על מהויותיו של הספורט – עיקרון הענישה על כישלון  (חלק שלישי בסדרה) / מולי

הרחבה נוספת של "עיקרון המידתיות" , בו עסקתי בחלקה השני של סדרת המאמרים, ניתן לראות ב"עיקרון הענישה על כישלון".

בביאתלון למשל, על המתחרים להחליק מספר פעמים על שלג במסלול הררי ולירות למטרה בכל סיבוב. כל אימת שהיורה מחטיא את המטרה, הוא מקבל "עונש" של גלישה נוספת במסלול העונשין שהוא הרחבה של המסלול עצמו.

בהתעמלות ובקפיצה למים יוצאים מניקוד מושלם ומורידים ממנו חלקי נקודה על טעויות בהשוואה לאידיאל. (כאן גם נכנס לעניין עיקרון המידתיות שדברתי עליו בחלק השני כאשר ככל שהטעות יותר מהותית, כך יורידו עליה יותר ניקוד).

בסומו, אם תיגע בכפות ידיך בקרקע, אפילו שלא כתוצאה ממעשי יריבך, אלא בשל החלקה שלך – תיענש בהפסד.

בשחמט, עולה מיד לזיכרון עיקרון ה"נגעת נסעת", ובתחרות עם שעון, הרי אם הסתיים זמנך וזמנו של יריבך לא הסתיים – הפסדת את המשחק.

בקפיצות למיניהן, גם אם המרחק שתקפוץ יהיה אדיר ויהווה בבירור שיא עולמי, הרי אם תתחיל את הקפיצה מעבר לקו – היא תיפסל.

מתחרה בג'ודו יקבל נקודה רעה, לרוב יוקו, על מגוון עבירות כגון הכנסת אצבעות לשרוולו של המתחרה, יציאה (סתמית) מחוץ לאזור הקרב בלי פעולת ג'ודו של המתחרה או יריבו, דחיפת היריב מחוץ לאזור הקרב ועוד…

אך עיקרון הענישה על כישלון אינו נפוץ רק בענפי ספורט אישיים: בכדורגל יש כרטיס אדום על עבירה חמורה ופירוש הדבר שהקבוצה תישאר עם שחקן פחות. גם שני כרטיסים צהובים שפירושם כרטיס אדום מביאים לאותה תוצאה. אם השוער יזוז קדימה מחוץ לשערו ויעצור את בעיטת העונשין מאחד עשר מטרים, על השופט לקבוע בעיטה חוזרת.

בכדוריד כל עבירה נותנת את הכדור ליריב, אך עבירות בתוך הרחבה גורמות לזריקה חופשית משבעה מטרים (המקבילה של פנדל).

גם חוק שלושים השניות בכדורסל יכול ללמד אותנו שיעור מאלף גם על "עיקרון הענישה על כישלון". במצב כיום יש  לכאורה לכל קבוצה יש פרק זמן של שלושים שניות בו עליה לבצע ניסיון זריקה שחייב או להיכנס לסל או לפחות לפגוע בחישוק שכן אחרת היא תאבד את הכדור לטובת יריבתה. במידה והיריבה מבצעת עבירה, גם כזו שאינה מחייבת שתי זריקות עונשין, שעון שלושים השניות יתאפס ויעמדו לרשותה שלושים שניות נוספות, ואולם אם הקבוצה היריבה ביצעה שמירה מעולה והצליחה להסיט את הכדור החוצה, הרי שעון שלושים השניות לא יתאפס-מחדש מאחר וזה לא הוגן להעניש קבוצה על ביצוע הגנה מעולה.

אך הנקודה המעניינת ביותר  ב"עיקרון הענישה על כישלון" היא שלעתים הספורטאי לא נענש על מה שעשה, או על ביצוע כושל. לעתים קורה שהספורטאי נענש על מה שלא עשה!  הדוגמה הברורה ביותר היא בג'ודו, בו ניתן עונש על פסיביות, ובאופן עקרוני זה מה שיכול לגרום לספורטאי לסיים את הקרב בהפסד.