הנושא המרכזי שעסקו בו בשעות לפני המשחק היה דגל הפריסה של החטוף הירש גולדברג-פולין, אותו אוהדי הפועל ירושלים מכניסים בקביעות למשחקים מאז פרוץ המלחמה, אך המשטרה לא אישרה להכניס לאולם. אולם, אחרי ששתי הקבוצות וארגוני האוהדים של שתיהן דרשו לאשר אותו, יחד עם התערבות של מי שהיה צריך, הדגל קיבל את האישור ונפרס לפני פתיחת המשחק, בזמן שאצל מכבי היה שלט לזכרו של רן יעבץ שנפל בקרב מוקדם יותר באותו יום. עוד תזכורת לכך שיש דברים חשובים יותר מהכדורסל במציאות שלנו בארץ.

הסיקור: המשחק נפתח בריצת 10- 2 ירושלמית, כשג'אקורי וויליאמס קלע שני סלים בצבע, רנדולף הוסיף הטבעה קלה, ספידי סמית קלע זריקת עונשין של עבירה טכנית ונמרוד לוי קלע שלשה, ומנגד אצל מכבי היה זה דיברתולומאו מהקו. אולם, קטש החליף אז את ג'ייק כהן בקליבלנד והלחץ הצהוב על כל המגרש נשא פירות והוביל ל-5 נקודות רצופות של קולסון. קרינגטון קלע 2, אך הריצה של מכבי המשיכה עם סל של בראון, שלשה של בלאט ועוד סל של ניבו, ומכבי עלו ליתרון ראשון של 14- 12. קרינגטון ענה ב-2, אך סורקין עם 3/4 מהקו וריברו בצבע השתלטו על המשחק. רנדולף קלע עוד סל אחד, אבל 4 רצופות של סורקין קבעו 23- 16 למכבי בסיום הרבע הראשון.

סורקין פתח גם את הרבע השני בסל, וויליאמס ענה בסל משלו וריברו העלה את ההפרש לשיא של 11 עם 2 סלים. נמרוד לוי שם 2, בראון ענה ב-1/2 מהקו, וויליאמס שם עוד 2 וקרינגטון עם 1/2 מהקו צמצם ל-7. קולסון ורנדולף קלעו 2 עבור כל צד ושלשה של סורקין החזירה את ההפרש ל-10, אך סל של וויליאמס ושלשה של ספידי סמית החלו מומנטום ירושלמי. ניבו הגיב ב-2 ונענה בשלשה נוספת של סמית שצמצמה ל-4 והובילה לפסק זמן צהוב, ממנו בראון יצא עם סל וקליבלנד הוסיף שלשה וההפרש שוב גדל ל-9. קרינגטון ל-2 וסמית עם 2 מהקו צמצמו ל-5, אך סל של קליבלנד ואסיסט שלו לריברו קבעו את תוצאת המחצית – 46- 37 למכבי.

אילן: ברבע השני התחושה הייתה שזה משחק של מכבי ששיחקה נכון פנימה וירושלים התעקשה לידות זריקות מבחוץ. אפילו אמרתי לעמיחי באיזה שהוא שלב, אם ירושלים לא מתעוררים המשחק הזה יברח להם עד המחצית. במחצית שוחחתי עם כמה עיתונאים שתהו למה ההפרש שעמד על 9 הוא רק 9 ולא 20 וכמה פערי הרמות בין הקבוצות הם גדולים.

עמיחי: השליטה הייתה אצל מכבי במחצית הזאת, אבל גם הם לא שכנעו במיוחד ביכולת שלהם והובילו בעיקר בגלל השליטה בצבע, כשלורנזו בראון היה כבר בשלב הזה עם 6 איבודים. לצד הקונצנזוס הכללי שהיה בהפסקה על כך שיש פערי רמות לטובת מכבי, בשלב כזה אי אפשר להספיד משחק של 9 הפרש, בטח כשלא ברור איך מכבי תתמודד עם האתגרים המנטליים והפיזיים של המחצית השנייה הקשוחה יותר.

הסיקור: הרבע השלישי נפתח בסל ועוד 1/2 מהקו של וויליאמס ואחריו זוסמן שם סל מריבאונד התקפה, ותוך 40 שניות ההפרש ירד ל-4 בלבד. בראון איבד כדורים בקצב מסחרר, הפועל ירושלים לקחו המון ריבאונדים בהתקפה ולוי את וויליאמס כבר קבעו שוויון 46. הסל הבא של וויליאמס כבר השלים מהפך ותמיר בלאט הוקפץ מהספסל כדי לנהל את המשחק של מכבי, וניבו שם 1/2 מהקו וקטע ריצת 11- 0. זוסמן שם 2, בראון ענה ב-1/2 מהקו וזוסמן שם עוד 2 לפני שבראון ענה בשלשה שהייתה יכולה להכניס אותו למומנטום, אך מיד במהלך הבא נשרקה לחובתו עבירה רביעית והוא הוחלף על ידי קליבלנד. כאן החלה ריצת 11- 0 ירושלמית נוספת כשהשלשות החלו להיכנס בזריקות של לוי, זוסמן ורנדולף, יחד עם סל של קרינגטון ל-2, ופתאום ירושלים ביתרון 12. בלאט קלע 2, קרינגטון שם 2 מהקו ושלשה של בלאט צמצמה ל-9, אבל שלשה של ספידי סמית קבעה 68- 56 לירושלים בסיומו של רבע שלישי מהמם של 31- 10, רבע שבו מכבי היו עם 3/12 מהשדה, 2/4 מהקו ו-7 איבודים.

ניבו פתח את הרבע האחרון בסל, אבל מיד נענה בסל של וויליאמס, ושוב סל של דיברתולומאו נענה בסל של רנדולף ואחרי כ-2 דקות בלי נקודות הגיע גם סל נוסף של וויליאמס שהקפיץ את ההפרש לשיא של 14. ניבו קלע ומיד נענה בשלשה של קרינגטון, אבל קולסון הגיב בשלשה משלו וסורקין שם 2 שצמצמו ל-10. פסק זמן ירושלמי, 3 דקות לסיום, סייע לקרינגטון להשיג סל, ומנגד סל ועבירה של סורקין וסל של קליבלנד צמצמו ל-7, 2:22 לסיום. אולם, זה היה הסל האחרון של מכבי במשחק, כשרנדולף קלע את 3 הסלים האחרונים במשחק שהוכרע בעיקר בפעולות הגנתיות ובהחטאות של מכבי, ובסיום הפועל ירושלים מניפה גביע שני ברציפות ושמיני בסך הכל, עם ניצחון 85- 72.

אילן: האחוזים של שתי הקבוצות די דומים לאשתקד. אשתקד ירושלים זרקה 53 פעמים מהשדה ומכבי 56. אמש ירושלים זרקה 81 ומכבי רק 58 מה שמגולם היטב ביחס אסיסטים איבודים שעמד על 22- 8 אצל הירושלמים ואילו אצל המקומיים 18- 22, כשמחצית מהאיבודים היו של לורנזו בראון.
נקודת האור במכבי תל אביב היה רומן סורקין שסיים עם 17 נקודות ב-20 דקות. סורקין לא עצר את הריצה של ירושלים ברבע השלישי אך שיחק פחות מ-3 דקות ברבע האחרון. העומק של מכבי בעמדות הפנים עם ניבו, סורקין וריברו, שהיה מעולה בחצי הגמר ובמחצית הראשונה, אך לא הצליח לעצור את הריצה הירושלמית ברבע השלישי ושיחק גם הוא רק 2 דקות ברבע האחרון.

עמיחי: כמה נתונים שבלטו לי בפערים בין המחציות היו בתחום האחוזים של מכבי ל-2 נקודות – 14/19 בחצי הראשון לעומת 7/16 בחצי השני, 9 איבודים בחצי הראשון לעומת 13 בחצי השני, ואילו בצד הירושלמי הם היו עם 15/43 מהשדה בחצי הראשון ו-20/38 בחצי השני, כמו גם 3/17 לשלוש עד ההפסקה ו-5/13 מבחוץ לאחריה. כמו כן, בדרך כלל אני נוטה להסתכל על הספסל שקלע טוב יותר, אך הפעם החמישייה של ירושלים קלעה 69 נקודות וקרינגטון היה המחליף היחיד שקלע, אך זה הספיק מול 32 נקודות בלבד של חמישיית מכבי ביום חלש של כולם, אולי חוץ מסורקין וטיפה בלאט.

קלעים:

וויליאמס הוביל את קלעי ירושלים עם 21 נקודות ו-6 ריבאונדים ב-10/15 מהשדה ו-1/6 מהקו, רנדולף קלע 17 ב-8/21 מהשדה, קרינגטון קלע 16, ספידי סמית קלע 12 עם 4 חטיפות ושיא קריירה של 15 אסיסטים, נמרוד לוי קלע 10 עם 9 ריבאונדים, 7 מהם בהתקפה, וזוסמן קלע 9 עם 6 ריבאונדים.

אצל מכבי, סורקין קלע 17 עם 6 ריבאונדים, קולסון קלע 10, ניבו קלע 9 עם 13 ריבאונדים, בראון קלע 9 עם 7 אסיסטים ושיא קריירה של 11 איבודים, בלאט קלע 8 עם 7 אסיסטים ב-3/9 מהשדה, קליבלנד קלע 7 ודיברתולומאו קלע 4.

אילן: הסגל של שתי הקבוצות לא השתנה המון מאשתקד אז זכו בגביע המדינה. ה-MVP הוא אותו MVP. בשנה שעברה ירושלים של דזיקיץ' עצרה את מכבי על 61 נקודות והפעם רק על 72 אך גם קלעה הפעם 18 נקודות יותר. אז סמית' היה צריך 16 נקודות ו-9 אסיסטים בשביל התואר ואילו אמש הוא קלע 12 נקודות אך מסר 15 אסיסטים לא מורגשים. אשתקד קרינגטון ורנדולף נעצרו על 1-7 ל-3 ואתמול על 1-10 ל-3. כנראה שלא סתם העיתונאי הירושלמי שישב על ידינו, תפס את ראשו וצעק "לא!" כל פעם ששחקני ירושלים זרקו מ-3.
תמיד ידברו על זה שחסר. אתמול שאלו את קטש במסע"ת על הרישום של גארד נוסף שיעזור לבראון בהובלת הכדור ובקליעה. החוסר של בולדווין קריטי למכבי הן בצד ההתקפי כשצריך מישהו שישבור את הלחץ של קורנליוס וזוסמן שחונקים בהגנה והן בצד ההגנתי מול הגארדים הגבוהים של ירושלים. אני מקווה עבור מכבי ועבור אוהבי הכדורסל בארץ שהוא יחזור לגמר הפלייאוף ושהוא לא סיים את העונה כי זה יכול להכריע את איך העונה הזו תסתיים.

עמיחי: קטש דיבר על עייפות ותשישות של הקבוצה ועל כך שהם לא הצליחו לעצור את המומנטום של ירושלים ולייצר מהלכי מומנטום בעצמם, אז שאלתי אותו על כך שהוא קיצר את הרוטציה בחצי השני ולא שיתף את מנקו וכהן. הוא ענה שלתחושתו היה חסר לו מנהל משחק, וזה לא משהו ששניהם אמורים לעשות, אבל ייתכן שהוא היה צריך לסדר אחרת את הרוטציה לאורך המשחק כדי להוציא יותר מהשחקנים שלו.
אחרי מסיבת העיתונאים של קטש נכנסנו לחדר ההלבשה של ירושלים, והצלחתי לתפוס את יובל זוסמן, שהיה מאוד נחמד, לראיון קצר. זוסמן אמר שבמחצית הראשונה הם לא שיחקו טוב, אבל הצליחו במחצית להעלות את רמת האינטסיביות וההגנה שלהם, ושזו הדרך שבה הוא והקבוצה בכלל משחקים. הוא דיבר גם על הקהל שלהם שנתן אווירה נהדרת לאורך כל המשחק ודחף אותם כל הזמן, מה שגם סייע להם לייצר מומנטום ולשמור עליו.

עמיחי: אחר כך קיבלנו את יונתן אלון וספידי סמית במסיבת העיתונאים, ואת המנהל המקצועי שהוא גם מאמן בפועל שאלתי על קרב הפוזשנים ועל כך שהם הגיעו להרבה יותר זריקות לסל. הוא ענה שאם הוא היה משחק נגדי ולוקח 30 זריקות לסל יותר ממני הוא כנראה היה מנצח אותי (ואני מוסיף שכדי לנצח אותי לא צריך את זה…), ושזו הדרך שבה הם שואפים לנצח כקבוצה – הגנה טובה וריבאונד התקפה.
אחריהם הגיע אנטוניוס קליבלנד מהצד של מכבי, ואותו שאלתי האם הוא מרגיש שהם היו עייפים או תשושים, בהמשך למה שקטש אמר קודם. קליבלנד אמר שבאופן אישי הוא לא מרגיש עייף ופשוט לא הלך להם כקבוצה.
בקיצור – הייתה אווירה מצוינת ומשחק לא רע בסך הכל, גם אם הייתי שמח לראות משחק יותר צמוד ודרמטי. ברכות להפועל ירושלים.

עוד תזכורת לימים הלא פשוטים שאנו נמצאים בהם והמורכבות של שמחה בימים אלו וכמו שאומרים כל שמחה מהולה בעצב. התמונות באדיבות הפועל ירושלים.