מודה, אני מתרגש. הלילה ב3:30 תפתח לה סדרת גמר המערב, לעניות דעתי, המרגשת ביותר שהייתה לנו מאז 2018. כל שנה מאז קיבלנו פייבוריטית יחסית ברורה בשלב הזה, והנה לפתע אנו נצבים בפני סדרה שאי אפשר לדעת מה יקרה בה, מי יתעלה בה, מה ינצח אותה. וכן, יוסטון של 2018 הייתה טובה. מאוד. גם היריבה שלה.

בסדרה הזו ייפגשו שתי קבוצות שעשו דרך מרשימה מאוד, מאוד, לשלב בו הם נמצאות כעת. דאלאס בתחילה נקלעה לסדרה מול יריבה לא ברורה, שמצד אחד קשוחה מאוד ומהצד השני הייתה יכולה להיות קשוחה בהרבה, ובסיבוב שלאחר מכן נתקלה באתגר הגנתי גדול מאוד וביריב שאולי יותר טוב אשכרה מלוקה דונצ'יץ'. נכון למצב הבריאות הנוכחי, לפחות. יריב שיותר טובה מלוקה דונצ'יץ', כן? ועברו אותם.
מינסוטה, MeanWhile, קיבלה את אחת הדרכים הסבוכות ביותר שידעה קבוצת כדורסל. בטח כקבוצה כזו צעירה. בסיבוב הראשון התייצבו מולם לא פחות מקווין דוראנט, דווין בוקר ובראדלי ביל, שלושה מקולעי הכדור הטהורים והאיומים שנראו על פני הפלנטה שלנו, בתוספת לבאנץ' אוף רול פליירס גדולים וחזקים. זה נגמר ב4-0, לא פחות ולא יותר. לא השאירו להם שנייה להגיד "ווגל". בשלב שלאחר מכן קיבלו הזאבים את הדבר הכי לא יציב בסיבוב שני בשנים האחרונות – האלופה. אבל איזו אלופה זאת… עם השחקן הטוב בעולם וחבורת אנשים שקוראים אחד את השני על עיוור. אז גם אותם הם ניצחו, עם תצוגות כדורסל משגעות ומרתקות.

אז הנה כי כן – אנחנו פה! דאלאס מאבריקס vs מינסוטה טימברוולבס. כמות גדולה של סיפורים יכולים להירשם על הסדרה הזו בפוטנציה. כמות גדולה של רגעים שבדיעבד אולי יראו כהיסטוריים, כאלה ששינו כיווני רוחות בליגה שלנו.

אחד, שתיים… שלוש?!

זה כבר לא סוד ש"סופר טימס" הוא דבר שתם זמנו. חלף מן היקום. אם אתה מחפש קיצורי דרך, לך לשולחן העבודה במחשב שלך. כי בכדורסל זה לא עובד. שלל דוגמאות יש לעניין, כמובן. אבל אני רוצה להגיד יותר מזה. כן, יותר מזה! אני הקטן והשפל חושב, שהפלייאוף הנוכחי מראה לנו שכדורסל זה משחק קבוצתי.
וואו! אתם בטח אומרים לעצמכם. איזה איש חכם כותב את הדברים האלה. כדורסל זה קבוצתי, איך לא שמנו לב?

אז אדייק. כדורסל הוא משחק קבוצתי, והרבה מעבר לOne Man Show. הקבוצות שהגיעו לגמרים האיזוריים העונה, אמנם יש להם כוכבים גדולים (עוד ניגע בזה), אבל בראש ובראשונה הן, ובכן, קבוצות. בוסטון ואינדיאנה מציגות סטים התקפיים מהמשובחים והמהירים שנראו, מניעות כדור, תמיד מחפשות את האיש הפנוי ואת הפרצה בהגנה. דאלאס ומינסוטה מציגות הגנה חסרת פשרות, מזהות מגמות תוך כדי משחק, מקצרות רוטציה בין רבעים. דוגמה טובה תגיע מדאלאס שכוכבה השני קיירי ארווינג קלע 14 נק' למשחק בסדרה מול אוקלהומה סיטי, וכמו כן משחק 7 של מינסוטה היה אחד מהגרועים של מר א. אדווארדס בכל הקשור ללקוע.

לעומת זאת, קבלו את רשימת השמות הבאה: נאז ריד, פי ג'יי ווישנגטון, דריק ווייט, אארון נייסמית', אנדרו נימבהרד, דריק ג'ונס, ג'יידן מקדניאלס. המשותף לכולם? לא השחקנים הטובים בקבוצה שלהם, גם לא השניים, אולי גם לא השלישיים. עוד משותף לכולם? הביאו לקבוצה שלהם ניצחונות פלייאוף, הביאו לקבוצה שלהם סדרות פלייאוף. לא פחות.

בדר"כ אומרים שאתה תגיע לאן שהכוכב שלך ייקח אותך, וזה גם נכון בהרבה מובנים, אבל מהפלייאוף הנוכחי אפשר לאחר מחשבה להגיד שאתה תגיע לאן שהשחקן השלישי שלך ייקח אותך. לאן שהספסל ייקח אותך, לאן שהאקס פקטורים ייקחו אותך. כי זה השפן שנשלף מהכובע, זו היציבות הנדרשת מהלא צפוי.

לכן, סביר להניח שקרבות גדולים בסדרה הזו ייתרחשו דווקא בזירות שלא חשבנו שנכיר.
איך יתמודד פי ג'יי ווישנגטון עם קאט בהגנה? מה יעשו פינץ'/נורי כדי לא לאפשר לג'וש גרין ודריק ג'ונס לצלוף עליהם מהפינות? האם המאבריקס יביאו דאבל טים על אדווארדס ויסתכנו בניקל אלכסנדר ווקר תופס וואחד ערב? וכמה דניאל גאפורד יוכל לעכב את רודי גובר מלבצע את זממו?
המון המון שאלות על הצדדים האפלים שבקבוצת כדורסל. תשובות יגיעו באותיות זוהרות.
ובכל זאת, יש לנו פה סטורי-ליין די ברור ובוהק שרשום על הסדרה הזו.

יורש העצר

לברון, סטף, דוראנט, קוואי, יאניס, יוקיץ'. 6 הסופר-סטארים האחרונים לקחת אליפות, ו6 הכדורסלנים הכי משמעותיים ב15 השנה האחרונות, כנראה. השישה האלה כבר לא פה. חלקם בשלב מתקדם יותר בקריירה, חלקם נפצעים ללא הרף, חלקם פשוט הפסידו. שורה תחתונה – הם אינם.
עושה רושם שמהסדרה הזו יצא ה"דבר האמיתי" הבא. גם אם בגמר יפגוש אותו קיר בדמות בוסטון, נניח. מצב גדול שמהסדרה שתפתח הלילה, נצא עם התשובה לשאלה "מיהו השחקן הטוב בעולם כרגע"?
אני, אגב, חושב שזה עדיין יוקיץ', אך אין ספק ששני המועמדים הבאים לכתר, אנת'וני אדווארדס ולוקה דונצ'יץ', חזק שם למעלה בדיון.

האחד הוא קסם. פשוט ככה. יש לו את המשחק הכי איטי בעולם, הכי לא אמריקאי בעולם, אך הכי שובה בעולם. לוקה הוא צייר שיודע לקלוע עם מכחוליו, מכל פינה ועל כל שומר. הוא יודע למסור בלי להסתכל, לגנוב שבריר שנייה של חוסר תשומת לב ולהוסיף עוד ענן לציורו. הבן אדם ששם חותמת על כך שאין יותר זלזול באירופאיים.

מצדו השני של המתרס ניצב קתרזיס. הדבר לו חיכתה אמריקה. והוא הגיע. סוף-סוף תשובה לאירופאיים המשעממים האלה, שאמנם טובים בכדורסל אבל לא מביאים את הניחוח האמריקאי. החצוף הזה. הדבר הזה שמעיף אותך מהכיסא, בועט בך, מחייך אותך עד מוות. האיש שמסיבות העיתונאים שלו לעיתים מעניינות יותר מהמשחק עצמו. אנת'וני אדווארדס הוא הדבר האמריקאי הבא בכדורסל, ושמישהו יגיד לכם אחרת. אין טוב ממנו במובן הזה. האתלטיות, הקליעה, הסוואג, הכבוד לחברים לקבוצה. The full packge.

לוקה מבוגר יותר, וישנו הרושם שזמנו הגיע בעוד שלאדוורדס עוד יש קרדיט קארד לחכות. (תחשבו על זה רגע, דונצ'יץ' אשכרה המבוגר והווטרן במצ'אפ הזה! איך הזמן רץ, אלוקים). אבל אנת' הוא האחרון שיעניין אותו הפרט הזה, הוא בא לטרוף.
מעניין אם הם יישמרו אחד על השני. בטח זה יקרה כמה וכמה פעמים. כשזה ייקרה, כל המצלמות יצטרכו להתרכז רק בזה, הקהל או ישאג בטירוף או יעמוד דום, וגם הרול פליירס שדיברנו עליהם יאלצו לעמוד ולתהות מה יקרה עכשיו. כי יש פה באמת באטל בין שניים שהם הדבר הגדול הבא בליגה, הדבר הגדול עכשיו.
זה עומד להיות כיף בטירוף.

שיתחיל כבר!

בכוונה לא נכנסתי יותר מדי למספרים או מצ'אפים כאלה ואחרים, לזה יש מספיק אנשים מוכשרים ממני שיעשו את העבודה. אני יותר איש של מילים. של סיפורים. והסדרה הנ"ל, לענ"ד, היא אחת שיכולה לספק לנו סיפורים ואנקדוטות בשפע.
האם ג'ייסון קיד יעשה זאת סוף-סוף גם כמאמן? האם כריס פינץ' והקביים יהרסו ללוקה את התכניות?
מתי, והאם סוף-סוף יתעורר קיירי ויתחיל להפציץ לטבעת? כמה עמוק ילכו ברוטציה?
איך יתמודדו עם מגדל התאומים בשני הצדדים? כמה האלי-אופים ירים לוקה לגאפורד ולייבלי?
האם אדווארדס הוא אכן בנו של מייקל?

המון שאלות על השולחן, המון תשובות באוויר.
היידה, חדל ליהוגים. זהו שואו-טיים.

תהנו.