משחק ראשון, סיבוב שני. יוצאים לדרך!
אחרי הניתוח המעולה של עמיחי לגבי הסדרה, והפריוויו הנהדר של ברלין, החלטתי להוסיף מימד נוסף למשחק – האווירה והרחוב הספורטיבי.
אחד הסודות הגדולים שלי הוא שאני מקשיב לתחנות הספורט המקומיות (לכל אזור לפחות תחנה אחת שמוקדשת רק לספורט, ורובן מבוססות על הרבה טלפונים ממאזינים) לא כי התפקיד בהופס מחייב – אלא כי אני נהנה. אני אוהב לשמוע אנשים מדברים על ספורט. ובימים האחרונים, אני מחכה בקוצר רוח לשיחות המחכימות, או המשעשעות על הסלטיקס ו…יוק. כלום. השיח השולט פה בשבועיים האחרונים הוא על הוקי. גם קבוצת ההוקי המקומי העפילה לפלייאוף, ואחרי שבשנה שעברה (שהייתה שוברת שיאים) הם הובילו 3:1 והפסידו, השנה הם הובילו בסדרת הסיבוב הראשון – 3:1 ו…ניצחו במשחק שבע, בבית, בהארכה. ועכשיו הם כבר 1:0 בסדרה החדשה. ואני כותב לכם את כל זה כי פשוט אי אפשר להתחמק מהעניין הזה. אז כמובן שלקחתי את השיחה לצמד הברמנים בקומת העיתונאיים. חינכו אותי. אז מסתבר שהוקי הם בדם פה בבוסטון, לטענתם, הספורט המוביל בעיר. משחקי הוקי בפלייאוף יקרים יותר מהכדורסל, האוהדים משוגעים יותר. לפי התיאור שלהם – זה מינימום אל האלי נגד א זמאלכ (יום אחד, אכתוב על החוויות של מורי ורבי א. אפרוני בדקבי של קהיר). בנוסף, יש תחושת עליונות (זחיחות?) על הקאבס, לרמה של חוסר עניין ספורטיבי.
למעשה, אפילו ההובלה המפתיעה של מינסוטה תופסת מקום יותר משמעותי מהמשחק היום – החל מסקר שנערך בקרב אנשי בוסטון ששאל את מי הם מעדיפים – טייטום או אנט – שני שליש ממשיכים עם טייטום – ועד דיבור על מי יותר טוב לסלטיקס לפגוש בגמר. דעה שלי – מינסוטה.
למרות ההתעלמות היחסית באמצעי התקשורת – מסביב לאולם חגיגה. יום של 25 מעלות מאפשר לברים ולמסעדות בסביבה להוציא שולחנות וכסאות החוצה, והאזור, שגם ככה ממלא באנרגיה – מהווה ממש זריקת מרץ.
יאללה למשחק.
רבע ראשון
רבע ראשון
בוסטון עם החמישייה הרגילה – כשהורפורד מחליף את פורזי הפצוע. בראון, כמעט כתמיד מתחיל חזק. התחלה חזקה של הסלטיקס עם 2 – 10 לסלטיקס אחרי שתיים וחצי דקות. בראון עם 9 מתוך 12 הראשונות של הסלטיקס. מיטשל נכנס למשחק ונראה שעד עכשיו הוא מסתדר עם הולידיי. שש וחצי דקות לתוך המשחק, שלשה של מיטשל (שמעלה את המאזן שלו לעשר נקודות) מביאה ליתרון ראשון של הקאבס. 21 – 23. אחרי פסק הזמן של הסלטיקס, ומעבר לכמה מהמחליפים בראון קולה ארבע רצוף כדי להעלות ליתרון, בהתקפה העוקבת, הוא כבר מוחלף על ידי פריצ'רד ויורד לספסל עם 15 נקודות. למה?
הסלטיקס עולים ליתרון של שבע עם המחליפים, כשטייטום לוקח על עצמו את ההובלה. התשואות החזקות ביותר עד עכשיו, הן לנקודות הראשונות של פריצ'רד. מרחב הבטחון של הסלטיקס נשמר והרבע מסתיים ב 34 – 40 לסלטיקס. בראון עם 15, מיטשל מהצד השני עם 14 ושלושה אסיסטיים.
רבע שני
בוסטון ממשיכים להחמיץ שלשות, וככה מונעים מעצמם יתרון קצת יותר משמעותי, במקביל, החטאות, או הגנה חזקה על קליבלנד מוודאת שהיתרון יישאר סביר. בראון מחליף את טייטום, גם מיטשל חוזר. שלשה מעלה את הסלטיקס ל-11 ועכשיו הם באמת שומרים חזק, הולידיי בכניסה מעלה ל-13 הפרש והקבוצות יורדות לפסק זמן.
פריצ'רד במשחק טוב נותן דקות של נקודות והאסל. וקורנט מנקה את הסל בריבאונדים. המשחק קצת רגוע מידי, אולי אפילו שאנני מבחינת הסלטיקס. הקאבס, בינוניים. אקורו בשלשה מוריד לתשע, וקליבלנד ב- 8 מתוך 20 לשלוש לעומת 4-18 לסלטיקס. ארבע דקות לסוף הרבע, בראון עם שלשה שמעלה את המאזן שלו ל-20 נקודות. וויט עם שלשה נוספת, ונראה שהייתי צריך לכתוב את האחוזים לשלוש מוקדם יותר. לקראת סוף הרבע, טייטום מנסה לבד, ארבעת השחקנים האחרים פשוט עומדים ומסתכלים, דיכאון של כדורסל. מיטשל בסל ועבירה מוריד לעשר. תוצאת המחצית 49 – 59 לסלטיקס. בראון עם 20, טייטום וויט עם 11, קורנט וטייטום עם שמונה ריבאונדים כל אחד. מהצד השני, מיטשל עם 17, אוקרו עם 11ומובלי עם תשעה ריבאונדים.
רבע שלישי
החמישיות פותחות את הרבע השלישי. הולידיי בשלשה שאולי מתחילה ליישר את הסטטיסטיקה. וברצף וויט וגם מיטשל בשלשות מוצלחות. הסלטיקס לא מייצרים עצירות בהגנה ולא מצליחים, עדיין, לסגור את המשחק. הולידיי עולה לעשר עם שלשה נוספת. וויט עם שלשה שמעלה את מאזנו ל-17 וקליבלנד יורדת לפסק זמן. השלשות נכנסות מתחילת הרבע. חמש דקות לסוף הרבע, כמה עצירות בהגנה. הקהל מתעורר, וויט מוביל והיתרון צומח לשש עשרה. וויט כבר עם 22 נקודות.טייטום עד עכשיו במשחק חלש מאוד, כופה את עצמו על ההתקפה – מה שבדרך כלל לא קורה. ובצד השני – מיטשל קולע, וקולע. 28 עד עכשיו. וויט מקפיץ את האולם, ואת ההפרש לחמש עשרה בשלשה. פריצ'ר! עם שלשה על הבאזר, מוריד את הקבוצות ב- 77 – 92 לסלטיקס. מיטשל עם 33 נקודות. וויט ובראון עם 25 ו-24.
רבע רביעי
בראון, הולידיי, פריצ'רד, האוזר וקורנט מתחילים את הרבע האחרון עבור הסלטיקס. האוזר עד עכשיו עם 11 דקות במשחק ובלי אף זריקה. בראון פותח חם את הרבע, וההפרש עולה לעשרים. סוף סוף. ריצה של 10-2 בתחילת הרביעי מורידה את קליבלנד לפסק זמן אחרי שלוש דקות. בראון במשחק פנטסטי! מובלי נזכר להתחיל לקלוע כשנראה שהמשחק כבר הוכרע. בראון יוצא וטייטום נכנס במקומו. יוכל לשפר קצת את הסטטיסטיקה. המומנטום האינטנסיביות, ההאסל – שגם ככה לא היו מרכיב משמעותי במשחק דועכים כשאנחנו ארבע דקות לסוף, וכולם נראה שרוצים שהמשחק ייגמר. משחק טוב להולידיי שלא היה במיטבו בשבועות האחרונים. שלוש דקות לסיום, גם טייטום יורד לנוח והמחליפים עולים. מקווה שהאוזר ייתן משהו לבטחון שלו בדקות שנשארו.
גם מיטשל -33 הנקודות שלו ירדו לספסל והקהל מתרגל פינוי איצטדיון לניצחון (מוחלט) על הפקקים. פריצ'רד עוד נותן לקייטה האלי הופ קטן, הסלטיקס שומרים טוב. ונגמר. 95 – 120 לסלטיקס.
בראון עם 32, וויט עם 25 ופריצ'רד עם 16. מיטשל עם 33, מובלי עם 17 מובילים קליבלנד חלשה.
תודה רבה
בכיף גדול
תודה רבה
המשפט המסכם לטייטום (האולסטאר) מבחינתי: ארבעת השחקנים האחרים פשוט עומדים ומסתכלים, דיכאון של כדורסל.
הוא צריך לחטוף מנה רצינית על הראש. מצד אחד יש מיטצ'ל ומצד שני הוא. הוא צריך להיות יותר אגרסיבי בהתקפה. לא הולך מהשלוש, שילך על חדירות שם האחוזים שלו יותר טובים.
בדרך כלל טייטום מאוד סבלני ולא כופה את עצמו. אתמול זה היה אחרת. הוא החבילה המלאה וכל דבר שיכניס אותו להתקפה – שלשוצ, חדירות – הכל הולך.
[…] בוסטון נגד קליבנד, משחק ראשון / יוסי ברקלי […]
תודה על הסיקור מהשטח
🙏
תודה על הקריאה
:=)
תודה רבה יוסי
בכיף
תודה רבה יוסי, איזה כיף לך.
טייטום היה במשחק חלש התקפי, אבל טוב מאוד בהגנה, זה בסדר כשיש מספיק מי שמחפה ובבוסטון השנה יש.
זה גם בסדר במשחק שלא באמת היה צמוד לנסות קצת איזו-בול.
הוא עדיין מושך את רוב תשומת הלב ההגנתית מהיריבות, מה שמאפשר לאחרים יותר מרחב.
אוקיי ובכל זאת, זה אמור להיות הפנים של הסלטיקס בפלייאוף שנים הבאות.
יקבל 320 מליון דולאר בחוזה הבא. הוא צריך להראות שהוא שווה את זה ולתת לפחות כמו מיטצ'ל.
אני לא רואה שזה קורה. וכן אני יודע שהוא מושך הגנה צמודה. גם מיטצל מושך הגנה צמודה, גם סטף גם קרמיט. הכוכבים מתעלים מעל ההגנות האלה. אם לא הולך מהשלוש שיחדור פנימה וישאיר שלשות לאחרים ולא "ארבעת השחקנים האחרים פשוט עומדים ומסתכלים, דיכאון של כדורסל" (יוסי ברקלי, 2024)
בוא, הוא עשה את זה 4-5 פעמים במשחק.
בכל שאר הזמן הכדור זז יפה.
אין מה להשוות למיצ׳ל, הוא שחקן הרבה יותר שלם, ואני לוקח אותו לקבוצה שלי הרבה לפני מיצ׳ל, שמכריח זריקות ועוצר התקפות הרבה יותר מטייטום.
אם טייטום עוד לא "הוכיח" לך שהוא שווה חוזה מקס אז כנראה שלא ראינו את אותה הסלטיקס בשנים האחרונות. שחקן טופ 5 בליגה לא אמור להיות בדיונים האלו. הפלייאוף הזה יקום ויפול על טייטום, חייבים לתת לו להכנס לזון פלייאוף שלו גם אם זה אומר כמה משחקים לא נעימים לצפייה.
עוד לא ראיתי ממנו בפלייאוף הזה (6) משחק שבו הוא משתלט ועושה ככל העולה על רוחו. זה מה שעושה שחקן טופ 5 בפלייאוף.
אני חושב שלטייטום עוד לא היה מה להוכיח בפלייאוף (ארבע מתוך שישה מעל עשרים הפרש) – והוא הוכיח את זה על המגרש
מסכים אברי, הוא חייב להיכנס לעניינים
נכון, ההשפעה שלו עדיין גדולה גם ביום קליעות לא משהו. פשוט מרגיש שמשהו עוד חסר שם כדי לעלות לרמה של השחקנים שכופים את דעתם על המשחק
יפה,
פערי הרמות גדולים מדי בין בוסטון לשאר המזרחיות.
ברמה שעדיף ללכת לראות הוקי או בייסבול מאשר פלייאוף כדורסל.
–
שום דבר לא יכול להסריח כל כך ברמות של לגרום לי לראות הוקי (איפה לעזאזל הפק המזדיין הזה?) או בייסבול (ימי ההקפות שלי נגמרו בכיתה ה).
פלייאוף הוקי מרגש הרבה יותר מכדורסל, במיוחד כשיש overtime. אבל מי שלא בקטע זה גם בסדר
פרו – הפערים גדולים, אני לא יודע להגיד שזה מצדיק בייסבול…
תודה רבה על סיקור מצויין. למרות שהרבה ליצנים כאן באתר החליטו שבוסטון היא קונטנדרית כבר לפני 4 שנים (והזדעזעו באכזבתם כשקבוצה צעירה וחצי אפויה לא לקחה אליפות), השנה זו הפעם הראשונה מימי הביג 3 שאכן תהיה אכזבה אם לא ילכו עד הסוף. ההפסד היחידי שיתקבל על הדעת יהיה לדנבר.
–
הדבר שבאמת מדאיג אותי זו הפציעה של פורזי. אין תאריך חזרה (מדברים על גמר מזרח אם וכאשר), אבל עם הבחור הזה לך תדע מה יהיה. אחרי טייטום זה השחקן הכי חשוב של הסלטיקס, הוא ההבדל האמיתי בין הקבוצות הפריכות שהיו לנו עד כה ובין זו של העונה.
–
כמה שהתאכזבתי כשאיינג' הלך הבחירה בסטיבנס היתה פשוט מבריקה. הטרייד על ווייט מתגלה כמצויין ברמות הסטוריות. כך גם ההחלטה להעיף את סמארט וגראנט וויליאמס ולהנחית את הולידיי ופורזי. הקפיצה ממעמד קבוצה טובה מאוד למעמד קונטנדרית אמיתית זה הדבר שהכי קשה לעשות בליגה ומספיק מנהלים נפלו כאן בטריידים על כוכבים מזדקנים ומישכוני עתיד שלא צלחו. סטיבנס פשוט מעולה.
זה רק עם סגל במצב בריאות טוב כולל פורזי. בלעדיו הסלטיקס אינה הקבוצה המובילה בסיכוי לאליפות.
בדיוק בגלל זה כתבתי מה שכתבתי על פורזי.
אם טייטום אכן כה גדול, היה לוקח את אותה האליפות עם יודוקה מול GS.
השחקן השני הכי חשוב זה בראון ולא פרוזי.
הבחירה בסטיבנס היתה בהחלט מבריקה ביותר אם היה מביא מאמן בעל שיעור קומה לקונטיינדרית.
ותפסיק לרדת לפסים אישיים, גם אני יכול כידוע לך.
כמו שכתבתי למעלה, הקבוצה שעשתה גמר היתה צעירה וחצי אפויה ולהפיל הכל על טייטום זה לא הוגן. מתוך שחקני הטופ 5-6 בליגה (לוקה יוקיץ שיי, יאניס, אמביד וטייטום) רק יוקיץ ויאניס עשו גמר/אליפות, ובגיל יותר מבוגר מטייטום. ככה שהציפייה שלך משחקני טופ 5 היא לא מציאותית.
–
עכשיו, איפה בדיוק ירדתי לפסים אישיים? לפני שאתה מאיים (ובבקשה, קדימה, רד גם אתה) תצביע על מה בדיוק אמרתי שנחשב לפסים אישיים לגביך? אני לא מכיר אותך אישית רזי, אבל ההערה הזאת שלך די עיצבנה אותי.
ב-22 בוסטון באמת הייתה יכולה לזכות, אבל א. היא הייתה מותשת מקרבות פיזיים אדירים בכל שלושת הסיבובים הראשונים וקצת נגמר לה הגז בסוף, ב. הופעות חד פעמיות של ג׳ורדן פול ווויגינס שלא הציגו יכולת כזאת לפני או אחרי הסדרה הזאת, ג. סטף ששיחק ברמה קרובה לאלוהית במשחקים 4-6, וד. טייטום היה מתחת לממוצע שלו.
קורים לפעמים צירופי מקרים כאלה, בטח לקבוצה צעירה מול קבוצה מנוסה.
הקבוצה ב 2022 הייתה בשלה לאליפות , לפני זה היא באמת לא הייתה בשלה .מינסוטה מזכירה לי את בוסטון 2022 ברמת הפיזיות שלה וההגנה. אני חושב שיש יותר אינטילגנציה בקבוצה הנוכחית, אבל פחות מסה לשים בהגנה.כמו כן לסמוך על הכשירות של פרוזינגיס זה בעייתי המאמן הנוכחי הוא גם סימן שאלה, הוא לא מראה יכולות לגוון כשדברים לא הולכים, אבל סטיבנס באמת בנה לו קבוצה חזקה והוא חייב להגיע איתה לגמר.
מי שחייב להתעלות ועדיין לא עשה את זה בפלייאוף הנוכחי זה טייטום, אם דנבר אכן עפה הוא לא יקבל הזדמנות יותר טובה מזו לקחת אליפות ,כל מי שיגיע לגמר יהיה לא מנוסה והוא חייב להעלות את הרמה שלו .
השנה זו השנה. הכל בשל ומוכן. את פורזי צריך לגמר. גם בלעדיו חייבים הגיע לשם. ואיתו – יש סיכוי.
אברי מסכים איתך, אני מאמין גדול בקבוצה השנה. וגם את אריות המערב צריך לנצח, בטח אם דנבר לא תגיע לגמר
אחלה סיקור. נשמע נחמד
תודה
האוהדים יטלפנו לרדיו בשביל לדבר על הריקודים ביציע והמצלמה של הנשיקות?
לא הבנתי
אולי עדיף ככה… 🙂 זאת סתם שטות בקשר להתנהגות האוהדים האמריקאים בזמן משחק.
תודה יוסי.
הדאנק של בראון על אוקורו שנראה כמו האח הקטן פיזית והפחות מוכשר בצימוד הזה מתמצת את כל המשחק – בוסטון גדולה ומוכשרת יותר, וכמה שקליבלנד מנסים זה לא כוחות. דווקא החזיקו יפה עד הרבע השלישי אבל יש גבול.
כן, החזיקו מעמד בפיגור 8 עד 12…
פיגור סביר לגמרי מבחינתי, זה מספיק קרוב, במומנטום אחד (3-4 התקפות) אפשר לסגור פיגור כזה.
לא נתנו לבוסטון לברוח, עד שכן.
נכון
תודה רבה וכיף לך
בהחלט, תודה מנחם
רזי זוכר מה אמרת על הקהל של מיאמי…(ובצדק)
אז גם אתמול זה היה עצוב לראות את היציעים מתרוקנים כשהשחקנים עוד רצים על המגרש. בקיצור אתם לא יותר טובים בקטע הזה.
זה סימפטום של מחירי הכרטיסים והאופי של קהל האוהדים שמאד השתנה כתוצאה מכך.
עידו, עזיבת הקהל היא גם סימפטום של פערים מאוד משמעותיים, בתוספת העובדה שבשני הצדדים שחקני החמישייה כבר היו על הספסל. אני חושב שבמשחק החמישי מול מיאמי – מכיוון שזה סגר את הסדרה – נשארו יותר אוהדים (אבל אולי הזכרון מתעתע)
זה לא משנה – זו תופעה שאני די מתעב. בסדר זה מגיע כחלק מכך שהקהל בא לאירוע ולא למשחק.
אני מקבל את זה למרות שאני ממש לא אוהב את זה.
כן, זה כנראה מוקצן בארה"ב, אבל "לנצח את הפקקים" היא תופעה שקיימת בכל מקום.
בס"ד
תודה רבה, כיף לקרוא על האווירה מסביב.