פרספקטיבה / יניר רובינשטיין

פרספקטיבה / יניר רובינשטיין

אמש התמזל בחיקי לחזות במשחק כדורסל. בליגה הטובה בעולם. בבירת העולם המערבי. כמה רשמים.

1. זה היה ערב שני של גב-אל-גב לקבוצה המקומית. טוב, בואו נדייק. הקבוצה המדוברת אינה ממש "קבוצה" במובן הלשוני, אלא באמת אוסף של נוודים/שכירים שחושבים על איפה הם ומשפחותיהם יהיו בערב ה-8 הפברואר כשחלון ההעברות ייסגר. אולי יהיה עדיף לקרוא לוושינגטון אם כך "אסופה"?

2. ובכן, אסופת השחקנים הזו הפגינה דו-קוטביות מרשימה: כאשר הכדור היה בידיה, היינו "בהתקפה", היתה איזושהי התלהבות מינורית מורגשת (בעיקר אצל השחקן עם הכדור, למען האמת). צופה חיצוני היה יכול להתרשם שאותו השחקן אכן "משחק" (כלומר, נהנה וכו'). ואילו לאחר שניות ספורות כאשר האסופה היתה אמורה להיות בצד "ההגנה" לפתע שפת הגוף היתה הפוכה – איטית, שבלונית, stiff. דברים בסיסיים כמו סגירה לריבאונד לא קיימים באסופה הזאת. כמובן שזה לא חדש וידוע לכל, אבל כשאתה יושב ורואה את זה בעיניים שלך זה אחרת.

3. יום המשחק היה יום דרמטי-משהו — סוף-סוף פוטר המאמן ווס אנסלד, ג'וניור! סיבה לשימחה כלשהי…. כמובן שרק אוהד וושינגטון אמיתי היה יכול לחזות שרק בוושינגטון (שאי אפשר לכנותו מועדון בעצם) יהיה טוויסט בעלילה: כמובן שהם אינם מסוגלים פשוט לעשות את המעשה הראוי, אלא מפאת-עצמם מוכרחים איכשהוא לפקשש גם את המובן-מאליו: אז הגיע העדכון מהקרקס: המאמן לא פוטר, אלא קודם למשרת יועץ בהנהלה. איזה מאמן-עוזר (יהיה המאמן הזמני – עד סוף העונה…

4. שפת הגוף של דני שונה מפעמים קודמות שראיתי אותו משחק. הוא לא נראה בשיא מבחינת כושר גופני. למשל ברבע הרביעי שמתי לב שהתלונן כמה פעמים בפני השופטים על עבירות-אוויר, לא חזר להגנה, ובפעם אחרת דידה בניחותא להתקפה, ובפעם אחרת התנשף בכבדות לאחר 2 דקות של ריצה לכל כיוון בכאוס הרגיל שרואים במשחקה של וושינגטון.

5. אני כמובן לא אחדש לאף אחד דבר ברושם הזה, אבל בכל כשרואים את זה מקרוב זה מחדד: ג'ורדן פול אומן בלקחת מצב קליעה ולהפוך אותו למצב קליעה קשה יותר. ראיתי אותו נכנס לצעד וחצי, ובמקום פשוט להניח את הכדור בסל החליט לעשות דאבל-פאמפ וכמובן להיחסם. אגב, משום מה מישהו באגף השיווק של האסופה החליט שהערב יהיה "Poole Party Night" וכל רוכש כרטיס קיבל מגבת בריכה.

6. היתה קבוצה אחת שכן הגיעה ושוטטה בניחותא לניצחון קליל ביותר, יוטה ג'אז' 123 – וושינגטון 108. שלא תתנו לתוצאה להטעות אתכם, המשחק לא היה צמוד בכל שלבי הרבע הרביעי (וחלק מהשלישי).

7. אם הייתם מסתכלים על הקהל לא היה לכם מושג שמדובר בקבוצה שהפסידה משהו כמו 80% ממשחקיה, כולל את המשחק העלוב הזה… הקהל השתולל, ושמח, ובעצם, לא עניין אותו הכדורסל אלא בעיקר…לא יודע מה.

8. כמה תמונות של השחקנים יורדים מהמגרש לחדרי ההלבשה:

שימו לב לשפת הגוף של כולם – ממש לא נראה שהם שמחים להיות שם… נקווה שבשבועיים הקרובים דני יעבור לקבוצה. ומילה לסיום – אדם סילבר אכן הצליח במזימתו להפריד בין התקשורת "הידידותית" לשאר התקשורת. באמצעות טריק הנקרא "רמה 1" ו"רמה 2", כל כלי התקשורת התאגידיים זוכים לגישה לחדר ההלבשה והשאר באופן גורף לא (כמובן ישנם כמה גיבורי מערכת הופס שמצליחים באמצעות קשרים מקומיים). אז לצערי הימים הטובים של ראיוניות בחדר ההלבשה עברו…

שלהבת

יניר רובינשטיין (שלהבת) הוא כתב הופס בוושינגטון הבירה. לשאר כתבותיי נא ללחוץ על תמונת הכדור מימין.

לפוסט הזה יש 5 תגובות

  1. יו"ר איגוד רפי ההבנה העולמי

    27 ינו 2024 17:26:42

    חחחח דני הבין שאם איש לא שומר למה שהוא ישמור מה זה יעזור הוא יתאמץ ועדיין יקבלו 150? אז שיהיה 160 ביג דיל.
    יתאמץ בשנת חוזה ישיג את הכסף הבא ויהנה זה הטריק בליגה.

    אפילו בחוג של הילד שלי אם הם לא לוקחים ריב בהגנה הם מוענשים בלרוץ ספרינט הלוך חזור על כל ריב הגנה, בWWE זה קיים גם? לפי כושר השחקנים בווש לא קיים.

    אין לדני מה להתלונן על שריקות אוויר הוא כבר שנה 4 בליגה צריך להכיר כבר מה הולך שילך ויתנגש במגינים וזהו

כתיבת תגובה

סגירת תפריט