הפריק מגיע, הפריק מגיע! / איל ספיר

כשאדם סילבר קרא את שמו של הסמול פורוורד ג'בארי פארקר כנבחר השני בדראפט, ע"י הבאקס, רבים נבהלו.

איזו סיבה יש, הם חשבו, לקחת את אחד הכישרונות הגדולים בליגה, ג'יאניס אנטטוקונמפו, ולקבור אותו על הספסל, מאחורי הקלעי המחונן?

קודם כל, ברצוני להרגיע. הגריק פריק עדיין לא בן עשרים, וכחלק מזה, הילדון עדיין גובהה. הוא לא עוד השרוך בגובה 2.06 שהגיע לליגה. הוא אמנם שרוך, אבל בגובה 2.11!

נו, אז אם הוא כל-כך גבוה, למה לא להשתמש בו כפאוור פורוורד ליד ג'בארי פארקר?

ובכן, במבט על סטטיסטיקות ליגת הקיץ, ניכר שהאגרסיבי מבין שני הפורוורדים הנ"ל הוא דווקא הנמוך יותר, פארקר, עם 8.2 ריב' למשחק, לעומת 5.8 של הפריק היווני. מנגד, דווקא ג'יאניס, הנחשב לפחות מוכשר התקפית – ובטח פחות מיומן – מבין השניים, קלע 17 נק' למשחק, לעומת 15.6 של עמיתו.

הגריק פריק ביוני 2013 ובדצמבר של אותה השנה. מאז גבה עוד 2 ס"מ!

רגע, עכשיו אני מבולבל. אז מי ישמור על ה-4 של היריבה? מי יהיה הכוכב, ומי הסייד-קיק? בכלל, אך תיראה ההתקפה? ג'בארי בחוץ, ג'יאניס בפנים? ג'בארי בפנים, ג'יאניס בחוץ? ג'בארי וג'יאניס בחוץ? ג'בארי וג'יאניס בפנים?

פה נכנס לתמונה ג'ייסון קיד. קיד, ש-'הכריח' את מנג'ר הנטס, בילי קינג, להעביר אותו ו-'פיטר' את מאמן הבאקס, לארי דרו, על מנת להשתחל לתפקידו, באחת הסאגות המכוערות של הקיץ הזה, מגיע עם הרבה הייפ שלילי לתפקידו החדש, אך בואו לא נשכח מי הוא.

ע"פ שנתו היחידה כמאמן, בברוקלין נטס, ניכר כי לקיד יש שני יתרונות על רוב המאמנים.

  1. היחס לצעירים. היה לקיד רק צעיר אחד בקבוצה בשנה האחרונה, אבל איזו עבודה הוא עשה איתו. בהיעדר ברוק לופז, קיד לקח את פלאמלי, שחקן ללא שום כישרון מיוחד, ושלח אותו לחמישיית הרוקיז לפני חמישה סנטרים שנבחרו לפניו (לא כולל נואל).
  2. יכולת אילתור. יש שתי דוגמאות בולטות ליכולת הזו; הראשונה, היא שפיכת הקולה במשחק נגד הלייקרס (לשוכחים, הנה מה שדנסקי הנעלם כתב על זה); השנייה, שקשורה לכדורסל קצת יותר, היא האילתור בחמישייה. להזכירכם: בתחילת העונה, הנטס היו אחת הקבוצות החלשות בליגה. לאחר שלופז – מנקודות האור היחידות – נפצע וגמר את העונה, קיד ניסה הרכב מסורתי של וויליאמס, ג'ונסון, פירס, גארנט ופלאמלי. ההרכב הזה רק החמיר את המצב, ועם ההבנה שאם לא יתרחש שינוי קיצוני הקבוצה שלו עומדת להתבלט בין וויגינס ופארקר, קיד החליט להתפרע. הוא הוציא מהחמישייה את הסנטר המסורתי, פלאמלי, ושיחק את הסמול בול הכי 'סמול' בליגה, עם שון ליבינגסטון כקלע, ג'ו ג'ונסון כסמול פורוורד, פול פירס כפאוור וקווין גארנט (כשנפצע החליף אותו מייסון פלאמלי) כסנטר. הסוף ידוע לכל, בחצי העונה השני ברוקלין הייתה מהקבוצות החזקות בליגה, סיימה במקום השישי במזרח והמשיכה כל הדרך להפסד 4-1 למיאמי בחצי הגמר האזורי.

עכשיו במילווקי, קיד הוא האיש הנכון, ברגע הנכון.

יש לו שלושה שחקנים צעירים ומבטיחים: הפריק היווני/ניגרי, פארקר וג'ון הנסון.

גם עם הנסון יש בעיה. הבחור הראה הרבה יכולת, בעיקר הגנתית, בעונה שעברה, אבל הוא מביא איתו צרה קטנה. המשבצת הטבעית שלו, עמדת הסנטר (רדו מזה, בליגה של היום הוא גבוה ומסורבל מידי בשביל לשחק פאוור פורוורד), היא במקרה גם של בחור שחשבון הבנק שלו יקבל 44,000,000$ בארבע השנים הקרובות, לארי סנדרס. סנדרס נמצא כרגע בנקודת השפל של הקריירה. הערך שלו נמצא כרגע ברצפה בעקבות העונה שעברה בה בקושי שיחק בעקבות פציעות ובעקבות סה"כ 7 הרחקות, עליהן שילם קנסות בשווי 15,000$.

לדעתי, בהתחשב בעובדה שאין לו לאן לרדת, סנדרס עומד להפתיע הרבה אנשים בעונה הבאה עם קאמבאק א-לה כריס אנדרסן, אבל אעזוב את זה לפוסט אחר.

הנסון, סנדרס ואנטטוקונמפו. הייתי מנפה אני שני הראשונים ומחתים את אורי קוקיה

הפיתרון המתבקש, כך לפחות זה נראה, הוא להשתמש בג'יאניס ופארקר כשני פורוורדים, ולהעמיד אותם על המגרש בדרך מסורתית זו או אחרת. סידור כזה היה עובד לא רע התקפית, כאשר ג'יאניס היה פותח את הצבע לחדירות, ונגד הפאוור פורוורדים, שני החסרונות שלו, הקליעה והכדרור, יהפכו ליתרונות.

הבעיה נמצאת ובכן, בהגנה. לפארקר, שחקן אלתטי עם ידיים נהדרות, ישנה אפשרות להפוך למה שהשחקן אליו הוא מושווה – מלו – מעולם לא הפך. הכוונה היא כמובן לשומר טוב. אם כבר בעונתו הראשונה בקריירה, פארקר יאלץ לשמור על שחקנים גדולים וחזקים ממנו, בזמן שבצד השני הכדורים נכנסים, פארקר יכנס למוד של 'אני שחקן התקפה', וממוד כזה, תשאלו את פיל ג'קסון, קשה מאוד להוציא.

ג'יאניס שומר על ה-4? הוא מסוגל כמובן. לגריק פריק אמנם יש בעיית מסה, אבל הידיים ה(מאוד)ארוכת שלו, והזריזות הטבעית יכולות לכפר על החיסרון בכח. למה ובכן, לא להשתמש בו כ-4? כי זה בזבוז!
לגריק פריק ישנו הפונטנציאל להפוך לשומר הטוב בליגה, אין פה בכלל ספק. אתם מסוגלים לדמיין מצב בו השומר הטוב בליגה משחק נגד אוקלהומה סיטי או יוסטון, ובמקום לשמור על דוראנט או הארדן, הוא שומר על איבקה! או טרנס ג'ונס!

ליצור את צמד הפוורדים מהצמד הנ"ל, לבטח לא יהיה אסון, להפך, הם יוכלו אולי, בתוך שנה-שנתיים להיות הצמד החמישי בטיבו בליגה, אבל היי, אדוני, תוכל להזכיר לי מה הפרס שמקבלים על המקום החמישי?

לא. אם רוצים אליפות, אסור לבזבז שני שחקנים כאלו על מקום חמישי. בטח לא עם קבוצה חסרת כישרון כמו זו שמסביבם. הרי אם נחשוב על זה, בעמדת הרכז, יש להם את ברנדון נייט. שחקן צעיר וכישרוני זה נחמד, אבל נייט הוא בקושי אחד מעשרים הרכזים הטובים בליגה; ב-5, סנדרס הוא – בואו נודה בזה – ערס, והנסון, לפני שנדבר עליו כאחד הסנטרים המובילים בליגה, שילך לעשות איזה ניתוח בכתפיים, איפה עוד ראיתם אדם שהכתפיים והצוואר שלו נמצאים באותו הגובה? וכשוטינג גארד, רגע…

אאוריקה! אאוריקה! זה זה!

הנה היתרון שחיפשנו!

למה לא לקחת את ג'יאניס אנטטוקונמפו, על כל 211 סנטימטריו, ו-17 האותיות בשמו הפרטי, ולהשתמש בו כשוטינג גארד?

אני לא צוחק! בימים האחרונים, קיד דיבר על רצונו להשתמש בג'יאניס בתור פוינט גארד (פה, לדוגמא). במהלך ליגת הקיץ, ג'יאניס הוביל את הכדור מידי פעם, והמהלך שאני לוקח הוא המהלך הבא: תראו איך הוא מריץ את הפיק-אנד-רול!

בליגה השנייה ביוון, שם שיחק ג'יאניס עד העונה שעברה, הוא היה רכז. ניתן לראות את זה בוידיאו. הצורה בה הוא 'מדביק' את השומר שלו לחוסם, היא לא פשוטה בכלל, ומעידה על כך שאת הכדורסל שלו הוא למד באירופה.

מה שג'ייסון קיד חשב, זה שאם לפט ריילי מותר להחזיק רכז בגובה 2.06, למה שלי לא יהיה רכז בגובה 2.11?

כמובן שהגריק פריק לא יהיה הרכז הפותח של הבאקס (או כל קבוצה אחרת), בטח לא השנה. אני מאמין שג'יאניס ינהל ארבע-חמש התקפות במשחק, ובשאר הזמן לא יתיש את עצמו בעבודה זו. אבל למה, אני שואל, לא להשתמש בו כמוביל הכדור השני? חישבו אילו יתרונות יהיו לו כשוטינג גארד.

  • ידיים ארוכות וגוף זריז הם השילוב המושלם לעצור שחקנים כקארי, לילארד והארדן. אתה נותן לו מטר, הוא חושב שהוא פנוי, עולה לזריקה, וטאח, יד בפרצוף. "טוב, אעבור אותו עם הצעד הראשון המהיר שלי", יאמר הקלע. אז הוא יכדרר בפתאומיות, אבל לג'יאניס יהיה מספיק זמן להגיב. צעד-סגור, והוא פנים אל מול פנים עם התוקף. אם התוקף היה מספיק החלטי, יהיה CHARGE. אם לא רץ בכל הכוח, ייתקע בגריק פריק ויאבד את הכדור.

 

(שתי דוגמאות נהדרות, בראשונה חוסם את סרגיי קראסאב, בשנייה את טים הארדאווי ג'וניור, שחקן מהסוג של הארדן ולילארד)

  • פוסט-אפ. לקראת סוף ליגת הקיץ, ג'יאניס התחיל לפתח את משחק הפוסט-אפ שלו. זה עוד לא שלם, אבל פוסט-אפ של שחקן בגובה 2.11 על שחקן בגובה 1.96, הוא לרוב אפקטיבי, וזה יהפוך לכלי קטלני בשבילו.
  • בלתי אפשרי ללחוץ אותו. גם אם הכדרור של ג'יאניס עוד לא ברמה הנדרשת, כל ניסיון ללחוץ אותו יגמר בכישלון, מהסיבה הבאה: על מנת ללחוץ את הגריק פריק, צריך להתקרב אליו, וברגע שמתקרבים אליו, הוא שולח רגל ארוכה קדימה, ואתה קילומטר מאחוריו. אם בכל זאת הצלחת להתקרב בלי שיעבור אותך, הוא פשוט מרים ראש, ומחפש ללא הפרעה את השחקן הפנוי. אם הצלחת לדחוף לו יד לפרצוף, הוא פשוט מותח יד ארוכה, ומוסר ללא הפרעה.

(תראו כמה ידו יותר ארוכה משל המגן שלו)

אז למה שלא יהיה שוטינג גארד?

א. קליעה.

ב. שליטה בכדור.

השליטה בכדור הייתה נדרשת, לו ג'יאניס היה גארד נמוך שעל מנת להגיע אל הסל עליו ללהטט עם הכדור על מנת להטעות את המגן ולמנוע ממנו לחוטפו. בפסקה הקודמת הבהרנו מה התוצאה של ניסיון חטיפה לאנטטוקנמפו, ולמה הוא לא ממש צריך עזרה בשביל לעבור שחקנים. השליטה שלו בכדור מספקת גם עכשיו, ומן הסתם תשתפר עם השנים.

קלעי עונשין מחרידים כווילט ושאק, הפיצו את המיתוס שידם הענקית מונעת מהם לשלוט בכדור היטב, ומורידה מאחוזי הקליעה. מצטער, אבל במשפט הזה יש סתירה כל-כך גדולה שאני בקושי מסוגל לכתוב אותו. איך יד גדולה, שעוזרת להם להחזיק את הכדור ביד אחת בלי שום בעיה, מורידה מהיכולת שלהם לשלוט בכדור? ווילט, ראסל ושאק היו קלעים מחרידים, אבל זה לא היה כי היד גדולה פגעה ביציבות. להפך, בגלל שהחזיקו את הכדור בכזו קלות ביד ימין, החליטו הענקים 'לוותר על שירותיה' של יד שמאל. היא אמנם הייתה שם בצידי הכדור, אבל בקושי נגעה בו. זה בגלל, שהם האמינו שכל תפקיד היד החלשה הוא ייצוב הכדור, ובגלל זה הקלות בו הם מייצבים אותו ביד אחת, הרשו לעצמם לוותר על יד שמאל. האמת היא, שהתפקיד של יד שמאל גדול בהרבה מ-'מייצבת'. יד שמאל חשובה מאוד בכיוון הכדור, ובשליטה בעצמה. ההבדל בין דוויט הווארד לקווין דוראנט, הוא שאם הווארד יועזוב את היד החזקה תוך כדי עלייה לג'אמפ, הכדור יפול לרצפה, ואם דוראנט יעזוב את ידו החזקה, הכדור יישאר יציב באצבעות היד החלשה.

עם מאמן זריקות איכותי ומקורי, לא רק שידי הענק של הגריק פריק לא יהיוו כמכשול, הן יוכלו להפוך ליתרון גדול.

רואים את האצבעות שמבצבצות מעל הכדור? ברגע שהן יהיו צמודות לכדור, הזריקות יכנסו באחוזים גבוהים בהרבה

אם עד עכשיו לא השכנעתם שהגריק פריק צריך לשחק כשוטינג גארד, הרשו לקחת אתכם למסע במנהרת הזמן. נתחיל נגיד, בשנת 2000.

לליקרס של 2000-02 היה יתרון ברור על שאר הליגה, קוראים לו שאקיל אוניל בצבע, שהיה דומיננטי באופן היסטורי בת'ריפיט. לס"א של 2003 היה את טים דאנקן שהתנהל בטבעיות לא אנושית בצבע, עם קצת עזרה מדיוויד רובינסון. לפיסטונס של 2004 הייתה הגנה מפלצתית, בנוסף לעובדה שלא ידעת מי יקלע עליך בהתקפה הבאה, וכך לא יכולת לעצור אף אחד. לספרס של 2005 היה את דאנקן בשיא אונו עם מאנו וטוני לצידו, בנוסף למשחק הגנתי קשוח. להיט של 2006 היה את דווין וויד ברמה ג'ורדנית, את הסנטר הטוב בליגה כסייד-קיק, וחבורת וטרנים רעבים וחסרי אגו בסל. לספרס של 2007 היה את דאנקן לא פחות חזק מב-2005, ואת מאנו וטוני עוד יותר טובים. לסלטיקס של 2008 היה אולי את שלושת הסופר-סטארים הכי חסרי אגו בליגה באותה תקופה, והם שיחקו משחק שנראה לעיתים חסר חולשות. לליקרס של 2009-10 היה את קובי שכמעט ולא טעה, וכשזה קרה, היה שם את פאו לתקנו. למאבס של 2011 היה הרבה מזל, ומוב אחד בלתי עציר של נובציקי – הפייד-אווי. למיאמי של 2012 היה את לברון שמסוגל לעבור כל שחקן בעולם, ואת השוטינג גארד הכי טוב בליגה כסייד-קיק. לזו של 2013, היה את אותו לברון+איום מבחוץ, ואת אלילת המזל בתחפושת ריי אלן. לס"א של 2014 היה משחק קבוצתי בלתי עציר.

מה המאפיין הברור? לכל אחת מהקבוצות הללו היה לפחות אלמנט אחד איתו שום קבוצה בליגה לא יכלה להתמודד.

אני מסתכל על הסגל של הבאקס, וזו האפשרות היחידה שניצבת מולי (עדיין, אפשרות אחת יותר מרוב הקבוצות בליגה).

בשביל שג'יאניס יהיה דומיננטי כפי שהוא יכול להיות, הוא יצטרך שהכוכב המיועד, פארקר, יבין שעליו לתרום, מלבד 18 נקודות למשחק, גם הגנה טובה על הפורוורד המוביל של היריבה, ו-9 ריב' למשחק. הוא יצטרך שקיד ימצא פיתרון לבעיית הנסון, ורצוי שיהיה טוב ומקורי כמו שקיד מסוגל לעשות, הוא יצטרך שברנדן נייט יהיה הביירון סקוט שלו. הוא יצטרך שארסן איליאסובה יהיה בדיוק כמו שעכשיו.

אם זה יקרה, והבאקס יקחו אליפות בחמש השנים הקרובות, זו תהיה האליפות שהוכרעה על ההחלטה הכי הזויה אי-פעם.

אם זה לא יקרה, והבאקס ישארו המתחרה של דנבר ואטלנטה לקבוצה הכי לא מיוחדת בליגה, תמיד נוכל לומר 'מה אם'.

לפוסט הזה יש 30 תגובות

  1. פריק שיחק גם בעונה שעברה דקות בעמדה 2.
    כתבה יפה, אבל אין פה שום המצאה או הברקה.
    ברור שהכוונה היא לשחק איתו ב 2 ועם פארקר ב 3, ואולי בדקות מסויימות עם פארקר ב4 ויאניס ב 3.

    כרגע זה לא ממש משנה. הפואנטה היא לתת דקות לשניהם ולפתח אותם כשחקנים. הרבה פחות חשוב כמה משחקים מנצחים העונה.

    יהיה מעניין מאד כשיגיע הזמן לתת ליאניס את הארכת החוזה שלו והבאקס יצטרכו לבחור אם לתת לו 5 שנים או לשמור את זה לפארקר.
    אבל זה עוד כמה שנים טובות…

    1. סלח לי על זה שלא צפיתי בבאקס בשנה שעברה, הסיבות מובנות 😉
      גם לא ניסיתי לגלות פה את אמריקה. אתה בטח יותר מעודכן ממני, ויודע שקיד מתלהב מהשימוש בג׳יאניס כמוביל כדור.
      בכל מקרה, אני חושב שצריך להיזהר מאוד לפני שהופכים פארקר לסטרצ׳ פור. בכלל לא בטוח שהוא מתאים לעמדה הזו.

  2. כתבה נהדרת, החזון קצת רחוק.. אליפות לבאקס זה משהו שרק קארים עבדול ג'באר או משו מהסדר גודל הזה יכולים להביא. האם פארקר והפריק ברמה הזו? לא בטוח ולא נראה לי האמת.אבל שכנעת אותי שהפריק הוא הדבר הבא. מעניין אם זה יספיק לפלייאוף.

      1. זה אזור שבו החוסר פרופורציה יותר שכיח (ויצא לי לראות יותר גרועים… 🙁 )

        אצל הבחור הזה מוטת הידיים עושה צחוק אפילו מג'אבייל מגי (המלך!)

  3. כל כתבה שלך משאירה אותי המום מהידע והמקוריות תמשיך להסביר ולהאיר את עיננו ואולי בסוף נוכל להתוכח איתך

    1. אל דאגה יניב, מרבין אני בטח לא מתרגש.
      ודדי, כמו אוהד לייקרס טוב, היה מוכן לסבול את השטויות שלי עד הרגע בו שכחתי את קובי בראיינט (להגנתי – אחרי שלוש שעות עבודה+עריכה המוח צועק 'עזוב אותי פרחח! עזוב!').

  4. אחלה כתבה!!! אני לא מאמין שכרגע גרמת לי להתעניין ב…אמ… מילווקי. אם תמשיך ככה תוכל למכור קרח לאסקימואים 🙂

  5. אחלה כתבה. הצלחת לעורר עניין בקבוצה די משעממת..
    אבל לקחת שחקן בגובה 2.11 ולהפוך אותו למוביל כדור בליגה כמו הנבא זה מטורף, יאכלו אותו. אולי בתור קוריוז כמה התקפות במשחק ולא יותר מזה.

    1. מצד אחד, אני לגמרי מסכים איתך.
      מצד שני, מאז 1971 לא היה לבאקס קייס לאליפות. מה מבטיח שהם לא יצטרכו לחכות עוד 43 שנים לפני הסיכוי הבא?
      כמו שאמרת – הניסוי הזה מועד לכישלון. הרי גם אם אנטטקונמפו ישתלב בעמדה, מה מבטיח שהוא יהיה מפלצתי כמו שתיארתי? בכל זאת, ההרגשה שלי אומרת שאם יש לך צ'אנס ליצור משהו בלתי עציר, לך על זה. גם אם זה אומר לשלוח את וויגינס בשביל קווין לאב.

      1. זה בסדר לקחת הימור נועז אבל השאלה היא אם בונים את הקבוצה על ההימור הזה או שניתן לסגת ממנו ולתקן באמצע העונה

  6. איל, אני קורא את כתבותיך גם בעניין של חובב וגם בעיון של מורה מאחר וכאן התחלת את קריירת הכתיבה שלך, וברצוני להחמיא לשיפור הקבוע בכתבותיך מכל הבחינות: השפה, ההומור, וארגון החומר!
    אין לי תענוג גדול יותר מלראות צעיר בהתפתחותו, עד שהוא מגיע כ-מ-ע-ט לרמתי, כמו למשל דורות הכתבים שגידלתי מנדב יעקובי ועד ערן סורוקה…

כתיבת תגובה

סגירת תפריט