סיכום העונה של הפועל ירושלים / רועי:

צילום: עודד קרני, מנהלת ליגת העל בכדורסל.

הקבוצה של מתן אדלסון הודחה היום מהפלייאוף אחרי 82:73 מול מכבי תל אביב. הקבוצה פיגרה ב-15 נקודות, הצליחה להוריד לחמש והפסידה בסופו של דבר, אך הפסידה. קאדין קרינגטון וספידי סמית' היו במשחק טוב, יובל זוסמן קלע 15 נקודות גם כן, אבל הקבוצה הלכה הביתה במגרשה הביתי.

ההבדל הגדול בין הפועל ירושלים למכבי ת"א היה, אולי, מי שלא היו שם. מכבי הצליחה לשמור על סגל מלא העונה בלי עזיבות (והתמודדה עם הפציעות של וויד בולדווין וג'וש ניבו), בזמן שבירושלים אלכסנדר דז'יקיץ', זאק הנקינס ועוד עזבו את הארץ. היה כאן הרבה שכר לימוד של המערכת – כולל אפיזודת איליאס קנצוריס – אבל הם יכולים להיות מעודדים.

י-ם 22/23 הייתה חבורה לוחמת עם מאמן על שקרסה מנטלית. ים 23/24 לא הייתה טובה מספיק, אבל את העונה היא סיימה עם מאמן ושלד ישראלי. חלקו (נמרוד לוי) הגיע באמצע העונה, חלקו (יובל זוסמן) התחבר אחרי תקופה וחלקו (נועם דוברת) חזר מפציעה ארוכה, אבל הם הולכים לעונה הבאה טובים יותר. כפי שעמרי מנהיים פרסם בערוץ הספורט, קרינגטון אמור להיות ישראלי בשנה הבאה.

למרות זאת, אפשר יותר. עוד שחקן פנים דומיננטי לצד ג'אקורי וויליאמס ואולי עוד אחד במקומו, מוביל כדור שיכול להרים זריקה (במקום ברנדון בראון אשתקד, ברינטון למאר וטרבור לייסי השנה) ויותר עומק. אחרי העונה המורכבת וכל המאמנים שעזבו, סגל טיפה יותר עמוק ומאמן עדיף על קנצוריס והם יכולים לזכות גם באלופות. לפי מה שראינו מאדלסון עד עכשיו, לא יהיו פה 12 שחקני יורוליג. תהיה הקבוצה הנכונה עם עוד קצת כסף.

שכר הלימוד ששילמו בכל המערכת, מאדלסון דרך גל מקל ועד יונצ'וק, הוא ההסתגלות. ההימורים על קאנצוריס ועל לייסי נכשלו, ג'אקורי היה הצלחה בינונית, ויכול להיות שהסתגלות טובה יותר תהיה חלק מהפתרון. יכול להיות שגם נראה אותם לוקחים שחקנים לליגה – בייטמון במקום רנדולף, ג'סטין סמית', קנדל מקולום – וככה משלבים בין זרים איכותיים לכאלה שלא מפחדים מהמלחמה.

מכבי, לעומתם, עמדה בלחץ. הם עלו לגמר בסדרה רעה של לורנזו בראון, התמודדו עם עונה בה עבר הכל ויסיימו אותה עם שני ניצחונות בסדרה מול אליפות אירופה וכנראה עם אליפות. יהיה עוד זמן לנתח את העונה שלהם. בינתיים הם בגמר, והם יקוו לפגוש את קריית אתא.

פריוויו לקריית אתא – הפועל ת"א / מתנאל

קריית אתא חוזרת הביתה לאחר הסנסציה בדרייב אין ורוצה לעלות לגמר על חשבונה של הפועל תל אביב. הפועל תל אביב מנגד לא תרצה לסיים את העונה בהפסד בחצי הגמר בהתחשב בציפיות האליפות שמלוות אותה לאורך העונה.
אין ספק שהמשחק הראשון היה משחק של אופי מהצד של קריית אתא, שכבר הובילה בהפרש של 6 עד 8 נקודות כמה פעמים, איבדה אותו וחזרה למשחק. אבל יש עוד דברים חוץ מאופי. קריית אתא אפשרה להפועל תל אביב לזרוק 29 פעמים משלוש לעומת 17 בלבד שלה, קלטה שלא הולך לה מעבר לקשת ושיחקה על זה. היתרון של קריית אתא העונה, בעיקר בזכות השיטה של שרון אברהמי, הוא שהם מזהים מגמות תוך כדי משחק, במה היריבה מתקשה ומה היא עושה טוב יותר ומובילה את המשחק לשם. נראה שקריית אתא מסתדרת נגד הצבע של הפועל תל אביב, ובטח בבית, תוכל להמשיך ליצור נקודות משם (בדגש על אחד ממצטייני העונה והפלייאוף – אמין סטיבנס).
הפועל תל אביב מנגד צריכה לקחת לקח משמעותי מהמשחק הקודם והוא – לא להיות חד ממדיים. ההתעקשות על שלשות במחצית השנייה לא נתנה לה לנצל את משחק הצבע שיש לה עם שחקנים כמו גינת, אלכסנדר והורד. מה שהפועל תל אביב צריכה לעשות במשחק הזה הוא מה שקריית אתא תעשה, רק יותר טוב, בזכות חומר השחקנים – ללכת פנימה. יש לקבוצה של דדאס גם שחקנים שמתגלגלים לטבעת וגם חודרים טובים מאוד לסל בעמדות הכנף, לאברהמי יש קצת פחות שחקנים כאלו, ואם הסלים בצבע יתורגמו להגנה בצבע, הפועל תל אביב גם תוכל לברוח.
אני לא צופה משחק התקפי מדהים אבל כן כדורסל טוב וקשוח וניצחון של הפועל תל אביב ב-6 נקודות ששולח את הסדרה חזרה לדרייב אין למשחק שלישי.