*כל התמונות נלקחו מהאתר הרשמי של פיב"א

זהו, טורניר הכדורסל האולימפי והקצר יגיע היום (שבת) לסיומו. אבל קודם, לפני שנדע מי תזכה בזהב ומי תסתפק בכסף, נוכל לדעת מי תזכה בארד ומי תצא בלי כלום.

12:00 סרביה – גרמניה:

מה לא נאמר על הנבחרות האלו, על הכדורסל היפה שלהן, על הכישרון, על התלכיד. אלו שתי הנבחרות שהיו אמורות להקשות הכי הרבה על ארצות הברית, אבל גרמניה לא עמדה מול הדחיפה של הקהל הביתי הצרפתי וסרביה שנתנה את המקסימום של המקסימום, לא הצליחה לנצח את ארצות הברית. מפאת חוסר העניין במשחק הפוסט הזה יוקדש בעיקר למשחק הגמר, אבל כמובן שיש נקודות קריטיות למשחק הזה. ככה שמי שקם בבוקר ולא בדיוק הולך לבית הכנסת, יוכל להדליק את הטלוויזיה ולצפות בכדורסל מצוין.

סרביה, הנבחרת עם השחקן הטוב בעולם, זאת שעשתה לאמריקאים מה שהיא רוצה במשך שלושה רבעים, שנכנסה עם הקלע הטוב בהיסטוריה לקרב שלשות וכמעט ניצחה. כמה איכויות יש לה, מניהול המשחק, עד הקליעה הנהדרת מכל הטווחים, השחקנים שמייצרים לעצמם. כמה הגיוון הזה קריטי במשחק על מדליה, נשכחת ככל שתהיה. לסרביה יש מתכון אחד שיעבוד כנראה נגד גרמניה, וזה פשוט לשחק כמו ששיחקה עד עכשיו. עם כמה שאני אוהב להחמיא לכדורסל של הגרמנים, הסרבים עם עומק יותר גדול, עם יותר וריאציות לקליעה, מסוגלים לשבור הגנות בצורה טובה יותר, יודעים לשחק גם לאט וגם מהר. קצת יותר הידוק בהגנה וגרמניה לא תחזיק לאורך 40 דקות. אז מי הסיפור בסרביה מעבר ליוקיץ'? כמובן שבוגדן בוגדנוביץ', 18.8 נקודות למשחק בטורניר, הסלים שהם בכלל לא קאטץ' אנד שוט אלא יצירת מצבים לעצמו, העובדה שהוא מסוגל במו ידיו לקחת את הכדור כשיש 10 שניות על שעון הזריקות מול שומרים בטופ העולמי וגם לקלוע בדרגת קושי גבוהה זה משהו שגרמניה לא תסתדר אתו. שחקן אחד שלא תלוי בכלום כמו יוקיץ' זה מילא, אבל שניים? ועוד מעמדה שבה הוא יכול לנהל פיק אנד רול עם יוקיץ' ולעשות לו חיים קלים? לא דבר של מה בכך בכדורסל נבחרות ונזכיר שלסרביה יש את מיציץ' שקצת מתקשה ליצור בלי חסימה אבל זה לא שלסרבים אין שחקני פיק אנד רול טובים.

גרמניה, שראו בה התלכיד המצטיין בטורניר, שהאקס פקטור שלה בינוני באן בי איי אבל בחוקי פיב"א הוא אחד הגדולים, שהפסידה בגלל ששחקני המשנה שלה לא הצליחו ליטול חלק במשחק לעומת אלו של הצרפתים וזה עלה לה ביוקר. האיכויות האישיות שלה גם לא מוטלות בספק, אבל בגרמניה העניין הרבה יותר טקטי. המשחק הרבה יותר מחושב, מלבד שרדר ופרנץ ואגנר כמעט אף אחד לא מאלתר, אף אחד לא עושה משהו נועז מדי ומכוונים למהלך הנכון. כשזה עובד, שזה ברוב המוחלט של הזמן, זה נהדר וזאת הדרך הכי טובה לנצח כי עובדה שזה עבד נפלא עד עכשיו. אבל מה עושים כשזה לא עובד? מה עושים כששרדר קולע 3/11 לשלוש ופרנץ רק 10 נקודות? מי עוד לוקח אחריות? ברמת העיקרון זה היה ת'ייס עם משחק טוב לאורך השורה הסטטיסטית אבל זה לא מספיק. אם גרמניה רוצה לנצח את סרביה, היא צריכה לתת לעוד שחקן לאלתר. השחקן הזה לטעמי צריך להיות אח של פרנץ, מוריץ. היה לו משחק לא טוב נגד צרפת והוא הסתבך מוקדם בעבירות, אבל אם יתנו לו דקות דווקא ליד ת'ייס שראינו שיוצא קצת לשלשות אז הצבע של גרמניה יהיה טוב יותר מול הדקות שיוקיץ' ומילוטינוב משחקים ביחד גרמניה תוכל להפיק יותר נקודות ממצבים שאינם חלק מהטקטיקה.

יהיה לנו משחק מהנה, ואני חושב שסרביה תנצח במשחק צמוד.

22:30 ארצות הברית – צרפת:

הכל או כלום. מצד אחד הנבחרת שנבנתה במיוחד לטורניר הזה, עם השמות הכי גדולים בכדורסל המודרני. מהצד השני המארחת, זאת שהקהל גרם לה לשחק בשלבי הנוקאאוט כמו שלא ראינו אותה מעולם. נצלול פנימה לתוך הטורניר של שתי הנבחרות העצומות האלו, נבין מה כל אחת צריכה כדי לזכות, ומי יכול להרוס לכל אחת מהן?

הדרך לגמר

ארצות הברית

מאזן בטורניר: 0-5, ניצחו בשלב הבתים ובחצי הגמר את סרביה, ברבע הגמר את ברזיל ואת דרום סודאן ופורטו ריקו בשלב הבתים.
הדרך לגמר: הייתה קלה עד לחצי הגמר, ארצות הברית שאין לשום נבחרת מאצ'אפ עליה כתשה את כל מי שבאה מולה, כולל סרביה במשחק הפתיחה, אבל חצי הגמר היה סיפור אחר. הודות לסטף קרי, הקלע הטוב בהיסטוריה, שהיה רחוק נקודה אחת מלהשוות את שיא הקריירה בנקודות לשחקן נבחרת ארצות הברית במשחק אולימפי, ארצות הברית השלימה קאמבק מטורף ברבע הרביעי וניצחה 91-95.

צרפת

מאזן בטורניר: 1-4, הפסידו לגרמניה בשלב הבתים אך ניצחו אותם בחצי הגמר. ברבע הגמר ניצחו את קנדה, בשלב הבתים את ברזיל ויפן.
הדרך לגמר: בשלב הבתים צרפת נראתה כמו שזכרנו אותה בטורנירים קודמים. מיושנת, חסרת התאמות, ללא ניהול משחק, מסתמכת על ההגנה והגובה שיצילו אותה יחד עם כמה מהלכי יכולת אישית, אבל משהו השתנה בנוקאאוט. לא יודע אם מדובר פה בקהל הביתי או בשינויים של וינסנט קולה המקובע אבל צרפת הצליחה באמת לשחק כדורסל טוב. בניגוד למשחקים בשלבי הבתים שלאחר כל עצירה צרפת שיחקה לאט, וחפרה בצבע, ובקושי מסרה, ברבע ובחצי הגמר צרפת שיחקה ממש כמו קבוצת כדורסל אמיתית ולא כמו אוסף של כשרונות. השינוי של קולה לשחק עם שחקני היורוליג עבד לו מדהים כשהחיבור ביניהם הביא את הצרפתים למשחק מהיר עם יאבוסלה, קורדנייה והחייזר ויקטור ומבניאמה, שלמרות שלא קלע מדהים בנוקאאוט ההגנה שלו הייתה מדהימה ונגד גרמניה הוא קלע זריקות חשובות מאוד.

הסיפורים

מאיפה נתחיל? אולי מזה שיהיה לו את הגמר הכי מעצבן שהוא יהיה בו כל הקריירה – ג'ואל אמביד.

לראשונה, האם וי פי של עונת 2022/23 מגיע למעמד של משחק גמר, לראשונה בקריירה שלו הוא לא הלוזר המוחלט, אלא כזה שיכול להגיע עד לתואר. הכל מתחיל באוקטובר 2023, אז מחליט אמביד שהוא מוותר על נבחרת צרפת ושישחק באולימפיאדה הקרובה במדי נבחרת ארצות הברית. כמובן שהבוז מהנבחרת הצרפתית לא איחר להגיע, השמיצו אותו שהוא רודף אחרי תואר כי הוא לא מסוגל להשיג אחד כשחקן המוביל בקבוצה שלו, אמרו שהוא לוזר, שהוא בחר בדרך הקלה. קאט ל-28 ביולי 2024, משחק הפתיחה של נבחרת ארצות הברית באולימפיאדת פריז נגד סרביה. ג'ואל אמביד פותח בחמישייה של נבחרת הכוכבים במקום לייצג את המארחת. בכל פעם שאמביד נגע בכדור שריקות בוז צורמות נשמעו מכל עבר, הסנטר (האמריקאי? צרפתי? קמרוני?) לא ידע איפה לקבור את עצמו, אבל הוא נקבר איפשהו. הוא קלע 4 נקודות ב-11 דקות, השיג 3 זריקות עונשין בלבד והחטיא את כולן, סיים במדד שלילי של מינוס 1, היחיד שסיים במדד שכזה בכל נבחרת ארצות הברית. האמריקאים ניצחו אבל אמביד יצא מושפל כהוגן, ברשתות לא הפסיקו להתבדח על אמביד, לא היה קשה בכלל למצוא מאיפה להנחית עליו את הפאנצ'ים. נגד דרום סודאן, נבחרת של גבוהים, אמביד בכלל לא שיחק! סטיב קר החליט שהוא נותן לאמביד לנוח כחלק מהרוטציה המוזרה שלו (ניגע בזה בהמשך), ואמביד ברח מהבוז אבל לא מהבדיחות ברשת שהמשיכו לצחוק עליו שהוא לוקח טרמפ כדי לזכות במדליה. נגד פורטו ריקו אמביד חזר לחמישייה וניסה להוכיח שהוא משמעותי לנבחרת, קלע 15 נקודות והיה לא רע, אבל אתם חושבים שזה עזר? השריקות אותן שריקות, הבדיחות אותן בדיחות ואת רוב הנקודות אמביד עשה בגארבג' טיים. עד כה הכוכב של פילדלפיה עובר טורניר בלהות בדיוק כמו שהצרפתים ייחלו לו. ברבע הגמר הוא שיחק רק 12 דקות, פירק את מי שצריך בברזיל ונח כל המשחק, ובגלל שמדובר בשנוא התורן החליקו את זה ובחרו פחות לפרגן. ואז הגיע חצי הגמר מול סרביה, יוקיץ' נגד אמביד, השחקן הטוב בעולם מול הידוע לשמצה הטוב בעולם. שני הסנטרים היו מאוד צמודים ביכולת שלהם, יוקיץ' אפילו היה יותר טוב בריבאונד, אבל אמביד למרות שריקות הבוז יצא לראשונה ווינר. בפעם הראשונה מול יריב אמיתי בצבע, כזה שמחשיבים טוב ממנו, אמביד ניצח. הוא היה נהדר בצבע, קלע את הזריקות מחצי מרחק שהוא מצטיין בהן, עוד שתי שלשות ורגע אחד ענק – אחרי שלשה של הולידיי ברבע השלישי שהורידה את ההפרש לשש בלבד, יוקיץ' לקח את אמביד בפוסט אפ. אמביד, בניגוד להרגליו המגונים לא חיפש שריקה, וגם לא עשה פלופ, הוא עמד וחטף מרפק לפנים מיוקיץ' בלי שום מניירות אלא כי שמר עליו הגנה אגרסיבית ולא מתפשרת. ברגע שנשרקה השריקה לעבירת תוקף אמביד השתולל משמחה, שריקות הבוז לא עניינו אותו, הוא הרגיש ווינר וזה גם מה שהוא ירצה להרגיש אחרי המשחק מול צרפת.

הסיפור השני הוא בכלליות השינויים של קולה. הדקות ללסור שמתאים יותר התקפית, הספסול של גובר ופורנייה אבל האיש שבאמת לקח את ההצגה מהמקום הכי לא צפוי שיש – אייזאה קורדנייה.

נשאל את אוהד הכדורסל הממוצע שאינו חופר ביורוליג מיהו אייזאה קורדנייה, הרוב לא ידעו שיש שחקן כזה ויניחו שמדובר במישהו שהמציאו לצורך בדיחה. אז קורדנייה, שחקן יורוליג לגיטימי, לא כוכב בשום מובן, והיכולות שלו הן יכולות של שחקן משנה מקסימום. אחרי עונת פריצה ביורוקאפ בנאנטר הצרפתית קורדנייה חתם בקיץ 2021 בוירטוס בולוניה, איתה זכה ביורוקאפ ונשאר ביורוליג עד היום. מי שצפה בו משחק עד לטורניר זה ידע מה הוא מקבל ממנו, קצת קליעה משלוש, במקסימום יכולת מסירה סבירה, שחקן משנה שנותן 10 נקודות וירוויח דקות בהגנה. כך גם היה בשלב הבתים, קורדנייה קיבל דקות בשביל לשמור ובקושי זרק, כשבשלושת המשחקים בשלב הבתים הוא קולע 17 נקודות יחד. מפה הסיפור הופך להיות קלאסיקה מסרט קולנוע, השחקן ההוא שאף אחד לא ספר פותח בחמישייה במשחק נוקאאוט ועוד נגד נבחרת מפוצצת בשחקני אן בי איי. ובדיוק כמו בסרטים, הילד (תיכף בן 28 אבל ילד) מתעלה על עצמו ונותן תצוגת תכלית. אייזאה קורדנייה קולע 20 נקודות נגד קנדה, בקושי מחטיא, כבר מהפתיחה קולע 8 נקודות מהירות ושולח את קנדה לפסק זמן. הוא היה רעב ורק חיכה להזדמנות לטרוף, הוא לא רצה לפתוח בחמישייה כדי לתרום בהגנה ולקלוע עשר נקודות, הוא רצה לפתוח בחמישייה כדי להוביל. הביטחון שלו זה משהו שלא ראו ממנו מאז הימים שלו ביורוקאפ כשהיה צעיר, הוא נתן לצרפת את מה שהייתה צריכה – שחקן שמשחק מהר. בזכות הקצב שלו כולם נכנסו לקצב, גם פורנייה שעדיין לא יודע לשחק מהר הצליח להרים טיפה את המהירות, לסור ויבוסלה שרגילים לסטייל השתחררו סוף סוף ומי היה מאמין שהמשפט הזה ייכתב אבל… צרפת בהובלתו של אייזאה קורדנייה התחילה לשחק כדורסל טוב. האם זה נגמר ברבע הגמר? אם זה היה נגמר שם לא הייתי כותב על זה. גם בחצי הגמר, שם צרפת לא ברחה עד הסיום, קורדנייה היה אדיר עם 16 נקודות. הוא פתח מאוד חזק, הוא חדר לסל במהירות, קלע שלשה מהפינה, ניהל משחק שזה משהו שלא היה קיים בצרפת ומי היה מאמין שיגיע דווקא ממנו. הוא הכתיב את הקצב, הוא היה בעל הבית של נבחרת צרפת בנוקאאוט, בזכותו יבוסלה התפוצץ, בזכותו לסור עשה שמות בצבע מהספסל, בזכותו ומבניאמה שיחק בסגנון שבו הוא אמור לשחק. כמובן שהקרדיט, לראשונה אי פעם בטורניר הזה, לוינסנט קולה, שהחליט לצאת מהקופסה ולעשות משהו שונה וזה השתלם לו בענק. בניגוד לגמרים קודמים בהם אוהבי הכדורסל התאבסו כשצרפת העפילה, הפעם יש להם סיבה לשמוח. הקהל הביתי, הסגנון שהשתנה, השינוי גם בשחקנים עצמם שמובילים, זאת צרפת שחיכינו לראות כל כך הרבה שנים.

מה כל נבחרת צריכה לעשות כדי לנצח?

ארצות הברית צריכה לנעול את הצבע, לצרפתים אין איך לנצח אותם בקרב שלשות בניגוד לסרביה. עוד דבר שיצטרכו לעשות זה לגרום לצרפתים דווקא לשחק לאט, כי כשהם לא משחקים מהר הם פשוט לא משחקים טוב. האמריקאים יצטרכו להוביל לכך שהכדור יגיע לשחקנים שחושבים לאט כמו באטום, פורנייה, ניליקינה. כך הם יאטו את קצב המשחק של צרפת ויצליחו לצאת למתפרצות שלהם בזמן שהצרפתים יזרקו זריקה לא טובה בסוף שעון. אין מה לעשות, הקצב צריך להיות מהיר בהתקפה וההגנה צריכה להיות כזאת שמעכבת את הפוזשנים, וראינו שזה לא קל בכלל לנבחרת ארצות הברית כי כשהיא משחקת מהר היא לא מצליחה למנוע מהנבחרת מולה לשחק מהר. הסוויץ' בין ההגנה להתקפה יהיה חייב להיות מושלם במשחק הזה כי אין מקום לחוכמות מול נבחרת ביתית שמשחקת כדורסל נהדר במשחקים האחרונים.

צרפת תצטרך לדעת לשחק כמה שיותר מהר לצבע, לא בהכרח לזרוק משם אבל כן להגיע לשם כמה שיותר מהר ולכווץ את ההגנה האמריקאית. יש לה את הכלים לזה, יבוסלה, ומבניאמה, לסור. מדובר בסיכון, כי לשחק מהר מול נבחרת ארצות הברית זה מתכון למתפרצות בצד השני, אבל אם הם ישחקו כמו ששיחקו בשלבי הנוקאאוט עד עכשיו לא תהיה להם בעיה לקחת עצירות שיעשו מול ההתקפות המסודרות של ארה"ב ולתרגם אותן במהירות לסלים. זאת גישה שיש לה חסרונות, ברור שמול נבחרת כמו ארצות הברית אין לך שיטה מושלמת, הולכים עם מה שיעבוד הכי טוב. לחזור לכדורסל האיטי לא בא בחשבון, האמריקאים לא ייכנעו לסגנון הזה והצופים יברחו מהאולם. צרפת צריכה לקחת סיכון, להמשיך לשחק מהר למרות שזה עוזר קצת לארצות הברית ופשוט לעשות את הדברים הקטנים טוב יותר. ההגעה המהירה לצבע כפי שציינתי, הרבה מסירות בהתקפה, בהגנה אפילו לשמור לחץ על חצי מגרש וללכת על המסירות הלא אחראיות של האמריקאים שקורות הרבה פעמים.

מה יכול להרוס לכל נבחרת?

בקצרה – המאמנים. מצד אחד קר עם הרוטציה הלא ברורה שלו, כשהוא מחליט להושיב את טייטום על הספסל כשבבירור חסר לו פליימייקר באחת מהחמישיות (שימו לב, פליימייקר, לא רכז. טייטום היה מנהל המשחק של בוסטון לאורך כל העונה), הוא עושה חילופי חמישיות במקום לעשות התאמות בתוך החמישייה. לעיתים נראה שהוא מזלזל במשחק בתחושה שהוא יוכל לנצח מתי שיבחר, ועד עכשיו זה עבד אבל במשחק גמר מול קהל חוץ מובהק אין מקום בכלל למשחקים האלה.
מהצד השני קולה, הלחץ עליו עצום, ירדו על סגנון המשחק שלו לפני הטורניר למרות הסגל הנהדר, הוא המשיך לשחק בסגנון הזה וכמעט הפסיד ליפן אם לא טעות שיפוט, הוא עשה שינוי של 180 מעלות והנבחרת שלו נראית כמו מועמדת אמיתית למדליה. אז איפה הלחץ? כפי שציינתי קודם, הסגנון החדש דווקא מתאים לאמריקאים, הם יוכלו לנצל את זה עם היכולת האישית שלהם דווקא כדי להפוך את המשחק המהיר של צרפת לראן אנד גאן, ובזה ארצות הברית מומחית. אז מה יעשה קולה? יישאר עם הכדורסל שעובד וייקח את הסיכון או שיחזור לשחק לאט, כנראה יפסיד והמשחק אולי יהיה צמוד אבל האוהדים הצרפתים לא יהיו מרוצים מאיך ששיחקה הנבחרת.

ומי תנצח?

אני בדרך כלל מנסה לנחש, הפעם אני אמנע מזה, אני לא רוצה לצפות בתחושה שאני רוצה להיות צודק אלא רק מאהבה טהורה לכדורסל.