על מהויותיו השונות של הספורט – חלק א'/ מאמר אורח מאת מולי

על מהויותיו השונות של הספורט – חלק א'/מולי

חשבתי ליצור סדרת מאמרונים על מהותו של הספורט. ואשמח אם תגיבו ותאמרו לי אם להמשיך אותה או שהנושא משרה שעמום ובכללותו חסר תוחלת.

ראשית, אני מבקש לקבוע שהספורט – מעצם מהותו –  הוא עניין של איזונים ובלמים.  אני טוען שאינך יכול ליצור ספורט כלשהו ללא איזונים מחד,  וללא חוקים שנועדו לשמש כבלמים מאידך. יותר מכך: לטענתי  אינך יכול ליצור שום מסגרת ספורטיבית ללא אותם איזונים ואותם בלמים, במיוחד אם  אתה מבקש לשמור על המונח המעורפל המכונה "הרוח הספורטיבית".

מטרתי במאמר זה היא להראות כיצד במגוון של תחרויות ספורט – החל מקריקט, דרך משחקי כדור קבוצתיים, המשך בתחרויות הספורט האישיות  וכלה בשחמט – ישנו תמיד שימוש הן באיזונים והן בבלמים כדי שתהיה תחרות ועל מנת לשמר את עיקרון הרוח הספורטיבית.

תפישת האיזון באה בצורה הבסיסית ביותר בעיקרון שאותו אכנה "עיקרון ההוגנות המאזנת". האומנם תוכלו לקבל מצב בו זוג קבוצות כדורסל בליגה תתחרינה זו בזו כשבאחת מהן זוג שחקנים ובשנייה שמונה?  לכאורה התשובה היא ממש לא אבל מה אם אומר לכם שבקבוצה האחת משחקים לה-ברון ודוראנט ובשנייה ילדי כיתה גימל אחת מבית הספר על שם יאנוש קורצ'אק בירושלים? מה שקודם נראה לנו לא מאוזן לרעת הקבוצה בת שני השחקנים פתאום הופך ללא מאוזן בכיוון ההפוך. מכך ברור לנו שעל-מנת שיהיה לפחות מצג של תחרות ספורטיבית עלינו לצאת מתוך הנחה מראש שיש לכל אחד מהמשתתפים בתחרות הספורט סיכוי הוגן, ושכמו שהילדים אומרים כשהם בוחרים משתתפים למשחק: "שיהיה כוחות" – כלומר סיכוי שווה יחסית.  את הפתגם הזה, "שיהיה כוחות", אני מכנה בלשון גבוהה "עיקרון ההוגנות המאזנת". הוא זה שעומד בבסיס כל תחרות הספורטיבית.

נעזוב לרגע את השאלה אם שחמט הוא ספורט או לא, (לדעתי כן) ונבחן לרגע באמצעותו את אחד העקרונות אותם אני מבקש להציג:

האם ישנה בשחמט הוגנות מאזנת? לטעמי ברור שכן, בראש ובראשונה מאחר ועל כל המשתתפים חל עיקרון ה"אותם חוקים חלים על כל המשתתפים" ועיקרון "אותם משאבים עומדי לרשות כל המשתתפים."  אנו יכולים לראות שלרשות כל אחד משני המשתתפים עומד אותו "צבא כלים" וכל אחד מכלים אלו מתנהג באותה צורה עבור כל אחד מהם, לראות שלרשות כל אחד מהם עומדת אותה כמות זמן  ולהיווכח שלכל אחד מותר לעשות רק צעד אחד בלבד לפני שחברו משיב בצעד משלו.

ומה עם עיקרון ה"שיהיה כוחות"? גם כאשר מנסים להפר את העיקרון הזה גם כאשר מביאים אמן או רב אומן בשחמט שיתחרה במקביל במשחק בו-זמני נגד, נאמר, ארבעים שחקנים אחרים, הרי בעצם, על כל המתחרים חלים אותם חוקים בדיוק ולרשות כולם עומדת בשורה התחתונה אותה מערכת של חוקים ונהלים.

כאשר אנו בוחנים את עיקרון ה"שיהיה כוחות" קצת לעומק, אנו יכולים לראות שכל הספורט התחרותי, יהא זה שחמט, כדורסל, סיף, אתלטיקה קלה או ג'ודו, כולו מתנהג מעצם מהותו כספורט מאורגן על פי העיקרון הזה: חשבו נא, יש לנו תחרויות נפרדות לילדים, נוער ומבוגרים, ויותר מכך, יש לנו ליגות ברמות שונות כדי שליצור מצב של תחרות שלא תוכרע מראש: ליגה גימל, בית, אלף, ליגה ארצית, לאומית, ליגת על, לידת אלופות ותחרות בינלאומית. התפישה העקרונית מתבססת על העיקרון ש"ראש השועלים שווה באיכותו לזנב האריות" ולכן יש קבוצות שעולות ליגה וקבוצות שיורדות. עיקרון ה"יהיה כוחות" בא לידי ביטוח אפילו בליגות שנוסדו לענות על צורך זה או אחר כמו ליגות למקומות עבודה, ליגת מכללות, או ליגת הפיתוח של ה נבא.

אבל כדי ש"יהיה כוחות" אנו מוסיפים אלמנטים למשוואה: הקביעה של "עיקרון תקציבי מינימלי" לכל קבוצות הליגה, למשל,  נועדת ליצור מצב בו לא תהיה קבוצה חלשה מדי, ולעומתה חוק "תקרת השכר", בנבא למשל, נועד להקשות על מצב בו תהיה קבוצה חזקה מדי.

במסגרת הניסיון לשמור על תנאים שווים לכל המשתתפים בתחרות, הרי שאנו לא מוצאים מצבים ממוסדים בהם יחיד  מתחרה נגד קבוצה ו/או מועדון נגד נבחרת.  בהקשר זה אני חייב לומר שלמרות שסביר שקבוצת הכדורגל של ברצלונה (אפילו ברצלונה של שנה זו) תנצח לפחות מאה וחמישים, אם לא מאתיים מהנבחרות בעולם, עדיין לא נמצא אותה מתחרה נגדן בתחרות רשמית.

ממתין להחלטתכם אם להמשיך את סדרת המאמרים או לא.

מנחם לס

הזקו והוותיק מכולם בצוות. מנסה לכתוב יומית - כל זמן שאוכל!

לפוסט הזה יש 22 תגובות

  1. דובי,
    מה שהכי נחמד הוא שבחלק השני אני עוסק במה שאני מכנה "עיקרון ההוגנות המאזנת" שהוא בדיוק התשובה לשאלתך.
    לכן אודה לך אם תשאל את השאלה הזו אחרי החלק השני (במידה ולא תמצא בו תתשובה לשאלה) – ואז אשיב בהרחבה.
    ללא קשר, אם היה לי המייל שלך – יכול הייתי לשלוח אליך כעת תגובה מוקדמת כדי שלא "לחרב" לאחרים את הפרק הבא… (כן, זה רמז…)

  2. נו, כעת אני נבוך.
    הרי הזכרתי כבר כאן את עיקרון ההוגנות המאזנת, ולכן ברור שעלי לענות בהרחבה לשאלתו של דובי:

    החוקים הם אלו שמהווים את המסגרת, ויותר מכך את קנה המידה שעל פיו נשפטים ההישגים של השחקן.

    בקפיצה לרוחק, לדוגמא, החוק קובע את מהן נקודת ההתחלה החוקית ונקודת הסיום החוקית של הקפיצה.
    אני יכול עקרונית לקפוץ לרוחק למרחק של שלושים מטר (השיא העולמי הוא כיום פחות מעשרה מטרים), אבל כל עוד הקפיצה לא תתחיל לפני קרש ההתחלה – ברור שהקפיצה תיפסל למרות שהיא חרגה בבירור מגבולות כל שיא מוכר שהוא.

    וכך, אכן, החוקים קובעים במה הספוראטי מצטיין, ועדיין ההישגים של הספורטאי/ים במסגרת החוקים קובעים הם שקובעים מהי מידת המצוינות.

  3. קודם כל אחרי הטיזר שנתת בתשובה למולי אז אתה חייב לרשום את חלק ב. לגבי החוקים אז ברור שאתה צודק אך עדיין זה תחום רחב מדי שבסופו של דבר החזק שולט אם זה בכדורגל או בכל תחום כדור אחר. גם בספורט אינדיבידואלי למרות שהחוקים זהים לאתלט נגיד מארצות הברית יש סיכוי הרבה יותר גדול להצטיין מנאמר אתלט ישראלי( בהנחה שהנתונים הפיזיים שלהם זהים)

  4. יניב, אם ארה"ב היא מעצמת ספורט כל כך עצומה שאין לאף אחד סיכוי נגדה, איך זה שיש שיאני עולם ממרוקו למשל?

    החזק/הטוב/האיכותי אכן מנצח.
    אך מהי איכות? מהו חוזק? מה פירוש להיות טוב?
    האם לי מעצם היותי ישראלי יש בהכרח פחות סיכוי להיות טוב?

    ריינס מייכלס, מאמן הולנד 74 לימד אותנו שמספיק שיש אדם אחד עם רעיון וחידוש פלוס היכולת ליישם אותו (הטוטאל פוטבול), כדי ליצור מצב בו לקבוצתו יהיה יתרון איכותי. כך בדיוק עשה בילי בין מקבוצת הבייסבול אוקלנד אתלטיקס עם ה"מאניבול"…

    האמנם יש מניעה עקרונית שהמחדש הבא יהיה מישראל? מאיי הבתולה? מג'מאייקה? מטרינידד? מצ'אד?

    1. אני יותר התכוונתי לתנאים שהוא מקבל להבנה מה אתלט צריך בשביל למקסם את יכולותיו מבחינת תזונה, אימונים נכונים וכדומה. יש מדינות שמתמחות בתחום ספציפי כמו ג׳מייקה בריצות הקצרות או קניה ואתיופיה בריצות הארוכות אך עדיין לאורך זמן וברוב המקרים איפה שיהיו לך את התנאים ואת ההבנה מה צריך לעשות בשביל להיות הכי טוב אתה תצליח יותר.אני חושב שאם תיקח נגיד 2 אצנים מג׳ מייקה נגיד בסביבות גיל 12 עם נתונים זהים ואחד מהם יסע לארצות הברית אז הסיכוי שלו יהיה גדול יותר מזה שישאר בג׳מייקה

  5. מולי כתבה נהדרת. ברוך הבא !

    בכל ספורט ישנה מסגרת חוקים וישנן "ליגות", "מסגרות", או הגבלות.
    נכון ציינת שהמטרה של "ליגה" היא לא לערב גברים ונשים או גברים עם ילדים כדי לתת תחרות הוגנת.
    מטרתם של ה"ליגות" היא לאפשר תחרות הוגנת ולצמצם את ההפרשים בין הטוב והגרוע למינימום כדי להגביר את המתח ותחושת התחרותיות. ההפרשים שאנחנו רואים בריצת 100 מטר הם בסופו של דבר מינימליים. לעומת נניח שהיו מכניסים אותי לתחרות, או כל ישראלי אחר . . .
    בתוך כל ליגה או מסגרת גיל החוקים מאפשרים להחליט באופן חד משמעי מי הוא המצטיין.
    עדיין הכל צפוי והרשות נתונה וספורטאי מג'מייקה יכול לנצח ספורטאי מארה"ב הגדולה משום שארה"ב הכי טובה רק בצורה סטטיסטית ממוצעת.
    צודק יניב שאומר שלספורטאי נתון ישנו יור סיכוי להצליח ברה"ב משום ששם *בממוצע* (כלומר בדרך כלל) התנאים מאפשרים למקסם את היכולת של ספורטאי נתון.

  6. תודה מולי,
    בגדול אתה צודק, אך כמובן שיש הפרות.
    אם נלך לדוגמת השחמט, אזי ש"ארמגדון" הוא מצב בו החוקים אינם זהים עבור 2 המשתתפים. או בכדורסל אירופאי, בו הפועל ירושלים (בכוונה מביא דוגמא אחרת…) זכאית להשתתף במוקדמות היורוליג שלא ע"ס פרמטרים שנקבעו מראש, אלא כי יש לבעליה כושר שכנוע ואמצעים.

    יניב, אין צדק בדברייך כלל. להוא שנשאר בג'מייקה יש סיכוי גבוה בהרבה. אין עוד מדינה שיודעת לפתח ספירנטרים כמו ג'מייקה. האקדמיה הכי טובה בעולם נמצאת שם.

    1. מתן, בתור אחד שחי בג'מייקה בתור נער אני מתקן ומעיד שאכן ישנם שם אצנים נפלאים ואכן ישנה שם אקדמיה מצוינת. אבל עדיין המקומות הטובים בארה"ב הם לא פחות טובים ומאפשרים גישה יותר טובה למיכשור רפואי וכל מה שמסביב.

  7. מתן, ראשית, למי שלא יודע, משחק ארמגדון הוא סוג של משחק בשחמט בו הלבן מקבל יותר זמן אך השחור ינצח גם אם יהיה תיקו. סוג זה של משחק נועד בעצם למנוע מצב של תיקו.
    ואולם, אם חושבים על כך, לא סביר שיהיה מצב שבו רק שחקן אחד יהיה תמיד בשחור והשני תמיד בלבן ומכך שגם כאן יש את "עיקרון ההוגנות המאזנת" שבא, כמובן, לכלל ביטוי גם בכך שהחוקים נותנים ללבן יותר זמן וכדי לשמור על הגינות נותנים לשחור את הניצחון גם במקרה של תיקו.

  8. …בגלל זה הצעתי מזמן להגביל את נבחרת ארה"ב בכדורסל לשחקנים שהם רוקים וסופומורים (שנה שנייה) בלבד. האמריקאים לא ינצחו תמיד, אבל יורידו רמה ויהיו שווים לצרפת, קנדה, בראזיל, או ספרד.

  9. נניח וגארי קספרוב מתחרה בשחמטאי ממוצע.
    מה יהיה הוגן יותר – לתת לשניים נקודת התחלה שווה – או שקספרוב יתחיל ללא מלכה?
    אם ההוגנות מתבטאת בנקודת התחלה שווה – מבלי להתחשב באיכויות השחקנים – או שצריך להתאים את נקודת ההתחלה ליחסי הכוחות?

  10. עכשיו מגיעה השאלה איפה מגיעה האחריות האישית של הקבוצה או היחיד ב"הוגנות המאזנת". הרי מגיל 0 מלמדים אותנו שמה שחשוב בסוף זה ה-W.
    אז האם במסגרת החוקים המקובלים האם זה סביר שלקבוצה אחת תהיה תקציב פי 4 או 5 משאר קבוצות הליגה? הרי היא עובדת על פי החוקים, אז על מי האחריות? מחוקקי החוקים? שאר הקבוצות או הקבוצה עצמה שצריכה להגביל את עצמה כדי להתאים את עצמה לסביבתה ושמירת ערך ה"ספורטיביות"?

  11. תמיד צריך לצאת מנקודת התחלה שווה,זה לא אשמת היריב שהוא
    בכמה דרגות מעליך,אני לא מסכים עם מנחם,שאר העולם צריכים
    לעשות מה שאפשר לנצח את ארה"ב,זה לא אשמתם שם טובים,
    אם החלש יתמיד וישתפר וידבק במטרה הוא גם ינצח,

כתיבת תגובה

סגירת תפריט