רציתי לכתוב על 2 המיני ליגות שנפתחו שבוע שעבר בסולט לייק ובסקרמנטו. אבל זה לא הרגיש הדבר האמיתי. אתמול בלילה נפתחה ליגת הקיץ בווגאס עם אולם מלא. האם הם באו לראות את קרב הענקים בין נבחרים 1 ו-2? לא בדיוק. ווגאס היא הזדמנות לאוהדי הלייקרס לקחת שבוע חופש, לארוז את הפקלאות להינות ממחירים שפויים של המדבר המופלא הזה ולעודד באופן מוגזם את הצעירים של הקבוצה.

אתמול הסיפור היה סביב הקרקס הקרוי ברוני ג'יימס. שחקן שלא שייך לליגה כרגע בשום אופן שמקבל מעמד של כוכב על סביב השאלה: האם הליגה לקחה את הנפוטיזם צעד נוסף. אנשי ה-whataboutism מלאים בדוגמאות הכוללים את האחים של יאניס (ששיחקו בנבחרת יוון), או מקרים קיצוניים יותר כמו אח של ג'יי אר סמית' בקליבלנד ובן הדוד של לילארד בפורטלנד. אבל ממתי whataboutism הוא מכניזם מוצדק כדי להגדיר תופעה ככשרה? אז אתרום את חלקי ואומר שברוני סיים הלילה את משחקו הטוב ביותר עם 8 נקודות ב-3-14 מהשדה (0-8 משלוש) עם 5 ריבאונדים ו-2 חטיפות. הגנתית היו לו כמה רגעים יפים. אבל אם שמו היה ברוני ווילאמס, אף אחד מהשורות האלה לא היו נכתבות.

אז בואו נדבר על שחקנים שמשכו יותר את העין:

דלטון קנקט, לייקרס.

קנקט קלעי מצויין במיוחד ביציאה מחסימות, אך הוא הראה גם יכולת נהדרת לתקוף את הסל והכי מפתיע, לסדר לחבריו לא מעט מצבים. קנקט בן 23.5 אבל הוא לייט בלומר שהיה אולי שחקן המכללות הכי מלהיב השנה. הלייקרס שיחקו אותה כי בבחירה 17 אף אחד לא יצפה ממנו להפוך לכוכב על או להצדיק בחירת טופ 10 כפי שחשבו שיהיה. הוא יוכל לעלות מהספסל או להשלים נהדר כשחקן חמישייה שמרווח את המגרש. הלייקרס הובסו הלילה על ידי קבוצה סופר אתלטית ומוכשרת אבל קנקט היה נקודת אור התקפית. בכול זאת קשה להשתחרר מהמסקנה שקנקט הוא אחלה בולר.

הרוקטס באים: ריד שפרד וקאם וויטמור (וקצת נייט ווילאמס)

איזה צמד נולד לנו הלילה. הזהרתי במוקים כמה ריד שפרד הוא לא רק קלעי. בליל הבכורה הוא נראה כל כך נינוח לילד בן 19 באחד הבכורות המרשימים של גארד פרשמן שאני זוכר בליגת הקיץ. התנועה שלו, ההטעיות, משחק המיד ריינג' המסירות. ריד עשה הכול הלילה כולל חטיפה גאונית בכניסה של קנקט לסל וכמה חסימות. הוא סיים עם 23 נק' ב-9/17 מהשדה, 4/6 לשלוש 5 אס', 4 ריב', חטיפה ו-3 בלוקים לגארד בגובה 3'6.

אבל מי ששיחק נהדר עם ריד היה הסופמור קאם וויטמור. הילד שצנח שנה שעברה בדראפט עד מקום 20 בגלל שמועות כאלה ואחרות נתן עונת רוקי נהדרת מהספסל של הרוקטס. הלילה נראה חזק יותר-מהיר יותר-קפיצי יותר מכול מי שהיה ללייקרס להביא מולו. וויטמור באמת בקצה האתלטי בליגה, אבל הלילה ראיתי משהו נוסף. הוא קורא את המשחק. לא רק כמסיים או זורק ללא מצפון. מסירות, קריאות ועוד. את הפוטנציאל ההגנתי ראינו שוב כאשר שחקנים התקשו לייצר מולו. קאם סיים עם 20-10-4 עם 4 חטיפות. הקליעה מבחוץ לא נכנסה הלילה, אבל ראינו אותו משחיל בעונה הרגילה. עוד שחקן ששווה לעקוב אחריו הוא נייט ווילאמס. שחקן בן 25 שקיבל הזדמנות בפורטלנד בעונתו הראשונה ושנה שעברה בקושי שיחק ברוקטס. יש לשחקן הזה יכולת מופלאה להגיע לטבעת והוא אגרסיבי להפליא. אני לא יודע אם הוא שחקן רוטציה בליגה, אך אם אני קבוצה אירופאית המחפשת זר, הוא שם מעניין לשלוף משם.

ריזשה לא בייש

מה לא אמרו (טוב גם אני, מודה באשמה) על זאק ריזשה. שהוא לא ראוי לבחירה ראשונה, שההוקס בחרו אותו בשיטת האלימינציה, שהוא לא יודע לייצר לעצמו קליעה, שבעיקר התחמם בתחילת העונה כדי לייצר סטטיסטיקה מוטה לגבי הקליעה. אז בחירה מספר 1, זכריה ריזשה, והבחירה מספר 2 אלכס סאר התייצבו זה מול זה מאוחר יותר ביום שישי במשחק של אטלנטה הוקס-וושינגטון וויזארדס. ריזשה נראה מאוד טוב לשחקן בן 19 עם שיא קבוצתי של 18 נק' ב-7/17 (3/9 מ-3). הוא הוסיף חמישה ריבאונדים ושני אסיסטים עם חסימה. נכון שהוא עוד צריך הרבה עבודה על השליטה בכדור, אבל ריזשה היה אגרסיבי, נראה ארוך וקליל והגיע לטבעת דיי בקלות. זה לא משחק לפנתיאון, אבל זכורים לי משחקי בכורה רעים הרבה יותר לנבחרי מספר 1 (כולל ויקטור שנה שעברה).

סאר, הנבחר השני נראה פחות מרשים בחלק ההתקפי. הוא קלע כמה ג'אמפים יפים ואפילו השחיל כמה מבחוץ, אבל הוא לא נראה דומיננטי ליד הטבעת. הוא קלע 12 נקודות (4/12 מהשדה 2/5 לשלוש עם 7 ריבאונדים ו-4 אסיסטים. היו לו גם ארבע חסימות וחטיפה בניצחון 94-88 של הוויזארדס. הגנתית הוא נהדר. מאוד אינטואיטיבי עם הרבה הבנה היכן להיות.

הבחירות המאכזבות של אורלנדו מ-2023 באו להוכיח

ב-2023 כאשר המג'יק קיבלו את בחירות 6 ו-11, כולם ציפו שייקחו שחקנים שיקפיצו אותה מעלה. מה שקרה בפועל הוא שלמרות שהמג'יק ניסו לדחוף את אנטוני בלאק הבחירה השישית שלה לחמישייה הוא נראה רחוק ממוכן התקפית. בסוף מי שקיבל את המושכות היה ג'יילן סאגס ובלאק ירד לספסל. מי שהיה אמור להיות להביור משלוש, ג'ט הווארד, נראה בכלל לא שייך לליגה ובילה עונה בג'י ליג שם נראה כמו צ'אקר מופלא אבל די יעיל. המג'יק נתנו קפיצה בגלל ההתפתחות של באנקרו ווגנר, החזרה של סאגס לכושר לאחר שנים של פציעות ועונת קמבק של ג'ונתן אייזיק שהיה נראה שישו אותו מעריץ, יקום לתחייה לפניו.

הלילה ג'ט חימם את הידית וקלע 5/10 לשלוש ל-22 נקודות מול אביו, האגדה ג'ואן הווארד, ואנטוני בלאק הוסיף 20 משלו. אך מה שהרשים הייתה ההגנה החונקת של המג'יק שנתנו לאימוני בייטס להמשיך להחטיא והקאבס הובסו 106-79. מי שהרשים הוא רוקי נחמד שהמג'יק לקחו בסיבוב הראשון, טריסטן דה סילבה הברזילאי -גרמני שנראה כמו רול פלייר אמיתי שבא שקולע את מה שנותנים לו ופשוט מבצע מהלכים בוגרים וטובים. אני מאמין שגם הוא יראה דקות השנה במג'יק מהספסל.

הטימברוולבס קיבלו רוקי מפחיד וזה לא דילנגהאם

כתבתי ארוכות על טרנס שאנון ג'וניור. על איך עלילת שווא כמעט הרסה לו את הקריירה שנה שעברה וקבוצות פחדו לקחת אותו גבוה, על היכולות האתלטיות המדהימות שלו,כתבתי עליו במוק האחרון כך: "הוא אחד היחידים עם באמת פוטנציאל כוכבות כלשהו במידה שהכל יתחבר. השמאלי הזה, הוא שחקן מאוד shifty, עם המון רצון להיות אגרסיבי וליצור מגע". הלילה היו לו מהלכים של מפלצת. הוא נראה סופר אתלטי ומסוכן ביותר מכל הטווחים. הוא סיים עם 25 נק' יעילות והוסיף 2 בלוקים נהדרים. מי שאכזב בקטן היה רוב דילנגהם שקצת הלך לאיבוד בפיק אנד רול והקליעה פשוט לא נכנסה. בעיני הציוות שלו ליד דיישן ניקס הדשן, לא עזרה לו. משחק ראשון כך שנמתין בסבלנות לרוב.

דנבר בצרות. הבחירה החשובה שלה סיימה את העונה

כשנולד בני הבכור, היינו ההורים היחידים בחבורה שלנו באוניברסיטה. הבכור שלי גדל עם חברים לאוניברסיטה שלא האמינו איך הצליח לנו ילד כל כך סקרן, ממושמע, שקט ומסודר שמגיל 3 חודשים ישן לילות מלאים. כמובן שעפתי עליהם עם תיאוריות של גידול נכון של ילדים. היינו כל כך מרוצים שלא הצלחנו להבין את כל ההורים הצעירים שכול כך קשה להם. בפחות משנתיים נולד הבן השני. ואז הבנתי חטא היהירות מהו. לא שקט, לא ממושמע, קם עשרות פעמים בלילה וטרוריסט המשמיד חפצים או נעלם בהיסח מבט. לקח עוד 3 וחצי שנים עד ללידת בתי הקטנה והמתוקה מרוב שההינו סחוטים. דנבר לקחה את כריסטיאן בראון, רוקי מוכח שזכה באליפות עם קנזס, שידע שהוא רול פלייר ובא לטרום מיידית. הוא היה חלק מהרוטציה שזכתה באליפות ונתן כמה תצוגות פלייאוף נהדרות. אז הנאגטס חשבו שהם פצחו את הנוסחה ולא נכנסו לטירוף לשמור על ברוס בראון שהפך לסופר יקר (כנראה בצדק) ולא חיפשו מחלף לדוד ג'ף גרין המבוגר האחראי. הם פשוט בנו על המשך הפיתוח של פייטון ווטסון ובחרו 3 רוקים שהם בוגרים, מוכחים ממכללות טובות שהיו אמורים להשתלב שנה שעברה. הבכיר ביניהם, ג'וליאן סטרות'ר הגיע לאחר 3 שנים מצויינות בגונזגה עם גובה נהדר לשחקן כנף וקליעה נהדרת. ליגת הקיץ הבליטה אותו אף יותר וכולם היו משוכנעים שמדובר על עוד בינגו. האנטר טייסון מקלמזון, וג'יילן פיקט, היו אמורים לתת קליעה ועשיית משחק. כול השלשה לא תרמה מאומה שנה שעברה ונראיתה לא שייכת.

השנה הנאגטס שינו שוב כיוון והלכו על הכישרון הגדול דיירון הולמס, שפרץ ממכללת דייטון הקטנה שהביאה לנו את אוביי טופין וטומני קמרה כדי לתת ליוקיץ' ומורי עוד גבוה שיכול לרווח את המשחק אך גם להיכנס לצבע ולעשות שמות מחיתוכים. הולמס שיחק הלילה ונארה טוב והספיק לקלוע 11 נקודות עם 7 ריב' (3/3 לשלוש) לפני שקרע את גיד האכילס הימני שלו וסיים את העונה. הנגטס נראים דלילים במיוחד כרגע, כאשר אחד הצעירים חייב להיכנס לחמישייה (סתרות'ר או בראון? נראה לי שכריטיאן בראון בעמדה 2), והספסל שלהם הוא בעיקר צעירים חסרי דקות NBA, הגופה של סאריץ', וולטקו קנצ'ר שלא מפסיק להיפצע וזיק נאז'י שהיה אמור להיות סטרץ' 5 ובעיקר עושה (זהירות, בדיחת אבא באנגלית) סטרץ' לקריירה שלו.

זאק אידי הוא מפלץ

נכון שהוא לא שיחק הלילה, אבל קשה לי עוד להשתחרר ממה שראיתי ביום שני. הג'ז ששיחקו בבית בליגת הקיץ הקטנה שהיא מארגנת כל שנה, העלו הרכב מאוד חזק עם קיונטה ג'ורג', קודי ווילאמס הבחירה העשירית הטרייה, ווקר קסלר העצום וטיילר הנדריקס הבחירת לוטו משנה שעברה שנפצע ושיחק רק לקראת סופה. זו הייתה אמורה להיות תצוגת תכלית של דני איינג'. הגריזליס הציגו בחירות מאוחרות, בעיקר סיבוב שני, מהשנתיים האחרונות ואחד זאק אידי, ענק קנדי שאלמלא נקטף על ידי הגריזליס ב-9 לא יודע מתי היה נבחר. ממפיס חשבו עליו כסטיבן אדמס עצום שייתן את החסימות הגבוהות הכואבות כשג'ה מפעיל את הסילון בדרך לסל.

אידי שכבר שנתיים שולט ביד רמה במכללות, הציג מספרים מדהימים השנה, אך הנרטיב שלו לא מספיק זז. יש שעדיין סברו שהוא איטי רגליים, עיצי ולא יוכל לשחק בליגה בעמדה 5 הצריכה להרחיק עד לקשת לעיתים קרובות. אידי כבר בקומביין הראה שזה רחוק מהמציאות. ביום שני קיבל את ווקר קלסלר העצום שהוא אחד ממגיני הטבעת הטובים ב-NBA. אידי עשה ממנו קציצות. הוא חסם לקלעים ועשה לו טרור בריבאונד התקפה. השורה הסטטיסטית שלו לא מסבירה כמה היה דומיננטי. 14 נק', 15 ריב' ו-4 בלוקים מול קו קדמי קשה פתח עיניים. נכון, צריך להמתין לראות כיצד יתמודד עם סנטרים זריזים שיוציאו אותו קבוע מחוץ לקשת. אבל בינתיים הגריזליס קנו לעצם נשק טקטי מעניין. אידי מאז לא שיחק בגלל פציעה קלה, לפחות כך טוענים הגריזליס, אך לדעתי הם יהיו מאוד קמצנים עם הזמן שלו בליגה שאינה חשובה, בה שחקנים ינסו להיכנס בו בכל הכוח כדי להוכיח משהו.

מה הלאה?

הקבוצות שהכי מעניינות אותי בהמשך הן הקבוצות שהצעירים שלה אמורים להיות חלק חשוב מהעונה. כדי לשים לב לספרס שהבחירה הרביעית שלה, סטפן קאסל כבר אחרי 3 משחקים בליגת הקיץ בסולט לייק. הוא נראה לא רע בכלל בכלל עם הכדור ביד למעט הקליעה מבחוץ. הפיסטונס יציגו את רון הולנד הבחירה החמישית השנויה במחלוקת. הולנד הוא שחקן עם אנרגיות נהדרות. ילד בן 18 עם חשיבה חיובית ןהרבה כדורסל. אולי ייקח לו כמה משחקים כדי להראות מה הוא יודע. מרקוס סאסר היה מקורבנות מונטי ווילאמס כאשר העדיף את קיליאן הייס עליו. סאסר הראה כדורסל כאשר סיים את העונה חזק. מעניין עם איזה עוצמות יגיע השנה. כדאי גם לשים לבולס המגיעים עם בחירה 11 מאטס בוזליס. למרות שהוא לגמרי לא הטיפוס של ליגות קיץ אלא יותר שחקן מחבר שמתבלט כשסביבו שחקנים טובים, כדאי לצפות באמריקאי-ליטאי הנהדר הזה שמשחק כווינג למרות שצמח כמעט לגובה 11'6.