30 קבוצות יש ב-NBA ואצל כל אחת מהן יש שחקנים שנמצאים בעמדה מעניינת במיוחד, בין אם זה לקראת פריצה או דעיכה אפשרית, שאלות מקצועיות כאלה ואחרות או שמדובר בשחקנים שאנחנו פשוט נהנים לצפות בהם. אנחנו כבר מתחילים להתקרב לפתיחת העונה, אז בחרתי בשחקן אחד מכל קבוצה שיש לו לדעתי פוטנציאל להיות מסקרן במיוחד בעונה הקרובה.

מזרח:

בוסטון – אל הורפורד – הורפורד מגיע אחרי העונה בה הוא שיחק הכי מעט וקלע הכי מעט, אבל היה לו חלק משמעותי כשחקן החמישי או השישי בחשיבותו של האלופה. כעת, הורפורד כבר בן 38 ויהיה מעניין לראות האם ועד כמה הגיל ישפיע עליו. אם אכן תהיה ירידה ביכולת של הורפורד, ייתכן שיהיה מדובר בנקודת התורפה העיקרית של האלופה יחד עם מצבו הבריאותי של פורזינגיס.

אינדיאנה – בנדיקט מאת'ורין – מאת'ורין שיחק לאחרונה בתחילת מרץ לפני שנפצע וגמר את העונה, ובלעדיו בן שפרד נכנס לרוטציה, טי ג'יי מקונל הפך לשחקן השישי ולדמות המפתח של הספסל הטוב בליגה והפייסרס הגיעו עד לגמר המזרח. עם כל ההצלחה הזאת, מאת'ורין אמור להיות שחקן הכנף הטוב ביותר של אינדיאנה וזה שמחזיק בפוטנציאל הגבוה ביותר שם, ועונה טובה שלו יכולה להיות צעד משמעותי עבור הפייסרס בדרך למקום של קבע בצמרת המזרח לשנים הבאות.

ניקס – ג'וליוס רנדל – רנדל לא שיחק מאז ינואר, וגם במקרה שלו הקבוצה הסתדרה לא רע בלעדיו, כשהניקס הגיעו ל-50 ניצחונות ולמקום השני במזרח, לראשונה מאז 2013. פציעות נוספות היו גורם משמעותי לכך שגם הפעם הם הפסידו לאינדיאנה בסיבוב השני, אבל בסגל מלא מלבד רנדל הם נראו טוב, וזה עוד בלי להתייחס למיקאל ברידג'ס שהגיע בטרייד מברוקלין בקיץ. עכשיו רנדל יצטרך להוכיח שהוא שחקן מרכזי עבור הניקס ולא השחקן שאפשר להעביר בטרייד כדי להשיג מישהו טוב או מתאים יותר.

קליבלנד – אוון מובלי – קליבלנד ניצבים סביב ההתלבטות בין מובלי לג'ארט אלן ובניסוי של שני הגבוהים ביחד מאז שמובלי נבחר בדראפט 2021, והקאבס עדיין מצפים לראות ממובלי קפיצת מדרגה התקפית. באופן כללי, יש לקליבלנד צמד כוכבים צעיר ומוכשר של גארלנד ומובלי, ומנגד צמד מנוסה יותר בדמותם של מיטשל ואלן, שהם גם אלו שנותנים תפוקה יציבה יותר. הקאבס דוחים שוב ושוב את ההכרעה בין הרביעייה הזאת, ומובלי הוא המועמד המרכזי לשיפור שיהפוך את ההחלטה לקלה יותר או אולי דווקא ישפר את ההתאמה בין הרביעייה הזאת.

מילווקי – גארי טרנט ג'וניור – טרנט הוא סקורר שקלע 16.4 נקודות למשחק ב-3 וחצי עונות בטורונטו ועומד על ממוצע טוב של 17-20 נקודות ב-51-53% אפקטיבי פר 36 דקות כבר 4 שנים, אבל בשתי הופעות העבר שלו בפלייאוף האחוזים צנחו, ומדובר בשחקן שלא עושה הרבה חוץ מאשר לקלוע. עם זאת, למילווקי מדובר בהתאמה טובה מאוד, וכנראה שדרוג על פני מאליק ביזלי, כשהבאקס יקוו הפעם להגיע בריאים לפלייאוף, משהו שלא ראינו כבר כמה שנים, וטרנט יוכל להיות איום משמעותי מבחוץ, אך גם יצטרך לבלוט בהגנה יותר מאשר בעבר.

אורלנדו – קנטביוס קולדוול-פופ – אחת מההגנות הטובות ביותר בליגה מצאה את עצמה מאבדת יתרון 18 במשחק 7 בגלל בעיות התקפיות, מחסור בקליעה וגם קשיים בהתמודדות עם דונובן מישטל. קיי סי פי אמור לפתור את כל הבעיות האלה ולהביא למג'יק בדיוק את הקסם שהיה חסר להם, ויחד עם צמיחה של הסגל הצעיר עוד ייתכן שמדובר בקבוצה שתפתיע כמו בעונה שעברה. סימני השאלה מבחינת אורלנוד הם על המחיר הגדול שהושקע בקולדוול-פופ, ובעיקר בשאלה האם זה המהלך ששווה את הפעם האחרונה שאפשר להשתמש בתקרת השכר.

פילדלפיה – פול ג'ורג' – ג'ורג' מגיע מהקליפרס לפילדלפיה אחרי עונת הקליעה היעילה ביותר שלו, עם שיאי קריירה של 47.1% מהשדה, 41.3% לשלוש, 56.9% אפקטיבי, 90.7% מהקו ו-61.3% טרו שוטינג (פעם ראשונה מעל 60%), אבל גם אחרי פלייאוף שבו הוא צנח ל-19.5 נקודות (הכי מעט מאז 2013) ו-50.5% אפקטיבי (שזה דווקא טוב יותר מהממוצע שלו בפלייאוף). כצלע שלישית לאמביד ומקסי, ג'ורג' אמור להיות שדרוג משמעותי על טוביאס האריס, אבל החזרה שלו למזרח אחרי 7 שנים מערביות לא בהכרח תהיה פשוטה, בעיקר בשלבי ההכרעה של העונה שם לא תמיד ג'ורג' היה במיטבו.

מיאמי – טיילר הירו – הירו קלע 20 נקודות למשחק בכל אחת מ-3 העונות הסדירות האחרונות, אבל הפלייאוף האחרון היה הראשון שבו הוא עבר את ה-13 נקודות למשחק מאז עונת הרוקי שלו והראשון שבו הוא לא החמיץ משחקים בגלל פציעות מאז זה של 2021, אך כזה שהגיע אחרי עונה סדירה בה הוא החמיץ חצי מהמשחקים. הירו יהיה בסך הכל בן 25 באמצע העונה הקרובה, ככה שאפשר לקוות שהוא יצליח לשמור על בריאות ויציבות קצת יותר טוב, ויוכל לספק להיט מניה בטוחה מלבד באטלר ואדבאיו.

שיקגו – ג'וש גידי – סימני שאלה סביב ההתאמה של גידי לאוקלהומה היו הרבה זמן, אבל הם נחפשו במלוא עוזם בסדרת הפלייאוף נגד דאלאס, שם גידי היה עם 6.2 נקודות ב-18.8% לשלוש ועם הפלוס-מינוס הגרוע ביותר ב-12.6 דקות למשחק בסך הכל, ובשלב מסוים גם איבד את מקומו ברוטציה. לעומת אוקלהומה, בשיקגו הלא סגורה על עצמה גידי יכול להיות חיזוק משמעותי אם יצליח לשלב בין ניהול משחק, הגנה וקצת קליעה מדי פעם, בקבוצה בה יש את קובי וויט כסקורר בפריצה ואת זאק לאבין אם וכאשר יתנו לו לשחק.

אטלנטה – טריי יאנג – הניסוי של יאנג ודג'ונטה מארי ביחד כשל ומארי נשלח לפליקנס, בזמן שטריי יאנג קיבל צוות מסייע מעניין בניסיון להחזיר את עצמו לרלוונטיות כשמדברים על שחקנים שגם יכולים להוביל קבוצות ולא רק לרשום מספרים אישיים טובים ולהיבחר לאולסטאר. כישרון יש ליאנג ואופי זה דבר שמתפתח ומשתפר עם הזמן, ככה שיהיה מעניין לראות האם הסיטואציה הנוכחית תוכל דווקא לסייע להתמודדות של יאנג.

ברוקלין – קאם ג'ונסון – מיקאל ברידג'ס חצה את גשר ברוקלין ועבר לניקס בטרייד בקיץ האחרון, מה שמשאיר את ג'ונסון בתור השחקן הטוב ביותר של ברוקלין ככל הנראה. יהיו שם גם קאם תומאס ובויאן בוגדנוביץ' שהם שני סקוררים טובים, אבל ג'ונסון הוא השחקן המגוון ביותר בחבורה הזאת, וגם אם הוא כנראה לא יהפוך להיות כוכב או משהו בסגנון, יהיה מעניין לראות מה הוא יכול לעשות עם הכדור אצלו ביד, ואולי גם לחשוב על הקונטנדרית הבאה שתרצה להביא אותו בטרייד.

טורונטו – אר ג'יי בארט – סקוטי בארנס פתח טוב את העונה ונבחר לאולסטאר לפני שנפצע ושלח את טורונטו לרצף הפסדים ארוך, אבל בארנס הוא לא סקורר כמו בארט וקוויקלי שהגיעו בטרייד מהניקס במהלך העונה שעברה. מביניהם, בארט הוא זה שמחזיק בנתונים פיזיים טובים יותר ובפוטנציאל גבוה יותר על הנייר, ויהיה מעניין לראות האם הוא יכול להתפתח לכוכב הצעיר השני ליד בארנס בבנייה מחדש של הקבוצה הקנדית.

שארלוט – לאמלו בול – השנתיים הראשונות של לאמלו בשארלוט הסתיימו ב-2 הדחות בפליי-אין, אבל עם תחושה של התקדמות ושל קבוצה צעירה ומוכשרת, שאפילו סיימה במאזן חיובי את עונת 2022. השנתיים האחרונות של לאמלו בשארלוט כוללות בעיקר פציעות ומאזן 20- 38 במשחקים בהם לאמלו עלה על הפרקט ובסך הכל 27 ניצחונות ב-2023 ו-21 ניצחונות בלבד ב-2024. עונה בריאה של לאמלו יכולה לשפר את המאזן הקבוצתי של ההורנטס, אך בעיקר להחזיר את העניין שם ואולי לבנות משהו מסקרן יחד עם ברנדון מילר.

וושינגטון – אלכס סאר – סבלנו מספיק מעלילות קייל קוזמה וג'ורדן פול, ולפני זה בראדלי ביל וראסל ווסטברוק, וסוף סוף אנחנו מקבלים קצת שקט מהם כי אבדיה כבר לא שם. מי שכן הגיע לבירת ארה"ב הוא הבחירה השנייה בדראפט, ומי שנחשב כבר כמה שנים אחורה לשם המסקרן ביותר בדראפט הזה. אני לא חושב שסאר הוא האיש שיוציא את הוויזארדס מהבור, אבל הוא יוכל להוסיף קצת עניין ויכולת.

דטרויט – טוביאס האריס – האריס הפך לשחקן שולי יותר ויותר ב-5 וחצי העונות שלו בפילדלפיה, ועכשיו הוא כנראה חוזר לתפקיד מרכזי יותר בדטרויט שיש לה הרבה שחקנים צעירים וכנראה גם מוכשרים, אבל בעונה שעברה ראינו כמה זאת הייתה קבוצה לא מספיק טובה, כולל אותו רצף הפסדים היסטורי בשליש הראשון של העונה. האריס הוא סקורר שיודע לשים את הכדור בסל, ועבור קבוצה כמו דטרויט כל אחד כזה חשוב, כי עד להודעה חדשה אין להם אף אחד שעושה את זה ברמה של האריס, וזה כולל את קייד והפוטנציאל הבלתי ממומש.

מערב:

דאלאס – קליי תומפסון – משבר האמון בין קליי ובין הווריורס הביא לכך שהוא מצטרף לסגנית האלופה ומעניק לה את הקליעה מבחוץ שהייתה חסרה כל כך בגמר. סימני שאלה על שחקן שהיה עם 0/10 במשחק הכי חשוב של העונה בוודאי שיש, אבל אנחנו מדברים על שחקן שבעונה שעברה היה עם 18 נקודות למשחק ב-55% אפקטיבי, וזה בסיטואציה לא כל כך נוחה מבחינה מקצועית ובעונה חלשה יותר ממה שהתרגלנו לראות ממנו. הבחירה של דאלאס להביא את קליי היא קצת בחירה בקליעה על חשבון הגנה, למרות שקליי הוא שומר לא רע בכלל גם היום, ויהיה מסקרן לראות האם זה יביא אותם שלב אחד קדימה או דווקא יעכב את דאלאס כקבוצה.

מינסוטה – מייק קונלי – אחרי העונה המוצלחת ביותר בתולדות הטימברוולבס, הם איבדו את הרכזים המחליפים שלהם מונטה מוריס וג'ורדן מקלוגין, וראינו לא אחת בעונה שעברה כמה ניהול המשחק של קונלי היה חשוב עבור הקבוצה המצוינת אך מעט מפוזרת לפעמים של מינסוטה. קונלי יחגוג 37 ב-11/10 וזה כבר ניכר לפעמים, אבל עדיין מינסוטה זקוקה לחוכמת המשחק שלו וליכולת שלו לנווט בין אדוארדס, הקו הקדמי וכל היתר, ובלי יכולת טובה של קונלי יהיה להם קשה לשחזר את ריצת הפלייאוף מהעונה שעברה.

אוקלהומה – אייזאה הרטנשטיין – סתם ככה, קבוצה לא אמורה לזרוק 29 מיליון דולר לעונה על שחקן שמגרד את ה-8 נקודות למשחק מלמטה, אבל הרטנשטיין היה חלק חשוב מאוד בהצלחה של הניקס, בעיקר בעונה האחרונה בה הוא הפך לגבוה הבכיר של הקבוצה, והוא מביא בדיוק את מה שהיה חסר לאוקלהומה בעונה שעברה, כלומר מישהו שידאג להגנה בצבע ולריבאונד. הצלחה קבוצתית של הת'אנדר תהפוך את המהלך הזה למוצלח, בלי קשר לשאלה מה יהיו המספרים האישיים של הרטנשטיין והאם הם יצדיקו את הסכום שהוא יקבל.

דנבר – ראסל ווסטברוק – 6.3 נקודות ב-26% מהשדה ו-1.7 אסיסטים על 1.7 איבודים. אלו הממוצעים של ווסטברוק בפלייאוף האחרון, ובאופן כללי הוא עשה יותר נזק מתועלת עבור הקליפרס נגד דאלאס. דנבר בכל זאת החליטה ללכת על ה-MVP של 2017 מחוסר ברירה, ובעיקר בשל המחסור בשחקנים יוצרים מלבד יוקיץ' ומארי שבלט מאוד נגד מינסוטה בפלייאוף. השוואה בין 8 העונות הראשונות של ווסטברוק ל-8 העונות האחרונות שלו גורמות לי להעריך עוד יותר את דוראנט שאיתו זה היה נראה טוב, אבל אולי גם יוקיץ' יוכל להכיל את הדבר הזה ולהוציא ממנו את הטוב.

קליפרס – ג'יימס הארדן – הארדן יפתח את עונתו ה-16 בליגה, כאשר בכל 15 הקודמות הוא העפיל לפלייאוף. הפעם, ללא פול ג'ורג' שעבר לפילדלפיה, הציפיות בקליפרס לא יהיו הרבה יותר מפלייאוף, ולפחות בעונה הסדירה הארדן הוכיח את עצמו היטב גם בעונה שעברה, כך שיהיה מעניין לראות האם הוא מסוגל לשמור על הקליפרס כקבוצה שהמקום שלה בפלייאוף בטוח, או שגם הרצף הזה נמצא לקראת סיום.

פיניקס – טיוס ג'ונס – פיניקס של עונת 2024 הייתה קבוצה מפוזרת קצת ולא הייתה קבוצה בה המחסור ברכז זעק יותר. הסאנס הביאו מאמן מסודר ויציב בדמותו של בודנהולזר וגם רכז טוב בדמותו של טיוס ג'ונס, והוא אמור להיות זה שיעשה קצת סדר בין בוקר, דוראנט, ביל והצוות המסייע. ג'ונס הוא כבר שנים הרכז הטוב ביותר בליגה בכל מה שנוגע לקבלת החלטות יעילה ויחס אסיסטים-איבודים, ובקבוצה כמו פיניקס שלא חסרים לה סקוררים זו יכולה להיות התאמה טובה מאוד, למרות סימני השאלה ההגנתיים.

לייקרס – דיאנג'לו ראסל – בהנחה שלא תהיה צניחה משמעותית ביכולת של לברון בגיל 40, אנחנו יודעים פחות או יותר מה נקבל ממנו ומדיוויס, ובעונות האחרונות זה היה שווה כניסה לפלייאוף רק דרך הפליי-אין. מי שאולי יכול לשפר את זה הוא ראסל, שהקדנציה הנוכחית שלו בלייקרס היא התקופה הכי יעילה בקריירה שלו בממוצע, אבל יציבות הוא לא השיג עדיין, ואם זה ישתנה אולי הלייקרס יוכלו לשפר עמדות במאבקי הפלייאוף המערביים.

פליקנס – דג'ונטה מארי – שיתוף הפעולה בין מארי לטריי יאנג לא הוכיח את עצמו, ומארי מוצא את עצמו מועבר שוב אחרי שנתיים, והפעם לפליקנס, להם כבר יש 3 סקוררים מובילים אך אין מנהל משחק מובהק כמו יאנג ושיתוף הפעולה עם מקולום עשוי לעבוד. סימן השאלה העיקרי של הפליקנס הוא עדיין הבריאות של זאיון וויליאמסון, אבל אם מארי ישתלב שם טוב ייתכן שנקבל קבוצת פלייאוף לא רעה גם בלי הבחירה הראשונה של דראפט 2019.

סקרמנטו – דמאר דרוזן – אחרי הופעת הפלייאוף הראשונה מאז 2006, הקינגס טיפה הלכו אחורה וניצחו שני משחקים פחות ב-2024, מה שהוריד אותם למקום התשיעי בלבד ולהדחה בפליי-אין. בקיץ הם החליטו ללכת על חיזוק משמעותי וצירפו את אחד מהשחקנים החופשיים הבולטים בליגה בדמותו של דרוזן, ואמנם אין סימני שאלה סביב היכולת של הגארד הותיק, אך יש סימני שאלה סביב ההתאמה שלו לקבוצה והנוכחות של 3 כוכבים שהיריבה תעדיף שהם יזרקו שלשות ולא ייכנסו לצבע, יחד עם פוקס וסאבוניס.

גולדן סטייט – ברנדין פודז'מסקי – הווריורס ויתרו על כריס פול ואיבדו את קליי תומפסון, ואמנם הביאו את ד'אנטוני מלטון ובאדי הילד לקו האחורי, אבל ייתכן שהמרוויח העיקרי יהיה הנציג שלהם בחמישיית הרוקיז של העונה שעברה, שהפך למניה בטוחה ברוטציה של סטיב קר במהלך העונה ושדרג את מעמדו בעקביות עד שלרגע גם הוציא את קליי מהחמישייה. הווריורס היו טובים מאוד בחצי השני של העונה (מאזן 27- 12 ב-39 המשחקים האחרונים של העונה הסדירה) ואם הצעירים ימשיכו בקפיצת המדרגה ייתכן שעדיין יהיה לסטף וחבריו מה למכור.

יוסטון – ג'יילן גרין – הקבוצה היחידה שסיימה ב-50% הצלחה את העונה שעברה מקווה שהשחקנים הצעירים שלה יעשו צעד אחד קדימה והם ייכנסו הפעם לטופ 10 המערבי. מי שהוביל אותם בחודש מרץ, אותו הם סיימו במאזן 13- 2 שהחזיר אותם למאבקי הפליי-אין לפני סיום קצת פחות מוצלח לעונה, היה גרין שקלע באותו חודש 27.7 נקודות למשחק ב-49.2% מהשדה, 40.8% לשלוש ו-58.6% אפקטיבי. אם גרין יצליח להפוך לסקורר שמתקרב למספרים האלה באופן עקבי יותר, ייתכן שהרוקטס יוכלו לשפר את מעמדם גם בתוך המערב הצפוף.

יוטה – קיונטה ג'ורג' – יש ליוטה כמה צעירים מסקרנים, אך אני בחרתי בנציג של הג'אז בחמישיית הרוקיז השנייה של העונה שעברה, ואולי היחיד מהם שכבר הוכיח את עצמו קצת, יחד עם ווקר קסלר שנבחר לחמישיית הרוקיז ב-2023. יש לג'ורג' הרבה עבודה בשיפור היעילות שלו, כשאחרי האולסטאר הוא איבד 3.6 כדורים למשחק ואת העונה כולה הוא סיים עם 48.2% אפקטיבי בלבד.

ממפיס – זאק אידי – ממפיס עברו בעונה שעברה רצף חריג של פציעות ומאוד מהר הבנו שהמדורגת 2 במערב בשנתיים קודם לכן לא רלוונטית במרוץ הפלייאוף העונה, כשבלט בהיעדרו ג'ה מוראנט ששיחק 9 משחקים בלבד בעונה האחרונה. בהנחה שהפצועים יחזרו, ממפיס יהיו בעמדה שאפשר להתחיל לעבוד ממנה, ואם את השחקנים המובילים שלהם אנחנו כבר מכירים ויודעים למה לצפות אם יהיו בריאים, אז הרוקי אידי הוא המסקרן לדעתי, מכיוון שבמקרה שלו קשה לדעת האם ועד כמה הוא יכול להביא ל-NBA את מה שהוא עשה בהצלחה במכללות

ספרס – ויקטור וומבניאמה – הספרס הוציאו לא מעט כסף כדי להביא את כריס פול, אולי הרכז המתאים ביותר בתחום אספקת הכדורים לוומבי, ויחד עם הדומיננטיות ההגנתית שראינו היטב, בסאן-אנטוניו מצפים לראות שיפור התקפי אצל השחקן המוכשר ביותר שלהם, ואולי אפילו כבר העונה לראות מזה שכר של ניצחונות. מדובר באחד מהפרוספקטים המרתקים ביותר אי פעם, וראינו כבר בעונה שעברה עד כמה הוא הפך את הספרס לקבוצה עם רייטינג גבוה, וזה עוד לפני יכולות הכדורסל הגבוהות שראינו בעונה שעברה ונקווה לראות עוד יותר בעונה הקרובה.

פורטלנד – דני אבדיה – נסיים, איך לא, בנציג הישראלי בליגה הטובה בעולם. פורטלנד כקבוצה עדיין לא רלוונטית במאבקי הפלייאוף והפליי-אין כנראה, אבל הטרייד שהם עשו על אבדיה מראה שהם כבר רוצים לעשות צעדים קדימה ולא מחכים רק לדראפט, וגם אם יש לבלייזרס שחקנים טובים יותר כרגע או שחקנים עם פוטנציאל גבוה יותר, אבדיה הוא זה שמשלב בצורה הטובה ביותר שם בין יכולת נוכחית טובה לפוטנציאל עתידי גבוה, ואני מאמין שככל שהתפקיד שלו יהיה מרכזי יותר כך פורטלנד ירוויחו יותר. יהיה מעניין לראות גם האם אבדיה יכול לשמור על האחוזים הטובים לשלוש ולהמשיך לשפר את ניהול המשחק והחדירות לסל שלו.