אחרי שבוע בישראל, חזרתי למנת האסקפיזם שלי בבוסטון. אחרי ביקור שכזה, מה רוצה האדם הפשוט? קצת שקט והרבה וודאות. תנו איזה משחק נגד סן אנטוניו, אולי קליבלנד, כדי שנוכל קצת לאזן את המתח. אבל רצה הגורל, ומי שאחראי על השיבוץ, שקיבלתי משחק מצויין, קרב ענקיות מיד עם שובי. אז אמשיך להדחיק את תסמיני הנפש, ובתמורה – כנראה אהנה ממשחק שהוא בטופ של מה שיש לליגה להציע.
בהעדרי, בוסטון ניצחו את יוטה ואת אינדיאנה והפסידו בשערוריית שיפוט עולמית (ככה זה מרגיש כשאתה פה ורק על זה אתה שומע…) לאינדיאנה – ושמרו על המאזן הטוב בליגה. החמישייה שלהם עדיין נראית החזקה והמגוונת ביותר, ויש סיכוי שגם מזולה מתחיל לחבר ולהתחבר.
כשצופים בסלטיקס, למרות המאזן המרשים, יש תחושה של יום עסל יום בסל. בהבה מהמשחקים הקבוצה בפיגור ברוב שלבי המשחק ורק אז מתעוררת, ועל אף החמישייה הנהדרת – נראה שעדיין אין היררכיה ברורה. מה שיש בבטחון הוא קפיצת מדרגה של וויט. אולי זו ההעברה של מרקס, אולי הסל המנצח שקלע בשנה שעברה בסדרה מול מיאמי (מנצח משחק, לא מנצח סדרה…) אבל השנה הקפיצה במשחק שלו מורגשת. זה לא רק שהיכולת של וויט עלתה משמעותית, במבחן העין הוא עם התיפקוד הטוב ביותר ברגעים המכריעים, ובשום שלב זה לא נראה כמו שהוא כופה את עצמו על רגעי ההכרעה, אלא שהמשחק מגיע אליו. הסלטיקס בלי הפסד ביתי ויינסו לשמור על המאן המושלם הזה גם מול מוליכת המערב, והקבוצה בעלת המאן השני בטיבו בליגה.
תוכניותי להערב, היו להגיע לפני המשחק ולתפוס משהו לאכול במרכז הקטן שנמצא מחוץ למגרש, ברגע של כנות אני יכול להודות שחלמתי על הדוכן היווני שנמצא שם בשבועות האחרונים, למעשה הוא סומן עוד בחודש נובמבר כמועמד ראשי לבחינה מדוקדקת. חלומות ומציאות, לפעמים, הפער מתרגש עליך גם בהיבטים היום יומיים של החיים. או במילים אחרות – היה מפוצץ באנשים ועם תור כאורך 2,000 שנות גלות. פרשתי רעב לעבר המגרש. במצב הנוכחי, קשה מאוד להתלונן על עניינים פשוטים, ענייני היום יום, אבל אני יוצא מנקודת הנחה שראשית, מי שקורא את זה צמא לאסקפיזם ושנית – ההתלוננות היא מזכויות הייסוד של האדם, ואני, עם זכויות יסוד לא מתעסק. וכל ההקדמה הזו נועדה כדי שאוכל לכתוב בלי בושה שגם האוכל במזנון העיתונאים היה מזופת הפעם. דיכאון. בירה במחיר מופקע (אתם יכולים לנחש בתגובות את המחיר, בין הפותרים נכונה יוגרל פותר שלא ענה נכונה* הזכויות שמורות לכוורת).
הסלטיקס ללא פורזינגס בהרכב, ומהצד השני, מינסוטה ללא גובר. פחות איטריות במרק.
רבע ראשון
בוסטון תחילה עם שלשות נהדרות, ומנגד, החתול מתחיל בצורה חזקה בשני צידי המגרש. האווירה – פלייאוף סיבוב ראשון. בראון וטייטום מתחילים באינטנסיביות, והאוזר מחליף את הדורבן כדי לתת מומנטום נוסף לשלשות. בראון מתחיל את המשחק בצורה נהדרת, ומהר מאוד מזולה עובר לשחק איתו ועם עוד שלושה מחליפים. כמות השלשות שהסלטיקס זורקים, כמו בכל משחק, מתסכלת. כנראה רק אותי ולא את מזולה, אבל אני רואה עצלנות והתמכרות לסטטיסטיקה, 13 שלשות ברבע, במה חטאנו? בראון יורד לספסל עם 15 נקודות והסלטיקס מסיימים את הרבע הראשון ביתרון חמש.
רבע שני
לוק קורנט נראה כמו כמצאה של בינה מלאכותית שנתבקשה לבנות שחקן סלטיקס לשנת 2024 שמתבסס על ההיסטוריה הארוכה של הקבוצה. פתיחת רבע מפוזרת, אבל הגנה חזקה של הסלטיקס מאלצת את מיני לקחת פסק זמן ארבע דקות לתוך הרבע. אחרי שקירר אותו בצורה מחלטת, מזולה מחזיר את בראון על מנת שנגלה עד כמה מהר אפשר להפשיר אדם בבוסטון בינואר. טייטום, כרגע ביום לא מזהיר התקפית, וכשמיניסוטה מורידים את ההפרש לחמש, חמש וחצי דקות לסיום – הסלטיקס לוקחים פסק זמן להתארגן. אני כשלעצמי, חושב על מה אפשר יהיה לאכול אחרי המשחק. עמוק לתוך הרבע השני, הסקור נמוך יחסית, ונראה שיותר בגלל רשלנות מאשר הגנות טובות. הסלטיקס, גם במשחק פושר שכזה – עוד לא איבדו את היתרון אפליו לא לרגע. בראון מפשיר דקה לסוף הרבע עם נקודות ראשונות ברבע השני. אדוארדס בצד השני עם משחק נהדר, והחתולעם אחוזים מעורערים, אבל מספרים טובים בכל החזיתות. המחצית נגמרת בתוצאה 54 – 53. הסלטיקס קלעו רק 22 נקודות ברבע הזה.
רבע שלישי
מיני פותחת את הרבע מצויין, ומולה – אחד ג'יילן בראון ששומר על הסלטיקס במשחק בצורה די עצמאית. אני מעביר את המבט שלי בין ההקדמה שכתבתי על וויט לסטטיסטיקה העגומה שלו ודי ברור שאני רב נחסן. מה שעוד ברור זה שהסלטיקס הבינו שבראון הדיע למשחק והם נותנם לו לנהל את הכל. מזולה נראה כמו מאמן שעסוק בניסיונות ומחקר במקום ברצון עז לפרק את הקבוצה השנייה. מקפיד להוציא שחקנים חמים ולאחר בהחזרתם. אדוארדס מוביל את מיני ליתרון שש בסוף הרבע השלישי, בתוצאה נמוכה 85 – 79. לא ברור לי למה בראון לא על המגרש יותר.
רבע רביעי
האוזר מתחמם, אבל מיני מגיבה בשלשות משלה והסטטוס קוו נשמר, כאשר מיני מתחילה בלי אדוארדס את הרבע. אחרי החלפת השלשות הקבוצות מחליפות החטאות. ושמונה דקות לסוף, עם הירידה לפסק זמן, מינסוטה מובילים בארבע.
הרושם אצלי הוא שבוסטון יותר מפסידים מאשר מינסוטה מנצחים. הסלטיקס משחקים ברשלנות שתורמת לפיגור, וזה לא שהם נתקעו בקיר של קבוצה עליונה. אבל זו זווית של אוהד.
טייטום חופר את עצמו ממעלה הבור לאט לאט, אבל זה עדיין בראון שמחזיק את הקבוצה. חרי עוד סל שלו הקהל בטרוף, ואדוארדס בצד השני משתיק בשלשה. טייטום ממשיך לקחת על עצמו את המשחק, וכשהוא עושה את זה בחדירות לסל ולא שלשות – זה אפילו מצליח. ריד, אנדרסון וקאט עוזרים לאדוארדס לשמור על היתרון. אנדרסון לא מנסה שלשות, הכניסות שלו נראות בהילוך איטי אבל הדברים הולכים לו.
מינסוטה עולה להפרש שיא של תשע, ארבע דקות לסיום המשחק. הורפורד קשישא מצמצם לשש עם שלשה. בוסטון מנסה, אבל על כל סל שלה, מינסוטה מגיבה, ועם אחוזים הרבה יותר טובים מהשלוש ויתרון בריבאונד הם שומרים על שבע נקודות יתרון שתי דקות לסיום. טייטום, עבירת תוקף (גבולית?) של מינסוטה ושלשה של טייטום מורידים לתי נקודות דקה וחצי לסוף. אדוארדס בכדור אוויר מהשלוש נותן לבוסטון את האפשרות להשוות או לעלות ליתרון ארבעים שניות לסוף. מתח. הקהל פה מזכיר את אוסשקין בימיו הגדולים וטייטום נותן תצוגה מרהיבה. תיקון לפסקת הפתיחה – ההיררכיה היא טייטום וכל השאר. וויט המושמץ לפרקים לוקח ריבאונד התקפה אחרי החטאת זריקת העונשין השנייה של טייטום, הכדור מגיע להולידיי שקולע שלשה שמעלה את בוסטון ליתרון ראשון אחרי הרבה זמן. 25 שניות לסיום – זמן הכסף. אדוארדס לוקח על עצמו וסופג עבירה בכניסה לסל עם 7.5 שניות לסיום. אדוארדס קולע את שתיהן, ובשניות שנשארו טייטום, בקום להיכנס לסל בצורה אגרסיבית, מתבלבל על קו השלוש ולוקח דרדלה מחצי משחק. בחוץ. הולכים להארכה. 111 – 111.
הארכה
טאונס מוביל את מינסוטה בהארכה אבל טייטום ובראון מתעקשים על מהפך. רצף שלשות לא מוצלח מאפשר למיני לעלות ליתרון של שתי נקודות, אבל טייטום משווה מהקו. שוויון 120, דקה ועשרים לסיום. קריאות ,VP מכל עבר. טייטום לא מסוגל להחטיא (כבר 43 נקודות!), הולידיי חוטף והאולם מתפרץ. חמש יתרון לסלטיקס חמישים שניות לסיום. טאונס עוד מסיים את המשחק עם עבירה שישית. בסיום 127 – 120 לסלטיקס.
קלעו למיני: אדוארדס 29, טאונס – 25, ריד 19. לסלטיקס – טייטום עם 45, בראון 35, הולידיי 13.
אני אתפלא אם מיניסוטה תעבור סיבוב ראשון בפלייאוף.
תכלס, גם התאכזבתי. מצד אחד משחקים יפה וטוב, אבל מרגיש שחסר שם משהו.
תודה רבה והתיחסויות
מאד נחמד שיש מי שמביא מה שהיה במגרש.
.
אחרי שקירר אותו בצורה מחלטת…
לגמרי מסכים שלפעמים הוא שוכח שחקנים, לא ברור אם העוזרים מזכירים לו או שזו מדיניות.
.
אדוארדס בצד השני עם משחק נהדר, והחתולעם אחוזים מעורערים, אבל מספרים טובים בכל החזיתות
אדוארדס היה מצוין קאט לא היה טוב התקפית עד אמצע הרבע השני בערך, אז הוא התעורר מהשינה.
.
מזולה נראה כמו מאמן שעסוק בניסיונות ומחקר במקום ברצון עז לפרק את הקבוצה השנייה, מקפיד להוציא שחקנים חמים ולאחר בהחזרתם.
זה יותר מזה. עם כל כךהרבה כישרון יהיה בזבוז אם לא ניקח אליפות בגלל טעויות אימון.
.
הרושם אצלי הוא שבוסטון יותר מפסידים מאשר מינסוטה מנצחים
כייייי, לא עושים את הדברים הנכונים ובעיקר בתוך הצבע.
.
טייטום ממשיך לקחת על עצמו את המשחק, וכשהוא עושה את זה בחדירות לסל ולא שלשות – זה אפילו מצליח.
זה מה שאני מעדיף תמיד אצלו אבל היום גם השלשות נכנסו באחוזים טובים. הוא חייב להבין שבימים הבעייתיים, עדיין יש לו את הקרש סל והאחוזים שלו בחדירות הרבה יותר בטוחים, במיוחד כשהשופטים כן מקפידים.
.
טייטום, בקום להיכנס לסל בצורה אגרסיבית, מתבלבל על קו השלוש ולוקח דרדלה מחצי משחק.
נעשתה עליו עבירה וכימעט איבד כדור אז הזמן התבזבז.
טייטום לא מסוגל להחטיא
נכון מאד. בהארכה הוא שם 12…. זה הקוואליטי של MVP הבעייה חוסר יציבות!
.
רק מוסיף שעם כל הביקורת, בשורה התחתונה, מגיע שאפו למאזולה על פסקי זמן בסוף שהצילו לו את הבית. הוא לא יכול לישון בשניות האחרונות ולהתקמצן על פסקי הזמן.
.
חבל שלא תהייה מחר במילווקי… ושוב תודה
תודה על התגובה המפורטת! להיכנס כמה שיותר לסל, בהחלט המסקנה.
פינגבק: סיקור 10 משחקי רביעי / עמיחי קטן – Hoops
תודה רבה .
נהנתי מאוד לקרוא (למרות כמה תלונות הכרחיות על אוכל)
מזולה פשוט סומך על השחקנים, אני גם לא יודע אם הוא באמת יכול לשנות את המנטליות של שחקן שמעדיף לזרוק 3 מללכת לסל.
ההפך…מזולה מאמין גדול באנליטיקס ובהחלט מכווין את זריקת השלשות המרובה. זו תפיסת האימון שלו.
תודה רבה יוסי
תודה לך
כמה משחקי בית עד עכשיו לסלטיקס?
18, ללא הפסד
תודה יוסי!
קיבלת אחלה משחק, אל תתלונן על זה.
מה שכן, בעניין האוכל, אני מניח שאתה יכול לברוח באמצע המשחק או לפני היציאה למחצית ולהרוויח תורים קצרים.
איזה כיף יישאר אם לא נתלונן?
כל הכבוד יוסי וwelcome back to Boston
מסכים עם המון דברים (בעיקר השלשות) – בתור אוהד אני חושב שבוסטון לא הפנימה את הלקחים הנדרשים בכדי להביא קבוצה לאליפות:
יותר מדי שלשות שלא יכנסו בשלבי הסיום, העלמות של טיטום ברבע השלישי, חוסר אגרסיביות ברגעי הסיום וחוסר שליטה בצבע – אולי פרוזינגיס – שבטוח יהיה פצוע בפליאוף – יוכל לעזור…
מסכים, אבל דווקא אתמול הייתה אגרסיביות של טייטום כמו שצריך
תודה על הסיקור. מתגעגע לגארדן ולאזור הנורת' סטיישן (עברתי מערבה אחרי תשע שנים בבוסטון).
ההימור על מזולה עם קבוצה של פעם בדור הוא פשוט מטורף לדעתי.
אין כמו על האווירה בגארדן!
+1966
אני במקום הבוט הייתי משכנע את פיל ג'קסון לחזור מפרישה.
עם כל כך הרבה כישרון הוא לא היה מסרב.
תודה יוסי. לפי התמונה היה לך מושב טוב מאד. כך התמונות מעולות. תודה גדולה על הסיקור מהאולם.
תודה לך מנחם, בזכותך!
המושב אגב – בשורה האחרונה…המצלמה של הטלפון טובה…
אם אני לא טועה, בירה בקריפטו עולה 15 דולר.
אני מניח שגם בבוסטון זה דומה. אבל היי, אולי באיזה ממפיס או אוקלהומה סיטי זה קצת זול יותר.
תעלה, תעלה…
בס"ד
תודה