דרוש גיבור/צ'יקו

אגדות האחים גרים הפכו במאה הקודמת לסיפורי ילדים רבים ומלאי השראה, אך האמת היא אחרת, והאמת קצת מפחידה. קודם כל הם היו אנטישמים, מעבר לזה הסיפורים שלהם לא מסתיימים טוב והם רווי אלימות ופורקן. עד כדי כך שהייתה ביקורת רבה עליהם שהם חייבים "לתקן" את התכנים שלהם כי קהל היעד העיקרי שלהם הוא ילדים.

מאז שנבחר בדראפט טיילר הירו היה הבטחה גדולה. קליעה מעולה מחוץ לקשת, יכולת ליצור לבד ולהוביל כדור. לצד באם ובאטלר זה היה נראה כמו זיווג משמיים. בבועה הוא עלה רמה וגם עלו הציפיות. בסדרה מול בוסטון סלטיקס הירו התחיל במשחק הראשון עם כמעט טריפל דאבל, במשחק הרביעי הוא קלע 37 נקודות והיה השחקן המצטיין במשחק.
ציפו לגדולות מהרוקי הצעיר קצר הידיים. בעונה החולפת, הירו ומיאמי היו גמורים וסיימו בקול ענות חלושה, המבקרים החלו להספיד את הירו.
'יש לי הרבה מה להוכיח' הוא אמר, בדרך להיות השחקן השישי של העונה. הוא הוביל את היחידה השנייה של מיאמי והצליח להיות משמעותי. אך כמו שקרה לו לאורך הקריירה, הפציעות פגעו בו. בסדרת גמר מזרח מול בוסטון הוא נפצע והיה חלש במשחק האחרון בו מיאמי הפסידו.
ספולסטרה העיד – הוא קנה את מקומו בחמישייה.
הבעיה היא אחרת, באטלר והירו לא מסתדרים ביחד מבחינה כדורסלנית, הם יושבים על אותה משבצת. גם ההגנה הקשוחה של מיאמי לא הצליחה להחביא את הבחור הצנום, מה שעוד יותר עשה צרות לקבוצה האדומה.
עם הר של ציפיות מהקבוצה לקראת הפלייאוף מהמקום השמיני בעונה שעברה, הירו עשה את מה שכולנו ציפינו שיעשה – יקפוץ על כדור ויפצע. שבר ביד, הוא בחוץ לכל הפלייאוף. דווקא בלעדיו מיאמי מצליחה יותר טוב וקורעת את המזרח בדרך להפסד נוסף בגמר. כואב אבל הגיוני. הירו לא היה חלק מזה. הוא רוצה להוכיח שהוא יכול להיות השחקן שכולם ציפו שהוא יהיה. הוא יכול להיות הגיבור המושלם של מיאמי. זה שבא ברגע שצריך ומציל את הקבוצה.

2024 בפתח, הר של תקוות וחלומות לפיינליסטית שמגיעה בוגרת יותר מוכנה יותר ועם הירו בריא.
כאן מתחילה הבעיה, ה'בריא' מחזיק 7 משחקים שבהם הוא קולע 24 נק' בממוצע ולאחר מכן הירו נפצע. ומחמיץ משחקים. הוא חוזר אבל לא יציב, נפצע שוב ובחוץ עוד 20 משחקים. אבל כמו בעבר, הירו לא מסתדר עם באטלר. טיילר מסתדר מעולה עם באם, ובמשחקים שבאטלר בחוץ גם הירו, גם באם ואפילו רובניסון עולים רמה. באם עולה מ-19 בסך הכללי ל-22 בלי באטלר. הירו עולה גם הוא במעט. אבל זה לא רק, אלא כל סגנון המשחק משתנה סביבו.

כמו בסיפורי אגדות מיאמי מגיעה בלי השחקן המרכזי שלה למשחק על החיים ועל המוות. היא נואשת למישהו שיושיע אותה, גם במשחק מול שיקגו ואם תעבור גם בסדרה מול בוסטון. דווקא אותו בחור עם הר התקוות, אותו בחור עם ידי טי-רקס, אותו אחד שכל הזמן נפצע בזמן החשוב הוא האיש שיכול להיות המושיע הגדול.

רק הזמן יגיד אם זהו סיפור סינדרלה חדש שעבד עיבוד שמתאים לנוער, או שמא הסיום של הסיפור יהיה כמו של האחים גרים, שבו הזקנה בסוף אוכלת את הנזל או שכיפה אדומה תישאר בבטן הזאב (או בבטן השור במקרה שלנו).

לפוסט הזה יש 11 תגובות

  1. תודה, מצוין.
    אני חושב שגם הירו ורובינסון לא מסתדים ביחד, רובינסון יעיל רק כשהירו בחוץ.

    קראתי בפייסבוק על העימות בין בטלר להירו בסוף ההפסד לפילי, מישהו יודע אם זה נכון?

  2. זה התפקיד של ספו ליצור התאמה בין באטלר להירו אם כי הבעיה של הירו אינה הפציעות אלא ההגנה המחרידה שלו. פשוט כואב לי בעיניים לראות את הטעויות הקשות שלו בהגנה שעולות לספו בבריאות.
    מצד שני מיאמי חייבים להביא כוכב כי באטלר כבר מזדקן וחייבים עוד מישהו שיסחוב העגלה לכן הירו מתישהוא יעזוב.

  3. אני כותב בדיעבד לאחר הניצחון והמשחק האדיר של הירו. אני אישית חושב שהוא overpaid קצת עבור שחקן רוטציה ולא מספיק להיות מספר 2 בקבוצה כרגע. הגיע הזמן למיאמי לפרק את החבילה כי בטלר נהדר אך הוא יותר כמו מספר 2 בקבוצה מאשר מספר 1.

    מקווה לראות אותו משחק במערב לצד סטף

כתיבת תגובה

סגירת תפריט