לברון וריבס באים לבירה ועונים על כמה שאלות / יניר רובינשטיין

לברון וריבס באים לבירה ועונים על כמה שאלות / יניר רובינשטיין

קודם כל, רוצה להודות לפרופ' מנחם לס, האגדה שמאחדת את כולנו כאן, שישב עם צ'ימברליין לארוחת ערב אחרי המשחק לפני 60 שנה ונותן לי השראה כל פעם שאני עולה למגרש בשליחות הופס.

שנית, רוצה להודות מכל הלב לאורן מנור, האיש שלנו בפורטלנד. בלעדיו הכתבה הזאת לא היתה יוצאת לפועל.

שלישית, תודה לאנשי הלייקרס.

יאללה, ניגש לעניינים?

ובכן זה לא סוד שדברים השתנו בליגה, ולסקר משחק בתור כתב הופס זה לא מה שהיה לפני הקורונה. הגישה מאוד בעייתית בגלל החלוקה של העיתונאים לשתי רמות. ובכן, הערב, אל תשאלו איך, הצלחתי לקבל גישה, ואפילו להישאר בחיים לספר על כך.

17:15 אני כבר באולם. כיפים לכל אנשי האבטחה. דבר ראשון עכבר הופס טוב מרחרח בכל המסדרונות וכך עשיתי. לפעמים יש חתול, לפעמים לא. כיף לסימן בן-טוב במסדרון אחד. שלום לגלן קונסור במסדרון אחר. אחרי כמה דקות פתאום נוהל חדש: הראיון של המאמן האורח במקם להיות מחוץ לחדר ההלבשה של האורחים עבר לחדר האוכל של העיתונאים… צריך לרוץ מסביב כי עם התג שלי אי אפשר ללכת עם כולם. מה זה 300 מטר. החלטה אסטרטגית: לשמור את התחמושת לראיונות בחדר ההלבשה. נותן לשאר החבר'ה לשאול את דארווין את השאלות הרגילות: המיקום, הכימיה, העייפות, כמה שחקן X השתפר מול עיניו, ועוד ועוד.

הלאה.

אוסטין ריבס על המגרש מתחמם עם — מי אם לא – האגדה — פיל הנדי. תודו – צריך להיות מישהו מיוחד כדי להגיע ממכבי חדרה לליגה הטובה בעולם ועוד עם כמה תארים לספר עליהם. אחר כך שאלתי את אוסטין מי המאמן קליעה שלו – והוא הודה – פיל ולא אחר. הראיון בהמשך, בינתיים קצת אווירה מהחימום עצמו עם פיל:

טוב, צריך לכתוב קצת על המשחק גם, אז נעשה זאת זריז, כי הרבה כדורסל בסטרטוספירות הגבוהות לא ממש התברכנו בבירה בשנים האחרונות. אז ככה. וושינגטון פתחו חזק, והאמת תוך 4 דקות בערך הובילו 20-8 כאשר (וזה באמת נדיר) כל שחקן בחמישיה קלע שלשה – 5 מ 6 (כי כמובן פול היה צריך לקלקל). טיים-אאוט און דה פלור, דארווין האם. חוזרים ומגלים ששלשה נלקחה מקוזמה בחדר הוידאו – 19-8. משם עד סוף הרבע הלייקרס לוקחים את הדברים ברצינות, ריצת 31-10, רק כדי להבהיר לכולם מה (הלא) כוחות, ויורדים אחרי רבע 39-29 לאורחים.

אגב, אם כבר מדברים על אורחים, זה היה משחק בית לכל דבר עבור הלייקרס: היה דוכן גדול של כובעים וחולצות של הלייקרס, ממש לא יאומן:

דיוויס עם 19 ברבע הראשון בלבד! לברון מנגד שקט. אחר כך הם התחלפו בתפקידים ודיוויס עם סל שדה נוסף רק עמוק ברבע השלישי ולברון ששם את הסטטיסטיקות הקבועות שלו בלי הרבה בעיות. אירוע מעניין היה ברבע השני שלברון נכנס לדני עם מרפק לפנים, ובמקום לקבל עבירה, קיבל תוקף שהועלה לפלייגרנט 1. דני לא עלה לשחק בחצי השני כנראה בגלל הנפילה הזאת.

כרגיל, כמעט לפי תסריט שנכתב מראש ברוב משחקי וושינגטון, הקבוצה המקומית פיגרה בהפרש שבין 10 ל-20 רוב המשחק אך לקראת סוף המשחק החבר'ה מעיר המלאכים הרפו מהדוושה וההפרש ירד ל-2. כמה פוזשנים של הגנה והלייקרס דאגו לסגור את העניין. אולי עם דני היה משחק היינו מקבלים הפתעה? קשה להאמין. הלייקרס עם 9 נצחונות מ-10 האחרונים (אך באופן משעשע עדיין תקועים במקום ה-9 בטבלה…), ולא היו מוותרים על ה-W הקליל. לא בטוח שהם יזוזו מהמקום ה-9 עד סוף העונה אבל מה שבטוח שהם נהנים לשחק יחד והאווירה נראית ממש נינוחה (חוץ מפלינקה שנראה מודאג והלך הלוך חזור במסדרונות). אגב כולם גבוהים – פלינקה, דארווין האם, כולם מעל 2 מטר. אה, וד"ש מדווין סמית' (מהיכל התהילה של מכבי ת"א), עוזר מאמן בוושינגטון למי שלא ידע.

יאללה הגענו לסוף המשחק, סוף סוף, הצלצול הגואל. התוצאה לא משקפת כלום, אבל מנחם ביקש לפרסם תוצאה תמיד, אז 125-120 ללייקרס.

ראיון בלעדי של אוסטין ריבס להופס ישראל ואחר כך שאלה למלך ג'יימס. תודה שקראתם עד פה. חמשוש שמח לכולם.

ראיון עם אוסטין "הבוקר" ריבס:

שאלה ללברון ג'יימס:

ולמי שהגיע עד לפה – בונוס – ראיון עם קורי קיספרט.

הכתבה מוקדשת לכל החברים היקרים ששירתו או משרתים במילואים במלחמה.

שלהבת

יניר רובינשטיין (שלהבת) הוא כתב הופס בוושינגטון הבירה. לשאר כתבותיי נא ללחוץ על תמונת הכדור מימין.

לפוסט הזה יש 25 תגובות

  1. תודה יניר. אחלה שאלות ורואים שאתה מתמצא בפרטים. חבל שלא יכולת לשאול את לברון האם הוא מרוצה מהשגת המטרה במרפק שהוציא את דני מהמשחק אבל בקטנה

  2. יופי של כתבה. מקנא בך. העבירה של לברון על אבדיה הייתה מלוכלכת ונראתה כמו סגירת חשבונות. אגב ריגשת אותי באיזכור של גלן קונסור. קלעי נדיר במכבי חיפה בעידן של לפני 3 נקודות. יצא לי לפגוש אותו בוושינגטון לפני זמן רב. אדם מקסים. האם הוא עדיין עובד בנייקי?

  3. תודה יניר, אחלה ראיון עם ריבס. הבחור מפגין סבלנות מרשימה , נותן הרגשה נינוחה וגם הנדלינג לא פחות מרשים של השיער…

  4. יניר, ממש, אבל ממש עשר מכל הבחינות. מה שעשית היה להביא אותנו אל המגרש. נהניתי מהראיון עם ריבס. נדמה לי שאתה היית ששאלת שאלות שנשמעו בקול רם, ונהנתי מהקול שלך, ומהשאלות ששאלת. וריבס? שלא כמו האחרים ענה בנינוחות ולא עשה רושם (כמו האחרים) של-"די כבר עם השאלות המטופשות"..
    אחלה, ממש אחלה של פוסט מהמגרש.

  5. עכשיו המשכתי להקשיב לראיונות שלך עם לברון ו-קורי קיספרט.. כיף היה לשמוע את קולו של קיספרט, שאגב, הוא גונב די הרבה דקות מדני. לטס גו גונזגה! כיף, ממש כיף לקרוא ולשמוע אותך (ואני אוהב את הקול המאד ברור שלך!)
    לימדח את כולנו כיצד לעשות פוסט מהאולם!

  6. וואוו הופס פשוט עולה לשחקים! יותר ויותר משחקים מהאולם! אימפריה!!! 🙂
    בהחלט מיוחד מאוד ומרגש להיות חלק מהמקום הזה!

    אחד הסיקורים היותר טובים של המשחקים, רק בשל הבטחון והטאקט להשיג את הראיונות והרגעים האלה.
    כל הכבוד! הפגנת קור רוח ונינוחות! מאוד מרשים!

    אני יכול רק לחשוב שהסגנונות השונים של כתבי וסיקורי נ.ב.א יעמידו בסוף איזהשהוא סטנדרד לכולם.
    קצת מפה, קצת משם…וליצור סיקורים משובחים ברמה גבוהה הרבה יותר!

    תודה רבה!

      1. רק אציין שזה השתנה מאז הקורונה, שבאמת לא נתנו לנו אפשרות בכלל לבקש להגיע לחדרי ההלבשה.
        היום ניתן לפנות לנציגים שלנו בליגה, מי שמאשר את האקרדיטציות, ובאם מאשרים אפשר להגיע לחדר ההלבשה ולראיין שחקנים אחרי המשחק.

        אני ביקשתי פעמיים אני חושב ופעם אחת קיבלתי אישור (ושקשקתי מול קליי חסר הסבלנות) ופעם אחת דחיה לבקשה.

  7. סחטיין אחלה כתבה ואיזה כיף.
    מרשים מאוד, גם האנגלית והמבטא הלא ישראלי וגם האומץ ללכת ולדבר איתם, אני יודע שזה מלווה בהתרגשות עצומה.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט