30 קבוצות יוצאות למרתון, רק אחת מהן תסיים את המסלול ותוכתר בסוף העונה כאלופה. כל שאר 29 הקבוצות יסיימו בתבוסה ויוגדרו כמנוצחים

לא קל להיות מנוצח,לא קל להיות בצד המפסיד. לפני תחילת העונה אפילו לקבוצות החלשות ביותר יש ציפיות לנצח, להגיע לפלייאוף, חלק קטן מהן רואות רק באליפות הישג

המון מלים נשפכות על המנצחים, אבל מה עם המנוצחים?

אכתוב על הצד המנוצח, הצד הפחות פופולרי, מי מתעניין בילדה הכי מכוערת בכיתה? עד לא מזמן היה תואר מלכת היופי. לא שמעתי על תואר "מלכת העקומות"

מבין המפסידות בעונה החולפת אתמקד הפעם בלוס אנג'לס לייקרס

מדוע הלייקרס? מספר סיבות:

א. הלייקרס מעוטרת ב-17 טבעות אליפות, רק לסלטיקס מספר גבוה יותר, כך שהלייקרס לא מזוהה באופן טבעי עם הפסדים

ב. הפסד של הלייקרס משמח במיוחד – אותי, את ד"ר לס, ועוד מספר גדול של מגיבים באתר

ג. ללייקרס אוהדים רבים באתר הופס

כשמזכירים את המושג ניצחון, האסוציאציה המיידית היא האימפריה הרומית – הם הלכו מניצחון לניצחון , והשיגו ניצחון בכל מחיר, בכל מאמץ אפשרי. גם רומי הגדולה נחלה תבוסה, בשנת 390 לפני הספירה, אבל הם קמו מהתבוסה ולאט לאט חזרו לנצח, הם למדו את הלקח והפכו לאט לאט למעצמת על

2400 שנה חלפו מאז שהגאלים פלשו לרומי וכפו תנאי כניעה. תמונות הניצחון הנכונות היו של חללים, רעב, סבל, מוות, וריח של גופות. אף פוליטיקאי לא יציג תמונות כאלו,אחרת עוד אנשים ירצו להימנע ממלחמות, ואז על מה יתווכחו בני אדם? על מחיר הבנזין?

מה למדנו כאנושות מאז? ממש כלום, רק שכללנו את אמצעי ההרג – במקום למות מחרב, אפשר למות היום מכטב"ם. כל התקדמות במדע לוותה בהתקדמות מקבילה של אמצעי ההרג

במלחמה ההיא היה לרומאים מוצא, הם אמנם סבלו ממצור ורעב מאוד קשה, אך שילמו בהרים של זהב כדי לפדות את נפשם. לברנוס, המצביא הגאלי, היה הסכם עם הרומאים על כמות הזהב, אך הוא הפר את ההסכם, כשהניח את חרבו על המאזניים והכריז Vae victis – אבוי למנוצחים!

ונחזור ללייקרס…

זו קבוצה מיוחדת – או שאתה מעריץ גדול שלהם, או שאתה שונא אותם יותר ממה שאתה שונא מנה של רגל קרושה, או כוס סחלב רווי במלח במקום בפיסטוק

מה יש לנו נגד הלייקרס? רוזוולט כינה את צמרת הכלכלה של זמנו "הברונים השודדים", אחרים כינו את שיטת הכלכלה הזו ככלכלה חזירית.

כשאנו מבקרים כלוב של קופים, אנו זורקים להם בננות. מי אוכל אותן? הקוף הגדול הבריון. מה שהוא כבר לועס ויורק הוא משאיר לקטנים. אנו בתוך תוכנו רגישים לצדק, אנו מכירים את התנהלות העולם, אבל זה לא אומר שאנו אוהבים את הדרך בה העולם מתנהל!

כך עושה הלייקרס לאורך שנים. איך שהוא זה מצליח לה. להתפתח כקבוצה דרך תהליך ארוך של דראפט? הצחקתם אותם, את זה שיעשו קבוצות כמו סקרמנטו, שרלוט או ניו אורלינס. הלייקרס הולכים רק על הגדולים ביותר. הגדולים לא משחקים בלייקרס? הלייקרס ימצאו את הדרך להביא אותם לשם.

לפחות מ-1968 ועד היום הלייקרס משיגים את הטובים ביותר. את הטריידים אתאר בשיטת ה"נגזרות" המתמטית – "גוזרים" את החלק הלא חשוב. הלייקרס השיגו שחקנים בעזרת כסף, והרבה כסף. אין ספק שבכל התקופה הם גם פיתו שחקנים (טמפרינג) לעזוב את הקבוצה בה הם משחקים, וליצור מצב של טרייד כפוי. העקרון הוא שהלייקרס מקבלים יהלום, ומשלמים תמורתו באבני זכוכית. הלייקרס מחליפים חמור בסוס.

1968- הטרייד עם פילדלפיה על וילט צ'מברליין. תמורת מספר חמורים קיבלו הלייקרס את אחד מטובי השחקנים בכל הזמנים. העיסקה רופדה בשכר עתק לצ'מברליין, פי 2.5 ממה שקיבל ג'רי ווסט בזמנו… מאוחר יותר צ'מברליין יעזוב את הלייקרס בעד עוד יותר כסף…

1975 – שוב טרייד הזוי ,לו אלסינדור, הלוא הוא קארים עבדול ג'אבאר, עובר בטרייד ממילווקי. שוב עסקה של סוס תמורת חמור. העובדה שמאז אותה עיסקה הפכה מילווקי לקבוצה חלשה לשנים רבות כבר לא מעניינת אף אחד

1979 – טרייד עם ניו אורלינס, שאמנם קיבלו את גודריץ', שחקן לא רע בכלל, אבל רבותי הם ויתרו על בחירה ראשונה בדראפט – הם ויתרו על מג'יק ג'ונסון…איפה הפרופורציות? זו לא תהיה הפעם האחרונה שבה ניו אורלינס תהיה פרטנר רציני לסיפוק שאיפות האליפות של הלייקרס, שהרי מניו אורלינס הגיע גם אנטוני דיוויס.

1980 – טרייד שבא לידי מימוש רק ב-1982, כשקליבלנד רוכשת חמור ונותנת ללייקרס בחירת דראפט ראשונה שבה נבחר ג'יימס וורת'י. מאותה קליבלנד הגיע גם לברון ג'יימס.

סיכום ביניים/בוחן אמצע סימסטר

האם שמתם לב למספר בחירות דראפט הראשונות עליהן הלייקרס שמה יד בדרך זו או אחרת?

אפשר לטעון שחלק מהעניין הוא טפשותם של מנהלים בקבוצות אחרות (פילדלפיה, ניו אורלינס, מילוואקי, קליבלנד, ואחרות), אבל האם רק טפשות הייתה פה? רק מיקריות ?רק כח עליון?

האם העובדה ששני השחקנים שקלעו הכי הרבה נקודות בליגה – קארים ולברון – נמנים על הלייקרס היא מקרית? 

האם העובדה שמהשחקנים שציינתי עד כה אפשר להרכיב את נבחרת כל הזמנים, ועוד ישאר לנו עודף, היא מקרית?

1996- לאחר תקופה של יובש, הלייקרס סוף כל סוף תופסים פראיירית חדשה, והפעם הכוכבת היא שרלוט, שתמורת שחקן גמור כמו דיבאץ', שולחת ללייקרס את קובי בריאנט. לזכותה של הלייקרס יש לציין שקובי היה אז רק ילד, ונבחר רק במקום ה 13, כך שיש עוד 12 מנהלים טפשים שלא שמו יד על הנער, אבל מדובר בשחקן שציפו ממנו לגדולות עוד לפני שהגיע לליגה, זה לא שפתאום הוא הגיע מהחלל החיצון ונעשה לשחקן. ומה עם שרלוט? פלא שהקבוצה הזו לא מגיעה וגם לא תגיע לכלום…

עוד באותה שנה – 1996 – הלייקרס מחתימים את שאקיל אוניל, ושוב הכסף מדבר, כששאקיל קיבל סכומי עתק לעת ההיא. עוד בחירת דראפט ראשונה ++++ שמגיעה לקבוצה, והלייקרס בתמורה נותנים רק כסף! הפראיירית התורנית הפעם היא אורלנדו, וראו זה פלא – גם הווארד, היורש של שאקיל באורלנדו, ימצא את דרכו ללייקרס, באיזה מקום נבחר האוורד בדראפט? וואלה ניחשתם בול 1+++.

לא הספיק לכם? נמשיך…

ב-2008 יש פראיירית חדשה בשטח, ממפיס, שמקבלת ערימת זבל, (כולל גאסול הקטן שנבחר רק 47 בדראפט), ובתמורה נותנת את גאסול הגדול. עד היום יש הרבה פרשנים שלא מבינים את הטרייד הזה, ולא מעט תהו אם לא היה פה משהו מלוכלך בכל העסק הזה. אני כמובן לא מביע את דעתי לגבי הטרייד הזה ספציפית. אני רק מסתכל על הרשימה ומבין שזה צעד תמוה אחד מבין רבים. העובדה שאני לא סובל את הקבוצה, רק פוסלת אותי מלהסיק מסקנות, שנגועות מן הסתם מחוסר אובייקטיביות.

2019 – לברון ג'יימס, "האליל" של מגיבי הופס, מגיע ללייקס כשחקן חופשי. כבר משעמם לשמוע את זה אבל כן – עוד בחירה 1++++ מגיעה ללייקרס. כמה  מציאות כאלו מגיעות לקבוצה? איך, באורח נס, הן מגיעות דווקא ללייקרס? ממש לא מתחשק לי לספור, זה סתם גורם לי למצב רוח לא טוב.

כמובן שלברון לא מגיע לבד, שוב מתקיים משלוח של זבל ללקוח (שוב ניו אורלינס) בתמורה לאנטוני דיוויס. שוב טרייד כפוי – דיוויס רוצה לעזוב, יש ויכוחים, יש קצת פוזות, אבל המהלך מתבצע.

מה יעשו הלייקרס בעתיד? יילכו על אותה שיטה, כלשון הפתגם "אותה הגברת בשינוי אדרת". הלייקרס הם כמו נמר הרובץ לו ביער, מחכה בסבלנות עד שיעבור בסביבה אייל תמים כדי לטרוף אותו. הג'ונגל מלמד אותנו שתמיד מגיעה סחורה חדשה. שמעתם על נמר שידאג למזונו דרך פרוסס? הוא ימות הרבה לפני שהפרוסס יסתיים

מילה טובה על הלייקרס, הם נתנו סדרה טובה מאוד ואמיצה נגד דנוור. התוצאה 4-1 מטעה לחלוטין, היה בקלות יכול להיות 2-2 אחרי ארבעה משחקים. כל המשחקים נגמרו בהפרש קטן, ולרוב הוכרעו בדקה האחרונה של כל מפגש. מאוד הערכתי את העובדה שלא הפסידו במשחק הראשון בכוונה תחילה. שיחקו כמו גברים אמיתיים ללא מורא, ללא השתפנות מול דנוור שעדיין הייתה האלופה.

חמשיר לסיום

יש קבוצת כדורסל בעיר הסרטים.

מדי לילה היא גורמת לי לסיוטים.

הפסד שלה זה פרץ של רינה.

ארוץ ואטרוף לי במלוא הפה סברינה.

כמאמר ברנוס הרשע

אוי למנוצחים!!!