בניגוד לכל הציפיות ובשקט מפתיע אחת משקי החבטות של הליגה בשנים האחרונות בדרך לפלייאוף המערב מהמקום הראשון. כדי להבין מאיפה באה ההצלחה שלהם צריך לחזור לטרייד דד ליין של העונה שעברה. הטרייד המשולש בין הלייקרס, יוטה ומינסוטה. בטרייד הזה (שהוגדר כניצחון של הלייקרס) עברו ללייקרס – דיאנג'לו ראסל, ג'ארד וונדרבילט ומליק ביזלי.   ליוטה – ווסטברוק ובחירת דארפט.                                                      למינסוטה – מייק קונלי, ניקיל אלכסנדר ווקר ושלוש בחירות סיבוב שני. לאחר הטרייד מינסוטה הצליחה להשתחל לפלייאוף דרך הפלייאין ולקבל סוויפ ג'לטלמני מדנבר. הלייקרס המשיכו כל הדרך עד גמר המערב כדי לקבל סוויפ לא ג'לטלמני מאותה דנבר. הקיץ של הוולבס היה שקט והם לא שינו יותר מידי טוריאן פרינס היה השחקן היחיד משחקני הרוטציה שעזב (ללייקרס) וזהו הסגל נשאר אותו דבר. אך העונה הזו היא סיפור אחר לגמרי, כל מה שחלמו עליו במינסוטה שהם עשו את הטרייד על גובר קורה השנה והקבוצה כבר עכשיו השיגה את אותה כמות הניצחונות שלה בשנה שעברה עם 42 ניצחונות. הדבר המרשים ביותר במינסוטה של העונה זו היציבות הוולבס של השנה הם כנראה הקבוצה היציבה בליגה אחרי בוסטון ומנובמבר הם מחזיקים בגאון את המקום הראשון במערב. מינסוטה היא קבוצת ההגנה הטובה בליגה בפער של  2.5 בדיפייסיב רייטינג מהמקום השני בליגה (אותו פער בין המקום השני לתשיעי). הקבוצה שקולעים עליה באחוז האפקטיבי הנמוך בליגה, הקבוצה שנקלעות עליה הכי פחות זריקות בליגה (39 למשחק), הקבוצה שקולעים מולה באחוזים הרעים ביותר מהשדה בליגה, הקבוצה שמוסרים נגדה הכי פחות אסיסטים בליגה וכמובן הקבוצה שקולעים נגדה הכי פחות נקודות בליגה. מינסוטה מובילה את הליגה בכל כך הרבה מדדים הגנתיים שאני יכול לכתוב סטטיסטיקות עד סוף הכתבה. אבל בואו נבין למה הם כל כך טובים הגנתית והאם זה יכול לקחת אותם רחוק גם בפלייאוף?

הגנה אישית – מינסוטה ובוסטון הן הקבוצות היחידות בליגה שכלל שחקני החמישייה שלהם גורמות לשחקנים שהם שומרים עליהם לקלוע מתחת לאחוז הממוצע שלהם. מינסוטה היא הקבוצה היחידה בליגה שכל שמונת שחקני הרוטציה הבכירים שלה מורידים את האחוזים של השחקנים שהם שומרים עליהם מתחת לממוצע. למינסוטה אין שחקני הגנה רעים אין לה שחקן שאפשר ללכת עליו בלי הפסקה ולקלוע יחסית בקלות (להרבה מאוד קבוצות הליגה יש) וזו אחת החוזקות בהגנה שלה. כמובן שטאונס וקונלי הם לא שומרי עלית בליגה, אבל השינוי בעמדה של טאונס שבזכותו הוא שומר הרבה יותר על פורוודים העונה (בניגוד לשנים קודמות שהוא התקשה מול סנטרים) עזר לו לשפר את ההגנה שלו וקונלי עושה הגנה סבירה בשמירה על גארדים.

הגנה על הטבעת – כמו שהראיתי בנתון הקודם גם ככה קשה לעבור באחד על אחד את שחקני מינסוטה וגם ככה קשה לקלוע עליהם. אך גם שעוברים אותם נתקלים בגובר שנמצא בעונה מעולה. גובר השחקן השישי בליגה בכמות זריקות שנלקחות עליו (18.8 למשחק) ומקום שני בכל הליגה בהורדת האחוזים של השחקנים שזורקים עליו (מינימום 10 זריקות למשחק) עם 6.7% פחות מהממוצע (דריימונד גרין ראשון). בקיצור לא קל להגיע לצבע של מינסוטה וגם שאתה מגיע לא קל לקלוע שם. מינסוטה (קצת כמו בעונת האליפות של מילווקי) מטפלת בפיק אנד רול עם דרופ (הסנטר לא יוצא לשחקן אלה לוקח צעד אחורה והגארד רודף אחרי החסימה) ובכך מגבילה את הקבוצות להגיע בכלל לצבע (27 זריקות למשחק הנתון השלישי הנמוך בליגה).

הגנה על קשת השלוש – למרות שמילווקי משחקת דרופ היא מצליחה להגן על קשת השלוש בצורה מצוינת הרבה בזכות אדוארדס מקדניאלס ואלכסנדר ווקר שומרים מאוד זריזים עם ידיים ארוכות שנאבקים בחסימות בצורה מעולה ומקשים נורא להגיע לזריקה נוחה. קולעים העונה על מינסוטה 11.8 סלים מתוך 33.5 זריקות 35.2% מטווח של 20 פיט ומעלה (הנתון הטוב בליגה) ואת עיקר הנזק קבוצות מצליחות לעשות במייד ריינג' (שלשם הוולבס מכוונים שהיריבות יגיעו).

בצד ההתקפי מינסוטה רחוקה מלהרשים היא ממקומת 17 בליגה באופנסיב רייטינג, תשיעית בליגה באחוז אפקטיבי, תשיעית בליגה בבידודים ו-43% מהנקודות שלה מגיעות מטאונס ואדווראס. הוולבס לא טובים בקלאץ (מאזן  10-14 ומדד מינוס 1) וברבע הרביעי הם קולעים רק 26.8 למשחק לעומת 28.78 בשאר הרבעים. משחק ההתקפה שלהם נתקע לפרקים ובכל זאת ההגנה שלהם + היכולת ההתקפית של אדוארדס וטאונס מספיקים להם כדי לנצח הכי הרבה משחקים במערב. אדוארדס עושה עוד קפיצה העונה, הוא קולע יותר 26.3 לעומת 24.6, מוסר יותר 5.2 לעומת 4.4 הוא עושה זאת בפחות דקות מהעונה שעברה ובאחוזים טובים יותר. בעיקר מרגיש שכל הקבוצה (גם טאונס) מקבלת אותו בתור המנהיג שלה והאופציה הראשונה בהתקפה. טאונס מקבל את התפקיד שלו והמקום שלו בתור אופציה שניה בהתקפה ומחזיר בשיא קריירה באחוזים לשלוש (43% על 5.3 זריקות למשחק) ומרגיש כאילו זה הרבה יותר טבעי לו.

מה יהיה בפלייאוף – בעיני יש שלושה סימני שאלה משמעותיים לקראת הפלייאוף הזה של מינסוטה.

פייב אווט – זו לא הפעם הראשונה שאנו רואים את גובר מוביל את קבוצת ההגנה הטובה בNBA- למקום ראשון במערב אך עוד לא ראינו אותו מצליח להתמודד בפלייאוף נגד הרכבים של פייב אווט ( חמישה שחקנים שמרווחים את המגרש וקולעים מחוץ לקשת בצורה טובה). גובר התקשה באופן סיסטמטי בשנים האחרונות להגן מול הרכבים כאלה וזה הפך אותו לנטל בסדרות מסויימות. אך אין גם ספק שזו קבוצת ההגנה הטובה ביותר שגובר שיחק בה במהלך הקריירה ואולי בזכות המוטת ידיים הנהדרת של מקדניאלס ואדווארס נראה את הוולבס משחקים 1-4 זון (ארבעה שחקנים ששומרים מסביב לקשת השלוש ועוד שחקן שמחכה בצבע). אולי בזכות זה הם יצליחו הפעם להסתדר גם נגד הרכבים כאלה.

ההתקפה מספיק טובה? – בפלייאוף ההגנות מתחזקות המשחק הופך איטי יותר ובמידה שהוולבס לא יצליחו להרים עוד רמה בהתקפה שלהם יהיה להם מאוד קשה לעבור סיבוב רק דרך הגנה. אדווראס וטאונס יצטרכו לקחת על עצמם עוד יותר (אני מעריך שהם יקלעו יותר מ50% מסך הנקודות של הקבוצה בפלייאוף) מקדניאלס יצטרך לגלות יציבות בתרומת הנקודות שלו (לא חיבר העונה יותר מארבעה משחקים בספרות כפולות) וריד יצטרך לשמור על האחוזים הנהדרים שלו (עונה ראשונה בקריירה שהוא קולע יותר מ40% לשלוש).

מה יהיה בקלאץ' ? – כמו שכבר כתבתי מינסוטה קבוצת רבע רביעי וקבוצת קלאץ' לא טובה, המון בידודים, המון איבודים והתקפה תקועה זה דברים שהתרגלנו לראות מהם ברבע האחרון העונה. פה אני מאמין שהתשובה נמצאת אצל אדוארדס. הכוכבים בטיר 1 של הליגה ( במיוחד בנוגע לפלייאוף) הוכיחו לא פעם שהם יכולים להכריע בקלאץ' (דונצ'יץ', יוקיץ', באטלר, קוואי ולברון) יכול להיות שהפתרון הוא פשוט לתת את הכדור לאדווארס ושיקבל החלטות. זה עוד מבחן בשביל אדווארס (שטוען שהוא השחקן הטוב בליגה) להוכיח שהוא כוכב טיר 1 ושהוא יכול לסחוב את הקבוצה גם ברגעי ההכרעה.

את התשובות נקבל בפלייאוף