אומרים שהיה פה שמח לפי שנולדתי / MBK

קצת קשה לחשוב על כדורסל ואחת כמה וכמה לכתוב בימים טרופים אלו

באחד מימי השבוע החולף ובעקבות פתיחת הערוצים צפיתי במשחק 6 של גמר 88 הלייקרס מול הפיסטונס .

המשחק כמובן לפנתאון , ללא כל קשר אני פשוט נהנה לצפות ברגעים של השחקנים הגדולים מן העבר ביו טיוב , יכול להיות שזו נוסטלגיה אבל זה מרגיש כמו צפייה בקלאסיקה וקלאסיקה רבותיי נשארת לנצח.

הדיונים באתר על גדולתם של השחקנים הנוכחים והדור הנוכחי גורמת לי לחוש געגועים עזים לשנות השמונים , העשור הו התחליתי את הרומן שלי עם ליגת ה NBA

בשביל לא להפוך את הפוסט לקודח כמו מקדחה חשמלית של מקיטה הלכתי לאחור והשוויתי מבחינה סטטיסטית את העשור של שנות ה 80 מול העשורים האחרים בליגה , העליתי בחכה נתונים מעניינים מאוד.

נתונים פיזים

הגובה הממוצע של שחקן בליגה כיום ומאז שנות השמונים נשאר זהה 7"6 ( בכדי לעזור לאלו שתוהים פיט  12 אינטש , אינטש הוא 2.54ס"מ  ומכאן 2.01 ס"מ ) . המשקל הממוצע עלה בכ 11 פאונד שהם 5 קילו בקירוב . כמובן שלא מדובר על משקל עודף של בירות ודאבל מק'ס בפגרה אלא על תוספת של מסת שריר שהפכה את השחקן הממוצע למוצק יותר. כיום המשקל הממוצע של שחקן בליגה הוא 217 ( היה כבר 219 פאונד בטח  ירד לאחר פרישתו של שאקיל )

כמו בכדורגל היום השחקנים אתלטים יותר מבעבר ופיזיים יותר , בכדורגל השינוי הרסני וגרם לירידה בכמות השערים אולי עם גדילתו של השחקן כדאי לעבור ל 10 על 10 . בכדורסל התוספת היא של עוד 50 קילו על המגרש לא משהו שמצריך שינוי מהותי.

נקודות 

מעונת 95 ועד עונת 08-09 ממוצע הנקודות פר קבוצה לליגה עמד על פחות מ 100 למשחק ( 91.4 היו השפל בעונה המקוצרת של 98-9)

העונה האחרונה ממוצע הנקודות לקבוצה עמד על 101 שהוא הגבוה ביותר מאז עונת 94-5

בעשור של האייטיז הקבוצה הממוצעת בליגה היתה קולעת בין 107 ל 110 נקודות למשחק לקבוצה ( סקור של יותר מ 20 נקודות למשחק לעומת היום) , אם כן בשנות השמונים הקבוצות היו קולעות יותר ,אז מה הסיבה ?

אחוזי קליעה

בעונה החולפת אחוז הקליעה הכולל עמד של 45.5% ו 36% מעבר לקשת

שימו לב לנתון המדהים הבא מתוך 68 שנה שהליגה משוחקת 10 מ 11 המקומות הראשונים באחוזי קליעה שייכים לשנות השמונים וגם המקום ה 12 נושק לאותו עשור ( 89-90)

אחוזי הקליעה עמדו בין 48 ל 49.2% ( עונת 83-4 שיא כל הזמנים) בעשור של האייטיז

לעומת זאת האחוזים ל 3 בשנות השמונים ( הקשת הוכנסה לליגה בדיוק בתחילת העשור בעונת 79-80 ) היו סביב ה 28 % כאש בתחילת העשור כל קבוצה זורקת 2 זריקות בלבד מעבר לקשת עד ל 6.6 זריקות בסוף העשור . בעונה החולפת קבוצה ממוצעת זרקה 21.5 פעמים מעבר לקשת ( שיא כל הזמנים ). המגמה של הזריקות מרחוק תפגע בליגה אם ההצעה המגונה להוסיף קשת של 4 נקודות המשחק יהפוך קרקסי משהו , הרי 24% ל 4 הם ממוצע נהדר ביחס ל 47% ל 2 . לצורך העניין בעונת השיא של 83-4 האחוז הממוצע לקבוצה בליגה מעבר לקשת עמד על 25% בלבד.

אסיסטים

שוב 10 מ 11 המקומות הראשונים בהיסטוריה בכמות אסיסטים לקבוצה הם של העשור מהאייטיז

בעונה החולפת נמסרו 22 אסיסטים לקבוצה ( מקום 40 מ 68 עונות משחק , לא מחמיא ) לעומת 25.9 באייטיז כשהשיא הוא 26.3 מסירות למשחק ב 85-85 .

זה נתון מדהים שלמעשה ניתן ללמוד ממנו שהעשור של האייטיז היה עשור אדיר מבחינת המשחק וזה לא מיקרי נמסרו בו כ 8 אסיסטים יותר למשחק מה שאומר שבחירת זריקות הייתה טובה יותר והמשחק קבוצתי יותר.

 

קבוצות וקבוצתיות

כיום הליגה מונה 30 קבוצות לעומת 22 בתחילת העשור של ה – 80 לעומת 25 בסוף העשור

כשיש פחות קבוצות יש פחות מקום לשחקנים ואז הסגלים של הקבוצות עמוקים יותר ואכותיים יותר . המשחק היה מהיר ושוטף לעין ורמת הכישרון לא נפלה מימנו אנו ,למרות שהיום השחקן הממוצע אתלטי יותר זה לא עוזר לו לשים את הכדור בסל הצורה טובה יותר. מאחר ולא היו הרבה זריקות ל -3 הזריקה מחצי מרחק הייתה נפוצה מאוד והיום היא נדירה היותר . לשחקן משתלם לצאת מטר החוצה ולהמר בהשגה של 3 נקודות.

החמישייה של הפיסטונס מעונת 87-8 כללה את אייזה תומאס , ג'ו דומארס , אדרייאן דנטלי ,ליימביר ומהורן שהספסל כלל את ביל אדווארדס ( סנטר 2.16 ) , דניס רודמן בימים שלפני הפירסינג והצבע בשער , ויני המיקרוייב ג'ונסון וג'ון סאלי . הלייקרס היו עם מג'יק קארים וורת'י אי סי גרין וביירון סקוט כשהספסל כולל את ראמביס , קופר ומייקל תומפסון .

ההגנה של הפיסטונס שנחשבה לטובה בליגה ספגה 104 נקודות למשחק , אגב גם העונה הפיסטונס ספגה 104.7 למשחק מה שהקנה לה את המקום ה 4 מהסוף בליגה.

עם כל הכבוד לספרס OKC מיאמי ושות' הקבוצות של שנות ה 80 עולות עליהן . ואני לא מדבר רק על הלייקרס , סלקיטס , בד ביוז הגדולות גם פילי של תחילת העשור ואולי הבלייזרס של סוף העשור היו משאירות אבק של כוכבים לקבוצות של היום. העשור הבא של שנות ה 90 היה תחורתי מאין כמהו וגם הבולס יוסטון הסאנס סיאטל והג'אז היו קבוצות שלמות יותר ממה שיש היום אבל הניינטיז זה נושא לפוסט אחר.

זה הזמן של הדור הצעיר והדור הותיק להתחיל בכיפופי ידים עבר מול הווה מול עתיד בתנאי שרמת הדיון תשאר נאותה ( לאשך מותר עד 3 בדיחות מתחת לחגורה )

לסיום הרגעים הגדולים של גדולי העשור מג'יק ובירד

מנחם לס

בעל האתר ועורך ראשי

לפוסט הזה יש 47 תגובות

  1. רועי ויינברג

    26 יול 2014 14:42:04

    העשור הנוכחי עדיף. אני מסכים שאם ניקח את ה-5 קבוצות הטובות ביותר בכל תקופה האיטייז מנצח, אבל אם ניקח את ה-22 קבוצות של האיטייז ונחלק את כל השחקנים מהעונה ל-22 קבוצות, וניתן להם לשחק ביניהם שכל אחד בשיאו, יגמר 12-10 ל-2014. כתבה מעולה שתפתח דיון איכותי לא פחות.

    1. Mbk

      26 יול 2014 15:16:26

      הצפייה בשידורים החוזרים רק מחזקת את מה שאני חושב
      שנות ה 80 הם תור הזהב של הכדורסל
      העשור הנוכחי נופל גם מזה של ה 80 ולבטח מזה של ה 90
      כיום כולם יוצאים מגדרם מהכדורסל הקבוצתי של הספרס בזמן שהלייקרס הסטלטיקס והפיסטונס היו יותר קבוצתיות

      1. רועי ויינברג

        26 יול 2014 17:05:26

        אני מסכים שהיו עשורים חלשים יותר בכדורסל, נניח הסבנטיז, אבל אנחנו רק ב-2014, זה אמצע העשור השני בשנות האלפיים. אני לא רואה שושלת ענקית בדרך, אבל העשור הזה יכול להתפתח משמעותית.

  2. קמי

    26 יול 2014 14:57:18

    בתור אחד שגם התאהב במשחק בגלל העשור של שנות השמונים (בגלל nba 89 ובגלל קלטות ווידאו) ואחריו ה90 נראה לי מה שחסר פה קצת זה את השימוש במחשב ובאופן כללי בטכנולגיה (למשל מכוני כושר יותר טובים וגם תזונאים יותר טובים) ולכן אני מאמין שבעשור הזה קבוצות היו מנצחות את אלה של ה80. אבל וזו שאלה מאוד מעניינית לכל לענפי הספורט (ראה http://www.ted.com/talks/david_epstein_are_athletes_really_getting_faster_better_stronger ) ולפי זה אני מניח שאם נחליף בין האנשים והעשורים כנראה שנמצא את הכל די שווה..

    1. Mbk

      26 יול 2014 15:13:20

      משהו שאני מאמין בו וזה כשרון טהור
      שחקנים כמו מג'יק , בירד , קארים , מייקל , אולי גם שאקיל היו טובים בכל עשור בו שיחקו
      לדעתי שחקנים כגון וילט וראסל וודאי מייקן היו הגדולים בדורם.
      כיום השימוש בטכנולוגיה וסטטיסטיקה הפף לחלק בלתי נפרד מהמשחק. המשחק בשנות ה 80 היה קבוצתי , תחרותי ואיכותי יותר. אני לא רואה שום גבוה היום שיכול להתמודד מול קארים וגם הבד בויז הייתה מפרקת לגורמים כל קבוצה במזרח ודאי שאת מיאמי של העונה שעברה

      1. קמי

        26 יול 2014 15:33:59

        יכול להיות. אבל נוסטלגיה זה דבר שקשה להתווכח איתו. אני בטוח שרועי, בעוד עשרים שנה, יגיד למישהו בן 15 באתר הזה שהוא בחיים לא יבין משחק קבוצתי כמו של הספארס או איך כל שחקן היה עולה למגרש ברגע הנכון אצל מיאמי בטור הזהב שלה. כמו שאנחנו שומעים לפעמים מדור מעלינו (אני מניח שלא מבדיל ממני וממך יותר מעשור) ומכילים את זה על דור מתחתינו. לא רק בספורט.
        אז יכול להיות אבל אני מאמין שהכל היה משתווה פחות או יותר. (לאורך עשור)

      2. רועי ויינברג

        26 יול 2014 15:34:55

        מסכים בקשר לקארים, הגדול בהיסטוריה. אין היום אף סנטר ברמה שלו. בקשר לבאד בויז-אינדיאנה של העונה הסדירה ב-2013/14 הייתה יכולה לנצח 2 מ-6 משחקים נגדם. במערב? הספרס לוקחת אותם.

  4. יאיר

    26 יול 2014 15:27:36

    פוסט מעולה ונושא מרתק.
    אחת הנקודות ששווה להתייחס אליהן היא העובדה שבשנות ה-80' (בעצם עד אמצע התשעים) שחקנים היו 'שלמים' יותר מבחינת יסודות המשחק שלהם. הם היו משחקים בקולג' ארבע שנים או שלוש לעומת היום ששחקנים במקרה הטוב משחקים שנתיים במכללות ולכן המשחק של השחקנים היום נעדר יכולות שלא רק היה להם את המאמן המתאים הם היו יודעים לנצל אותם ולהפוך להיות כדורסלנים טובים יותר.

  5. דובי

    26 יול 2014 15:44:04

    אמצע האייטיז עד אמצע האייטיז…. כדורסל חכם, אתלטי, קשוח, שושלות אדירות… יריבויות ההיסטוריות… משחקים בלתי נשכחים… לפני כן כאוס ואחר כך מדבר…

  6. מנחם לס

    26 יול 2014 16:15:33

    האייטיז היו תקופת הזהב של הכדורסל. וגם של הכתיבה שלי. בתחילת שנות ה-80 כתבתי בעתון 'חדשות', שהיום חצי מהמדיה הישראלית הטובה הוותיקה, כתבה שם כשהיו צעירים (עמיר פלג, אבי רצון, נדב יעקובי , ועוד רבים שגידלתי שם). ואז ב-1984 עברתי לידיעות אחרונות שם משך 6 שנים הפצצתי כל שבוע ב-'כפולה' (שני עמודי אמצע, הכל NBA!) ופעם בחודש מאמר מגזיני ב-"7-ימים".
    אז גם הייתי מבקר קבוע במדיסון סקוור גארדן עם הסטודנטים שלי בספורטס מנג'מנט ומרקטוינג שעשו שם את האינטרנשיפ.
    מנהל המדיה של ה-NBA היה סטודנט שלי לשעבר, וישבתי על קו המגרש ב-90% מהמשחקים.
    אז הייתי מטורף על לארי בירד והסלטיקס, והייתי שם בכל משחקי הפלייאוף נגד הלייקרס בלי להפסיד משחק.
    אז גם (ב-1984-5) הגיע העילוי שלא היה כמוהו ולא יהיה – מייקל ג'ורדן. עקבתי אחריו בפינצטה, ורק בגללו טסתי לאול סטאר של 1985 (או 1986, אני כבר לא זוכר) עם תחרות הדאנק הגדולה אי פעם נגד דומיניק וילקינס, שמייקל ניצח רק בגלל 'שיפוט ביתי'.
    אז – לקראת סוף העשור – גם הניקס התפתחה להיות לקבוצה מצויינת עם פט יואינג ושות'.
    היתה זו תקופת זהב שלדעתי לא תחזור. במקרה – וזה רק עניין של מזל – הייתי אומר ש-75% מ–25-20 השחקנים הטובים בהסטוריה שיחק'ו אז. לארי ומג'יק עשו מה'מזרח'-'מערב' יריבות שלעולם לא תחזור בגלל הניגודים שבה: לבן נגד שחור. קאונטרי בוי נגד עירוני. פועל שחור (אוסף זבל לבן) נגד שואו טיים. כוח וזיעה (בוסטון) נגד מהירות ווירטאוזיות.

    זאת היתה תקופה שלא תחזור, והאמינו לי שאני לא חולה על נוסטלגיה כלל וכלל. פשוט עשור שלא יהיה אחר כמוהו בכדורסל כמעט מכל הבחינות.
    אז גם כתבתי את מאמרי הטובים ביותר כי הרגשתי חובה 'TO KEEP UP' עם הכדורסל שדיווחתי עליו, ואז גם לא היה אינטרנט, ובקושי הראו בארץ משחקים משך העונה, כך שהייתי כמעט היחיד ליצור קשר מתמיד בין ישראל וה-NBA, חובה שגם השפיעה מאד על כתיבתי.

    1. Mbk

      26 יול 2014 16:45:49

      גדלנו עלייך מנחם
      איפה הכתבות שלך ואיפה השידורים החוזרים בערוץ לבנון
      כדורסל מעולם אחר זו ההגדרה הכי גדולה שיכולה להיות למשחק הכל כך אהוב

  7. Ohad243

    26 יול 2014 16:16:29

    כתבה כיפית.
    לדעתי הכדורסל הקבוצתי של האייטיז לוקח בגדול את האינדיבידואליזים הסופרסטארי של השנים האחרונות.
    סיקור ה"טיול של כרמלו" הדגיש בעייני יותר מהכל את השינוי מהעשור הקבוצתי ההוא.
    אוי הגעגועים שלי אל הלייקרס שלי ריילי מג'יק וקארים.
    הסיבה שהתאהבתי במשחק הזה.

  8. אשך טמיר המקורי

    26 יול 2014 16:19:37

    היה כדורסל יותר חכם, יותר קבוצתי, יותר טהור.
    שחקנים הורשו לשמור ולהביע רגשות.
    וכן, גם היו כשרוניים יותר.

    היום זה בעיקר שואו והפרעות מבחוץ שמטרתן לסרס את המשחק כדי להופכו ליותר "מרצ'נדייסי" – לא נותנים לשמור, בטח על כוכבים, ניפוח מוגזם של שחקנים כדי למכור תדמית, תגובות שיפוט הזויות על כל הבעת רגש.

    ומה שממש מבאס היום זה שככלל זה הפך למשחק של בידודים. משחק טיפש ומשעמם של יכולת אישית.
    במקביל זה הפך למשחק של שחקנים ולא של מאמנים (בגלל ניפוח הכוכבים ושיטת הבידודים), וכשהשחקנים קובעים הרבה ממה שקורה ולא המאמנים, זה כמובן פוגע ברמת הכדורסל.

    1. אשך טמיר המקורי

      26 יול 2014 16:21:55

      דבר אחרון ששכחתי להוסיף – בגלל זה הקבוצתיות הנהדרת של הספרס השנה, שהובילה אותם להישגיות, הייתה כ"כ יוצאת דופן מבחינתנו ומרעננת.

  10. איתי עזרא

    26 יול 2014 18:50:24

    MBK כתבה מצויינת! הסיבה שפעם קלעו יותר מפני שהיום המשחק יותר מתמקד בהגנה. לדוגמה במשחקי האולסטאר של השנה בקושי הייתה הגנה ולכן מספר הנקודות היה אסטרונומי.

  11. Ori88

    26 יול 2014 18:54:16

    אחלה פוסט.
    במבט לאחור, לארי בירד הוא השחקן השלם ביותר ששיחק כדורסל כמו בספר.
    אין היום שום דבר שדומה לו.
    מייקל הכי טוב אי פעם, אין ויכוח, אבל בירד עשה את מה שעשה ללא אתלטיות. ללא קפיצים ברגליים וללא זרועות או כפות ידיים יוצאות דופן. לכן הוא הכדורסלן השלם ביותר.
    הערכים הישנים של: עבודה קשה, קבוצתיות, קליעה מכל הטווחים ומסירות היו נר לרגליו.
    איך הוא היה מחפש את הכדור בשניות האחרונות, יא אללה.
    איך הוא חטף את הוצאת החוץ של איזייה תומאס בגמר המזרח. ללא מהירות מיוחדת אלא צפייה של המהלך הבא.
    קטעי הוידאו – תענוג.
    ראיתי גם קצת בטלוויזיה וזה יותר מעניין מהיום בלי תחרות בכלל.

  12. אפלטון

    26 יול 2014 18:55:54

    מדהים אותי איך זה שקלעו אז יותר נקודות.
    הרי החוקים היום הרבה יותר מיטיבים עם ההתקפה, חוק 3 שניות למגן בתוך הצבע, צ'ק הנד, שריקה על כל פיפס. תוסיף לזה את כמות השלשות שמטיחים היום באחוזים מטורפים ומספר הנקודות היה אמור לעלות בהרבה.
    התירוץ היחידי שהכדורסל של היום יכול לתת הוא הגידול במספר הקבוצות ופיזור הכישרון. מעניין לבחון את תרומת שחקני הספסל בין שני העשורים, אולי פה מגיע ההבדל הגדול.
    אבל עדיין- בארה"ב הגדולה, האוכלוסייה גדלה במאה מיליון איש משנות ה-80 אז היית מצפה שזה יאזן את הגידול במספר הקבוצות.
    משהו מאוד מוזר פה…

    2. Mbk

      26 יול 2014 19:36:52

      בשנות השמונים עוד לא הסתגלו לעניין ה 3
      בשורה התחתונה עדיפות 2 בטוחות על ניסיון ל 3
      רמת האתלטיות היום גבוהה מאוד מה שמקשה על יצור נקודות
      לדעתי הסיבה לריבוי הנקודות בשנות ה 80 הוא בשל סגנון קבוצתי יותר מהיר וחיפוש סלים מטווח קרוב

  15. עגל

    26 יול 2014 22:58:52

    לאפלטון ולכל השאר, ישנה נקודה סופר חשובה שלא נגעו בה ודורשת מחקר ממוקד – המעבר משמירה אישית בלבד לשמירה שבה איזורית מותרת.
    למי שזוכר מתקופת מנחם הגדולה מהמידל איסט התקפות רבות היו נעצרות בשריקה של illegal defence. וואי, כמה שנאנו את זה. כל פעם שהמגן לא היה עובר לגמרי לשחקן המתקיף היתה נשרקת שריקה.
    המעבר להגנה איזורית שינה את כל התמונה ונתן בוסט *עצום* להגנות. שנים אח"כ, כדי לאזן את המגמה, הליגה התחילה להוסיף את כל החוקים שיעזרו לצד המתקיף.
    לכן, דעתי, ולא בדקתי את זה מספיק לעומק, שכוכבי שנות השמונים ותחילת שנות ה-90 היו קולעים היום כ-5-7 נקודות פחות בהגנות של היום.
    אני יודע שישנם כמה שיגידו שזה חילול השם אבל מייקל ג'ורדן היה קולע היום כ-5 נקודת פחות ומה שקובי עשה לפני כמה עונות עם 35 נ"ק למשחק שקול ל-40 פלוס של תחילת שנות ה-90.

    מה שבטוח הוא שהמעבר להגנה חפשית דורש כתבה בפני עצמה.

    1. אפלטון

      27 יול 2014 01:31:34

      נכון לא חשבתי על זה, יש לזה בטוח השפעה עצומה, אבל היית מצפה שמעבר לאיזורית היה הופך את המשחק ליותר קבוצתי ומה שקרה זה בדיוק ההפך

    2. Mbk

      27 יול 2014 16:49:49

      מייקל היה קולע ב 50% מהשדה מול 45% של קובי
      אין מקום להשוות
      מייקל היה תחרותי מאין כמהו וגם כיום איש לא יכל להצר את צעדיו
      אם כבר איזורית , אני די בטוח שבירד , דומארס , מייקל קופר , ויני ג'ונסון , בירון סקוט ודני אינג' היו שורפים רשתות מול איזורית
      השחקנים היו חכמים יותר עם יסודות טובים יותר

  16. מוטי

    27 יול 2014 00:13:46

    השמירה האזורית והמעורבת וכן הסוויץ' ביניהן עוזרות מאד להגנה.
    זו לדעתי הסיבה העיקרית לירידה הקלה במס' הנקודות.
    גם השיפוט השתפר עם ההילוכים החוזרים. תופסים יותר עבירות, ופוסלים סלים בשניית הסיום של כל רבע, מה שהיה מאושר בימים ההם.

  17. Ido moria

    27 יול 2014 01:29:07

    מסכים עם עגל. זה היה משחק שונה בשנות ה-80.

    אבל הרבה יותר טוב! טראש טוק שמירה אישית משחק קבוצתי ויסודות בריאים אצל כל שחקן בליגה.

    רק לשם השוואה מקום ראשון במזרח מחזיק סנטר שלא יודע להשתמש ביד שמאל . גארד שלא יודע לשמור מאחורי חסימה ופורווארד עם זריקה מחצי מרחק מעוותת. איפה זה ואיפה הבדבוייז שכל אחד מהחמישיה יכול לנצח אותך מההגנה ומההתקפה

  19. avri

    27 יול 2014 09:54:48

    Comparisons between the 80s and now are fun nidme li for hot summer days. The best answer I have ever hear was Larry Bird's, when asked Who would win, the 92 dream team or the 2012. He said: "they (2012) probable would. I haven't played in 20 years and we're all old now"

  21. עידו גילרי

    27 יול 2014 14:51:17

    מידן – פוסט מעניין, שנות ה-80 אכן היו תור הזהב של ה-NBA שהביא את הליגה משפל נוראי למעמד בו היא נמצאת היום. ציינת חלק מהסיבות שהחשובה מהן בעיני היא העובדה שהיו 8 קבוצות פחות מה שהקטין משמעותית את מספר הקבוצות הביזיוניות. גם העובדה שנוצרו יריבויות מתמשכות בין סגלים שדי שמרו על עצמם תרמה רבות לייצוב מעמדה של הליגה. חלק מהגורמיםה אחרים שציינת נובעים מסיבות קצת שונות לדעתי.

    אחוזי הקליעה בשנות ה-80% היו באמת מהגבוהים בהיסטוריה אבל כפי שציינת הזריקות לשלוש עדיין לא הוטמעו ככלי נשק אפקטיבי ולכן היו הרבה פחות מהן למשחק. בעידן החדש השלשה היא אלמנט הכרחי עבור כל קבוצה שרוצה להצליח וכשמשקללים את אחוזי הקליעה האפקטיבים הנותנים משקל של 1.5 לכל שלשה רואים כי העשור האחרון הוא אפילו באחוזים גבוהים יותר (עם כי לא בהרבה). מכאן שלפחות מבחינה סטטיסטית נקייה קשה לומר שבחירת הזריקות הייתה אז טובה מהיום
    .
    בהשוואה לשנות ה-60 וה-70 ההבדל הוא באמת משמעותי. זה מביא אותי לנקודה נוספת שציינת והיא כמות הנקודות למשחק. אם אחוזי הקליעה האפקטיבים בין שנות ה-80 לעשר השנים האחרונות דומים אז איך זה שאנחנו רואים הרבה פחות נקודות? התשובה כמובן היא בקצב המשחק שהיה הרבה יותר מהיר בשנות ה-80 (מישהו אמר שואו טיים) למרות שהוא היה בירידה מתמדת משני העשורים שקדמו לו. קצב המשחק בשנות ה-80 היה גבוה בערך ב-9 פוזשנים למשחק לקבוצה לעומת עשר השנים האחרונות מה שהביא גם להרבה יותר נקודות.

    נראה לי שמה שקרה קשור גם למגמת הירידה ההדרגתית שנמשכה אבל גם הרבה לשתי האליפויות של הפיסטונס. בכל הליגה הבינו שהם לא ניצלו מספיק את מה שהחוקה מאפשרת מבחינת ההגנה וברגע שכולם עברו לשחק כמו דטרויט הדבר הביא לירידה גם בקצב המשחק וגם באחוזי הקליעה. זה בא לידי ביטוי בסוף שנות ה-90 ותחילת שנות ה-2000 שהיו די מזעזעות מבחינת כדורסל נטו. בהנהלת הליגה הבינו שלראות שחקנים מקפיצים 20 שניות רק כדי לקחת זריקות התאבדות בסוף השעון הורג את המשחק והכניסו חוקים שיגבילו את המגינים מה שאיפשר למשחק ההתקפה להשתקם בעשור האחרון.

    אני מסכים איתך שהמשחק בשנות ה-80 היה הרבה יותר נעים לצפייה הרבה בגלל הנעת הכדור אבל יכול להיות שהנוסטלגיה גורמת לנו לעשות אידאליזציה לעבר? הבאת את מספר האסיסטים כדוגמה אבל גם כאן צריך לזכור שהיו הרבה יותר זריקות לסל בגלל הקצב הגבוה ולכן גם מספר האסיסטים למשחק גדול יותר גם בשנות ה-70 היו הרבה אסיסטים והליגה היתה בשפל. בפועל בשנות ה-80 60% מסלי השדה הגיעו מאסיסטים ובעשור האחרון קצת פחות עם 58%. כמדד זה קצת בעיתי מכיוון שזה לא אומר הרבה על איך התנהל המשחק ולדוגמא ב6 השנים שאחרי פרישת ג'ורדן 61% מהסלים הושגו באסיסטים והכדורסל בשנים הנ"ל היה מכאיב לעיניים.

    בקיצור מאד קשה להשוות בין תקופות שונות אבל נראה לי שבדרך כלל התקופה שלתוכה גדלת כאוהד תמיד תהיה זו שזכורה לך לטובה יותר מהאחרות. גם היום מאד כיף לראות את המשחקים הגדולים מהתקופה ההיא אבל צריך לזכור שאילו לא המשחקים המייצגים אלא רק הטובים ביותר. בנוסף הרבה פעמים כשאני מסתכל על המשחקים האלו עכשיו אני לא יכול שלא לחשוב: מה לא שיחקו אז הגנה?

    2. Mbk

      27 יול 2014 16:41:18

      בשנות השישים ממוצע הקליעה היה הגבוה ב 11 נקודות לקבוצה לעומת שנות ה 80 ועדין מספר האסיסטים היה נמוך יותר

      זה שהיו יותר אסיסטים בשנות ה 80 זה פועל יוצא של משחק עם יסודות טובים יותר

      הגנה של הלייקרס לא הייתה משובחת אבל הבד ביוז היו מפרקים כל קבוצה שהייתה מתמודדת מולה כיום – ליימביר , מהורן , רודמן , דומארס ג'ון סאלי אדווארדס אלו שמות של שחקני הגנה מהטובים שיש
      רמת הכשרון והעומק הייתה בלתי נתפסת בשנות ה 80 , השחקן ה 7 בקבוצת פלייאוף ממוצעת היה ברמה של פותח היום

      שחקן כמו דוויט הווארד נבחר 3 פעמים לשחקן ההגנה + מלך החסימות והריבאונד . זו בדיחה . בשנות ה 80 מול האקים , יואינג , ורובינסון הצעירים קארים , מוזס מלון , פאריש , ליימביר הותיקים ואפילו ברד דוהרטי ומגן כמארק איטון . זו רשימה של לפחות 8 סנטרים טובים יותר.

      כמעט בכל סדרה בשנות השמונים יש משחק בלתי נשכח לפנתיאון , אני לא בטוח שהכדורסל כפי שהוא משוחק כיום מביא עימו בשורה.
      הליגה שוקמה מהשפל של שנות ה 70 ( אמצע ואילך ) והשפעה אדירה על הכדורסל כפי שהוא משוחק היום

      הצפייה במשחקים מן העבר רק מחזקת את התחושה שהכדורסל של אז היה יצירתי מעניין ומשובח יותר.

      1. עידו גילרי

        27 יול 2014 17:52:42

        בגדול אני שותף לתחושה שלך אבל השאלה שלי היא האם אנחנו לא מתרפקים על העבר? כמובן שמשחקי הגמר הקלאסיים היו גדולים אבל מה לגבי העונה הרגילה? או סתם משחקי פלייאוף אחרים שנגמרו בתבוסות. האם בעוד 20 שנה כשנסתכל על משחק 6 של מיאמי נגד סן אנטוניו מהעונה שעברה לא נגיד את אותם הדברים בדיוק?

        כאמור אין לי תשובה לגבי זה ומאד קשה להשוות בין התקופות . אותו דבר יהיה מן הסתם נכון לגבי השחקנים עצמם. גם אולוג'ואן היה צריך הרבה מאד שנים להתמודד עם ההשואות לראסל. כשרבים ביטלו אותו בפניו. אני חייב לומר שאין קנה מידה אחד בו ניתן בעיני להשוות בין האקים להווארד אבל עדיין מוקדם לדעת איך ההיסטוריה תשפוט אותו. כנ"ל לגבי שחקנים אחרים מהדור הנוכחי שרבים מהם יהיו בעוד 20 שנה אגדות.

        גם לגבי ההגנה של הבאד בויס אנחנו עושים אידאליזציה מכיוון שזו קבוצה שהביאה את ההגנה קדימה בעידן של כדורסל התקפי. קשה להגיד בלי מחקר יותר מעמיק האם הם עולים על הניקס או מיאמי של שנות ה-90 לדוגמא ששכללו את הסגנון של דטרויט עד כדי אומנות.

        עם דבר אחד אני חייב להסכים לגמרי והוא העומק של הקבוצות. הסגלים של כל אחת מהאלופות בשנים הנ"ל היו הרבה יותר עמוקים.
        אני לא חושב שיש "בשורה" כלשהי בכדורסל של ימינו אבל אני כן חושב שאנחנו במגמת שיפור לכיוון של משחק שהרבה יותר כיף לראות בעשר השנים האחרונות. עדיין יש בעיה רצינית בעונה הסדירה לפחות עם המצב בו יש המון קבוצות ממש נוראיות שהופכות הרבה משחקים למיותרים.

  22. צביקה

    27 יול 2014 15:24:30

    מנחם, אני חושב שזה הזמן להעלות מהארכיון כאן באתר את הכתבה המעולה שלך, מלפני שנתיים לדעתי, שהשוותה בכל מיני פרמטרים את העשורים השונים זה לזה, ויצא באמת ששנות השמונים הם מקום ראשון בצורה ברורה.
    אני זוכר שבתגובות אז כתבתי שאני מקווה שהעשור הזה (עהיינו אז ממש בתחילתו, אחרי האליפות הראשונה של מיאמי) יגיע או יתקרב לרמות הללו, בגלל שיש כוכבים ברמה מאוד גבוהה כמו לברון ודוראנט, ויש את הספרס שמשכללים את המכונה לשלמות, ויש את הדראפט הצפוי (זה האחרון) המצויין.
    זה התחיל לא רע. מהאליפות של דאלאס, דרך שתי האליפויות של מיאמי והאליפות של הספרס, זה חומרים לאגדות. נראה איך זה ימשיך. הפוטנציאל להגיע לרמה של שנות השמונים בהחלט קיים.
    בשבילי זה אלו תמיד יהיו בירד ומגי'ק, אבל יכול להיות שבסופו של דבר, בשיטה "אנלטית" כלשהי, כמו שנקטת באותה כתבה, בסופו של העשור הזה, נגיע לרמות דומות.

    1. Mbk

      27 יול 2014 16:45:05

      השמירה אז הייתה אינטסיבית ולא מאסיבית
      הניקס של שנות ה 90 עם מייסון ואוקלי היתה חוטפת 7 פלגרנט עוד לפני שהמשחק התחיל
      כיום החוקים הם לטובת התוקף , מה שלא היה בהכרח בעבר
      רמת האתלטיות היום גבוהה יותר זה לא אומר שההגנה טובה יותר

  24. דרור

    27 יול 2014 23:27:13

    אין ספק שמומי צודק, המזרח היום חלש להחריד ולשים את הווארד ואלג'ואן באותו משפט זה בלתי נתפס. האידיוט הזה כבר שנים בליגה ועדיין אין לו מוב אחד שכשהוא מתחיל אותו אתה אומר לעצמך "יאללה, אפשר לרדת להגנה". שחקן מגעיל. הלייקרס והסלטיקס של שנות השמונים וגם הבד בויז היו הרבה יותר טובות מהקבוצות של היום (חוץ מהספרס) מבחינת אייקיו כדורסל. מיאמי של השנים האחרונות הייתה מובסת מולן בצורה כזו שלברון היה פורש מכדורסל. דווייט הווארד היה מתחלה לפני משחקים עם הבד בויז ושולח ללמבייר בונבוניירה לחדרו במלון כדי שלא יבוא להרביץ לו כתרפיה לפני השינה. מזל שיש אירופאים בליגה כיום כי כדורסל הבידודים הוא בושה לענף. ההשתלטות של העאלק "כוכבים" על הליגה הרסה את המשחק, לראות את קובי עולה לסל מול ארבעה שומרים זה ביזוי הליגה. כנ"ל כרמלו שלא שווה יותר מחמש מיליון לעונה. גייאר סמית הוא מחבל כדורסל, לא שחקן כדורסל. נקווה שהויזארדס ופורטלנד יילכו בכיוון יותר קבוצתי ושהליגה בכלל תפנים שלא צריך כוכבים.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט