בואו נדבר על ג'רמי סוהן רגע. בעצם, יודעים מה? לא.

אל תדברו עליו. אני והזה שלי לא אוהבים את סוהן. סוהן גורם לנו להתכווץ.

ועכשיו ברצינות רגע, בתחילת העונה הייתי מגדול המבקרים של סוהן. הניסוי המוזר שרקח פופ במעבדות טקסס באישון לילה עשה לו עוול נורא – אבל רק מבחינת התפיסה. האשימו את סוהן בכישלון של הספרס. בזה שהוא הורס לוויקטור וומבניאמה את עונת הבכורה. חששו שהוא יעלה לפרנץ' מענטש אפילו בתואר רוקי השנה. היו דברים מוצדקים בחלק מהביקורת הזו, כי סוהן לא באמת עבד בתור רכז, אבל חשוב לי להדגיש שוב – העוול שנעשה לו הוא רק ברמת התפיסה. כלומר, בדעת הציבור עליו.

אבל אז אתם יודעים מה קרה. הניסוי נפסק, ויקטור התחיל להראות כמו חיה. הספרס אמנם לא ניצחו הרבה, אבל ניצחו מעט ובעיקר עמדו בגבורה מול כל מיני קונטנדריות אמיתיות (כמו מילווקי) או בעיני עצמן (קליבלנד). וסוהן? הוא נהנה מתחיה מחודשת שעוברת קצת מתחת לרדאר. האמת שאני חושב שאותו משחק מול קליבלנד, שבו סוהן מסר כדור החוצה במקום לעלות לליי-אפ שהיה יכול להשוות או אפילו לנצח את המשחק, היווה את נקודת המפנה שלו בעונה.

שחקנים עם אופי פחות חזק מזה או שם שמתחרז עם לן שמעונס (אהמ…) כבר היו גומרים את הקריירה מזמן.

אבל סוהן למזלנו חזק. ומאז אותו משחק הוא הראה הרבה אופי.

למעשה, הוא סיים את חודש ינואר כחודש הכי טוב בקריירה הקצרה, בטח העונה. המספרים ההתקפיים היבשים אולי לא מראים זאת, למרות שהוא מרים שלשה למשחק בקרוב ל-38% (שזה חשוב כדי שלא ישאירו אותו חופשי ויביאו על ויקטור עזרה), אבל בהגנה הוא נראה נפלא.

יש לו כמעט חסימה וחטיפה למשחק, וכמה מהמשחקים הכי טובים שלו הגיעו בינואר, ולא רק מול וושינגטון החלשה אלא גם מול אטלנטה, קבוצת התקפה מעולה. בכלל, מאז שהפסיק להיות רכז (בדצמבר) ולשמור על שחקנים זריזים וקטנים ממנו, הוא חזר לנצל את היכולות שבזכותן נבחר תשיעי בדראפט ולהקשות על שחקנים בגודל שלו. במצ'אפים הישירים שלו הוא עמד טוב מול סיאקם, לברון ואפילו אנתוני אדוארדס. סוהן בעצמו הודה שכשחזר לתפקיד הפורוורד "קל יותר לנשום ככה".

בחזרה לינואר, הנתונים און ואוף דה קורט מדגימים אולי הכי טוב את המגמה ואת השיפור שעשה: כשהקבוצה איתו הדיפנסיב רייטינג שלה היה בינואר 110. בלעדיו 126.7. זה פער של 16 נקודות ל-100 פוזשנים, ומה שנותן את הנט רייטינג הגבוה בקבוצה (ואפילו חיובי!) – 3.6 לעומת 1.3 של ויקטור, לשם ההשוואה. הקבוצה לא רק נראית טוב בדקות שלו על המגרש, היא באמת יחסית שווה, להוציא אולי את המשחק מול בוסטון שהיה אנומליה.

ואולי הכי חשוב, החיבור בינו לבין ויקטור, שהרבה חששו ממנו נראה… תשפטו בעצמכם

אגב, החיבור הזה עובד גם בצד השני כשסוהן מחלק לובים לוומבניאמה כמו בונובניירה עטופה צלופן. וזה לא היה קורה אלמלא היו זורקים אותו למים בתחילת העונה ומפתחים אצלו את יכולת ניהול המשחק. ולכן הדגשתי שמבחינה תפיסתית אולי הניסוי עשה לו רע, אבל רואים שגם בפוזשנים שבהם הוא צריך להוביל כדור עכשיו הוא פחות דג מחוץ למים – ולראיה סוהן מסיים עם כ-4 אסיסטים כל משחק, כשמול שארלוט היו לו 8. אם חבריו גם היו קולעים יותר טוב (וזה נושא לדיון אחר) הוא היה מסיים עם מספרים מרשימים עוד יותר אפילו.

גם האיבוד כדור מול קליבלנד מגיע משם – הוא היה כל כך במיינדסט של לחפש את המסירה הטובה (ושלשה פנויה לקלדון בפינה היא מסירה טובה) שטעה ולא עלה לליי אפ מול ג'רט אלן. זה בסדר. טעויות כאלה עוד יקרו וזה בדיוק הזמן אליהן, העונה.

אבל אני רוצה לעצור רגע ולצנן את ההתלהבות. סוהן עוד לא שם מבחינת הציפיות שלי ממנו, ואני מניח שגם מבחינת הציפיות של המערכת של הספרס. יש לו עוד דרך ארוכה לעשות כדי להתפתח למה שהוא יכול להיות, וכנראה שגם נצטרך לעשות התאמות בחלק מהציפיות – למשל הציפייה שהוא יוכל לשמור על כל העמדות 1-5 בצורה טובה.

אישית, בשלב הזה של העונה השנייה הייתי מצפה מסוהן או מכל שחקן שנבחר טופ 10 בדראפט לעשות קפיצה ביחס לשנה שעברה. בטח אם אנחנו רוצים לדבר עליו כשחקן לגיטימי בליגה או מישהו שיכול להיות סמי-כוכב. סוהן לא שם. הוא פחות או יותר באותה נקודה שבה סיים בשנה שעברה, אבל זה לא בהכרח באשמתו וזו לא נקודה רעה להיות בה ביחס לחבריו למחזור.

ג'בארי סמית' למשל, ויסלחו לי אוהדי יוסטון, גם בגדול באותה נקודה ולא עשה קפיצה משמעותית עדיין ביחס למי שנבחר שלישי בדראפט. שיידון שארפ נראה קצת פחות טוב לאחרונה, ומשחק בקבוצת טנקינג שבה הוא אמור להפציץ (ואכן הפציץ בתחילת העונה). ושלא נתחיל בכלל עם ג'יידן אייבי…

אם אני צריך לסכם, יש סימנים לאופטימיות בגזרת סוהן לקראת החצי השני של העונה. אחד הדברים שהיו חסרים לי במבחן העין זו האגרסיביות שלו, שבאה לידי ביטוי למשל בזה שכמעט כל משחק שנה שעברה היה לו לפחות דאנק אחד מהסרטים. זה לא קרה בתחילת העונה, וחזר לקרות עכשיו בקטנה. אלו סימנים קטנים אבל שמעידים על ביטחון בעיניי. ככה זה נראה כשהוא היה בשיאו בשנה שעברה:

אני אגיד יותר מזה – לפני כמה שבועות אמרתי בפודקאסט שלי שמבחינתי לקראת הטרייד דדליין כולם חוץ מוויקטור (ואולי דווין ואסל) על המדף, כולל סוהן. עכשיו הוא קצת שדרג את מעמדו לדעתי. הוא לא אנטאצ'בל אם, לדוגמה, קליבלנד תחליט שפתאום מה שעובד לה במשחקים האחרונים בלי מובלי וגארלנד (הם היו עם 8 ניצחונות רצופים עד ההפסד שלשום למילווקי) דורש דיון מחודש על עתידו של דונובן מיטשל בקבוצה, ותחליט להעביר דווקא את גארלנד מבין השניים. הייתי חוטף את גארלנד בשנייה ונותן עליו אולי אפילו את סוהן.

אבל בסך הכל, הייתי שמח לראות אותו ממשיך להתפתח, בניגוד לחברו ממחזור הדראפט מלאכי ברנהם שנתקל חזק בקיר השנה השנייה (אבל זה כבר דיון לפעם אחרת).

בקיצור, נראה לי שהגיע הזמן לפרגן לסוהן ולדבר עליו. או בעצם לא. שישאר סוד למביני דבר ועכברי הספרס, וששנה הבאה כשיהיה באמת חיה (בתקווה) יפתיע את כולם. אז אל תדברו על סוהן. אל.