צרות של עשירים /רון טחן

 

 

 

בהמשך לפוסט הביכורים של עומר מזיג בנושא, הרי ששוק השחקנים החופשיים המעניין של 2014 קרוב לסיומו. רוב השחקנים הבכירים בו כבר חתמו על חוזה חדש, כאשר שני השחקנים המעניינים ביותר שלא חתמו על חוזה חדש הם אריק בלדסו (פיניקס) וגרג מונרו (דטרויט), שככל הנראה יישארו (מונרו בטוח, בלדסו עוד לא) גם השנה בקבוצותיהם ב"מחיר הנחה" כדי להפוך לשחקנים חופשיים לחלוטין בתום העונה הבאה עלינו לטובה.

יישאר בפיניקס?

מבין כל החוזים החדשים, כמו בכל קיץ, נחתמו השנה כמה חוזים מעוררי מחלוקת:  צ'אנינג פריי (32 מיליון ל 4 שנים באורלנדו הצעירה), מרצ'ין גורטאט (60 מיליון ל 5 שנים בוושינגטון), ג'ורדן היל (18 מיליון לשנתיים), ועוד רבים וטובים (וגם פחות טובים).

מלבד ארבעת הבוגרים המצטיינים (לברון,וויד,מלו,בוש)  של מחזור דראפט  2003 המשובח, שחתמו על חוזים חדשים שיבטיחו להם 15 מיליון דולר לפחות לכל עונה בשנתיים הקרובות, שני שחקנים נוספים יצטרפו השנה למועדון ה – 15 מיליון + לעונה, ושמם בישראל: צ'אנדלר פארסונס (46 מיליון ל 3 העונות הקרובות בדאלאס), וגורדון הייוורד (חוזה מקסימום על סך 63 מיליון לארבע העונות הקרובות ביוטה).

ברוכים הבאים למועדון

כפי שמוכח במקרים רבים בכדורגל הישראלי, סכומי הכסף המשולמים עבור שירותיהם של כדורגלני ארצנו לא באמת משדרגים את יכולתם, ובמקרים מסוימים תגי מחיר ותלושי שכר גבוהים אף גרמו לתוצאה הפוכה (אלרואי כהן להפועל ת"א וחן עזריאל למכבי חיפה בתור דוגמא). סכומי הכסף הגדולים יצרו ציפיות גבוהות, יש שיאמרו גבוהות מדי.

מכיוון שברחתי קצת מענף הספורט עם הכדורגל שלנו, אמשיך ברשותכם אל עולם הבידור.

אחת הסדרות הקומיות הפופולאריות ביותר בארה"ב כיום היא "המפץ הגדול". מדובר בקומדיה חביבה העוסקת בחייהם של חבורת גאונים בעלי כישורים חברתיים נמוכים מן הממוצע. ל"קבוצת" המפץ הגדול יש טריו כוכבים משלה, לפחות על הנייר, כאשר הבולט בהם הוא ג'ים פארסונס, פעמיים MVP של ליגת הקומדיות (כלומר, זכה פעמיים בתואר השחקן הקומי של השנה בטקס ה-אמי).

הסדרה סיימה את עונתה השביעית במספר, ולמרות שמעולם לא זכתה באליפות (כלומר, פרס הסדרה הקומית של השנה), היא זוכה לנתוני צפייה גבוהים ותגובות מפרגנות בסה"כ. העונה האחרונה הייתה "עונת חוזה" של השלישייה הגדולה של התכנית, וסמוך לתאריך המתוכנן של פתיחת צילומי העונה השמינית, החלו שמועות על סכסוך עבודה בין הכוכבים להנהלה, שסירבה לדרישתם להעלאת שכרם לכ-מיליון דולר לפרק, שכר דומה לו זכו שחקני "חברים" המפורסמת.

כמו יותר מדי פעמים ב NBA, גם כאן, הכוכבים קיבלו את מבוקשם, וזכו להארכת חוזה ל 3 עונות נוספות תמורת מיליון דולר עבור פרק. הנושא סוקר בהרחבה, והרושם הוא שמעתה, הסדרה שזכתה עד כה בביקורת בונה במקרה הרע, תצטרך להתעלות על עצמה כדי להצדיק את השכר המשולם לכוכביה, וככל הנראה תושווה יותר ויותר ל"חברים" המיתולוגית. בתור אחר שצפה בשתי הסדרות בימי השיא שלהן, אני יכול לומר לכם חברים, "המפץ הגדול", תפסיד בגדול.

לפני שתעזבו את הכתבה, ואז את האתר, לצמיתות, נחזור לעולם הכדורסל.

אין חולק כי פארסונס והיוורד, שיתמקמו כעת במקום גבוה ברשימת המשתכרים הגבוהים ביותר שמעולם לא נבחרו למשחק האולסטאר (רודי גיי אוחז בבטחה במקום הראשון עם משכורת שיא של 17.5 מיליון בעונה החולפת, ואם לא ייבחר העונה זה כבר 19.5), הם שחקנים טובים שיכולים לתרום לכל קבוצה, אך עד כה הם לא נאלצו להתמודד עם יותר מדי לחץ בNBA . ביוסטון מן הסתם המטרות הראשיות לחיצי הביקורת היו צמד החמד הארדן את הווארד, וביוטה, עם הויתור על אל ג'פרסון ופול מילסאפ אשתקד, הקבוצה נכנסה רשמית להליך שקט של בנייה מחדש.

עם החוזים הגבוהים עליהם חתמו, זה טבעי שהציפיות מהם יעלו, ויהיה מעניין לראות כיצד יתמודדו איתן. שני השחקנים נמצאים בסיטואציות שונות לחלוטין. שאלתי היא, מי מהם נמצא בסיטואציה טובה יותר להצליח ולהצדיק את שכרו?

מצד אחד, היוורד כרגע הוא השחקן הבכיר ביוטה. עוד לפני שנפגש עם קבוצות אחרות זה היה די ברור שיוטה תשווה כל הצעה עבורו, למרות שרק לפני שנה סירבה לשלם לו 50 מיליון ל 4 עונות. הוא אהוב על ידי אוהדי הקבוצה, בה אף אחד לא יתעצבן יותר מדי אם תסיים פעם נוספת בתחתית המערב, אולי בדרך להנחית עוד בחירת לוטרי מהדראפט במועדון. בנוסף, הוא יכול לשחק כפאוורד או גארד, ומס דק' המשחק שלו לא בסכנה. צ'אנדלר פארסונס לעומתו, לא יזכה למעמד הזה. בניגוד להיוורד שמשתף פעולה עם דרק פייבורס, פארסונס ישתף פעולה עם דרק נוביצקי,  MVP לשעבר של הליגה ושל סדרת גמר (נוביצקי). בנוסף אליו ישנו כמובן את אחד הגארדים המוכשרים בליגה, מונטה אליס, ואת שחקן ההגנה לשעבר של השנה טייסון צ'אנדלר, שינסה להתאושש בטקסס בעונה האחרונה לחוזהו (יהיה המרוויח הגדול בקבוצה) אחרי עונה איומה בניקס. בנוסף, הוא מחליף את שון מריון המוערך שזכה עם דאלאס באליפות, ולאחר ששיחק קרוב ל 37 דק' ביוסטון, בדאלאס יחכו על הספסל אל פארוק אמינו (אמור לשחק גם ב 4) וריצ'ארד ג'פרסון הותיק, שישמחו לדקות משחק על חשבונו.

כבר מבזבזים?

מצד שני, היוורד עלול למצוא את עצמו תקוע במועדון שיישאר תקוע במקום, כזה שיהיה טוב מדי מכדי להיות נמושה, אך לא חזק מספיק כדי להעפיל לפלייאוף (בכל זאת, אנחנו מדברים על המערב). דונטה אקסום האוסטרלי מסקרן מאוד, אך אניס קאנטר ודריק פייבורס (וחוזה העתק שלו) כבר לא נראים מבטיחים כפי שנראו בתור המחליפים של ג'פרסון ומילסאפ. האם הסטטיסטיקה האישית שלו הולכת להשתפר? ככל הנראה כן, כאשר יש סיכוי שהוא יגיע לראשונה ל 20 נק' למשחק, אך מה סטטיסטיקה מרשימה ככל שתהיה שווה בטווח הארוך אם הקבוצה תקועה במקום? לשם השוואה, אוון טרנר, לפני שעבר בטרייד וקרס באינדיאנה, ניפק בפילדלפיה 17.4 נק', 6 ריב' ו3.9 אס' למשחק.  לא פחות טוב מה 16.2 נק', 5.2 ריב' ו 5 אס' של היוורד. אני מאמין שרובנו משוכנעים שהיוורד שחקן טוב יותר מטרנר, אך כל עוד יוטה לא תתקדם, סימני השאלה סביב שוויו האמיתי של היוורד יתרבו.                                                                                                                                                                                         פארסונס אמנם ישחק עבור קבוצה בה עם ציפיות גבוהות בה כל דבר חוץ מפלייאוף ייחשב לכישלון, אך גם ביוסטון הוא היה בסיטואציה דומה, ואם לשפוט לפי הסגל של דאלאס, אין סיבה שהיא לא תגיע לשם. לאור הצלחתו להסתדר עם פרימדונות כהארדן והווארד, הוא הולך להסתדר מצוין עם נוביצקי, הידוע כאדם משכמו ומעלה, ובטח עם מונטה אליס גרסא 2.0, שהתבגר מאוד בתקופתו בטקסס ולא מזכיר במאומה את השחקן שכפה את עצמו לעיתים על המשחק בגולדן סטייט ובמילווקי. טייסון צ'אנדלר ישחק עם מוטיביציה אדירה בעונת חוזה, מבין שלושת הרכזים האריס-נלסון-פלטון, אני מאמין שלפחות אחד יתפקד לאורך עונה שלמה (מהמר על נלסון, ואם לא, אולי מקל יעזור מהספסל?), ועוד לא הזכרתי את המאמן ריק קרלייל, מהטובים בליגה אם תשאלו אותי. אני לא רואה אותו עולה ל20 נק' למשחק, וייתכן ואפילו יירד במספריו, אך כל עוד ישמור על כושר קליעה ויהווה איום התקפי, דאלאס תשמור על סיכוי להפתיע את גדולות המערב.

כבר חוגגים?

לסיכום, אני מאמין שצ'אנדלר פארסונס יהיה זה שייבחן תחת זכוכית מגדלת בעונה הקרובה. מאז מייקל ג'ורדן, שמשכורתו השנתית מכדורסל עלתה בכמעט 27 מיליון דולר בעונה אחת (מ3.85 מיליון בעונת 1995-96 ל 30 מיליון בעונה הבאה), אני לא זוכר שחקן שזכה לשדרוג של כמעט 14 מיליון דולר בשכרו לעונה הבאה (הרוויח "רק" 926,000 אלף בעונה שעברה, יקבל 14.7 בעונה הבאה עלינו לטובה ), ובהתחשב בעובדה שבניגוד להיוורד, שבסביבתו כבר העריכו שחוזה בן 8 ספרות עומד להגיע, פארסונס יכל לשחק גם השנה עבור הרוקטס במשכורת נמוכה, לפני שזו החליטה  להפוך אותו לשחקן חופשי מוגבל, בהנחה שתוכל לשמור אותו בקבוצה לכמה שנים תמורת 8-9 מיליון לעונה, במקום להסתכן באפשרות שייצא בעונה הבאה לשוק השחקנים החופשיים כאדון לעצמו (כלומר, שחקן חופשי בלתי מוגבל).

מה שאני מנסה לומר הוא, שאני לא יודע איך ספורטאים צעירים מתמודדים מנטלית עם הידיעה שהפכו בן רגע למולטי מיליונרים. יש את אלו שקונים בריכות כרישים ואקדחים (גילברט ארינאס), אלו שחוגגים עם עישון סמים וחוטפים על הדרך מכות במועדון לילה (לארי סאנדרס), כבר שמעתי על אחד ששכר כפיל גבוה שישחק במקומו בקנדה בזמן שהוא נשאר לבלות על המתקנים בדיסנילנד באורלנדו (הידו טורקוגלו), ואפילו אלוהים (של הכדורסל) לא יודע מה הצעד הבא (וחצי?) של שחקנו החדש והלא שפוי בשארלוט, לאנס סטיבנסון. בתור מעריץ גדול של ג'ון סטוקטון, אשמח אם היוורד החביב יחזיר את יוטה לצמרת המערב בעתיד (את הצמד דרון וויליאמס- קרלוס בוזר אף פעם לא חיבבתי), ובתור מעריץ של נוביציקי, אני מאוד מקווה שפארסונס יעמוד בלחץ, ימשיך להתמקד בכדורסל, ויעמוד בציפיות. שיהיה בהצלחה.

לפוסט הזה יש 17 תגובות

  1. יופי של כתבה!
    אני מאמין שצ'נדלר פארסונס יצדיק את המשכורת שלו, או לפחות יראה איזה שיפור מסויים מהיכולת שהראה ביוסטון, אני לא חושב שהשיטה ביוסטון הראתה לנו את כל היכולות שלו..

  2. הנושא שאדבר עליו (אוקיי, K-700, 'הנושא שאכתוב עליו') הוא ריבוי כוכבים בקבוצה אחת. צרות של עשירים.
    תודה טחן על מאמר מצויין!

  3. תודה.
    אין מצב ש"המפץ הגדול" מתקרבת אפילו ל"חברים" או "סיינפלד" המיתולוגיות. גם הסידרה הזו וגם "איך פגשתי את אמא" נכנסו פשוט לוואקום הקומי שנוצר (וואחד ואקום – ממש חור שחור) אחרי ירידת שתי הסדרות האלמותיות ההן.
    זה קצת כמו השנים שאחרי מג'יק ולארי ב-NBA, אם לא היה מופיע לנו מייקל. או אם תרצו – שנות ה-70 שאחרי ווילט וראסל.

  4. פוסט נפלא,
    אוהב את השוואות הכדורסל לעולמות אחרים.
    במיוחד את כדורסל ושירה יחדיו שכל המגיבים כיכבו.
    הרמה להנחתה למנחם שיכתוב טור מצוין בנושא המעניין
    של פרסונס. מחכה לחור ומגיבים.

  5. רוצים להנות. פשוט כנסו ל
    http://www.hoops.co.il/?p=32291

    פשוט מאסטרפיס של המגיבים שמקבילים כדורסל למוסיקה טובה
    או קטעים מסרטים.

    אני נכנס כל פעם שוב ונהנה. יש שם חומר טוב לחודשים.
    מקווה שימשיכו עם היוזמה (שאולי רועי ויינברג הגאון התחיל)

    אגב אשך טמיר המקורי קורע מצחוק פלוס ידע רציני.

    תודה לכם האתר פשוט מושלם.

    אני ועוד קוראים רבים לא מספיקים להחמיא לכם

    מרב פוסטים משובחים.

    רועי אם אתה מקים להקה אני בא ומשלם מחיר מלא
    תעשה לי מחיר מופקע ואשלם בשמחה. ואך
    קונה כרטיס יקר יותר לאשך טמיר המצחיק.

  6. אחלה מאמר!
    המפץ הגדול צריכה תסריטאים חדשים, השחקנים זה לא הבעיה.
    ובאשר לפרסונס, הוא שווה את הממוצע של שני החוזים האחרונים שלו אבל בכל מקרה הוא בנוי לשיטה של דאלאס

  7. מאמר מצוין עם הרבה אהבה. לפארסונס והייוורד יהיה קשה קצת לעמוד בציפיות נוכח גוזל החוזה, *אבל*, חשוב לזכור שכל חוזה הפרסום ושידורים בליגה הולך להשתנות בצורה דראסטית כך שעוד שנה החוזים שלהם יראו לנו סבירים והגיוניים.

  8. פוסט מעולה
    תגית של מחיר מפתחת ציפיות
    בשנות השמונים אחד החוזים השערורייתיים ביותר היה של גון קונקאק בהוקס
    אף אחד לא יבוא בטענות לשחקן שמרוויח את השכר הנמוך במועדון וחלק מהשחקנים לא מסוגלים לעמוד בציפיות האלו

    אגב , לא התחברתי למפץ הגדול וגם חברים יצא מכל חור אפשרי
    2 גברים וחצי עם צ׳רלי שין הייתה משעשעת ועם קייל קורבר ( קוצר ) היא מזעזעת
    יש סיכוי לראות את ג׳יסון קולינס במשפחה מודרנית 🙂

    1. קונקאק עם 10 מיליון לארבע שנים מאמינה והוטרוד וויליאמס עם 18 לשש שנים מקליבלנד היו השערוריו הראשונות, ואני מקווה שאלה המספרים המדויקים.
      אחריהם באו לארי ג'ונסון ואלונזו מורנינג עם חוזי עתק שהשאירו את כולם המומים, ואז גארנט עם החוזה המטורף ממינסוטה

  9. נהדר וכיום איו כל משפחה מודרנית הסידרה היחידה שמצליחה להצחיק אותי. ואם בחוזים מופרכים עסקינן איפה החוזה של ראש רד לואיס?

  10. הוא היה השחקן הראשון עליו חשבתי כשפארסונס חתם בדאלאס, אך לדעתי לואיס היה בסיטואציה קצת אחרת. הוא כבר היה בן 27, עם 8 שנים בליגה, כאשר ב 3 השנים האחרונות הוביל את סיאטל עם ריי אלן כשצלף מעל ל 20 למשחק ואף השתכר שכר די גבוה.

    עם זאת, אין ספק שאורלנדו שילמה לו הרבה יותר מדי.

  11. אני מאד אוהב את המשגיח ותגובותיו. וגם מעריך ומעריץ קלות את ג'ון סטוקטון באיחור של שנים אז הייתי קם ב4 בשביל מייקל ג'ורדן. היום אוהב את סטוקטון כי הוא רוחני צנוע ועוד. וגם את מייקל הפילנטרופ הנדיב.

    תודה לך המשגיח היקר אני אוהב את תגובותיך וכתיבתך מאז ומתמיד.
    יש לי חשד קל שאתה כמו אפלטון ועוד אנשים טובים פה רוחניים , ואני
    שמח בזאת.
    אגב אני קורא תמיד אך לא מגיב כי יש פה הרבה מגיבים מעניינים ובעלי ידע עצום, וברור שיותר ממני, ורבים שקוראים ובוחרים להיות הקהל
    במשחק התגובות האינטילגנטי ובעל ההומור המשובח שלכם.
    תודה רבה למשגיח ולכולם

כתיבת תגובה

סגירת תפריט