העונה הסתיימה באליפות בוסטון סלטיקס. טייטום&בראון קיבלו סוף סוף את התואר אחרי טונות של ביקורות לא ענייניות. אל הורפורד ירד מרשימת השחקנים עם הכי הרבה משחקי פלייאוף בלי אליפות. אני, אוהד יוטה ג'אז, נשאר לבכות בפינה. 

אוקיי, הגיע שלב הסיכומים, ננסה לתת נקודה חיובית ונקודה שלילית לכל קבוצה, מלמעלה למטה.

בוסטון סלטיקס

אופטימי: צריך לפרט? קבוצה מצוינת, אין נקודות חלשות בשני צידי המגרש. עונה מחשמלת שהסתיימה באליפות היסטורית דומיננטית וצודקת. כוכבי הקבוצה, בראון וטייטום רק נכנסים לתקופת הפריים שלהם והם עדיין משתפרים ומרגישים מחויבים להשתפר, לכן אין סיבה שלא נראה את בוסטון בשלבים המכריעים גם בעונה הבאה. 

פסימי: הגיל של הורפורד ומצב הרגליים של פוריזניגס. למרות שהורפורד מחזיק בחוזה גם לעונה הבאה, ביממה האחרונה התחילו לצוץ שמועות שהוא מתכוון לפרוש כבר השנה. לגבי הלטבי, נוצר רושם שיש בהחלט בעיה. במשך כל העונה, בוסטון ניהלו את העומסים שלו בצורה מאוד נכונה וסבלנית. הוא שיחק רק 57 משחקים ללא פציעות משמעותיות, פחות מ-30 דקות למשחק ועדיין נפצע בסדרה מול מיאמי וגם במשחק השני בגמר! למרות המצב הפיננסי הלא פשוט, בוסטון ממש נוגעת ב-apron השני מלמטה, כדאי להם מאוד לגבות את פורזינגיס בגבוה משמעותי נוסף.

דאלאס מאבריקס

אופטימי: הגרעין של הקבוצה טוב מאוד, כולם חתומים לפחות לשנתיים קדימה, רובם על חוזים נוחים, כך שיש גם גמישות טובה לביצוע שינויים. לייבלי ימשיך להשתפר ואני מצפה שהוא יהיה הסנטר הפותח שלהם בעונה הבאה. רק דריק ג'ונס ג'וניור מסיים חוזה, הקבוצה תעשה מאמצים כדי להשאיר אותו, אבל בטוח יהיו מקומות בהם הוא ייקבל יותר כסף. יחד עם זאת, גם אם הוא יעזוב, זו לא תהיה אבידה גדולה. הם יסתדרו בלעדיו. 

פסימי: הברגים בראש של קיירי אירווינג. כן, בחרתי את הנקודה הזו ולא את הקריסה של טים הרדוואי ג'וניור. עונה זו התבלטה (בין היתר) בכך שאירווינג היה 100% מרוכז בכדורסל ו-100% מחויב למועדון שלו. מעל חצי שנה לא שמענו ממנו כלום, ראיונות איתו היו יותר משעממים משיעורי תושב"ע בבית הספר. עכשיו, תשאלו את אוהדי בוסטון וברוקלין כמה זמן הם ראו גרסה כזו של אירווינג בכמעט חמש שנים בהם הוא שיחק אצלם. לדעתי פחות מעונה אחת שלמה! פעם זה העולם השטוח ופעם זה הצ'יפים ששותלים לך במוח בתור חיסוני קורונה. אז תסלחו לי, אני לא סומך שהוא יצליח לשחזר את הגרסה השפויה שלו עונה שנייה ברציפות. 

אינדיאנה פייסרס

אופטימי: הפתעת העונה, עמוסה בכישרון, סגל עמוק, עם מלא שחקנים צעירים שרק ישתפרו בעונה הבאה. סיאקם יחתום על הארכת חוזה מקס וכך יווצר סגל דיי מפחיד. במידה והליברטון יצליח להישאר בריא לאורך עונה שלמה ולא רק אארון נייסמית יהיה מחויב בהגנה, הם בהחלט יוכלו לעשות עוד צעד קדימה, בסך הכול, גם העונה הם היו מאוד קרובים לנצח את בוסטון כמעט בכל משחק בגמר מזרח. 

פסימי: ריק קרלייל. הפסדים בגמר המזרח במשחקים אחד ושלוש, אין מה לעשות, עליו. תוסיפו לזה כמה החלטות מוזרות בסדרה מול הניקס. (מה זו סדרת חינוך שהוא העביר להליברטון במשחק 5???) אז כאשר הגורם המנוסה בקבוצה שלך, שועל קרבות הפלייאוף, אחד היחידים בקבוצה שיש לו טבעת אליפות ובגדול מי שאמור להיות האקס פקטור מול המאמנים היריבים, עושה טעויות כאלה, אז זה בהחלט מעלה שאלה האם הוא האיש המתאים לסגל הזה? 

מינסוטה טימברוולבס  

אופטימי: שלושת רבעי תעשו copy paste מאופטימי של אינדיאנה. אמנם הקבוצה לא צעירה כמו הפייסרס, אך גם לא מבוגרת מידי, יש להם עוד כמה שנים של לרוץ ביחד. עם השיפור המצופה של אנתוני אדוארדס, בעיקר בנושא קבלת ההחלטות והעובדה שרוב הסגל חתום לשנים קדימה, ניתן להיות בהחלט אופטימיים. 

פסימי: Cap space. הקבוצה כ-4 מיליון מעל second apron, גם בלי החתמה של קייל אנדרסון, אותו הם ממש רוצים להשאיר וגם בלי מונטה מוריס שאומנם לא היה פקטור, אבל הם עדיין צריכים רכז מחליף. תוסיפו לזה הבלאגן בבעלות הקבוצה ותקבלו מתכון לקבלת החלטות קשות (הפתרון הכי קל לביצוע הוא הטרייד של KAT) שיכולות לסגור את חלון האליפות של Ant עוד לפני שהוא באמת נפתח. 

קליבלנד קאבלירס

אופטימי: עומס כישרון. למרות עונה לא כל כך משכנעת ומלאת פציעות, אפשר להגיד שהקבוצה עמדה במשימת מינימום שלה לעונה – לעבור סיבוב בפלייאוף ללא לברון ג'יימס לראשונה אחרי 1993 (!!) והם הצליחו. על הנייר הסגל שלהם היה שווה יותר ולכן יש תמימות דעים שחייבים לבצע התאמות, אבל זה בהחלט אפשרי, יש עם מה לעבוד. 

פסימי: יותר מידי התאמות. ג'.בי. ביקרסטאף פוטר, צריך להביא מאמן חדש. הרביעיה גרלנד / מיטשל / מובלי / אלן לא מסתדרת ביחד, כדאי להטריד לפחות אחד, יותר טוב שניים מהם. למרות הבאתו של מקס סטרוס, הם לא השתפרו התקפית, במיוחד מה שהפתיע לרעה האחוזים מחוץ לקשת לא השתפרו, לכן גם כאן נדרשת חשיבה מחדש. 

דנבר נאגטס

אופטימי: ניקולה יוקיץ'. עם כל הכבוד לטייטומים ודונצ'יצ'ים למיניהם, השחקן הטוב בעולם עדיין משחק בקולורדו. אז אחרי הכישלון בעונה זו, יוקיץ' ושות' אמורים לחזור לעונה הבאה הרבה יותר רעבים במטרה לקרוע את הליגה. 

פסימי: שחקני משנה. לטעמי, העזיבה של ברוס בראון לפני שנה היא דוגמה מצוינת להחלטת Loose-Loose. נאגטס איבדו את השחקן השישי שלהם, בראון התגלגל מאינדיאנה לטורונטו שעכשיו מחפשת לו טרייד נוסף, כך שגם בנוסף להפסד מקצועי ענק, הוא עלול גם להפסיד כלכלית. אז כרגע לדנבר גם אין ספסל ראוי וגם KCP יכול לעזוב. הוא התיר רושם לא טוב בפלייאוף האחרון וזו באמת שאלה האם להשקיע את הכסף שהוא יבקש כדי להשאיר אותו. מצד אחד נאגטס גם ככה קצרים בסגל ולא ירצו לאבד את אחד משחקני חמישיית האליפות שלהם, מצד שני, המשכורת העכשווית שלו לא נוחה להם והם היו רוצים שהוא ייצא מהחוזה ויחתום על על חוזה ארוך טווח עם שכר שנתי נמוך יותר. הבעיה – יהיו כנראה קבוצות שיציעו לו חוזה מעל 20 מיליון לשנה, שכר שדנבר בשום אופן לא יכולה להשוות.

ניו יורק ניקס

אופטימי: איכות הסגל. את הסדרה מול אינדיאנה, ניו יורק פתחה ללא שני שחקני חמישיה שלהם, בשלב דיי מוקדם הם איבדו שחקן חמישיה שלישי, והם עדיין היו ביתרון 3-2 ובסוף נכנעו במשחק השביעי, עם עוד שחקן חמישיה (רביעי) פצוע. אם כולם בריאים, אני כלל לא בטוח שבוסטון מגיעה לגמר. אז אם להניח הנחה סבירה שהעונה הבאה תהיה יותר מוצלחת מבחינת בריאות הסגל ואו.ג'י אוננבי יחתום על הארכת חוזה, ניקס יהיו מאוד חזקים. 

פסימי: תום ת'יבודו. מ-2010 שת'יבס מאמן ראשי ב-NBA, הוא אחד המאמנים הוותיקים בליגה. הוא אימן ב-3 קבוצות, שתיים מהם, שיקגו וניו יורק קבוצות פלייאוף תחרותיות. יחד עם זאת, רק פעם אחת הוא עבר סיבוב שני. בין אם זה קריסה בריאותית של השחקנים (הפציעה של דרק רוז עדיין כואבת)

ובין אם זה חוסר יכולת לבצע התאמות מהירות הנדרשות כל כך בפלייאוף, מה שהתבטא בכדורסל קשה לצפיה (20 שניות בהתקפה ברונסון מקפיץ כדור בסוף מנסה לסחוט עבירת אוויר עם זריקת ראש, אין משהו אחר, אני לא מבין?), אני תוהה אם לקבוצות של ת'יבס יש תקרה מסוימת?

אוקלהומה סיטי ת'אנדר 

אופטימי: עוד הפתעת עונה. אחת הקבוצות הכי כיפיות לצפיה, מלהיבה וחסרת אגו (לפחות נראה ככה). עכשיו גם מצטרף אליהם אלכס קארוזו שיוסיף להם קשיחות הגנתית וניסיון. רק להוסיף עוד גבוה לצד צ'ט ואוקלהומה צפויה להתחרות ממש על אליפות בעונה הבאה. 

פסימי: המממ… האמת אין כל כך 🙂. כן, יכול להיות גם ככה. הם יותר מידי צעירים וטובים, המאמן שלהם מצוין, הביאו את אלכס קארוזו שחצי ליגה רדפה אחריו וזה עוד בלי לוותר על בחירות דראפט (שיקגו … ברצינות …)  

קצת לא אהבתי את הויתור החצי מודע שלהם לעונה הזו. מאוד יכול להיות שאילו דניאל גאפרד היה מגיע לת'אנדר במקום לדאלאס, אז הראשונים היו מתחרים נגד בוסטון בגמר. בפירוש הייתה להם יכולת לבצע את המהלך. הצורך בגבוה גיבוי לצ'ט היה ברור מדי, לכן נראה שבהנהלת אוקלהומה לא ראו בהדחה מוקדמת משהו קריטי. על פניו הם צודקים – הסגל שלהם צעיר, כוכב הקבוצה, שג"א, חתום לעוד 3 (!!!) שנים קדימה ויש להם טונה כסף לבזבז. ובכל זאת, מי אם לא סם פרסטי צריך לדעת כמה משונה וקצר יכול להיות "חלון האליפות". הרי עוד דאריל מורי אמר שאם יש לך אפילו 5% לקחת אליפות, אתה צריך לעשות ה-כ-ל בשביל לרוץ אל התואר, התחושה שלי שהעונה ל-OKC היו את 5% והם העדיפו לא להתאמץ מדי. 

אני כולי תקווה שהפעם הם יעברו את הקבוצה ההיא של דוראנט ווסטברוק. 

כמו כל הפוסטים שלי, גם פוסט זה מוקדש לבת שלנו מיכל ז"ל. 

שבוע הבא זה יהיה שנה למותה.