גולדן סטייט נראתה בפברואר כקבוצה החמה ביותר בפלייאין לאחר שעלתה שלושה מקומות וניצחה 11 מתוך 14 משחקים והייתה מוכנה לשים את הצרות של תחילת העונה מאחור, המאזן שני בטיבו בליגה. ביחד עם הלייקרס שהיו עם המאזן השלישי הטוב, זה היה נראה כמו תור הזהב של קבוצות הפליי-אין.

אך מרץ הגיע ואיתו חזרו הצרות הישנות בדמות של הפסדי blowouts, רצף הפסדים ביתיים, פציעות, השעיות, והרבה תהיות לגבי היכולת של הקבוצה לחזור אל הTOP. וכעת לקראת אפריל והישורת האחרונה של העונה, גולדן סטייט נמצאת בצרות אמיתיות: לא רק שהלייקרס התחממו והמרדף אחריהם נראה לא בר השגה, יוסטון רוקטס פתחה מבערים ועם 10 נצחונות רצופים צמצמה את הפער למשחק וחצי בלבד. כשביום חמישי גם הם יארחו את גולדן סטייט למשחק שאולי יכריע מי תהיה זו שתזכה למקום האחרון בפליי-אין.

אך כמובן שכשמסתכלים על התמונה במבט כולל, לנצח שתים מתוך הלייקרס, קינגס, או הסנאס בשתי משחקי חוץ תהיה משימה מאוד קשה. וכמובן כל זה רק בשביל להגיע לסדרת פלייאוף מול מיניסוטה או אוקלוהמה שגם זאת תהיה משימה כמעט בלתי אפשרית בהינתן איך שהעונה נראית עבורנו עד אתה.

It’s joever pic.twitter.com/6d6HFmJJgM

— Robbie Goodwin (@robbiegoodwin) March 25, 2024

בנוסף לכל הצרות, גם האופציה של Tanking לא באמת על השולחן. כמובן ששחקנים כמו סטף או קליי בעונת חוזה לא יזרקו סתם משחקים לפח, אך העונה ממפיס זכאית לבחירה של גולדן (top-4 protected). כלומר, עדיף להגיע כמה שיותר גבוה ולקבל בחירת דראפט נמוכה יותר. וכמובן שעבור הרוקיז כל משחק ב post season זה שיעור חשוב, כך שזה לבד מוטיבציה נהדרת לנסות ולהמשיך.

אך לאחר שהקבוצה נקלעה לרצף נוראי של הפסדי בית וגם הפסד בקלאצ׳ לטימברוולף, היא יצאה לפלורידה שם היא ניצחה במיאמי שהייתה ללא ג׳ימי, ויום לאחר מכן באורלנדו משחק קשה לאחר שדריימונד נזרק מהמשחק לאחר פחות מ4 דקות של כדורסל והקבוצה הראתה הרבה אופי. עם הרקורד הביתי לעומת הרקורד שלהם העונה בפלורידה, אולי כמו המון מתושבי קליפורניה שכבר עשו זאת, גם הם צריכים לשקול לעבור לפלורידה. בכל מקרה בשישי גם הם עשו את העבודה מול שארלוט וכעת הם מגיעים לישורת האחרונה עם טיפה באפר אל מול יוסטון אך נראה שזה יהיה יכול להיות מרדף שמזכיר סיומי עונה כמו ברצלונה של מסי אל מול ריאל של רונאלדו כשאף קבוצה לא יכולה להרשות לעצמה מעידה ולו הקטנה ביותר. רק שהפעם הפרס הוא מקום 10 בלבד.

אז מה הדברים הבולטים שקראו החודש ומה צריך לקרות בשביל שסטף ישאיר את מקלות הגולף שלו בגראג׳ לפחות עד סוף אפריל?

סטיב קר

סטיב שזכה בתואר מאמן החודש ב NBA לחודש פברואר, קיבל בתחילת מרץ הארכת חוזה לשנתיים נוספות. כעת זה רשמי שסטיב קר יסיים יחד עם קרי, דריימונד וכנראה קליי אם יחתום בסוף העונה. סטיב קר בעקבות החוזה החדש יהיה המאמן עם השכר הגבוה ביותר בליגה עבור 35$ מליון.

בתחילת החודש נראה שסוף סוף נמצאה הנוסחה של שילוב צעירים עם הסגל הוותיק, ושכולם מתחילים להסתדר בתפקידים החדשים שלהם. אך אפשר להגיד שמה שהתחיל את כל זה היה קמינגה שיצא לתקשורת בהודעה שהוא איבד אמון ביכולת של סטיב לפתח אותו כשחקן, דווקא שזה נראה היה אבוד, סטיב הצליח בג׳נטלמניות לענות בצורה נטולת אגו בתקשורת על כך שהדלת שלו פתוחה, ועל המגרש עם אמון ודקות משחק. מה ששחרר את הפוטנציאל של קמינגה שכעת נהיה מספר 2 בקבוצה, לפחות בחלק ההתקפי. אך מעבר לזה גם פודג׳מסקי עלה להרכב הראשון וענה בחיוב, טרייס ג׳קסון-דיוויס נהיה חלק משמעותי ברוטציה והוא מוסיף לקבוצה את הגובה שכל כך חסר לה, ואפילו מוזס מודי מקבל דקות טובות לאחרונה. סה״כ זה ברור הדרך חזרה לגמר ה NBA עוברת אצל הצעירים.

אך יש הרבה סימני שאלה בנוגע לסטיב קר והאם הוא האיש הנכון למשימה. קודם כל ההתעקשות על סמול בול והתלות בדריימונד כרכז מעלה המון סימני שאלה. כמעט בכל משחקי הקלאצ׳ שהקבוצה הפסידה השנה נראה שהבעיה היא של עייפות וגודל, ודריימונד הוא חלק עיקרי בכך, כשהוא מצליח להישאר על המרגש. בנוסף ניהול המשחק שלו השנה מעורר המון תהיות כולל המשחק מול מיניסוטה וההחלטה להשאיר את סטף על הספסל בדקות מכריעות במשחק קריטי שנגמר בהפסד. כולל השימוש הלא נכון בשחקים ובעיקר לא בעמדות שלהם. כמובן הדבר המעצבן ביותר בניהול המשחק שלו הוא כל נושא הצא׳לנג׳ים שלו. הרבה זמן חיפשתי נתון וסוף סוף מצאתי, והתוצאה: סטיב קר כרגע עם 15 הצלחות מתוך 43, כלומר 34.8% מאכזבים בלבד. אני חושב שחלק מהבעיה הוא לא רק סטיב אלא הצוות סביבו, מאז שמייק בראון עזב מרגיש שהצוות המקצועי לא באותה הרמה כמו פעם. בכל מקרה כנראה שהישורת האחרונה תגיד לנו הרבה בנוגע ליכולת שלו להוביל את הקבוצה הנוכחית שחסרה בכמות הכישרון לעומת הקבוצות שהוא הוביל בשנים קודמות.

סטף

קרי לא רואה חודש טוב בסטנדרטים שהוא הרגיל אותנו לראות. מבחינה התקפית הוא עם ממצועים של 21.5 נק׳ ב 41.4% מהשדה ו 35.8% לשלוש. בהגנה אפשר להגיד במיוחד לאחר הנקע בקרסול מול שיקגו בבית, הוא גם איבד חצי צעד והפך להיות מטרה יותר קלה לצוד. כמובן שהוא עדיין השחקן הטוב ביותר בקבוצה בפער, אך נראה שעד סוף העונה הקבוצה תצטרך אותו יותר. מול שארלוט הוא בהחלט הרגיש יותר בבית אך כמובן שבמשחקים עם הגנות טובות יותר נקווה לראות אותו ממשיך באותה היכולת. הרבה מזה יצטרך לבוא בזכות עזרה מהחברים שלו, שכשהם ישחקו טוב הוא יהיה יותר פנוי לשלוח קבוצות עם night night חזרה לישון.

וויגינס

בשבוע האחרון קיבלנו את וויגינס שאנחנו רגילים לראות, אך חוסר היציבות שלו העונה הופך אותו לשחקן שקשה לבנות עליו. אז האם בכל זאת הפעם וויגינס חזר? זאת לא שאלה שקל לענות עליה אבל כן יש כמה סימנים מעודדים. הראשון שבהם הוא שנראה שסטיב קר הבין בזכות ההרחקה של דריימונד גרין שהבעיה עם וויגינס נובעת מ usage נמוך. וכנראה שאפשר להעביר יותר מהמשחק דרכו, דבר שעד מאוד יפה מול אורלנדו בעיקר ברבע האחרון. בנוסף כמות ה brain farts שלו בהגנה, מהלכים שבעצם הוא בוהה בשחקן שלו ירדה פלאים. וכשוויגינס נכנס למשחקים דרך ההגנה הוא הופך לנשק קטלני. בנוסף נראה שהוא, יחד עם כל הקבוצה, התעורר במהלכים הפשוטים כמו box out וליפול על כדורים. אם זה ימשך, אפשר להיות אופטימים שהוא יוכל להיות שוב מספר 3 ראוי בקבוצה, לפחות בערבים שבהם קלי או קמינגה ביום פחות טוב.

קמינגה

אצלו שמתי לב לאחרונה לסוג של רגרסיה בהגנה, שאולי נובעת מהפציעה שמנעה ממנו לשחק במשחקים האחרונים. במידה והוא יחזור רענן ובריא יותר לאחר המנוחה האחרונה אפשר לצפות לכך שיחזור ליכולת ההגנתית שלו שכל כך חשובה לגולדן בהעידר הגובה. כמובן שלא משנה מה קורה העונה, בקיץ הוא חייב לשפר את הקליעה משלוש. יש לו כבר תיק מלא במהלכים שהוא קולע באחוזים גבוהים ומאוד קשה לשמור אותם, אך הקליעה מבחוץ תכריח את המגן לשמור אותו קרוב יותר ואז עם היכולות האתלטיות שלו לעבור בכדרור כמעט את כל הליגה.

גרין

לאחר ההשעיה שבו הוא התחיל לטפל בבעיות שגורמות לו לאבד את הראש במשחקים, הוא שוב איבד את הראש והפעם תוך פחות מ4 דקות של כדורסל. הפעם האכזבה של הקבוצה ממנו הייתה כל כך גלויה שאפילו סטף לא יכל להסתיר את הרגשות שלו. בכלל נראה שהראש של דריימונד מזמן לא עסוק בכדורסל, מהפודקאסט שלו מחוץ למרגש ואפילו ביף מיותר עם איש תקשורת מהרדיו מקומי ששאל שניסה לראיין אותו לאחר המשחק והוא ענה לו בשידור חי ״איך אתה מעז בכלל לדבר איתי״. החודש התפרסם שלייקוב התנה את החוזה לגרין בשיחה שהייתה בניהם שבה הוא ניסה להבין איך הוא מתכוון לעזור בפיתוח של קמינגה.

עם כל הכבוד לגרין והמנהיגות שלו אני לא בטוח שהוא עדיין מסוגל להיות המנהיג והמנטור שקמינגה צריך. כמובן מהצד הכל נראה self inflicted ואם גרין מסוגל לחזור להתעסק בכדורסל הכל יהיה בסדר. אך גם הוא בכושר משחק פחות טוב והגוף שלו מתחיל להרגיש את התשישות מתפקיד הסנטר, הקליעה משלוש ירדה, והנוכחות שלו מתחילה להרגיש קצת toxic. אני מקווה שהתגובה של סטף, של קר, ושל שאר הקבוצה הפעם יעשו את שלהם. ולפחות עד סוף העונה גרין יחזור להתרכז בקבוצה במקום בעצמו.

כריס פול

מאז שכריס חזר מהפציעה הארוכה שלו אין ספק שהספסל חזר להיות אחד הטובים בליגה. בשילוב עם קליי, וטרייס הדקות שסטף מחוץ למרגש חזרו להיות דקות שבהם גולדן סטייט עדיין תחרותית ומול קבוצות פחות עמוקות הספל הוא זה שדוחף את הקבוצה הראשונה קדימה. דבר שכמעט ולא קרה בעידן סטף. אך מה שמפריע לי במשחק שלו הוא כמות הזריקות שהוא לא לוקח למרות שהוא פנוי. אם כריס יחזור להאמין ביכולת שלו לקלוע מבחוץ הוא הספסל יהיה כוח שיעזור לגולדן לשרוד את המשך העונה.

קליי

לאחר שקלי ירד לספסל המספרים שלו השתפרו משמעותית. הוא גם הודה ואמר שלאחרונה הוא מתרגש שוב מהתפקיד שלו בקבוצה. גולדן סטייט צריכה שחקן שישי משמעותי שיכול להוביל את היחידה השניה של הקבוצה, ויכול להיות שבמבט קדימה זה התפקיד שקלי יצטרך לאמץ בשביל להישאר בקבוצה בקיץ.

אך לאחרונה הוא חזר להרכב הראשון בעקבות הפציעה של קמינגה והירידה בכושר של פודג׳מסקי. באופן כללי במבחן העין קל לראות שקלי הפסיק לשחק עבור עצמו וזה מורגש מאוד. זה נכון שבהרכב השני הוא מקבל מצ׳אפים יותר קלים אך עדיין אם קלי ימשיך לאמץ את התפקיד החדש שלו בקבוצה, ובימים שהוא חם גם לסגור משחקים, יהיה אפשר להאמין שהעונה לא צריכה להיגמר עוד עשרה משחקים בלבד. אך לדעתי כמות המשחקים שגולדן תצטרך את וינטג׳ קליי היא גדולה אך קלי הוא ווינר וביחד עם הניסיון שלו הוא מסוגל לחזור ולתת רגעים ומשחקים גדולים.

פודג׳מסקי

האמת שלא משנה איך תסתים העונה פודג׳מסקי עשה את שלו, הוא ענה על כל הציפיות ממנו ועוד הביא מעבר. פודס העונה הוא השחקן המוביל בליגה בסחיטות עבירות תוקף, כרוקי. בנוסף כגארד הוא ריבאונדר מהטובים בליגה וכשאתה משחק לצד סטף קרי הזדמנויות שניות שוות המון. אך מצד שני הוא השחקן שכרגע חוטף משום מה הכי הרבה אש בקבוצה. קשה לי להבין למה, האומנם הוא לא משחק טוב כמו ג׳ייסון טייטום אבל זה לא הגיוני לדרוש ממנו הרבה יותר ממה שהוא כבר מביא. מצד שני כן ניתן לראות שהוא נתקל בחומת הרוקי שלו, וכרגע הוא בתקופה חלשה יותר. אך אולי דווקא עם פחות דקות משחק כשגולדן סטייט חזרה לקו הבריאות יכולה לעזור לו להיות יותר משמעותי בדקות שהוא משחק, לקחת זריקות שיותר נכונות עבורו ולשפר קצת את האחוזים שירדו

טרייס גקסון-דיוויס

אחת הגנבות של הדראפט – נקודה. לטרייס יש כישורים שכמעט ולא ניתן ללמוד, כמו הזוויות והתזמון של החסימות, כמו החיתוך לסל בזמן ב dunker spot, וכמו הכימיה שלו כמעט עם כל שחקן על המגרש תוך זמן קצר. זה התחיל עם משחק פיק אנד רול נהדר עם כריס פול. המשיך בבניית כימיה עם קלי שמשתמש בגרביטציה שלו בשביל למצוא את טרייס לסלים קלים. וכעת גם סטף משתמש בו נהדר בדקות שהם משחקים יחד.בנוסף התרומה שלו להגנה הנמוכה של הווריורס היא ממש כמו אוויר לנשימה עבורנו במיוחד במצ׳אפים כמו מילווקי שהוא חסם 4 פעמים מתוכם 3 על יאניס. לדעתי טרייס הוא אחד השחקנים החשובים עבור השנים הבאות לקבוצה, אלא אם בקיץ יעשה מהלך גדול.

גרי פייתון ה2

לאחר הרבה פציעות והעדרויות נראה שגם גרי חזר למסלול האגרסיביות, הניתור חזר והתרומה שלו בהגנה היא כמעט מה שהייתה בעונת האליפות. אך לדעתי ללא קליעה באחוזים גבוהים ל-3 הוא שחקן יקר למה שהוא מביא, במיוחד שכשהוא גם פציע. כנער המים שלך בעונה שהוא התחיל ב 2-way מביא לך את ההגנה והאגרסיביות שהוא מספק אז זה בהחלט מצויין וגם אחת הסיבות שגולדן זכו באליפות ב22. אך שחקן של 9 מיליון צריך לתת יותר לקבוצה. נקווה אבל לראות אותו ממשיך בכושר מהמשחקים האחרונים, בתקווה שגם השלשות הפנויות יתחילו להיכנס.

מוזס מודי

אחד השחקנים שאני הכי מחכה לפריצה שלהם הוא מוזס מודי. הייתי תחת הרושם שהבעיה העיקרית שלו הייתה עד עכשיו הצעד הראשון האיטי, דבר שהוביל להגנה חלשה. אך עכשיו מודי הוא שחקן הגנה מצוין שמצליח לשמור שחקני כנף דבר שגולדן התקשתה מאוד לעשות לאחרונה. בנוסף במשחקים האחרונים השלשה סוף סוף התחילה להיכנס וכעת, בעקבות הירידה של פודג׳מסקי הוא חייב לראות יותר דקות!

לוני

נראה שהמנוחה עושה לו טוב לאחר אתגר האיירון מן המיותר שפע בו, ואני מתכוון כמובן לכך שהוא שיחק 290 משחקים ללא מנוחה. כעת התפקיד שלו הוא להופיע למצ׳אפים ומשימות מיוחדות, למרות שלוני שחקן מוגבל ביכולות שלו, בעקבות בעית הגובה בקבוצה היא תהיה חייבת אותו לדקות מפתח. ובתור שחקן מנוסה הוא יצטרך להגיב.

לסיכום

לאחר עונת רכבת הרים שכזו נקווה בעיקר למלחמה של כל הלוחמים על המגרש, המשך הגדילה של הצעירים ולקיחת מקום מרכזי בקבוצה, ועוד רגעי קסם של סטף דריימונד וקלי, אולי בפעם האחרונה יחד. היתרון על יוסטון צריך להספיק בשביל מקום בפליי-אין אך כל העיניים כלפי המשחק בשלישי מול דאלס וחמישי ביוסטון. מכיוון שהמירוץ כל כך צמוד אשתדל עד סוף העונה לעשות יומנים יותר תכופים. ועד אז Let's go warriors!