זאת הכתבה הראשונה בסדרת כתבות על שחקנים ששינו את משחק הכדורסל, והאנ.בי.איי. הסדרה לא בהכרח תעלה פעם ביום, אבל צפוייה לכלול יותר מכתבה אחת. הכתבה הראשונה הנה על ג'ורג' מיקאן ז"ל,הסנטר הגדול הראשון.
*
הקריירה של מיקאן
התמונה לקוחה מאל.איי טיימס.
ב-1938, ג'ורג' לורנס מיקאן ג'וניור, בן למהגרים קרואטיים, הצטרף לבית ספר לכמורה, שהוקם על ידי הכנסייה הקתולית. מיקאן לא סיים לימודיו בבית הספר, אך פגש שם את ריי מאייר, שמאוחר יותר הופך למאמן מכללת דה פול חסרת התארים, ומגייס את מיקאן לשורות המכללה.
דה פול של מיקאן שינתה את משחק המכללות, עד אז משחק של גארדים (סנטרים בגובה 1.93 מ' היו עניין נפוץ, כאשר מיקאן בגובה 2.08 מ'), ובעונת הרוקי של מיקאן, בה קלע 11.3 נק' למשחק (לא ספרו אחוזים מהשדה, מהשלוש, ריבאונדים, חסימות או אסיסטים במכללות דאז), הקבוצה הגיעה לפיינל פור המכללות, שם הפסידו לג'ורג'טאון שהצליחה להוציא מיקאן מהצבע באמצעות קליעות מרחוק, אך המשיכה לספוג מידיו בהתקפה.
לאחר 1942/43 המוצלחת, מיקאן והמכללה מפסידים 7 משחקים בלבד מתוך 50 בעונות 1943/44 ו-1944/45, בהן הקבוצה מגיעה לגמר וחצי גמר טורניר ה-NIT (נשיונל אינוויטישן טורנומט, טורניר אליו מוזמנות 8-כיום 32-המכללות הטובות בארה"ב לשחק אחת נגד השנייה), כאשר מיקאן קולע 18.7 ו-23.1 נק' למשחק בהתאמה, בימים טרם המצאת שעון ה-24 שניות, סכומים מופרכים לאין שיעור, כאשר ב-NIT של 1943/44 כל קבוצה קלעה 43 נק' למשחק, כלומר, אם המכללה הייתה קולעת 110 נקודות לערב, מיקאן היה אחראי ל-47 מתוכן. בשנה הרביעית, והאחרונה, של השחקן במכללה, השחקן קלע 23.1 נק' למשחק, אבל ללא השתתפות או הישג בולט ב-NCAA/NIT.
1
בסוף אותה עונה, מיקאן חותם בשורות שיקגו אמריקאן גירס מהנשיונל בסקטבול ליג, שמאוחר יותר, יחד עם ארגון הכדורסל של אמריקה, מקימה את האנ.בי.איי. במדי הגירס מיקאן קולע 16.5 נק' לערב בעונת רוקי מרשימה (נתון עצום לכמות הנקודות שנקלעו באותה תקופה), ונבחר לחמישיית הליגה הראשונה. הקבוצה זכתה באליפות הליגה באותה שנה, כאשר מיקאן קולע למעלה מ-20 נקודות לערב (יותר מ-100 ב-5 משחקים) בסדרת הגמר.
לפני תחילת העונה הבאה, 1947/48, קומונישנר הליגה, מוריס וויט, מחליט להקים ליגה חדשה, גדולה יותר, בת 24 קבוצות, ב-24 ערים שונות, כאשר כל הקבוצות והאולמות בבעולותו. הרעיון של וויט מקדים זמנו, ולאחר חודש הליגה מתפרקת, כאשר כל השחקנים מהקבוצות מתחלקים בין 11 המועדונים שנותרו באנ.בי.אל. הקבוצה שזוכה בשירותיו של מיקאן הנה הקבוצה החדשה בליגה, מיניאפוליס לייקרס, בהנהגת המאמן החדש ג'ון קונדולה. קונדולה יצר שיטת משחק שמתבססת על מיקאן, יחד עם הפליימקר הרם שפר והפוורוורד ג'ים פולארד.
הטריו של שפר, פולארד ומיקאן-הטריו הגדול הראשון, יחד עם קונדולה המצויין, ניצחו 47 משחקים מ-60 (שקול ל-64 מ-82) ב-NBL והובילו את הליגה. בעונה לאחר מכן השחקנים הצטרפו ל-BAA, וזכו באליפות האחרונה של המפעל, כאשר מיקאן עצמו קולע 28.3 נק' עם 41.6% מהשדה ו-3.6 אס' (מרשים מאוד לסנטר בתקופה זו, לראיה היום יש לדוויט הווארד יש 1.8 אס' למשחק, מחצית מהכמות).
ב-1949, הבי.איי.איי והאנ.בי.אל מתמזגות כדי ליצור ליגת-על, ארגון הכדורסל הלאומי, האנ.בי.איי. מיקאן, בסיוע הפורוורד המוכשר ורן מיקלסן, לא מפסיק להוביל את הליגה, הפעם עם 27.4 נק', והקבוצה זוכה באליפות שנייה ברציפות, דבר שזוכה אז לשם "ריפיט". הלייקרס של מיקאן ממשיכה לשלוט וזוכה ב-4 מ-5 האליפויות הראשונות של הליגה, כל הדרך כדי לזכות ב-6 אליפויות סה"כ, והטריפיט הראשון בהיסטוריה-3 אליפויות ברציפות. מיקאן ממשיך לקלוע בין 20 ל-28 נקודות למשחק, כאשר ב-1951 נכנס אלמנט סטטיסטי חדש למשחק: ריבאונד. מיקאן משלים עונות עם 14 ריב' למשחק, כאשר קבוצות כרוצ'סטר רויאלס, אלופת אותה שנה, עקב פציעה שגרמה למיקאן להחמיץ חלק גדול מהפלייאוף, לוקחות 46 למשחק. מיקאן ל-ב-ד-ו לוקח 30% מהכמות לערב.
לאחר השלמת הטריפיט, בגיל 29, מיקאן הודיע על פרישה מכדורסל, לאחר שאמר כי "יש לי משפחה שמתפתחת, ואני מעדיף לשהות עמם. אני מרגיש כאילו זה הזמן לצאת מעולם הכדורסל". מיקאן חזר ב-1955/56 לליגה, לעונה אחת, בה הליגה הייתה שונה לחלוטין, כאשר גבוהים כדולף שייס, ניל ג'ונסטון ובוב פטיט שולטים בה. מיקאן קלע 10.5 נק' עם 8.3 ריב' לערב, אבל הודח עם הלייקרס בסיבוב הראשון של הפלייאוף. לאחר פרישתו מיקאן הפך לעורך דין, לאחר שהיה מועמד המפלגה הרפובליקנית לסנאט (עד כדי כך היה פופולרי במיניאפוליס), ולתקופה קצרה אימן הלייקרס, כאשר מאמנו הותיק, ג'ון קונדולה, הפך לג'נרל מנג'ר.
ב-1967 "מיסטר בסקטבול" חזר לכדורסל, הפעם כקומונישנר של האי.בי.איי, ליגה מתחרה לאנ.בי.איי שכללה שחקנים כד"ר ג'יי ומוזס מלון וקבוצות כאינדיאנה פייסרס ודאלאס צ'פרלס (כיום סן אנטוניו ספרס). הליגה בהנהגת מיקאן הוסיפה את קו שלוש הנקודות, שהשפיע לאין שיעור על הכדורסל. מיקאן התפטר לאחר שנתיים, ב-1969, ו-6 שנים לאחר מכן הליגה נסגרה. בסוף שנות השמונים מיקאן היה מבולטי המאבק להחזרת כדורסל מקצועי למינסוטה, לאחר עזיבת הלייקרס ללוס אנג'לס, מה שהצליח בסופו של דבר עם הקמת מינסוטה טימברוולבס. השחקן נפטר ב-2005, בן 80 בלכתו.
*
השפעתו על משחק הכדורסל
התמונה לקוחה מאתר הליגה
אם הייתה נעשית רשימה של אנשים שהשפיעו ביותר על משחק הכדורסל, קרוב לודאי שלמיקאן היה מקום בין חמשת הראשונים, לצד אנשים כג'יימס נייסמית' (אם אתם לא מכירים אותו, רוצו לויקיפדיה) ומוריס פודולוף, הקומונישנר של הליגה מ-1946 (כבי.איי.איי) עד 1963, ומקים האנ.בי.איי. הסיבות לכך רבות:
ראשית, מיקאן נחשב לסופרסטאר הראשון של הליגה. חמישה אליפויות אנ.בי.איי/בי.איי.איי ועוד 2 אליפויות אנ.בי.אל, והפך לשחקן מהסוג שממלא אולמות, דבר נדיר ביותר באותה תקופה. מיקאן נבחר לאול-סטאר 4 פעמים, זכה בתואר מלך הסלים 3 פעמים, והיה אחד מראשוני הנכנסים להיכל התהילה של הכדורסל בעת פתיחתו, ב-1959. ראוי לציין כי תואר השחקן המצטיין של העונה הוענק החל מ-1955/56, לאחר פרישתו הראשונה של מיקאן מכדורסל. מיקאן, בוב פטיט, ביל ראסל ובוב קוזי, הנם השחקנים היחידים בתולדות הליגה שנבחרו גם ל-25, גם ל-35, וגם ל-50 השחקנים הגדולים בתולדותיה בכל הזמנים. הלג'אסי של מיקאן תשאר למשך הרבה מאוד זמן.
שנית, הדומיננטיות הענקית של מיקאן הובילה לשינויים רבים בליגה מבחינה חוקית: ראשית, אזור הצבע הורחב מ-6 פיט (1.83 מ') ל-12 פיט (3.65 מ'), בניסיון למנוע הדומיננטיות ההגנתית העצומה של השחקן. הרחבת אזור הצבע הגדילה השימוש בשחקני הפורוורד וגיוונה הטקטיקה במשחק, שהפכה ליותר מלזרוק מבחוץ ולהתפלל שהאיש הגבוה לא יחסום את זה. מלבד זאת, הליגה הרחיקה את קו העונשין מהסל, בניסיון לסייע עצירת שחקנים גבוהים (למיקאן היו 78.2% מהעונשין בקריירה).
כמו כן, הדומיננטיות העצומה של השחקן סייעה להוספת שעון הזריקות למשחק, מלבד הסקור הנמוך של המשחקים דאז. קבוצות שהובילו על הלייקרס החזיקו אצלן את הכדור למשחק כמה שיותר זמן, כדי למנוע ממיקאן לקלוע ולהשוות. למשל, במשחק אחד מ-1950, פורט ווין פיסטונס (כיום בדטרויט) ניצחה בתוצאה 19-18 את מיניאפוליס לייקרס, לאחר שהרבע הרביעי, 12 דקות כדורסל, נגמרו בתוצאה של 3-1. במשך רוב הרבע האחרון פורט ווין שיחקה בצורה איטית להחריד כדי שמיקאן לא יוכל ליצור נקודות.
סעיף החסימה הבלתי חוקית, הגולטאדינג, נוסף למשחק כניסיון של ליגת המכללות האמריקאית, האנ.סי.איי.איי, להגביל מיקאן. הסעיף קיים כיום באנ.בי.איי וברוב ליגות הכדורסל בעולם. כמנהל מיקאן הכניס שינויים רבים למשחק, כולל קו שלוש הנקודות שנוסף לליגה בניהולו, האי.בי.איי, המצאת הכדור הכחול-אדום-לבן, שעד היום משומש כחלק מתחרות השלשות באול סטאר, וייסוד מינסוטה טימברוולבס.
מבחינה טקטית, מיקאן הכניס את המשחק פנימה. ממשחק של קלעים, הוא הפך למשחק של ביג-מנים, כאשר בשיאו הקבוצות חייבות סנטר על כדי שיהיה להן סיכוי לאליפות, כאשר הקבוצה נבנית סביבו, ועד שנות ה-90 כמעט לכל האלופות היו טובי הסנטרים באנ.בי.איי, כאשר אדם אחד שבר זאת, מייקל ג'ורדן.
*
אתגר: האם מיקאן היה טוב באותה רמה כיום?
לא בתמונה: וילט צ'מברליין, שנפטר טרם הוצאת העיתון.
אחת הסיבות להשפעה והסטטיסטיקה המרשימות של מיקאן הנה העובדה כי מיקאן היה הראשון. אם מיקאן, 2.08 מ' בלבד, נתון נמוך מאוד לסנטר בליגה, היה משחק בעונת 2013/14, האם הוא היה מצליח באותה רמה? אין נכון או לא נכון במקרה זה, רצוי שכל תשובה תהיה מנומקת ומוסברת ככל האפשר.
איל
9 אוג 2014 20:15:10עוד סיפור על מייקן: בתקופתו כקומינישר, היה קרב בין הנבא והaba על הרוקי המבטיח לו אלסינדור (קארים בנערותו כנוצרי).
ראשי הaba החליטו על תקציב של מיליון דולר (סכום עתק אז), שיינתן לאלסינדור במידה ויבחר בaba. אלסינדור קבע פגישה אחת עם קומינשר הנבא, ואחת עם זה של הaba.
אלסינדור בחר כמובן בנבא.
מה מסתבר? מייקן שכח להציע לו את המיליון!
וואו, עולם הכדורסל היה היום כל כך שונה…
ולאתגר: למייקן שני חסרונות גדולים, שלא היו פקטור בתקופתו, והיו מתנפצים לו בפרצוף בימינו.
1. הוא נמוך. סנטר בגובה 2.08 צריך להיות משהו מיוחד בשביל להצליח. אני בספק אם מייקן היה כזה.
2. הוא לבן. הוא איטי, לא גמיש ובטח לא אתלטי. בתקופתו, פשוט לא היו שחורים.
כשאומרים על ראסל או אוסקר שבימינו הם לא היו מצליחים בגלל חסרונות כאלו או אחרים, אני אומר שאם היו גדלים יחד עם מי שהושוו אליו, היו – לדוגמא – מפתחים יכולת קליעה נדרשת, או משחקים פיק אנד רול ברמה גבוהה. על החסרונות של מייקן לא ניתן לכפר.
רועי ויינברג
9 אוג 2014 20:22:45מאוד יכול להיות שאם קארים היה מקבל את הכסף, האי.בי.איי הייתה קונה את הנבא ולא ההפך.
איל
9 אוג 2014 21:13:30ואם איש החם מהתנור כותב, מה הקטע עם רודי גיי??
לא היה עדיף לקחת איזה ג'אברי פארקר או אפילו טוביאס האריס?
רועי ויינברג
9 אוג 2014 22:11:47פארקר עדיף, אבל גיי יותר מנוסה ממנו
איל
9 אוג 2014 23:20:17למה הם צריכים ניסיון? ועוד מהמחליף השמיני…
רועי ויינברג
9 אוג 2014 23:48:24הניסיון שלו מתבטא ביציבות גדולה יותר מפארקר או האריס. הייתי מכניס את לנארד במקומו, אבל זה רק אני
איל
9 אוג 2014 23:57:27כל אחד היה מכניס את לאנרד במקומו (וגם לפני פרסונס, קורבר, היוורד ודרוזן), הוא פשוט לא התייצב.
רועי ויינברג
10 אוג 2014 00:48:09אז במקרה הזה הוא הבחירה האידיאלית. גם אריזה עדיף, והייתי נותן צ'אנס לטרנס רוס
איל
10 אוג 2014 01:53:38אני חושב שעם רודי גיי הם מביאים שחקן שכאילו יכול לשחק 4, ורוס לא מתאים להגדרה.
מנחם לס
9 אוג 2014 22:28:53היום הוא לא היה מצליח כי הוא היה הסנטר פר אקסלנס עם גב לסל, אבל בגובה 2.08מ'…אז ענק; היום סמול פורוורד/פאור פורוורד
Berch
10 אוג 2014 08:18:06יופי של מאמר. תודה 🙂
הוא הצליח כי הוא היה הראשון.
כבר כשעשה קאמבק הוא כבר לא ממש הצליח כי כבר היו עוד גבוהים אחרים ברמה.
הוא היה מלך השכונה, בעולם שונה משל היום
המשגיח
10 אוג 2014 09:38:05יופי של מאמר.
אני לא חושב שהוא היה סופרסטאר בימינו, שכן כפי שנכתב מעליי, המשחק מאוד השתנה מאז (והרבה בזכותו).
עם זאת, אני בטוח שהוא עדיין היה שחקן טוב.
עגל
11 אוג 2014 13:12:21כתבה מעניינת מאוד.
ברור שהיום לא היה מצליח להיות שחקן משמעותי כמו פעם, אבל כל ההשוואות האלה חסרות טעם. היה הראשון והטוב בזמנו וכל הכבוד לו על זה. גם תני כהן מינץ אם היה משחק היום לא היה מצליח.