ויליאם (ביל) ת'אודור וולטון השלישי, החל את הקריירה המקצוענית שלו ב-1975 לאחר קריירת קולג'ים מפוארת במהלכה נבחר שלוש פעמים לכדורסלן השנה במכללות וזכה באליפות המכללות עם UCLA.
נבחר במקום הראשון בדראפט על ידי פורטלנד טרייל בלייזרס, אך בשנתיים הראשונות שלו כשחקן מקצועני סבל מפציעות רבות ושיחק מעט. עונת 1976/1977 הייתה עונת השיא של וולטון ואחת הבודדות במהלך הקריירה שלו שבה לא הוגבל בשל פציעות. בעונה זו זכתה פורטלנד באליפות ה-NBA לאחר שגברה על הלוס אנג'לס לייקרס והפילדלפיה 76' הפייבוריטיות. וולטון נבחר ל-MVP של סדרת הגמר, ובעונה הבאה ל-MVP של העונה הסדירה. לקראת סוף העונה נפצע שוב וחיסל את סיכוייה של פורטלנד לאליפות נוספת.
וולטון הפצוע הועבר ללוס אנג'לס קליפרס ומשם לבוסטון סלטיקס, שם זכה, ב-1986, לעונה נוספת נטולת פציעות, בה זכה בתואר השחקן השישי של העונה ובאליפות כמחליף לגבוהים קווין מקהייל ורוברט פאריש. פציעות חוזרות ונשנות אפיינו את שנותיו האחרונות עד 1987, בה פרש סופית.
ביל וולטון מחזיק בשיא של עשיית הכי הרבה דאבל דאבל ברצף מתחילת העונה כשהוא עשה 34 כאלה ברצף.
ביל וולטון הוא השחקן היחיד בתולדות הליגה שנבחר ל-MVP , FMVP ולשחקן השישי של העונה.
ביל וולטון נחשב לאחד הסנטרים המוסרים הטובים בתולדות הכדורסל, ולשחקן הגנה מצטיין. ב-1993 הונצח בהיכל התהילה של הכדורסל וב-1996, לרגל ציון 50 שנה להקמתה של ה-NBA, נבחר לאחד מ-50 השחקנים הגדולים בתולדות ה-NBA.
בשנים האחרונות שימש וולטון כפרשן ברשתות NBC, ABC ו-ESPN.
ביל וולטון הוא אביו של לוק וולטון, ששיחק ואימן בנ.ב.א
מקור: ויקיפדיה
עצוב מאד. שחקן מצוין, חכם, אלגנטי ונעים סבר.
היה שחקן מיוחד שסבל מהמון פציעות בקריירה שמנעו ממנו להיות אחד מטובי הביגמנים בהיסטוריה ואחד מגדולי השחקנים בכלל.
סנטר לבן ששומר נהדר ומוסר מעולה.
האליפות בפורטלנד הייתה מיוחדת וגם היה חלק משמעותי באחת מהקבוצות הכי טובות בהיסטוריה ב1986 של בירד.
כואב הלב על כל האגדות שהולכות לנו בשנים האחרונות.
יהי זכרו ברוך.😔
זוכר אותו מסוף הקריירה בסלטיקס, עם הגוף השבור (מוטיב חוזר בקבוצה הגדולה ההיא).
על יכולתו כשחקן מאנו כתב היטב, ואחרים בטח עוד יפארו בתגובות, כך שאני רק אוסיף שהוא היה one cool cat, כמו שאמרו החבר'ה בבאר יעקב. בשנות השמונים, עשור שקידש את הקפיטליזם, בליגה שאימצה את הקפיטליזם, הוא היה שריד אנכרוניסטי לשנות השישים.
היה שלום ותודה על הסלים
אכן אגדה. שחקן חכם ומיוחד שאלמלא הפציעות הארורות היה נוסק לגבהים, ועדיין קיבל הכבוד המגיע לו.
יהי זכרו ברוך
בהישגיו היו מתברכים שחקנים גדולים שלא זכו אף לא באליפות אחת ולא בשני התארים האישיים הבכירים.
עשו עליו 30 30 מפורט כולל הרבה פוליטיקה וויטנאם,
–
לוק הבן היה הדוגמן בלייקרס בשנות השיא של קובי,
לברון הוא לא הראשון שמסדר לבן מקום בקבוצת נבא.
לביל וולטון היו סך הכל שתי עונות בלבד בהן הוא היה בריא והוא זכה בהן פעמיים באליפות. לגבי האליפות של 1977 לא מדברים על זה מספיק. הוא הביס את הלייקרס וקרים בשיאו שהיו פייבוריטים מול פורטלנד. הוא השפיל את קרים בשיא! בכל מקרה הם היו בדרך להפוך לשושלת והוא כבר זכה בmvp של העונה הסדירה אבל אז נפצע! בהתחשב בזה ששתי הגמרים ב78 ו79 היו סיאטל מול וושינגטון ( כנראה שתי האלופות החלשות אי פעם) כנראה שפורטלנד הייתה זוכה איתו השתי אליפויות נוספות לפחות.
עצוב
שחקן משכמו ומעלה. הוא היה שחקן אמיתי ואיש של אמת גם אם היא לא מצאה חן באוזני אחרים:
ב- 77, אחרי שניצח את פילי והדוקטור הנערץ ביותר בעולם, ששבר שיאים ואליפויות ב- ABA, הוא אמר שה- NBA זה איפה שמשחקים את המשחק הגברי ואמיתי ולא קשקושי הארלם גלוב טרוטרס בשלהי הקריירה של שאקיל, הוא טען ששאקיל מזייף פציעות ושיתחיל להתאמן ולשמור על כושר. שאקיל עף עליו ב- 180 קמ"ש והתחיל שם ביף רציני מאד שאולי גם בגללו הוא אולץ לקחת צעד אחורה כפרשן.
כמובן שכל מילה היתה נכונה.
ביל וולטון גם מוזכר במונולוג של קארים עבדול ג'אבר בסרט טיסה נעימה: "נראה אותך שומר על וולטון, 48 דקות":
https://www.youtube.com/watch?v=iSi6iF9kVBs
הביטניק האחרון ב NBA…
🙏
הכי טוב להביא את המאמר של מנחם פה באתר עליו, מפרוייקט האגדות.
https://hoops.co.il/?p=19313
עצוב מאוד. קראתי עליו בספרו המצוין של דייויד הלברשטם ז"ל על האליפות של פורטלנד ב-1977, The breaks of the game.
אני הייתי בפורטלנד לפני 15 שנה וכשחיכיתי לטראם שלהם ליד מערכת העיתון המקומי הסתכלתי על הפוסטרים על החלונות עם התמונות מאותה האליפות וביל הצעיר חוגג. באמת מהזכורים לטובה. אולי אם היה מגיע יותר מוקדם לבוסטון (שנה , שנתיים), היינו מחפשים היום את התואר ה 19 או ה 20.
מה שם הספר ומה תוכנו?
ענק תרתי משמע
וולטון כשרון ענק,עם מעט מידי מזל.יכול היה לולא הפציעות להיות העז , או לפחות מוזכר בין השניים שלוש שמות לתואר העז.
בגיל הזהב חלה בסרטן,ולא זכה לזקנה טובה וארוכה.
😘😒יהי זכרו ברוך.
היה גם אישיות ואדם חביב לכל אדם!
זה מוגזם, אך בהחלט יכול היה להיות מחמשת הצירים הגדולים בכל הזמנים ואולי מעשרת הכדורסלנים הגדולים בכל הזמנים.
הבן שלי הכיר אותו אישית ומתאר אדם מקסים ונעים הליכות. הרבה לא יודעים אבל הוא היה ידיד של טל ברודי בתחילת דרכו המקצוענית.
שחקן ענק ונשמע שגם איש נהדר
תהא מנוחתו עדן
ב 1998 ישבתי עם ביל ועם ג'ק רמזי לארוחת ערב ביונייטד סנטר בזמן הריקוד האחרון. ביל היה האדם הכי נחמד בחדר בפער, בטח ליד רמזי, המאמן שלו בפורטלנד הגדולה שלקחו לאליפות, שהיה שועל סרקסטי שירק מילים בנות הברה אחת מדי פעם. דיברנו על מייקל וסקוטי ודניס, ועל קארל מלון וסטוקטון גם, וביל אמר בכנות שאנחנו רואים משהו חד פעמי שכנראה לא יחזור (מייקל) ולצידו גם תהליך של עליה במקצוענות של הליגה ששם את הכדורסל שהוא שיחק בחייו באור אחר, של משהו שהיופי שלו גולמי ולא מלוטש. זוכר שהוא אמר שהלוואי והיו לו את מאמני הכושר והרופאים שיש בליגה היום. שאז היו אומרים לו 'לך תנוח, תעשן איזה משהו עד שיעבור הכאב'. בעיקר הקדיש לי המון זמן, הרבה יותר מכל אחד אחר מעשרות הכוכבים לשעבר שהתרוצצו שם, מה שהיה מאד מיוחד ואזכור ממנו את זה תמיד. תודה ביל, על הזמן והסבלנות והפרשנות ועל זה שהיית כזה בנאדם טוב. אגדה
אחלה סיפור 👍
סיפור יפה דור, יותר יפה משלי.
תודה מאנו.
אכן אגדה שהיתה באמת. אני עוד זוכר אותו משחק, מחליף בבוסטוטן, וכמה התייחסו אליו בהשתאות ובכבוד. לא הבנתי למה, הוא לא שחקן כל כך טוב (זה היה בסוף ואז עוד לא היה אינטרנט).
יש האומרים שהוא היה שחקן המכללות הטוב בהיסטוריה, בקו אחד עם קארים.
עוד מספרים שבירד אמר שכשוולטון בריא הוא אחד השחקנים הטובים בהיסטוריה. לא מבין הסנטרים אלא בכלל.
חסרות המילים "היה אז" בין "לא" ל"שחקן".
בכל מקרהגם אז הוא עדיין היה שחקן טוב מאוד כי אחרת לא היה יכול להיות שחקן הספסל המוביל והשחקן השישי של העונה.
ללא פציעות משמעותיות היה יכול להיות בין חמשת הצירים הגדולים ביותר בכל הזמנים ואולי בין עשרת הכדורסלנים הגדולים ביותר בכל הזמנים (בוודאות בין העשרים). היה מעולה בשני צדי המגרש, בריבאונד, בחכמת משחק וראיית משחק ומסירה, במנהיגות ובווינריות ובכל מה שצריך בכדורסל.
והיה מעולה גם באישיותו. יהי זכרו ברוך!!!
וולטון היה גם שחקן התקפה מצטיין כמו בהגנה.
נתוניו ב-4 עונותיו בפורטלנד עם הפציעות משקפות קרוב ליכולתו האמתית:
17.1 נק' ב-51 אחוזי יעילות, 13.5 כ"ח, 4.4 אס', חטיפה, 2.6 חס' ו-3.6 אי' ב-33.7 דק' למשחק בעונה הסדירה.
בפלייאוף 77' קלע 19.3-17.3 (טווח הנק' בסדרות) למשחק , קלט 19-12.3 כ"ח, מסר 6.2-4.3 אס', חטף 1.67-0.83 פעמים, חסם 4.67-2.25 פעמים
בגמר (שישה מש') השיג 18.5 ב-54.5% מהשדה, 19, 5.2, 1, 3.67.
בגמר המערב (סוויפ) השיג 19.3 ב-50%, 14.8, 5.8, 1, 2.25.
סה"כ קלע בפלייאוף 77' 18.16 נק' ב-50.67% מהשדה, 15.16 כ"ח, 5.47 אס', 1.05 חט' ו-3.26 חס' ב-39.74 דק' למשחק בתשעה-עשר מש'.
בנוסף להיותו שחקן כדורסל מהטובים שהיו, הוא היה Deadhead אדוק, רק היום ראיתי ראיון שלו שהוא מספר איך הוא לקח את כל שחקני הבוסטון סלטיקס (חוץ מדני איינג' שאשתו לא הסכימה לו) להופעה של הGreatfull dead בבוסטון וכולם כל כך נהנו שם כך שאחר התחילו לבוא איתו קבוע להופעות
מתאים לו לחבב את ה דד.
יש הרבה סרטונים ברשת על ביל
הנה אחד שמראה כמה הוא היה עממי וחובב בריות
https://www.facebook.com/watch?v=488170370302683
בס"ד
שחקן קשוח עם חיוך ענק