גרמניה הגיעה למקומה הטבעי, הלוא הוא שלב חצי הגמר. גרמניה היא הראשונה להגיע לשלב זה במשך 4 טורנירים רצופים. מאז תחילת המילניום, גרמניה היא היחידה ש"דופקת כרטיס" בכל טורניר של גביע העולם. זאת ועוד, ההישג המרשים נעשה בלא פחות מ-4 יבשות שונות (אסיה, אירופה, אפריקה ואמריקה). למותר לציין שגרמניה היא הנבחרת היחידה שהגיעה לשלב חצי הגמר ואף לפודיום בכל אחת מהיבשות בהן שוחק הטורניר (5 יבשות, אם מפצלים את אמריקה לשתי ההתאחדויות שלה).
לפני שניגש לניתוח לקראת חצי הגמר, בואו נדבר על רבע הגמר נגד צרפת.
בניגוד להאשמות הרבות כלפיו ואולי אף בזכותן, יוגי לב ביצע שינויים – מתחייבים יותר ומתחייבים פחות – בכל אחד ממערכי הקבוצה:
הגנה: פיליפ להאם חזר לעמדתו הטבעית כמגן ימני. הדבר ניכר הן במשחק ההגנה ובעיקר במשחק ההתקפה. סוף-כל-סוף היה מגן שהוא גם פקטור התקפי. בנוסף, הומלס ובואטנג צוותו כצמד בלמים. במשחק נגד אלג'יריה, החשש היה בעיקר מהמצבים הנייחים, אך ההגנה נחשפה במערומיה להתקפות המתפרצות. בשל כך, לב הבין שחשיפה למתפרצות בעייתית יותר מחשיפה לכדורי גובה והעדיף צמד בלמים מהיר שמאפשר לשחק הגנה גבוהה. כמו כן, גם לבואטנג והומלס משחק ראש טוב, גם אם לא ברמתו של מרטסאקר.
קישור: חדירה, שויינשטייגר וקרוס שלטו באמצע לחלוטין. יותר מאשר התקפית, הם פשוט לא נתנו לשחקני מרכז הקישור הצרפתי לנשום ולחצו אותם מיד עם קבלת הכדור עוד בחלק המגרש של צרפת. הדבר הכריח את צרפת לתקוף מהצדדים ובעצם הוציא אותה מאזור הנוחות שלה. לעומת להאם, חדירה הפגין משחק עומק טוב ולא פעם נכנס לתוך הרחבה הצרפתית. כמו שאומר נדב יעקובי: "צפוף ברחבה? סע מחדרה." לגבי קרוס, גם כשאינו במיטבו ניתן לראות למה חשוב להחזיק בהרכב שחקן שמומחה בבישול ממצבים נייחים.
התקפה: בין אם הדבר נבע ממגביה מצוין כמו פיליפ להאם על הקו, מרצון לגרום לצרפתים לחשוש לתקוף עם שחקנים רבים, מרצון לנצל שטחים מתים מול נבחרת שלא תתגונן באופן נסוג או סתם מהצהרה פסיכולוגית שבאה להגיד: "אנחנו גרמניה ונשחק הכי התקפי שיש דווקא מול הנבחרות הגדולות." לראשונה בטורניר, גרמניה פתחה עם חלוצה הטבעי היחיד, מירוסלב קלוזה. בעקבות כך, מולר ואוזיל פתחו על קו ימין ושמאל בהתאמה. בעוד שמולר התמודד היטב עם התפקיד המוכר, על אף משחק לא משובח שלו, אוזיל לא מצא עצמו על הקו בכלל והמשיך את הטורניר החלש.
על פניו, היה נראה כאילו המשחק די שקול, אבל אם מפרקים את המשחק למהלכים מגלים שגרמניה היתה עדיפה. המצבים לשערים היו טובים יותר והעמידה על המגרש היתה ניצחון טקטי של לב על דשאן. בסופו של דבר, כמעט בכל מאבק בין שחקנים (1 על 1 או 2 על 2) האיכות העודפת של שחקני גרמניה גברה. זה יתרון גדול שלא צריך ליצור עדיפות מספרית בשטחי מפתח במגרש ואפשר להסתמך על שחקנים טובים יותר.
וכמובן שחייבים מילה על נויר – בטורניר בו שוערים רבים מצטיינים הוא מעל כולם. בגובה ובקרקע, על הקו וביציאות, ביד וברגל. מצוין בכל האספקטים ושולט ברחבה. בהחלט יכול לשחזר את הישגו של אוליבר קאן (מצטיין הטורניר) משנת 2002, אם גרמניה תעפיל לגמר.
*
כמה משפטים לקראת חצי הגמר נגד ברזיל:
לאחר ההשעיה של טיאגו סילבה והפציעה של ניימאר, אני חושב שניתן לומר שמבחינת חומר השחקנים, על הנייר, גרמניה עדיפה. בעוד שלסילבה יש מחליף ראוי (דאנטה, שאולי יהיה קצת חלוד, הואיל ולא שיחק משחק רשמי מאז גמר הגביע הגרמני, וגם קשה להעריך את התיאום שלו עם לואיז) לניימאר אין כזה ומדובר על פגיעה בהתקפה של ברזיל. לדעתי, הם צריכים לשנות מעט את השיטה ולשחק יותר על כדורים ארוכים, כי המצבים הכי טובים שלהם הגיעו מדריבל של ניימאר או מתשומת הלב שקיבל מהגנת היריבות.
אז האם גרמניה פייבוריטית? ממש לא! לביתיות יש משמעות אדירה. זה נכון שתמיד (או כמעט תמיד) יש פעם ראשונה, אבל ההיסטוריה עומדת לזכותה של ברזיל. ההצלחה של מרבית הנבחרות האירופאיות מחוץ ליבשתן פחותה ואף אירופאית לא זכתה על אדמת אמריקה. גם לקהל, כידוע, יש השפעה בכדורגל. למרות שחייבים לציין שכמו שהוא יכול לדחוף את נבחרת ברזיל הוא יכול גם להלחיץ אותה.
לעניות דעתי, מבחינת ההגנה והקישור גרמניה לא צריכה לשנות דבר (אולי את הובדס בדורם, אבל חצי הגמר יכול להיות שלב קצת מאוחר מדי לשינויים מסוג זה). בהתקפה, במזג האוויר הזה, עדיף שקלוזה לא יפתח 2 משחקים ברציפות וזה גם יאפשר להכניס אותו כמחליף מול הגנה עייפה. גם את אוזיל החלש הגיע הזמן להוציא מההרכב. אני הייתי פותח עם מולר, גצה ושורלה כשלישיה הקדמית. מי באיזה צד? לא משנה בעליל. צריכים להחליף מקומות כל הזמן ולהקשות על ההגנה. משחק ללא חלוץ יוריד את האפקטיביות של המערך הכי חזק של ברזיל – מרכז ההגנה – ויאפשר ליצור יתרון מספרי באזורים בהם ברזיל חלשה יותר.
הימור לחצי – המסורת והביתיות ינצחו וגרמניה תאלץ לנסות לזכות במקום השלישי בפעם השלישית ברציפות.
***
כנסו לעמוד הפייסבוק "הבלוג של מתן גילור", לחצו על like וקבלו עדכון על כל פרסום חדש. אפשר גם בטוויטר https://twitter.com/matangilorblog.
יניב
6 יול 2014 10:50:47אני עדיין מאמין שהגרמנים יגיעו לגמר ,כמו כן אני חייב לציין שאחרי 2 טורנירים של מונדיאל בהם מאוד אהבתי את הכדורגל הגרמני,בטורניר הזה ההרגשה היא שגרמניה חזרה להיות גרמניה של פעם ואותי זה מאוד מאכזב ורק בגלל זה אני לא רוצה שיזכו(מעבר לכך שבבארקט סימנתי שהם מפסידים לארגנטינה)
מתן גילור
6 יול 2014 11:01:19יניב, תודה על התגובה. לא מסכים איתך בכלל. אני חושב שקל מאד (בעיקר בישראל…) ליפול לסטיגמה הזו. גרמניה משחקת לא פחות יפה מארגנטינה או ברזיל והרבה יותר התקפי מהן. אין שום קשר ל"גרמניה הישנה". הנבחרת הנוכחית לחצה את צרפה, ביתרון של שער בודד, ברבע גמר המונדיאל, בתוספת הזמן, עם 5 שחקנים בחצי של היריבה. ההגנה שיחקה מאד גבוהה וכמעט לא ראית כדורים ארוכים כמו שהיו מוסרים לקלינסמן/פלר/בירהוף, אלא צרופי מסירות ומתפרצות נכונות.
יתכן שאין את הברק של הטורנירים הקודמים, אבל העקרונות זה הרבה יותר 2010 מאשר 1990.
יניב
6 יול 2014 11:06:54אני יותר מתחבר למה שכתבת בפוסט אחר,שלב פשוט מנסה לחקות את ספרד ואת מדיניות הטיקי טאקה,וזה אין מה לעשות ברוב המקרים יביא כדורגל שבן כמו שאתה אומר צרופי מסירות וכדומה.עכשיו אני מסתכל מנקודת מבט של אוהד נייטראלי(באופן מוזר אין לי נבחרת שמה שלא יהיה איתה אני ארצה שתנצח)גרמניה ב2006 הביאה לי מעין סטירה לפנים(טובה)פשוט נהנתי לראות אותם משחקים וכך מאז ועד הטורניר הזה,ובטורניר הזה אני פשוט לא נהנה.
זאת הייתה הכוונה שלי בגרמניה של פעם(מבחינת שיטת המשחק אתה צודק לחלוטין).
דרך אגב גם ארגנטינה וגם ברזיל לא משחקות יפה 🙂
רועי ויינברג
6 יול 2014 12:06:17לדעתי יש 2 אשכולות מרכזיים מבחינת הטקטיקה בכדורגל:
ראשון האשכול של המשחק היפה. ברצלונה של קרויף ואח"כ של גורדיולה, מילאן של סאקי, ספרד ומדריד של דה בוסקה, הנבחרות הברזילאיות לדורותיהן וההולנדיות (עד 2014). כל הנבחרות האלו מתבססות על הטוטאל פוטבול של מיכלס, שאפשר להגיד שהתבסס על מאמנים כמו בלה גוטמן וקושנר, מאבות הטקטיקה. המטרה שלהם הייתה להחזיק כמה שיותר בכדור, לשלוט במגרש ולהבקיע כמה שיותר.
מצד שני יש את המשחק האפקטיבי יותר, שבשיטה הזאת דוגלים מאמנים כמו מוריניו, מאמני גרמניה עד קלינסמן ולב שבא אחריו, ליפי ורבים אחרים, והכל מתבסס על שיטת הקטאנציו המבריקה של הלניו הררה. בשיטה הזאת לנבחרות יש שחקני הגנה אדירים (מתיאוס, קנבארו, בקנבאואר ושות'), והמשחק הגנתי ברובו. בכל הקבוצות יש חלוצים גדולים שתפקידם להכניס שערים בלבד, דבר שנדיר בכדורגל של היום, ולאחר מכן הקבוצה עוברת למגננה במשך הזמן שנותר.
גרמניה של עכשיו מתנדנדת בין 2 הגישות האלו. היו משחקים שהיא הזכירה את ברצלונה של קרויף (ה-4-0 על פורטוגל), אבל היו משחקים שכל מטרתה הייתה להבקיע גול ולרדת לבונקר (ה-1-0 על צרפת). סופר הכדורגל ג'ונתן וילסון אמר פעם בראיון למגזין שם המשחק שבמאני טיים קבוצות נוטות למאפיינים הישנים של נבחרותיהם, וראינו את זה במשחק נגד צרפת. למרות זאת, אני עדיין מאמין שגרמניה תגיע לגמר.
הולדן
6 יול 2014 12:59:34מסכים בהחלט בעניין קלוזה, אני מאוד רוצה שהוא יבקיע את שער הזהב.
קלוזה מעולה כמחליף שיעורר מהומות בהגנה הברזילאית העייפה בשלהי המחצית השנייה, בקשר למשחק עצמו:
לא חושב שלברזיל יש הכלים והשקט הנפשי לעמוד מול גרמניה.
הגמר יהיה כל אירופאי ודוקא ביבשת אמריקה:
גרמניה-הולנד
מתן גילור
6 יול 2014 13:15:57רועי, תודה על התגובה המפורטת. אני לא מסכים כמעט עם כולה.
מאמנים לא בוחרים מיכלס או הררה, אלא לוקחים מה שהם צריכים מכל מיני אסכולות ובונים שיטת המשחק ופרקטיקה. הכדורגל כל הזמן מתפתח. כיום, רוב הקבוצות והנבחרות בעולם טוטאל-פוטבל על נגזרותיו. אין כבר ליברו כמו בימי הררה.
חוץ מזה שתור הזהב של ברזיל החל לפני מיכאלס, אז זה לא ממש מסתדר עם התזה. ולדעתי, ברצלונה של גוארדיולה די משעממת. בטח בהשוואה לזו של ריקארד, שהיא פחות טובה, אבל הרבה יותר מלהיבה.
ואיך תקטלג את ספרד של השנים האחרונות? השיטה כמו ברסה אבל מדובר על נבחרת הגנתית ששומרת את הכדור אצלה בעיקר כדי לפגוע במשחק ההתקפה של היריב. הוצאת לברצלונה את מסי ופתאום זה שעמום, אז כנראה שיופי בכדורגל נקבע לא פעם על ידי השחקנים שמשחקים אותו ולא רק או אפילו בעיקר ע"י השיטה.
ואיך את מוריניו? הכי טוטאל פוטבל והכי כדורגל הגנתי/משעמם בו זמנית. ממש לא סותר.
אבל החלק הכי שגוי הוא ה"בונקר" של גרמניה. ממתי בבונקר לוחצים עם 5 שחקנים בחצי של היריב? ממתי בבוקנר תוקפים עם 7-8 שחקנים? אין יותר רחוק ממה שגרמניה עשתה לבונקר. לא צריך להיות ברקוביץ' שחושב שהתקפי זה לשים 7 חלוצים בהרכב.
אז סופר הכדורגל טועה – לא ראיתי את ברזיל במאני-טיים של הטורנירים האחרונים חוזרת למקורותיה בשנים 1958-1970. או את ארגנטינה חוזרת למקורותיה של 1978-1986.
מנחם לס
6 יול 2014 14:37:14אני לא ראיתי שום דבר שגרמניה עשתה שצרפת לא עשתה. לדעתי צרפת יותר מוכשרת והיתה יותר מסוכנת.
יוסל'ה שוחמכר
6 יול 2014 18:05:56מתן, אתה באמת מאמין שברזיל פייבוריטית, או שמדובר בניחוס ו/או הנמכת ציפיות כדי למנוע אכזבה? כי לדעתי ללא ניימר גרמניה בהחלט פייבוריטית. אם זכור לי נכון טענת שמול הצרפתים זה פיפטי פיפטי, למרות שגם במקרה זה גרמניה בהחלט הייתה פייבוריטית, ואכן הכתיבה את הסגנון והקצב כבר מהתחלת המשחק.
לגבי נימוקיך לנצחונה הצפוי של ברזיל:
מסורת – המסורת חשובה מאוד במונדיאלים, אבל המונדיאל הזה עד כה סולד ממנה בכמה מובנים: למשל, לראשונה נצחון של כל הממוקמות ראשונות בבתים בשמינית הגמר. או, לראשונה מזה זמן רב – היעדר סינדרלה מחצי הגמר. מכל מקום, לדעתי זו לא סיבה מספקת לנבא נצחון של ברזיל.
ביתיות – גם היא חשובה מאוד במונדיאלים. אבל:
1. חשובה מאוד אין פירושה בהכרח מכרעת. ולא צריך ללכת לפעם הקודמת הרחוקה בה נכשלה ברזיל בביתה, אפשר להיזכר ב-2006…
2. נצחון של גרמניה עדיין לא יניב בהכרח אלופה אירופאית, כך שאין כאן סתירה של ממש לנושא המסורת.
מכל מקום, למה יש לי הרגשה שאתה מקווה שאני צודק? 🙂
מתן גילור
6 יול 2014 18:38:34נגד צרפת טענתי 50/50 בגלל שחשבתי שהעייפות וה"מגפה" הגרמנית ישפיעו. אין לי ספק שהיא עדיפה בהרבה על צרפת.
2006 היא לא דוגמא טובה, כי איטליה באותה היבשת.
לגבי השמינית – יש 8 בתים רק החל מ-1998. שלא שנשברה מסורת בת עשרות רבות של שנים.
אני כן חושב שברזיל פיבוריטית, אבל, וזה אבל גדול, היכולת של גרמניה לחזור מפיגור הרבה יותר גבוהה. משום מה נראה לי שברזיל יבקיעו ממצב נייח (כנראה אחד הבלמים) ויצופפו מאחור עד לשריקת הסיום.
אהרון שדה
6 יול 2014 23:45:40מתן לפני הטורניר חשבתי שברזיל תנצח בחצי הגמר את גרמניה.
עכשיו אני חושב שגרמניה עדיפה במקצת
1. בגלל משחק ההגנה של ברזיל שהוא פחות טוב בהרבה ממה שציפתי …בחצי הגמר גם סילבה לא משחקת …אך אולי דווקא דאנטה …אם ישחק ייצב את משחק ההגנה הברזילאי .
2.בגלל פציעת נאיימר …נראה שאין מי שמסוגל לסכן את ההגנה הגרמנית.
לפיכך גרמניה היא הפייבוריטית שלי לזכייה בטורניר כולו ושוב הלוואי ואתבדה .