על מהויותיו של הספורט – עיקרון האובייקטיביות בפני החוק (חלק שמיני) / מולי
הטכנולוגיה מעצם מהותה (וכמובן גם התקשורת) גם תורמת ל"עיקרון האובייקטיביות בפני החוק".
עקרונית, מי שנתפס צורך במים אסורים אמור להיות מורחק מן הספורט לתקופה זו או אחרת. כאשר מתעורר מהבדיקה הראשונה חדש ללקיחת סמים, נבדקת המבחנה השנייה במשנה קפדנות ואם אף היא מעידה על סמים אסורים שאין להם הסבר רפואי – הספורטאי מורחק. הנקודה החשוב היא שמאחר והבדיקות אמורות ומנסות להיות אובייקטיביות, הרי הספורטאי אינו יכול לערער על אמינותן.
עם זאת, זכורים לנו מקרים של חסינות לכאורה מעיקרון זה של " האובייקטיביות בפני החוק". דייגו מאראדונה בתקופת משחקיו בנאפולי למשל, שמשום מה כל עוד הוא תרם לקבוצה בה שיחק מ 1984 ועד 1991, משום מה בדיקות הסמים שלו לא הראו מאומה, הרי ברגע שהביע את רצונו לעזוב את הקבוצה, הוא הושעה מכדורגל למשך חמישה עשר חודשים לאחר שנכשל בבדיקת הסמים והתגלה (הסוד הידוע לכל) כי הוא צורך קוקאין. וכך, ייתכן שלמרות שלכאורה מי שנחשב לשחקן הטוב ביותר בעולם בזמנו ושידו הייתה "יד האלוהים" היה חסין לזמן מה מ"עיקרון האובייקטיביות בפני החוק", הרי בסופו של דבר התברר שאפילו הוא נפל קרבן לעיקרון זה, וכך יצא שגם והשחקן הטוב ביותר בעולם הושעה לשנה ורבע בשל עבירה על החוקים.
התקשורת משפיעה על "עיקרון האובייקטיביות בפני החוק" באופן נוסף: בסטנדרטיזציה של הענישה. סביר כדורגלן שהורחק בפעם הראשונה בחייו בכרטיס אדום שהיה תוצאה של שני כרטיסים צהובים, יקבל את אותו עונש הרחקה כמו כדורגלן אחר שהורחק בנסיבות דומות ולא עונש כפול ומכופל. עצם החשיפה לתקשורת יוצרת סטנדרטיזציה אפילו של מנגנון הענישה וההקלה.
האובייקטיביות כלפי החוק מיושמת אפילו לגבי תנאי המגרש: בליגת האלופות האירופאית בכדורגל, למשל, ישנן דרישות ספציפיות באשר לאיזה סוג אצטדיון יוכל לשמש בכל שלב ושלב של המפעל ללא יוצאים מן הכלל. וכך, קבוצת מכבי חיפה נאלצה בזמנו לארח משחקים באצטדיון רמת גן, בשלב הגומלין בפליי אוף, מאחר והוא היה בזמנו האצטדיון היחיד בארץ שעמד בקריטריונים של ליגת האלופות. בשלבים המוקדמים יותר, אגב, היא ארחה משחקים באצטדיונה הביתי בקרית אליעזר.
לעתים האובייקטיביות כלפי החוק באה לידי ביטוי בכך שאין חוקים: בקפיצה במוט למשל, לפחות עד כמה שהבנתי משגת, אין החלטה קובעת לגבי אורכו של המוט עמו קופצים או לגבי החומרים ממנו הוא עשוי, ההנחה היא שכל אחד יכול למצוא את המוט המתאים ביותר לצרכיו ומכך שלכולם (והדגש הוא על כולם) יש הזדמנות שווה למצוא את הספציפיקציה המתאימה להם ולהשתמש בחידושי הטכנולוגיה כדי לשפר את עצמם ואת הישגיהם.
מנחם לס
9 אוג 2014 16:43:47סתם הערה בקשר לקפיצה במוט: אין חוקים בקשר לאורך המוט, כי כמה שהוא ארוך יותר הוא מאפשר קפיצה גבוהה יותר, ואבל ככל שהוא ארוך יותר המומנטום הזוויתי ההכרחי קשה יותר לביצוע. אז הכל תלוי ביכולת הקופץ.
אותו דבר בבייסבול: ככל שהאלה היא בעלת מסה גדולה יותר היא יכולה לספק הום ראן גדול יותר, אבל ככל שהיא כבדה יותר, היא גם קשה יותר לחבוט בה!
מולי
9 אוג 2014 19:53:14מנחם, במקרה הזה הגודל לא קובע, אבל אני שואל את עצמי אם ניתן היה להגיע לשיאים הנוכחיים ללא מוטות מחומרים מיוחדים…
איל
9 אוג 2014 17:00:12ואיפה שעייה והאשך שיגיבו על הפסקה עם מארדונה…
אגב, טכנולוגיית עין הנץ בטניס (המצאה ישראלית אם אני זוכר נכון), היא לדעתי אחד הדברים הכי טובים שקרו לספורט בזמן האחרון.
מחד, התקדמות מבורכת בהבנה שגם השופט אנושי, ומאידך, לא מבזבזת זמן כמו מקבילתה הכדורסלנית בגלל ש(א)השימוש בה מוגבל ו(ב)התוכנה מחליטה בעצמה אם הכדור היה בפנים או בחוץ, ולכן השימוש בה דורש רק הצצה קצרה של היושב בחדר הבקרה, טלפון לשופט וחוזרים לשחק.
מולי
9 אוג 2014 19:52:10ע"פ ויקיפדיה, עין הנץ זו המצאה בריטית של פול הוקינס.(מעניין אם שמו, Hawkins, שימש השראה לשם המערכת….).
איל
9 אוג 2014 20:17:09נחמד, מותח את הגבול בין משחק מילים לנרקסיזם.