הספורט – המקום היחיד בו מותר לעבור על החוק (חלק חמישי) / מולי

"האק דה שאק"

על מהויותיו של הספורט – המקום היחיד בו מותר לעבור על החוק הוא הספורט… (חלק חמישי) / מולי

הספורט עומד בסתירה לחוקי המדינה בעוד סוגייה: המעניין בו הוא, שבניגוד לכאורה לחיים עצמם, ישנם בו עבירות מותרות על החוק. יותר מזה, יש לעברות אלו אפילו מדרג ומידתיות כאשר לרוב ברור לכל השותפים, השופטים והצופים במשחק מה תהיה חומרת העונש על העבירה.

מקרה שזכור לי במיוחד הוא המקרה של לואיס סוארז, שחקנה של נבחרת אורוגוואי שבדקות הסיום של ההארכה במשחק רבע הגמר של נבחרתו מול נבחרת גאנה, הציל שער לזכותה של גאנה בידו. הוא כמובן  הורחק מהמשחק וגאנה זכתה לבעיטת עונשין ששחקנה בעט  למשקוף. המשחק הסתיים בתיקו ואורוגוואי ניצחה במשחק בדו-קרב בעיטות עונשין. במקרה הזה, לסוארז היה ברור שהוא יורחק מהמשחק אך הוא העדיף למנוע  שער ולהיות מורחק על פני שער של היריב דקה-שתיים לסיום המשחק. הנקודה המעניינת אינה שהוא הפך לגיבור בארצו בעקבות כך, אלא שאיש  (מחוץ לגאנה כמובן) לא גינה אותו על המעשה מאחר ו"פעולתו בניגוד לחוקי המשחק" הייתה בעצם במסגרת "חוקי המשחק שמותר לעבור עליהם". אני בטוח שאם  שבמקום למנוע בעזרת ידו מהכדור להיכנס לשער הוא היה מוציא אקדח ויורה בכדור ומונע ממנו בצורה זו להיכנס לשער, הוא היה הופך ליעד בלתי פוסק להאשמות כפי שקרה אחרי שנשך שחקן…

וכך, מתברר שבספורט זכותו של כל אחד לעבור על הכללים ולהיענש על כך באופן שהוא לרוב ידוע מראש. הסקנה המתבקשת היא שגם העבירה על חלק מן החוקים בחלק מהדרכים כפופה כמובן לחוקים, אך בעיקר נכנסת למה שמכונה "עבירה מותרת" שהיא מעצם הגדרתה "חוק המתאר חריגה מותרת מהחוקים" והכול, כמובן, בהתאם לרוח של הספורט הספציפי.

מערכת השמירה על החוקים בספורט קיימת במקביל למערכת השמירה על החוק ה"רגילה". ישנם בתי-דין, ישנם עונשים לשחקנים כמו-גם למועדונים שעברו על החוק אם בכוונה ואם בטעות (לקבוצת הכדורגל של מכבי חיפה נפסק הפסד טכני מאחר ושיתפה מול האקה הפינית את וואליד באדיר המוצהב במה שכונתה בשעתו "פרשת הפקס"). ברור שכל מערך השיפוט והענישה קורה במסגרת עיקרון האיזונים והבלמים (הוזכר החלק הראשון של המאמר) כאשר מטרתו היא לא לאפשר לקבוצה או שמחקן שפועלים מחוץ לכללים (גם אם החריגה מותרת) להרוויח מכך.

ועדיין, "עיקרון ההוגנות" אותו הזכרנו בחלקה השני של סדרת המאמרים זו, מערב בתוכו גם עיקרון נוסף שמיושם לגבי מערך השיפוט והענישה והוא  העיקרון ש"צדק צריך לא רק להיעשות אלא גם להיראות".  מסיבה זו לא נהוג לשבץ שופטים למשחקיה של אותה קבוצה אותה הם אוהדים, ויותר מכך, אף לא לקבוצה מהעיר בה הם גרים. במשחקים בין-לאומיים רשמיים, בכדורגל, כדורסל ועוד שלל סוגי ספורט נהוג למעשה אותו עיקרון כאשר ישנה החלטה שהשופטים לא יגיעו מאחת או יותר מהמדינות המעורבות במשחק.

מנחם לס

מנהל הופס. הזקן והוותיק מכולם בצוות. מנסה לכתוב יומית - כל זמן שאוכל!

לפוסט הזה יש 18 תגובות

  2. מנחם לס

    6 אוג 2014 03:05:47

    ז"א עבירות מסויימות כדאי לעשות כי מה שמשיגים ע"י העשייה נותן יתרון גדול יותר מהחסרון מהעונש שמקבלים

  5. מתן גילור

    6 אוג 2014 08:56:49

    מולי, תודה. כמה דברים:
    1. בגדול הרעיון נכון, אבל בהחלט יש יוצאים מהכלל. שחקן יכול לשבור ליריבו את הרגל ולקבל עונש הרחקה מ-6 משחקים. אף אחד לא יחשוב שזה לגיטימי. רוצה לומר שהמידתיות מקבל חלק חשוב. גם רמאויות ובזבוזי זמן נתפסים כלא לגיטימיים, אפילו אם הופעלה הסנקציה העונשית כנגד העבריין.
    2. סווארז ספג ביקורת ככל הנראה בכל מדינה שאינה אורוגוואי.
    3. כמובן שכל המהלך החל מטעות שיפוט. השחקן שבעט את הכדור שסווארז עצר בידו היה בעמדת נבדל. רוצה לומר שזו זבות חוטם לטעון שלא נעשה צדק במהלך בכך שהפנדל הוחמץ. יתרה מזאת, אם היה צדק, סווארז כלל לא היה מורחק וכלל לא היה נשרק פנדל.
    4. שיבוץ השופטים הוא בעיה אדירה דווקא במקצועות השיפוט הסובייקטיבי. דווקא במקומות בהם השיפוט הוא הרגיש ביותר (התעמלות, קפיצות למים וכיו"ב) אין הפרדה בין מדינת המוצא של הספורטאים ושל השופטים. זה גורם לדילים או לכל הפחות להחזרי טובות.

    1. מולי

      6 אוג 2014 09:14:54

      מתן, באחד הפוסטים הבאים כתבתי במדויק על כך שסוארס גונה בכל המדינות חוץ מאורוגוואי 🙂 כמו גם על שיפוט סובייקטיבי…

  7. נתן

    6 אוג 2014 10:04:54

    חוקי משחק שייכים לקבוצת חוקים שניתן לעבור עליהם ולקבל עונש, ובכך הם שונים מהחוק הפלילי, כמו לדוגמא חוקי תנועה מסויימים, חוקי עזר עירוניים מסוג מסויים ועוד. חוקי משחק שונים מהחוק הפלילי ודומים לחוק האזרחי

כתיבת תגובה

סגירת תפריט