מיאמי היט: יומן סיבוב שני (1)/רועי ויינברג

"My,My, Hey, Hey
Rock and Roll is here to stay
It's better to burn out, than fade away
My, my, hey hey".

כך פותח המשורר והמוזיקאי המחונן ניל יאנג את שירו, My My hey hey, מהאלבום "Rust Never Sleeps", שיצא ב-1979. השורה השלישית בבית שמצויין למעלה הפכה עוררה שערורריות רבות, כאשר מוזיקאים כג'ון לנון (שנשרף החוצה בעצמו, כאשר נרצח שנה לאחר צאת האלבום) מביעים התנגדות לשיר, ואחרים כקורט קוביין מציינים אותה במכתב ההתאבדות שלהם.

ג'יימס ג'ונס
בתמונה: סמול פורוורד שלקח 2 אליפויות והגיע ל-4 גמרים עם מיאמי, ועזב לקליבלנד בקיץ. ג'יימס ג'ונס.

פט ריילי, מנג'ר מיאמי הותיק, לא נקט בשיטה זאת. לאחר ההפסד בגמר העונה לסן אנטוניו, הקבוצה החליטה לא להבנות מחדש, אלא רק להתחזק לקראת העונה הבאה, וביצעה מספר מהלכים משובחים בדמות בחירת שבאז נאפייר בדראפט והחתמת שחקנים כדני גריינג'ר וג'וש מקרוברטס, כאשר נשאר לקבוצה המקום המלא מתחת לגג השכר. ביולי התוכניות של מיאמי נהרסו כאשר הכוכב הגדול של הקבוצה ב-4 השנים האחרונות, לברון ג'יימס, עזב את הקבוצה לקליבלנד.

כמובן שלהנהלה החזקה במיאמי היו תוכניות מגירה למקרים כאלה, אבל כל תפיסת העבודה השתנתה. מקבוצה שמכוונת לאליפות, מגיעה לגמרים ומהווה קונטנדרית לכל דבר, ההיט חזרו למה שהם היו לפני ג'יימס-קבוצת סיבוב ראשון/שני נחמדה במזרח, לא מעבר. עקב כך היומן שיכסה את ההיט השנה לא מכונה בשם הבומבסטי של יומן אליפות (כולנו ראינו איך זה נגמר בפעם הקודמת), ומכוון למטרה ריאלית יותר. הקבוצה לא הולכת להשרף כמו הסלטיקס לאחר בירד והלייקרס לאחר מג'יק, אלא לדהות החוצה, כמו הבולס לאחר ג'ורדן, בה, בניגוד לאחרות, הצוות שהביא את האליפויות והמאמן נשארו, והקבוצה הגיעה לחצי גמר המזרח.

"Out of the blue and into the black
They give you this but you payed for that
And once you're gone, you can't ever come back
When you're out of the blue and into the black"

במידה מסוימת, ניתן להתאים גם כאן בין השיר של יאנג למצב של ההיט, שיוצאת מחוץ המצב של הקונטנדרית, ראשות המזרח ודיבורים רציניים על תואר, וחוזרת למקום הגרוע ביותר בליגה-האמצע. הדחות, בדרך כלל, בסיבוב הראשון בפלייאוף, בהעדר בחירת לוטרי שתשפר הקבוצה פלאים.

מבחינת הפרי אייג'נסי, הקבוצה הצליחה להשאיר את רוב הקבוצה של השנתיים האחרונות, שהגיעה לאליפות וגמר-נוריס קול, מריו צ'למרס, כריס אנדרסן ואודוניס האסלם, שחקני המשנה של הטריו הגדול במשך רובן, ממשיכים. כריס בוש קיבל חוזה מקסימלי שמנע ממנו לעבור ליוסטון, הדבר היחיד שמצדיק 118 מיליון דולר ל-5 שנים, ודווין וויד, שיקבל משהו באזור ה-15 מיליון לשנה. מיאמי מצפה בסכום כזה לשחקן של 20 נקודות למשחק שמשחק בין ה-70 ל-82 משחקים בעונה, וזה מה שהיא שילמה בשבילו, אבל צפויה לקבל שחקן של 50 משחקים בעונה (בעונה הקודמת שיחק 54, וזה לפני עונה ארוכה ופלייאוף מתיש), למרות שהוא צפוי לתת ממוצעים טובים כאשר ישחק-משהו באזור ה-17.5 נק', 4.5 אס' ו-4 ריב' לערב.

בניגוד לקבוצות רבות אחרות, שהבליחו לאליפות-שתיים ולאחר מכן חזרו לתהומות הנשייה, מיאמי יכולה להמשיך להשאר בטופ של המזרח. אחת הטעויות המרכזיות הייתה אי החתמת שחקן חופשי בולט במקום ג'יימס, למרות המצאות דנג וגריינג'ר כמחליפיו של לברון בעמדת הסמול פורוורד. ההיט צריכים קומבו גארד דינמי, שיפתח לצידו של וויד ויחליפו בעת הצורך. יש שחקן כזה בשוק העונה לשם אריק בלדסו, שדרש חוזה מקסימום. כרגע מיאמי לא יכולה להחתים אותו, וצריכה לבצע סיין-אנד-טרייד בשביל זה. אם בלדסו במיאמי כל המצב היה שונה, וההיט היו יכולים להתחרות על מקומות 1-4 במזרח. למרות זאת, הסגל הנוכחי לא ידרדר את ההיט ללוטרי, וינצח, על הנייר, משהו באזור ה-45-50 משחקים, מה שיספיק למקומות 5-8 במזרח המחוזק של השנה. הניסיון של הקבוצה, כבודדים וכאנשים שביחד הגיעו ל-2-4 סדרות גמר, יהיה משמעותי נגד הקבוצות הפחות מנוסות בפלייאוף (ההורנטס, הוויזארדס ושות'), יוכל לדבר בפלייאוף ולהוביל את מיאמי רחוק.

"The King is gone but he's not forgotten
This is the story of a Johnny Rotten
It's better to burn out than it is to rust
The King is gone but he's not forgotten"

גם לנושא הזה צריך להתייחס, עזיבתו של לברון ג'יימס. הראש אומר שזכותו לעזוב כשחקן חופשי, שהבחור רוצה להתקדם מקצועית ולחזור לעיר הולדתו כדי להוביל אותה לשיאים חדשים, אבל הלב זועם על העזיבה של השחקן, וטוען כי אם הוא באמת היה רוצה "לחזור הביתה" הוא היה עושה את זה כאשר הקבוצה בקנטים, ולא במצב שיש לה 5 בחירות טופ 4 בחמישייה הפותחת, ולא היה חותם על חוזה לעשרה חודשים.

במקרה הזה קשה להיות אובייקטיבי. אתה רוצה שג'יימס, כשחקן עבר שהביא את המועדון לשיאים שלא ישוחזרו בזמן הקרוב, יצליח בקריירה כשחקן, אבל מנגד אתה זועם על כך שעזב את מיאמי, שהייתה במצב לבנות עצמה מחדש כקבוצה חזקה יותר, שיחד עם ג'יימס הייתה מסתערת על האליפות. במקרה הזה נלך עם עמדתו של יאנג פעם נוספת-המלך הלך, אבל לא נשכח. תודה על הכל לברון, אבל נראה לך מה זה בגמר המזרח.

רועי ויינברג

אחד מעורכי הופס. אוהב את מיאמי וגבוהים שמוסרים מעל 4 אסיסטים במשחק.

לפוסט הזה יש 19 תגובות

  1. עכשיו שלברון הלך מיאמי נשארו בלי משהו שיסתיר את זה שאין להם ביג מן. הסווינגר שלהם הוא אחרי השיא ומה נשאר מכריס בוש כמנה העיקרית בחלוף 5 שנים מאז היה כזה אני כבר שכחתי.

    שבאז נבחר בגלל איזה טוויט של ג'יימס ולא בגלל שום סקואטינג מדהים, ודני גרינג'ר כבר כמה שנים לא פוגע.

    בתסריט הגרוע מיאמי מתחלפים עם קליבלנד והופכים להיות מקום 10 במזרח. לא מספיק טוב לפלייאוף לא מספיק גרוע ללוטורי. אני הולך עם התסריט הגרוע ורק בגלל שדיווין ובוש כבר מספיק שבעים והדברים לא יבואו להם בקלות שהם ציפו לה.

    השיר שאני אבחר זה: סה לה וי.

    1. מנחם- עיניים של בן 77 מצליחות לקלוט את המהירות של רוז?? 🙂

      חתיכת משחק מתפתח בוגאס- איפה שקורים רק דברים טובים.

  2. מיאמי עדיין ב-4 הקבוצות הטובות במזרח (עם קליבלנד, וושינגטון ושיקגו).
    התקרה שלנם לדעתי זה גמר המזרח.
    השחקנים ירגישו קלילים יותר וחופשיים יותר בלי המלך העירום, הם יתנו הרבה יותר מבעבר והמשחק יזרום.
    יש לי הרגשה שהם הולכים להתקל בקליבלנד בפלייאוף ולהעיף אותם.

    1. אשך שכחת את שארלוט. עם לאנס לצידם הם בהחלט בטופ 4 במזרח. קשה לי לראות את מיאמי מסיימים מעל מקום 6. שיקגו, קליבלנד, וושינגטון, שארלוט ואטלנטה יהיו לפניהם.
      אם הם פוגשים את קליבלנד ומעיפים אותם, זה יהיה הרגע של השנה.

  3. תודה על השיר. עשית לי את הבוקר במטווחים.
    בוש לפי דעתי צריך ויכול לסחוב את הקבוצה הזאת. עכשיו עם הפציעה של גורג וקצת מזל עד גמר מזרח. בוש פלוס הגנת ברזל פלוס הווינריות של וויד והם ידברו חזק

  4. רועי כתוב מעולה, תודה.
    מיאמי גמרו לעצמם את הסיפור לחזרה לרלוונטיות עם החוזה לבוש, היה להם סיכוי מצויין לבנייה מהירה שנזרק לזבל עם החוזה הזה, אבל שיהיה להם בהצלחה

  5. מיאמי יכולה להפתיע את כולם ולקחת תמזרח הכול תלוי בברכים של וייד .. הקבוצה מאוזנת ודיי נסמכת על השלד שהביא 2 אליפויות , הבעיה הנוספת היא הבריחה של כל קלעי ה3 של הקבוצה

  6. החוזה מקסימום של בוש הפך אותו לפרנצ'ייז של ההיט. האחרונה שניסתה את זה עליו הייתה טורונטו. בהצלחה.
    לי תמיד הייתה הרגשה שכמות המשחקים של ווייד תלויה בשילוב בין מוטיבציה ותכנון עונה. מעניין לראות העונה כמה הוא נאמן לקבוצה גם בלי סיכוי לאליפות. מעטים השחקנים שהוכיחו נאמנותכמוהו. מצד שני, גיל+ברכיים+עונות בליגה שווה לא יותר מ45-50 משחקים, במקרה הטוב.
    כל השאר פלסטרים.

  7. הבעיה של מיאמי כמו שאמרו לפני זה שבוש הפך להיות הפרנצייז פלייר, עכשיו אני בכלל לא מדבר על היכולת שלו אני יותר מתכוון לבנות על שחקן שכבר 4 שנים אפילו לא מנגן כינור שני אלא במקרה הטוב כינור שלישי , נראה לי רעוע מדי ואני לא בטוח שבגילו הוא יוכל לחזור להיות השחקן שהיה בטורנטו

  8. רועי, כתוב נהדר.
    לגבי בלדסו, הוא אמנם שחקן נהדר אבל אפילו לא בטופ 10 פוינט גארדס של הליגה.
    העונה הנהדרת שלו בפיניקס העלתה את הערך שלו, אבל בואו לא נשכח שהרמה בפיניקס נשארה גבוהה גם בלעדיו, בזכות דראגיץ' בעיקר.
    בכל מקרה, הוא לא ההבדל בין קבוצת סיבוב שני לקונטנדירית.

  9. חבל, חבל ששהיט לא ניסו בכלל לחשוב על בלדסו.

    מיאמי של העונה מסוגלת להגיע לגבהים – גמר מזרח ועם מזל אפילו הלאה,
    ומצד שני להתדרדר לתהומות הבינוניות – ולא לצאת משם עד שוויד יפרוש.

    הפוטנציאל הגלום הוא בקיץ 2016 (ואני מאמין שריילי יכול לתפוס גם ב'15) בו ישנם פרי אייג'נטס חזקים ברשימה, החוזה של דנג תם, ושל עוד כמה. SOUTH BEACH תמיד ישאר מקום לבוא אליו.

    ולדי, מה פתאום אטלנטה מכולם?!

    ישנן רק 3 קבוצות שבמקרה גרוע טובות ממיאמי ואלו הן וושינגטון, קליבלנד ושיקגו. אני מאמין שאם ממש הכל ילך לכיוון של מיאמי, וושינגטון לא תהיה מספיק טובה, קליבלנד תפשל, ודריק רוז יפצע. אז יש להם סיכוי למקום 1-2 (וחבל על פול ג'ורג').

    הכל תלוי בספולסטרה. כאן תהיה לו ההזדמנות להראות אם הוא באמת מהטופ 5 מאמנים בליגה, אם השיטה שלו תשרוד את עזיבת הבסיס שלה. האם הוא ברמה מספיק גבוהה כדי לקחת קבוצה שעל הנייר חסרת מעוף ולהפוך אותה לדארק הורס ומעלה – כמו ת'יבאדו בלי רוז ופופ (שהביא לאליפויות…), כמו ג'ורג' קארל בדנבר של 2013 ומארק ג'קסון בגולדן סטייט של אותה שנה. ואם לא – הוא יתגלה במערומיו, והשביל לHot seat יהיה קצר מתמיד.

    #letsgoheat

    1. ניתוח מעולה, אני מאמין בספוסלטרה. לדעתי גם ההורנטס עדיפים עלינו, ונסיים במקומות 3-5. האידיאל זה מקום שלישי, העפת הראפטורס בסיבוב הראשון, ובסיבוב השני נגד הקאבלירס, בפיגור 2 חצי שנייה לסיום, צ'למרס דופק שלשה על הפנים של ג'יימס ומעלה אותנו לגמר המזרח. זה יהיה אדיר. משם אלוהים גדול

  10. מיאמי תציג השנה קריסה מנטלית לפנתיאון מיד בפתיחת הפלייאוף ואם, אם תעפיל בשיניים לסיבוב שני היא תוסוואפ בבושת פנים. אני אפילו לא משוכנע שיהיו בפלייאוף. כל זה לא גורע במאום מגדולתו של וייד שהוא שחקן עצום ווינר עצום שברכיו כבר לא מתפקדות. האופי של וייד על הגוף של לברון = 6 אליפויות.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט