תחיית השחקנים הגבוהים / הגולש מהפנט תרנגולות להטיל ביצה בדאנק

תחיית השחקנים הגבוהים / הגולש מהפנט תרנגולות להטיל ביצה בדאנק

הגולש מהפנט תרנגולות להטיל ביצה בדאנק שימש שנים ארוכות כחשב בחברה בינלאומית, מומחה באקסל ובמסדי נתונים, וישמח לעזור למי שיש לו בעיה בתחומים אלו. זהו מאמרו השני לאתר.

קצת רקע

נמנמתי לי על הספה, מפעם לפעם הצצתי בספר הקריאה שלפני. הספר ממש מעולה – הוא עוזר להירדם במהירות שיא. צלצול טלפון עקשני קטע את מנוחתי. הרמתי את הנייד בעצלתיים, ברקע שמעתי את יאנוש, מנתח הרמת הישבנים המהולל.

"עשה לי טובה ,תפסתי בחורה מדליקה". נו באמת, גילה לי את אמריקה, שמעתי את המשפט הזה מינימום אלף פעם.

"חכה אני שולח לך תמונה. אם תרצה יש גם בעירום".

לא לא אל תשלח בעירום, אני מפחד על הבריאות של דוקטור לס. תמונה שלה בעירום תהיה קשה לעיכול. אנחנו צריכים בהופס דוק בריא ככל האפשר. חוץ מזה אנחנו לא סניף של פלייבוי. והאמת, שאם אסתכל יותר מידי זמן על התמונה אצטרך להחליף משקפיים.

"עכשיו אתה מבין אותי", אמר יאנוש, "אני צריך דחוף הזמנה לזוג לבר 51, תמצא מקום בכל מחיר, כבר הבטחתי לה".

עברתי לגוגל, מרוב התרגשות הקשתי 51 , שכחתי את הבר.

מיד תיקנתי את עצמי, ומצאתי לזוג הצדיקים מקום בבר.

חזרתי לחיפוש קודם, כי קודם מצאתי בין התוצאות תוצאה מוזרה – סורא מספר 51.

סורא זה פרק מתוך הקוראן. מה זה כבר מעניין אותי? אם היו שמים בין הפסוקים את התמונה שלה בתור קדושה זה היה יכול להיות מעניין. אני לא חסיד גדול של כתבים כאלה, ואם כבר לקרוא דברים כאלה, אז יש את שיר השירים, קהלת וכו'. מי יכול להתחרות בספרים האלה?

מעניין, חשבתי לעצמי, מה היה קורה לו הספרים הללו היו מפורסמים היום? גם שיר השירים וגם קוהלת היו נפסלים אצל חלק מהחוגים הרלבנטיים… לאן הגענו? איזו דרך הצלחנו לעשות?

הסקרנות אכלה אותי, אז עיינתי בסורא מס' 51. מדוע בחיפוש של המספר 49, למשל, אין סורא מספר 49?

ואז נתקלתי בפסוק מעניין – אם לאל יש מטרה מסויימת, הוא ימצא אלף דרכים שונות להגשים את המטרה. כל מה שתעשה לא יעזור, המטרה תושג. סוג של פאטליזם. אמונה בגורל. מה שצריך לקרות תמיד יקרה.

ככה גם בכדורסל, המשחק נועד לגבוהים. לתקופה לא קצרה הוא הפך למשחק של נמוכים, אבל אלוהי הכדורסל מצא את אלף הדרכים שלו כדי להפוך את המשחק שוב למשחק לגבוהים.

עכשיו לאוהיו

בעיר אקרון שבמדינת אוהיו בארה"ב נולדו שני השחקנים הבולטים ביותר של המאה ה-21. לברון ג'יימס וסטף קארי. חמש שנים מבדילות ביניהם.

לברון בן 40 והגיע ל-40,000 נקודות בקריירה. לברון עדיין שולט בענף, שבו רבים מחשיבים אותו לעז, לגדול מכולם. לברון לא סנטר ולא פאואר פורווארד – לראשונה  מזה תקופה מאוד ארוכה, כתר המלכות נמסר לשחקן לא ענק בגובהו.

לפניו היו מג'יק ובירד וג'ורדן, אבל הם פעלו לצד ביגז דומיננטיים – לג'ורדן הייתה ועידת סנטרים לשליפה. לבירד היה את פאריש. למג'יק היה את קארים – כך זה עבד,  אי אפשר היה אחרת.

ההמצאה הגדולה של לברון הייתה הסופרטים, לוקחים את הכוכבים הכי גדולים ועוטפים אותם בקבוצה אחת. הרבה ביקורת נשמעה על השיטה, אבל שחקנים אחרים חיקו אותו – דוראנט מסתובב, או כל הזמן חותר לשחק, בסופרטים. קוואי ופול ג'ורג' חברו להם יחדיו, ולאחרונה צירפו את ווסטברוק והארדן. לילארד הצטרף ליאניס.

זו שיטה שמאוד הצליחה, אבל בל נשכח שהיו לה גם כישלונות – ספק אם לילארד ויאניס יצליחו לקחת אליפות, והקבוצות של דוראנט מדשדשות. אבל כבר אין דרך חזרה – קבוצות ימשיכו לנסות להרכיב סופרטימס, אני מבטיח לכם שזה עוד יקרה, ושלא תצטרכו לחכות הרבה זמן לסופרטים הבאה.

מהפכה גדולה יותר יצר בחור רזה, רק 1.88 מטר, שלא יצא מהקולג' כרכז טבעי. סיווגו אותו כקומבו-גארד נמוך שקולע טוב שלשות, ובהתאם לכך נבחר רק בבחירה השביעית. כי מי כבר צריך קלע טוב מהשלוש? הרי רוב הקליעות לשלוש לא נכנסות ממילא, אז בשביל מה להתאמץ? בשביל בונוס של עוד נקודה? ובפרט כשהעונש על פספוס הוא אפס נקודות.

אבל הבחור הרזה, שלפניו בחרה מיניסוטה שני גארדים בזה אחר זה… הביא למהפכה שמזכירה את המהפכה הצרפתית – וראשו של הביג נערף בגיליוטינה. ובדומה למהפכת אוקטובר של לנין השלטון עבר לפרולטריון. אבל בניגוד לשתי המהפכות שציינתי, המהפכה של קארי היא "על אמת". המהפכה הצרפתית הייתה אשליה. המהפכה של לנין היתה סופר אשליה. על האשליה ניצח סטלין – מגדולי הרוצחים בהיסטוריה האנושית.

קארי היווה זריקת רענון למשחק ויצר את השושלת של גולדן סטייט – צריך לקרוא את גשר הזהב על שמו… ומכאן ואילך משחק הכדורסל השתנה, וכל מוק-דראפט בשנים האחרונות מלא בנתוני אחוזים מהשלוש של כל שחקן.

הביגמן של הווריורס היה דריימונד גרין – 1.98 מטר. בשיאו, דריימונד היה שחקן אולאראונד מושלם. בוגוט, לעומתו, עזר לקחת אליפות, אבל רק עזר – מאוחר יותר לקחו אליפויות בלעדיו.

כשג'ורדן היה זקוק לעזרה דחופה הוא קיבל את פיפן, אבל גם ועידת סנטרים ואת רודמן. קארי, לעומת זאת, קיבל את קליי תומפסון. ואז הליגה ראתה תופעה חדשה שלא נראתה קודם לכן – צמד משוגעים שקורעים לך את הנשמה מכל טווח. 9 הפסדים – זה כל מה שספגה הקבוצה בעונת השיא. שיא של כל הזמנים. למרבה הצער דווקא באותה עונה לא זכו באליפות.

דור חדש של דינוזאורים נוצר. למרבית הצער, כמו הדינוזאורים הם הולכים ונכחדים. השחקנים אמנם נשארו אותם שחקנים, אבל המציאות מסביב השתנתה. לרגע היה נדמה שתם עידן הביגז, ומשחק ללא עמדות נעשה מאוד פופולרי.

אבל…

הבנ נדבר על מה שקרה בליגה בשנים האחרונות ואלו כוחות טקטוניים פעלו לאט לאט, שוחקים את סלעי בראשית.

נתחיל מהלוחמים – בשיא הצלחתם הם העדיפו לבחור בדראפט את ג'יימס וייזמן ווויתרו על גארד מאוד אטרקטיבי כמו לאמלו בול. עד 2020 עדיין בחרו שחקני פנים, אבל אחרי שב-2018 אייטון ובאגלי נבחרו 1 ו-2 בהתאמה, לפני דונצ'יץ' ויאנג, ולנוכח האכזבה הגדולה מאייטון ובאגלי, קבוצות החלו להעדיף שחקני קו אחורי. הלוחמים,  למרות הבחירה הלא מוצלחת שלהם בוייזמן סימנו את תחילת המגמה, ואת ההכרה המחודשת שאם רוצים להגיע רחוק רצוי להצטייד בגבוהים.

ואז, התחיל בליגה גל חדש של שחקני פנים משמעותיים.

2021

מתחיל טפטוף קל – איוון מובלי, שיכול לשחק 4 או 5, היה פנוי בבחירה השלישית ונוחת בקליבלנד. מאז, הקבוצה בקו עליה (גם אם לא רק בגלל מובלי). אלפרן סנגון מגיע בבחירה ה-16 ליוסטון. היום שנגון קרוב לאולסטאר, ויחד עם ג'בארי סמית' יוסטון עם הפנים לפלייאוף, ואף יותר מכך, בשנים הבאות. לסיכום – רק שני שחקני פנים הצטרפו לליגה , ואחד מהם בכלל נבחר מחוץ ללוטרי.

2022

שלוש בחירות ראשונות זה כבר לא טפטוף…

באנקרו מגיע לאורלנדו. שחקן פנים ומהטובים בנמצא, ויחד עם וגנר עוד שחקן של 2.08 שמשחק בעמדה 3. אורלנדו השתפרה מאוד, ולפחות לפי שעה היא כבר לא קבוצה שכל שנה הולכת ללוטרי. גם הולמגרן נבחר במקום גבוה בדראפט. אמנם לא שיחק עונה שלמה, עקב פציעה, אבל העונה הליגה מקבלת גם את צ'ט וגם את הולמגרן – כאילו אלוהי הכדורסל החליט להפעיל הר געש בשני מוקדים. ואוקלהומה, עם הולמגרן, שונה מאוד מאוקלהומה של שנים קודמות – גרסת 2024 זוכה במקום הראשון במערב הפרוע. גם סמית', שחשבו שיבחר ראשון, הגיע ליוסטון וניכר שיש לו פוטנציאל משמעותי בעתיד הקרוב.

לא מספיק לכם? קבלו את ג'יילן דורן, יהלום חבוי, בבחירה ה-13. דורן הפך, כמעט מיד, לשחקן הפנים הפותח בדטרויט, ואם יש תקווה לעתיד בדטרויט, הרי שהיא מתחילה בעמדת הביג. גם מארק וויליאמס מגיע לשרלוט בבחירה 15 – בחירה איכותית מחוץ ללוטרי, ושחקן שעוד לא אמר את המילה האחרונה. ווקר קסלר נבחר רק בבחירה ה-22, ומיניסוטה שלחה אותו בטרייד ליוטה, שקיבלה ביג שחוסם מעולה. לדעתי קסלר יהיה שחקן מפתח ביוטה בעתיד.

2023

איך לקרוא לבחור ויקטור או וומבי? גם לו היה התוספת היחידה בשנים האחרונות לשחקני קו קדמי, דיינו. הוא הלפיד של המהפכה. שחקני פנים שהיו הפרולטריון של הליגה הפכו בזכותו, ובזכות השמות הקודמים שהזכרתי, לאצולת הליגה.

לו שלונסקי היה מקבל את רשימת השמות היה מתפייט ואומר "קוּם הִתְנַעֵרָה עַם חֵלֵכָה עַם עֲבָדִים וּמְזֵי רָעָב…ִגַּב כָּפוּף נִפְרֹק הָעֹל אֶת עוֹלָמֵנוּ אָז נָקִימָה"

דאלאס עושה טנקינג ברגע האחרון ומצרפת במקום ה-12 את לייבלי, שהפתיע אותי ומהווה תוספת מעולה לדאלאס, שמצידה לא מסתפקת בו, מזהה את המגמה החדשה בליגה ומוסיפה בטרייד דד ליין את גאפורד. הולמגרן, כאמור, החל את הקריירה שלו, מעשית, רק השנה והנה קיבלנו 3 שחקני פנים מעולים.

2024

הדראפט, בעוד חודשיים, נתפס בדרך כלל כדראפט חלש, אבל שחקני הפנים לא רעים בכלל – אלכסנדר סאר, עוד ג'ירף צרפתי, מועמד לבחירה ראשונה. קלינגן וזאק אדי נפגשו בגמר המכללות לקרב טיטאנים שלא ראינו במעמד זה המון שנים (אולי 30 שנה)? קלאל ואר, פילפובסקי, בארנס (הלוואי, יותר משאלה שלי) – גם הם יכולים להפתיע ולהתפתח לשחקנים טובים בעתיד.

אם נכלול את דראפט 2024 אפשר לציין כ-13 שחקני פנים צעירים שישפיעו על החלק החלש של הליגה. זה המון. זו בפירוש מהפכה. רבותיי, מחכה לנו חגיגה אמיתית.

המצטרפים החדשים לא הגיעו לחלל ריק, אלא למערכת שכבר ציידה את עצמה בשחקני פנים מעולים. אז אחרי ששיבחנו את השועלים הבה נעבור לאריות.

דנוור האלופה מחזיקה את מי שלדעת רבים הוא השחקן הטוב בעולם – האדמו"ר יוקיץ'. סנטר שעולם הכדורסל לא ידע מסוגו, ומי שהמציא את האינטיליגנציה המלאכותית הראשונה בכדורסל, המבוססת על מח של אדם אחד בלבד. מצטיין העונה, מצטיין הפיינלז – השחקן המרכזי של האלופה הוא ביג.

פילדלפיה תוסיף לדיון את ה-MVP המכהן, ידיד נפשו של אט"ה, ג'ואל אמביד. איך נראית פילדלפיה בלעדיו? כמו מנגל בלי בשר. ואיתו? כמו קומבינציית סושי גורמה דה לה גורמה. כשחזר מפציעה מיד סתם את החור באוזון שנוצר בשמי פילדלפיה עם פציעתו. רפי ההבנה קמו לתחיה. תמונות של בארקלי הוצאו מהמרתף.

הלייקרס ויתרו על תואר ה-MVP, והשנה הם מועמדים לתואר MBK. נזכיר שלאחר השנה הראשונה של לברון, הלייקרס פירקו כמעט קבוצה שלמה, שכללה כמה שחקני בחירה שניה בדראפט, ושלחו בחירות עתידיות, וזר פרחים גדול, לניו אורלינס עבור אנטוני דייויס. התוצאה? אליפות. מאז ומתמיד הלייקרס היו נאמנים לשחקני הפנים –  קארים, שאקיל, גאסול, אפילו הווארד – אז לא היה צריך ללחוש להם באוזן "תביאו ביג".

מילוואקי – יאניס כבר זכה באליפות אחת וב-MVP וב-FMVP, והוא אחד השחקנים הטובים בעולם, למעשה יושב על השפיץ של השפיץ. לצידו ברוק לופז, שאינו קרוב של ג'ניפר לופז, אבל מוסיף מימד סקסי לקבוצה. גם פורטיס, כשחקן משלים מהספסל, הוא אחד משחקני הספסל הטובים בליגה.

בוסטון – ברזי לנד דה לה הופמן עשו ממש מהפכה מחשבתית. איינג' אסף בחירות דראפט, אבל קיבל הרבה פחות נצחונות במשחקים החשובים באמת. אז הסלטיקס לא התביישו להחזיר לקבוצה זקן ובא בימים. קבוצה של נערים, נאמנים לאמרה "והדרת פני זקן", מסייעת לו לעבור את הכביש, והוא מצידו מבטיח לעדור את אויבי הסלטיקס. שם הישיש – הורפורד. בשלב שני שלחו גארד מפתח, מרכוס סמארט, וגייסו שחקן פנים שכינויו פורזי. מהלך ששינה לגמרי את כיוון הקבוצה, שהיום שולחת חץ לאליפות.

מיאמי – מאז שצירפו את אדבאיו, הפכו לכח מרכזי במזרח וכמעט זכו באליפות.

סקרמנטו – הלכו במדבר פחות מ-40 שנה, אבל על פלייאוף הם חלמו כל שנה מחדש, עד שויתרו על גארד מוכשר (הליברטון) בטרייד עבור סבוניס. מאז הקבוצה חזרה לחיים, ואוהדי כדורסל שוב מזכירים את שמה.

מיניסוטה – אמנם בעבר הרחוק דילגו פעמיים על סטף קארי, ארכיבישוף קליעות השלוש, ולדעת לא מעט אנשים הפוינט גארד הטוב מכולם, אבל בהמשך גייסו את טאונס ואז נתנו את כל הכפר, כולל נשים וטף, עבור מומחה הגנה צרפתי בשם גובר. על כך זכו לביקורת קטלנית, עוד יותר מהפספוס של קארי, אבל השנה הם מנהלים רומן רומנטי עם המקום הראשון במערב.

וכמובן אתייחס לוושינגטון – הקבוצה ממש תופעת טבע – אין לה אף ביג בהרכב, וגם אף גארד נורמלי בקבוצה… לדעתי הם ישלימו את החסר בדראפט הקרוב.

פניקס והקליפרס – אני מכניס אותם בקטגוריה אחת. שתי הקבוצות עמוסות בכישרון, אבל ללא ביג דומיננטי. עד לאן יגיעו הקבוצות בפלייאוף? שאלה טובה. האם החיסרון של שחקן פנים כוכב ישפיע על ההישגים שלהן? זו שאלה שבכלל לא היינו שואלים בשנה שנתיים האחרונות!

יש עדיין קבוצות בליגה שמובלות על ידי גארדים, כמו אינדיאנה (הליברטון) והניקס (ברונסון), אבל לדעתי השחקנים שעליהם ידברו הכי הרבה בשנים הבאות הם שחקני הפנים דוגמת וומבי והולמגרן.

לפוסט הזה יש 11 תגובות

  1. יפה מאד תענוג לקרוא. סטף היה סוג,של סטאלין ליריבים 🤣🤣
    אני באופן אישי לא מתחבר לביגמנים, איש,של גארדים. בסוף המשחק מנוהל עי הגארדים יוקיץ חריג אבל בלי גארד טוב מאד,קשה להגיע לאיפשהו בליגה.
    דנבר בלי מורי לא עוברת סיבוב כנראה.
    בכל אופן תמיד היה משחק של גבוהים כי חגבוה יש יתרון ריב וכוח אין מה לעשות. הנמוכים צריכים כדרור קליעה מהירות זריזות וטווח כחובה. גבוה יכול להיות גם נגר מסורבל ועדיין להיות בnba.

    1. ללא שום ספק הגארדים חשובים וקריטיים לאליפות.היתה תקופה די קצרה ששיווי המשקל השתבש ונטה יותר מידי לכיוון בגארדים והקליעה מהשלוש.

  2. אחלה פוסט!
    .
    מה שיפה זה התהליך שדורש כיום מהגבוהים מוצלחים להיות "חד קרן".
    כבר לא מספיק גובה + כוח + אתלטיות.
    צריך קליעה, ניידות, ניהול משחק, יכולת להוריד כדור.
    רמת המיומנות הנדרשת כיום, היא ברמה אחרת לגמרי מימים עברו.
    טוב שכך.

  3. יפה כתבת
    בתקופה שאמרו שלא צריך ביגמן התווכחתי שזה טרנד שיחלוף.
    תמונות של בארקלי הוצאו מהמרתף… הרגתותי
    🤣

כתיבת תגובה

סגירת תפריט