליח , לראייה בכדורגל ב 90% מהקבוצות שזכו בליגת האלופות עשו זאת עם קשר אחורי שהייה בשיאו ( החל מריו קין ,רדונדו , מקאללה,אפנברג,אדגר דווידס,גאטוסו,חדירה ועוד )

    1. מנחם לס

      23 אוג 2014 16:02:54

      גם בנבחרת אנגליה שזכתה בגביע העולמי (1966?) היה שחקן נמוך, מרכז שדה, ללא כל טכניקה, אבל רוצח אמיתי על הדשא. עם כל הכוכבים הגדולים, הוא היה הלב של הקבוצה.
      שכחתי את שמו.

  5. עגל

    23 אוג 2014 14:39:55

    נער הייתי וגם זקנתי וכל הבעיות האלה ידועות מקדמא דנא. האתגר מספר 1 של המאמן הוא להרכיב תלכיד שגדול מסכום החלקים.
    קדימה בלאט !

  6. נתן

    23 אוג 2014 18:06:40

    קיירי יצטרך ללמוד לשחק עם לברון, אבל במיאמי היו שלושה שחקנים שצריכים את הכדור וזה עבד טוב מאד. יכול לעבוד גם בקליבלנד

כתיבת תגובה

סגירת תפריט