המשחקים האולמפיים התלבשו כמו כפפה, חדר בריחה של 16 שעות יומיות בתקופה שלא ברור אם היום זה היום, אם מחר יהיה מאוחר ואם מחרתיים נשאר בלי גרביים.

הצפייה בארועי ספורט קיבלה אצלי משמעות אחרת מאז ה – 7 לאוקטובר, את פיפ"א מחקתי לחלוטין. היו לי תוכניות לבקר ביורו אבל בחרתי שלא לעשות זאת. התעניינתי גם בביקור בפאריז בזמן המשחקים אבל מצב הרוח והחמדנות הצרפתית מנעה ממני את התענוג (הצרפתים מכרו כרטיסים במחירים מופקעים, מחירים אותם הורידו בחדות במהלך המשחקים). אין אקספיזים יותר טהור מצפיה במשחק NBA, או בספורטאי ישראלי עם הדגל על הדש.

בכל ארוע ספורט אין משמעות ריגשית אם אתה לא בוחר צד, צפיה במשחק של סקרמנטו מול OKC לעולם לא ישתווה עבורי למשחק של הלייקרס מול כל קבוצה שלא תהיה.

תחרות ספורט מקבלת משמעות אחרת כשדגל של מדינה מוצמד לספורטאי, בליל מתפרץ של רגשות שמחה או עצב רק בגלל צבע דגל של מדינה. ההצלחה הישראלית הייתה עונג צרוף. למרות מדליית זהב ו 5 מדליות כסף, המדליה שהצליחה לפרק לי הצורה הייתה המדליה של פיטר פלצ'יק, בגיל 32 בהזדמנות אולי האחרונה שלו על הבמה האולימפית הוא נגע בתהילה. החיבוק עם אורן סמדג'ה המאמן האישי שלו והדמעות היו טו מאץ' גם עבורי. אי אפשר להשאר אדיש וגם בעין הגיבה בהתאם עם דמעה נדירה. (מאז ההפסד של מכבי למילאנו בגמר של 88 אני לא זוכר שהזלתי דמעה בארוע ספורט וגם אז הייתי בן 10 וחצי). אין מגיע בספורט אבל כל ספורטאי וספורטאית ישראלית שהגיעו למשחקים עשו זאת תחת איומים של ארגוני טרור ואני בטוח שהם חוו אי נעימיות בכפר האולימפי על עצם היותם כחול לבן.

לפני שאני ממשיך נקודה לגביי ההצלחה הישראלית, כל ספורטאי שזכה עשה זאת עם מאמן שנגע בעבר במדליה אולימפית. גל פרידמן שחר צוברי המאמנים של ראובני וקנטור עשו זאת כספורטאים, אורן סמדג'ה זכה בברצולונה 92. שני הרשקו המאמן של לניר והרשקו עמד על הקווים עם הנבחרת בטוקיו. דולגופיאט ששיחזר את ההצלחה מטוקיו וכמובן איילת זוסמן שאימנה את לינוי אשרם. איפה הם ואיפה גיא לוזון שאימן נבחרת כדורגל שנראתה קטסטרופה כמעט בכל דקה שלה על המגרש. אם מוסר העבדוה של כדורגלני הנבחרת היה כמו של המתעמלות שלנו היינו ברבע גמר מונדיאל.

אני אקח איתי מפריז 7 רגעים נוספים בנוסף ל-7 הרגעים המופלאים של ספורטיאנו בים, באוויר וביבשה. לא בהכרח 7 הרגעים הגדולים ביותר אלא 7 הרגעים האישיים שלי מהתחרות. רגעים שאנצור אי שם באחורה של הראש.

The magnificent 7

1. נובאק דיוקביץ בגיל 37 זוכה במדליית זהב אולימפית ראשונה ומשלים את הגולדן סלאם. כשבועיים לפני המשחקים קרלוס אלקרז הביס את דיוקביץ בקלות רבה בגמר ווימבלדון, 2 ספורטאי הענק האלו הגיעו לגמר שנערך על משטח החימר של הרולאן גארוס.לאור הכושר של אלקרז היו לי חששות שנובאק לא רק שלא ישלים גולדן סלאם אלא יקבל גולדן שוואר. ואיזה משחק זה היה, המשחק היה פשוט עצום, אף שחקן לא הצליח לשבור את היריב ו 14 נקודות שבירה משותפות לא תורגמו לכדי שבירה. דיוקביץ' במשחק שלעג לחוקי הזמן, הוכיח שהוא כנראה הטניסאי הגדול בכל הזמנים. 7-6, 7-6 ואנחת רווחה שלי. התגובה של דיוקביץ הייתה מרגשת, פרץ השמחה שלו היה מאוד אנושי והוכיח כמה מדליה אחת שהייתה חסרה לו בארון הגביעים הכמעט אין סופי שלו. אני אומר על נובאק שאם הוא היה אמריאקי ולא סרבי הוא כנראה היה GOAT of GOATS , אמרתי כבר, לפעמים הכל תלוי בצבע של הדגל.
2. יום שבת 9:00 בבוקר, אני מתעורר לשלבים המוקדמים של תחרות הג'ודו הקבוצתית. נבחרת ישראל ניצחה בקושי את מונגליה 3:4 והפסידה 4:0 לצרפת (בטוקיו 21 ישראל הפסידה בקושי 4:3 וצרפת המשיכה כל הדרך עד לזהב) המשכתי לעקוב אחרי המשחקים ביורוספורט, הבמה הייתה מוכנה לשחזור הגמר של טוקיו 21, צרפת מול יפן. ב 2021 הצרפתים ניצחו את יפן וזכו במדלית הזהב על הראש של היפנים. 2024 היפנים פתחו מצויין והבילו 3:1, האם הנקמה מטוקיו תושלם דווקא בפריז? הצרפתים הצליחו לנצח בקושי רב יריבים יפנים עדיפים עליהם (כולל הפסד נדיר של אבא הפנומן היפני), התוצאה 3:3 ואני מסמס לחבר – "אין סרט שטדי רינר לא מול סאיטו בהגרלה". העיינים לכיוון המסך המרכזי, המשקלים רצים והמשקל נעצר על 90+ גברים. רינר מול סאיטו (שוב, רינר ניצח את סאיטו באיפון לאחר 7 דקות ו 4 שניות וצימק ל 2:1) הקרב היה שקול, סאיטו הענק היפני עמד בגבורה ו 6:23 שניות לתוך הגולדן סקור איפון של רינר שמוצא את הפירצה ומעיף את סאיטו מגני וורסי לשחיית ערב צוננת בנהר הסיין. רינר שהדליק את הלפיד האולימפי סיים את התחרויות בפריז עם 2 מדליות זהב. טדי-בר! פמומן. ספורטאי גדול ואדם גדול (130 ק"ג על המשקל)
3. חצי גמר כדורסל. משחק לפנתיאון של המשחקים האולימפיים. האם באירוע שהוא הבמה המרכזית לאלפי ספורטאים וספורטאיות יש מקום למגה מילונרים? למה בכדורגל יש הגבלה?(לא לפגוע במונדיאל) ובכדורסל לא? נבחרת סרבית אמיצה מאוד הייתה רחוקה פסע מלעשות היסטוריה. 6 הפסדים יש לארה"ב במשחקים, ההפסד ה 7 בושש להגיע. משחק שהוא היה התעלות אחת גדולה של כל מי ששיחק בו עם קאמבק היראוי מדאון 17 של הפסים והכוכבים. הגיע לסטף, לברון קבע טריפל דאבל ראשון אי פעם באולימפיאדה, יוקיץ מהצד השני נותר מעט מאוכזב. לא משנה את מי אהדתם, משחק שהוא חוויה לדורות הבאים!
4. יוקיץ זוכה המדליית הארד ושמח כמו שלא נראה מימיו. ניקולה כל כך גדול וכל כך צנוע. נון שאלנטי, פאסון אדיר. לא ראינו אותו צוהל אחרי האליפות של דנבר ומעקם את האף שהוא צריך להשאר עוד יומיים ולא לחגוג עם החברים והסוסים בסרביה. ראיתי יוקיץ אחר, יוקיץ שמח ומאושר וזה היה תענוג לא נורמלי. יומיים אחרי לברון יוקיץ עם טריפל דאבל משלו במשחק על הארד. לא משנה כמה את עשיר, מוצלח או דגול. מדליה עבור הדגל, יכולה לפעמים להיות ארוע מרומם רוח
5. גמר ה 100 מטר, ליילס המנצח הגדול של הריצה עורר ומעורר אנטיגנוזים בהתעמתויות מול כדורסלני ה NBA. ריצת הגמר של פריז לא ניפקה שיאים אבל כן ניפקה את הריצה הכי צמודה והכי איכותית בתולדות המשחקים. 8 רצים, 0.12 מאיות מפרידות בין הראשון לאחרון. האיש המהיר בעולם, יו סנוז יו לוז, פוטו פיניש וכמה אלפיות שניה, הזהב חוזר לארה"ב לראשונה מ 2004.
6. 6.25, דינוזראור כמוני זוכר את בובקה ששיפר 35 פעמים את שיאי העולם בקפיצה במוט. ואז הגיע השבדי (אבא אמריקאי) ובנסיון האחרון שלו הקפיץ את הפריזאים לשמיים. ארנמד דופלטיס, אחד מהגדולים ביותר אי פעם. בסרטון המצורף, אחד שלא כל כך הצליח https://twitter.com/i/status/1819673693897031898
7. גמר הכדורגל עם צרפת וספרד. זה היה חתיכת גמר שתפסתי במקרה. ספרד עלתה ל3-1 לאחר פיגור 0-1 והצרפתים חזרו ל 3-3. ספרד עלתה ל 4-3 ובדקה ה 121 סגרו עניין עם 5-3 לפנתיאון. כמה עומק יש לכדרוגל הספרדי, אבי נמני היה אומר – גמר סופר סופר איכותי, חצי ספרדי, חצי צרפתי

תם ונשלם, מחזיק אצבעות שנחזור לנורמה במהרה, אורוואה פריז! נתראה באל איי 2028. מומי כבר חוסך לכרטיס טיסה, לינה במחסן של שאול הפרסי